ערעור על פסק דין המאשר הסכם פשרה בתיק הוצל"פ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופטת נעם חת מקוב) מיום 23.10.20 בת"א 18881-01-16 ולפיה נדחתה בקשת המבקשים להורות על ביטול פסק דין מיום 18.12.16 במסגרתו אושר הסדר פשרה, כמו גם סעד הצהרתי ולפיו ימחק המבקש 1 מהליך הוצל"פ שניפתח נגד המבקשים, תוך קביעה כי שמורה בידי המבקשים האפשרות להגיש תובענה לביטול החלק ההסכמי של אותו הסכם פשרה שאושר בפסק דין.

כפי שפירט ביהמ"ש קמא, וכפי שקבע, ההחלטה מהיום שאחרי המזכירה את הסכם הפשרה, התקבלה סמוך לאחר שניתנה אצל המבקשים, ובכול אופן, גם לשיטת המבקשים, ידעו כי תיק הוצל"פ ניפתח נגדם כבר בשנת 2018 אם כי לא פנו לביטול פסק הדין, כטענתם בשל מו"מ שהתנהל בין הצדדים.

...

כך למשל, בהעדר התייצבות, בהעדר הגשת כתב הגנה וכיו"ב, מה שלא אירע בענייננו, שכן על פני הדברים, מה שהוגש לבית המשפט קמא היה "במעמד הצדדים" כלומר יש צורך בתשתית עובדתית שאינה פשוטה, שתביא למסקנה בדיעבד כי למעשה, המסמך שהוגש לא היה על דעת הצד שכנגד.

הוסיף בית המשפט קמא כי גם לחילופין, לא היה מאשר הארכת מועד, לאור כך שעל פסק הדין ידעו המבקשים במשך זמן רב לפני הגשת הבקשה, ולכן אין מקום לביטול פסה"ד מחמת הצדק וכי גם עילת הביטול של "שיקול דעת ביהמ"ש" אינה מתקיימת, שכן טענות המבקשים "אינן טובות" לא מצאתי כי נפלה שגגה בקביעתו החלופית של בית המשפט קמא, כי לא היה מקום להאריך המועד להגשת בקשה לפי תקנה 201 לביטול פסק דין, ובהתאם גם לא לבטל את פסק הדין משיקולי צדק לפי תקנה זו. בית המשפט קמא הוסיף לחילופי חילופין נימוקים גם לגבי שיקולי בית המשפט, ודומני כי בהליך זה, אין צורך להרחיב בקביעות החלופיות, כמו גם לקבוע מסמרות בהם, כאשר מצאתי שדין הבקשה להידחות בעיקרם של דברים, בשל כך שלא מצאתי שנפלה שגגה בקביעה ולפיה ההליך האפשרי המתאים בנסיבות שהובאו, הינו הליך של תובענה חדשה לביטול הסכם הפשרה, היינו הפן ההסכמי, שעל בסיסו ניתן פסק הדין בתיק קמא.

לפיכך אני מורה על דחיית הבקשה.

בהחלטתו מיום 31.10.2016, היתייחס בית המשפט המחוזי בין היתר לבקשה זו, תוך שציין כי המערער היה מיוצג על ידי עורכי דינו, וכי "שיתף פעולה לכל אורך הדרך עם פסק הדין", וקבע: "כל טענה כאילו [המערער – י' א'] לא הבין, לא ידע וכיו"ב טענות שהועלו עתה, הנן טענות שאין מקומן במסגרת ההליך. מעבר לכך, ככל שסבור התובע כי יש מקום להורות על ביטול פסה"ד שניתן וההסכמה כאמור, כי אז הדרך לביטולו הנה באמצעות הגשת תובענה נפרדת לביטולו בהליך אזרחי, תוך העלאת מלוא הטענות הנטענות כנגדו בתיק שלפני. לא אפשרי לנהל במסגרת זו, בהליך זה, דיון כפול למעשה, מחד כזה הנותן תוקף של פס"ד להסכמות הצדדים ומצד שני, כזה המבטל את אותו פסה"ד לנוכח פגמים כאלה ואחרים בכריתת ההסכם". על רקע זה, הגיש המערער ביום 16.1.2017 תביעה נפרדת לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 35264-01-17.

בהקשר זה ראוי להדגיש כי קיימים שני מסלולים להשיג על פסק דין שמעגן הסכם פשרה: אם נפל פגם בהליך השפוטי שבמסגרתו אושר ההסכם, למשל אם אישור ההסכם התבצע שלא לפי סדרי הדין, ניתן להשיג על פסק הדין המאשר את ההסכם בהליך ערעורי.

ובלשון ההסכם: "לסילוק סופי ומוחלט של סכום החוב עפ"י פסק דינו של כב' ביהמ"ש בת.א. 4779-12-15 אשר הוגש לבצוע בתיק הוצל"פ 513184-07-15, ישלם התובע לנתבעת-המשיבה עד ליום 1.6.17 סך של 8 מיליון ₪ כולל מע"מ (להלן: סכום הפשרה). לא שולם סכום הפשרה עד המועד כאמור, יחולו ההוראות כדלקמן:

...

סוף דבר: אם תישמע דעתי, נדחה את הערעור.

ספק אפוא אם אכן נפל פגם של אי-חוקיות בהסכם הפשרה השני; ולגבי דידי, בהינתן הספק ובהינתן השלב שבו מצוי הסכסוך – ערעור בהליך לביטול פסק דין אזרחי שהפך חלוט – סבורני כי אין מקום להידרש לשאלה זו. עקרון סופיות הדיון, מורה כי בית המשפט לא יבחן מחדש את ההסכם ואת פסק הדין שנתן לו תוקף, ולא יבטל פסק דין שהפך זה מכבר לחלוט.

אם לא כן, אין לדבר סוף, ואין טעם ממשי בפתרון הסכסוך בבית המשפט מלכתחילה (ע"א 3255/19 פבזנר נ' שפר, פסקה 12 (30.5.2021)).

אבהיר טעמיי; התובע מבקש לבטל את הסכם הפשרה להסדרת חיוב הוצאות פסוק בתיק הוצאה לפועל אליו הגיעו הצדדים בדיון בבית המשפט ואת פסק הדין שאישרו, בטענה שהוא הסכים לפשרה בעל כורחו משהרגיש "מאוים" על ידי בית המשפט וכי הסכמתו הותנתה בתנאי מתלה לפיו יהיה לו ממי להפרע את ההוצאות שישולמו, במקרה שהערעור שהגיש על פסק הדין בהליך המיטרד שדחה את תביעתו וחייבו בהוצאות יתקבל.

...

את טענת התובע כי הסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין הותנה בתנאי מתלה שיהיה מישהו ממנו הוא יכול יהיה להיפרע מקום בו הערעור על פסק הדין בהליך המטרד יתקבל, אין בידי לקבל.

למעלה מן הדרוש לגוף העניין אין בידי לקבל טענות אלה.

מכל האמור התביעה נדחית.

באותו הליך אשר היתנהל בפניי אשרתי הסכם פשרה שהושג בנוכחות ב"כ המבקש וב"כ המשיבה 1 (להלן:"קופיקס"), ולפיו סוכם כי המבקש ישלם לקופיקס סך של 250,000 ₪ לסילוק חובו בתיק ההוצאה לפועל הנ"ל, העומד על כ- 350,000 ₪.

נטען עוד, כי לא ניתן לעכב ביצועו של פסק דין במקרה זה וזאת בדומה למקרה של הגשת ערעור על פסק דין כספי.

בפני בעל דין המבקש לבטל פסק דין שניתן בהסכמה, עומדות שתי דרכים חלופיות: הדרך הראשונה היא לתקוף את היסוד ההסכמי של פסק הדין, ולהצביע על נסיבות המצדיקות את ביטול ההסכם שעמד בבסיס פסק הדין; ואילו הדרך השנייה היא לתקוף את ההליך השפוטי שבמסגרתו ניתן פסק הדין, תוך הגשת ערעור בנידון לערכאת העירעור (להרחבה ראו: רע"א 1883/23 קבוצת וויז'ן א.ש יזמות בע"מ נ' אסף כרמלי (10/05/2023)).

זאת ועוד, בעניינינו לא מדובר בבקשה רגילה למתן סעד זמני בערכאה הדיונית, אלא בבקשה למתן סעד זמני של עיכוב ביצוע פסק דין אשר התנאים לקבלתה הם מחמירים יותר, מאחר ולמבקש כבר היה את יומו בבית המשפט ועצם מתן פסק הדין כנגדו המאשר הסכם הפשרה שהושג בין ב"כ הצדדים, משנה את נקודת האיזון בין בעלי הדין.

...

באותו הליך אשר התנהל בפניי אישרתי הסכם פשרה שהושג בנוכחות ב"כ המבקש וב"כ המשיבה 1 (להלן:"קופיקס"), ולפיו סוכם כי המבקש ישלם לקופיקס סך של 250,000 ₪ לסילוק חובו בתיק ההוצאה לפועל הנ"ל, העומד על כ- 350,000 ₪.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי מאזן הנוחות אינו נוטה במובהק לטובת המבקש.

מסקנתי היא כי בפני המבקש קשיים לא מעטים בהוכחת תביעתו וכן בשכנוע בית המשפט במאזן הנוחות ושיקולי הצדק והיושר.

המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3589/23 לפני: כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט א' שטיין כבוד השופט ח' כבוב המערערים: 1. שרה קדוש 2. שרה נכסים יזמות והשקעות בע"מ 3. יעקב קדוש נ ג ד המשיבים: 1. יפים גנדלר 2. עתידה גנדלר 3. ב.ט. להשקעות בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נצרת (השופט י' אברהם) אשר ניתן ביום 14.3.2023 בת"א 57362-01-19 בשם המערערים: עו"ד אפרים דמרי בשם המשיבים 1-2: עו"ד יוסי עקיבא ][]פסק-דין

בפסק דין זה קיבל בית משפט קמא בחלקה את תביעתם של המשיבים 2-1, מר יפים גנדלר וגב' עתידה גנדלר (להלן, במאוחד: גנדלר), וקבע כי מחצית הזכויות במקרקעין הידועים כגוש 15027 חלקה 8 (להלן: חלקה 8) שנרכשו במסגרת הסכם פשרה על-ידי המערערת 2, שרה נכסים יזמות והשקעות בע"מ (להלן: חברת שרה), או על-ידי המערערת 1, גב' שרה קדוש (להלן: שרה), נרכשו עבור המערער 3, מר יעקב קדוש (להלן: יעקב) והן שייכות לו. כן נקבע כי זכויותיו של יעקב תהיינה בנות-מימוש בהליכי הוצאה לפועל שמנהלים נגדו גנדלר.

גנדלר הם נושיו של יעקב בהתאם לפסק דין שניתן בת"א (שלום ת"א) 9859-12-12, ואשר הוגש לבצוע בהוצאה לפועל (תיק הוצל"פ 25-01436-14-8).

הסכם הפשרה הנו למעשה הסכם מכר, אשר נכרת בין חברת ב.ט. למערערים דכאן, ובמסגרתו הסכימו הצדדים, בין היתר ולענייננו, על מכירת חלקה 8 לחברת שרה.

...

כמו כן קיבל בית משפט קמא את תביעתם של גנדלר לסעדים נוספים מבלי לפרטם אחד לאחד, בקבעו: "אני נעתר ליתר הסעדים המבוקשים בסעיף 38 לתביעה" (להלן: סעדי סעיף 38).

נוכח האמור לעיל באשר למקרה שלפנינו, הנני סבור כי יש לדחות את הערעור בכל הנוגע להכרעתו של בית משפט קמא באשר לזכותו של יעקב בחלקה 8.

סוף דבר מהטעמים שמניתי, הנני מציע לחבריי שנדחה את הערעור שלפנינו – בכפוף לקביעתנו כי גנדלר אינם זכאים לסעדים אשר נתבעו על-ידם בסעיפים 38.

כפועל יוצא מדחיית הערעור, נדחית בזאת גם הבקשה לצו ביניים.