ערעור על פסק דין גירושין ללא שלום בית ותוספת כתובה

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 1357812/1 בבית הדין הרבני הגדול ירושלים לפני כבוד הדיינים: הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה שפירא, הרב ציון לוז־אילוז המערערת: פלונית (ע"י ב"כ טו"ר אלעד אמסלם) המשיב: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד משה זאב בן דורי) הנידון: אי־חיוב דמי שימוש בגין מגורי האשה עם הבן המשותף בנכס המשותף; שאלת הגורם ל'מרידה ההדדית' בזיקה לכתובה; החובה להכריע בעינייני רכוש שלא נדונו וסמכות בית הדין בעיניינה למרות אישור הסכם בבית המשפט פסק דין

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי[footnoteRef:1] מיום ג' בשבט התשפ"ב (5.1.22) שבמסגרתו נפסקו דברים מספר שעליהם נסוב העירעור – הפסיקות כלהלן: [1: בית הדין הרבני האיזורי תל אביב, הרכב ח] האשה – המערערת חויבה בתשלום דמי שימוש לאיש – המשיב בערך של דמי שכירות מלאים (ולא במחציתם) של הדירה המשותפת והרשומה בשווה על שם שני הצדדים, בעבור התקופה שממועד הקרע והפירוד המוחלט ועד למכירתה (כעשרים וארבעה חודש).

הנימוק המרכזי לפטור את המשיב מתשלום הכתובה הוא ההישענות על דברי רבינו ירוחם המפורסמים, שבגירושין שבעקבות מרידה הדדית אין לחייב בתוספת כתובה, ומאחר שלבית הדין היה ברור באופן חד־משמעי שנסיבות הנישואין הגיעו למצב של מרידה הדדית, הרי שיש לפטור את הבעל מתשלום תוספת הכתובה.

כך נכתב בנימוקי דעת הרוב בפסק הדין נשוא העירעור: ברור ששני הצדדים לא רצו שלום בית וחפצו בגירושין.

...

אין אנו זקוקים להכריע מי גרם לגירושין כיוון שבסופו של דבר אינם רוצים זה בזה.

לכן כתבו בהאי לישנא: "אין אנו זקוקים להכריע מי גרם לגירושין כיוון שבסופו של דבר אינם רוצים זה בזה." זאת אומרת: בית הדין לא בירר ולא ראה צורך לברר מי הוביל למרידה ההדדית הזו, מאחר שלדבריו דבר זה לא ישנה את הכרעת הדין ביחס לזכאות האישה בכתובה.

נגד מסקנה זו טוענת המערערת שמועד תשלום הכתובה הוא מיידי, ואילו תשלום איזון המשאבים הוא עתידי.

משכך אנו מקבלים הערעור גם בעניין זה. בעניין השלישי כתב בית הדין: האשה טענה שבנם הסתבך בהימורים והובטח לה על ידי האיש כי יחזיר לה סכום של 12,000 ש"ח. האיש השיב כי הבן החזיר את הלוואת אמו וכמעט שהסכום הוחזר במלואו, ובלאו הכי האיש לא התחייב בהתחייבות של ממש לשלם לאשה כסף בגין הימורי הבן.

משכך אנו מקבלים את הערעור גם בעניין זה. מכיוון שלאמור בהחלטת בית הדין המערערת לא הציגה מסמכים – על המערערת להציג את טענותיה ומסמכיה בעניין זה לבית הדין האזורי שישמע גם את תגובת המשיב וייתן את הכרעתו.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 1254104/2 בבית הדין הרבני הגדול ירושלים לפני כבוד הדיינים: הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה שפירא, הרב צבי בן יעקב המערערת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד יהונתן קניר ועו"ד וטו"ר יהושע מאיר שווירץ) המשיב: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד ניסים שלם) הנידון: גירושין (ופצוי גירושין) בשל פירוד ממושך למרות כנות תביעת האשה לשלום בית על אף בגדת האיש פסק דין

בית דין קמא האריך בדין בני זוג המורדים זה על זה, ודין אי־חיוב הבעל בתוספת כתובה, אולם ממכלול החומר נראה לנו שיש לידון בעיקר במה שכתב בית דין קמא בפרק האחרון של פסק הדין (עמ' 32 ולהלן): מה דינה של תוספת הכתובה במקום שהאשה נגררה אחרי הבעל להליך הגירושין.

לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית הדין האיזורי (להלן: בית דין קמא) מיום י"ד בכסלו התש"ף (12.12.19), אשר קבע במסקנתו שתי קביעות: לאור כל מה שהעלנו לעיל כי בנידון שלפנינו קובע בית הדין כי גם האשה אינה מעוניינת בבעלה הרי שאין מנוס מלקבוע כי יש לחייב את האשה לקבל את גטה מבעלה.

ויש לומר שעל זה פסק שכיוון שהשריש בחטא ומחזיק במעשיו הרעים, אין בטעם של חוסר הסכויים לשלום בית כיוון שאינו רוצה לחזור לאישתו כדי להתיר לו, אומנם במקרה שידוע לנו שלא הייתה פשיעה מצד אחד מהצדדים, או אף שלא ידוע לנו שלא פשע אחד מהם אלא שאין לנו ידיעה הפוכה, שאחד מהם נהג שלא כדין וגרם למצב זה, אלא שהצדדים הגיעו למצב שבו שוב אינם יכולים לחיות יחדיו ואין סכויים לשלום בית, יש לומר שבכהאי גוונא יודה גם הדברי מלכיאל שיש לחייב את שני הצדדים להתגרש ולא יחלוק על סברת הגר"ח פאלאג'י. ולפי זה במקרים שבהם הבעל עזב את אישתו והלך לחיות עם אשה אחרת, והוא מיתעלם מפסק דינו של בית הדין שקבל תביעת האשה לשלום בית, אין בהיות הבעל משריש בחטאו וממשיך לחיות עם האשה האחרת ואינו מעוניין לחזור לאישתו כדי לקבוע שעל הצדדים להתגרש.

...

הרב צבי בן יעקב הערעור שלפנינו לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי (להלן: בית דין קמא) מיום י"ד בכסלו התש"ף (12.12.19), אשר קבע במסקנתו: גם האישה אינה מעוניינת בבעלה, הרי שאין מנוס מלקבוע כי יש לחייב את האישה לקבל את גיטה מבעלה [.

אם תסרב האישה לקבל את גיטה מוסמך בית הדין לבטל את ההטבות שנקבעו בסעיף ז. הרב אליעזר איגרא הרב צבי בן יעקב לאחר העיון בעמדת עמיתיי הרבנים הגאונים שליט"א, מצטרף למסקנות הגר"א איגרא שליט"א. הרב צבי בן יעקב הרב שלמה שפירא ראיתי מה שכתב ידידי הגר"א איגרא ואני על משמרתי אעמודה, שאין לאפשר למי שנתן עיניו באחרת לחייב את אשתו לקבל גט פיטורין אחרי עבור זמן של י"ח חודשים כשהאישה לא פשעה.

וודאי שלא ברור לי מדוע נפעיל הרחקות דרבנו תם על אישה עלובה שבעלה נתן עיניו באחרת, ההרחקות יהיו עליה והוא ישמח במי שנתן עיניו בה! לפיכך אף בנידון דידן אין להטיל על האישה להתגרש מיידית עתה, כשלא מצאנו פשיעה מצידה, ולהתנות את הפיצוי לגירושין בהסכמתה לגירושין עתה.

הרב אליעזר איגרא פסק דין המסקנות העולות להלכה מכל האמור לעיל הן כדלהלן: מאחר שהצדדים בפירוד מעל שמונה־עשרה חודש האישה חייבת לקבל את גיטה.

המערערת מערערת על פסק דינו של בית הדין הרבני האיזורי חיפה שחייב אותה בגירושין וזאת לדבריה על אף רצונה בשלום בית וטרם שיכריע בתביעתה לשלום בית.

המערערת מבקשת לשכנע את בית הדין כי למרות האמור בכתב ערעורה בגנותם של המשיב ושל היתנהלותו כלפיה חפצה היא באמת ובתמים בשלום בית עימו, עוד היא מבקשת לשכנענו כי טענותיו שלו נגדה – אין בהן ממש, ועל הכול כי למרות טענותיה שלה מן העבר האחד וטענותיו שלו מן העבר האחר יש סיכוי שאכן ייכון שלום בית ביניהם וכי שמא פסיקת הכתובה היא שתביא לכך, שכן היא שתגרום למשיב להסיק כי טובתו שלו היא שלא להתגרש ולשלם את הכתובה וממסקנה זו יגזור גם את המסקנה בנוגע לצורך לשנות את דרכיו וליישר את אורחותיו כדי שאכן יוכל לשרור שלום בין הצדדים.

אכן מסקנה זו תגזור – אולי – הגירושין יכולים להתאפשר, בנגוד לרצון המערערת, רק בכפוף לתשלום כתובה ותוספת כתובה (ולו היה מדובר בכתובה מועטת – אולי אף פיצוי גירושין).

ייתכן אומנם שלאחר דיון נשתכנע כי אכן גם בעיניין שלפנינו עתה יש להורות על גירושין עוד קודם לדיון בכתובה, אך עתה נראה כי גם הסכויים כי נורה אחרת, לפחות לפי המצוי לפנינו עתה, אינם מבוטלים, שכן לכאורה מצאנו בפסיקתו של בית דין קמא מספיקים לסטייה מעיקר הדין: לא חשש למכשול; לא חיוב או מצוה לגרש הנשענים לא רק על עצם רצונו של הבעל וחוסר הסיכוי, אולי באשמתו שלו, לשלום בית, שיש בהם כדי להצדיק קביעה בדבר זרוז הגירושין; אף לא ביסוס של הקביעה בדבר אי־יכולתו לפרוע את הכתובה, והאמירה כי בהיעדר יכולת לפרוע יש להתיר גירושין תחילה – לא זו בלבד שלא בכל מצב נכונה היא ולא לכל הדיעות (ועיין באריכות בפסקי הדין הנ"ל) אלא שעל כל פנים ודאי שמצריכה היא את בירור העובדה בדבר חוסר היכולת וצריכה היא גם בירור נוסף אם חוסר היכולת מוחלט הוא או שלפחות את המקצת יוכל לפרוע או שפריסת תשלומים מסוימת וכו' כל האמור מצריך איפוא דיון לגופו של עניין בערעורה של המערערת.

...

אכן מסקנה זו תגזור – אולי – הגירושין יכולים להתאפשר, בניגוד לרצון המערערת, רק בכפוף לתשלום כתובה ותוספת כתובה (ולו היה מדובר בכתובה מועטת – אולי אף פיצוי גירושין).

ייתכן אומנם שלאחר דיון נשתכנע כי אכן גם בעניין שלפנינו עתה יש להורות על גירושין עוד קודם לדיון בכתובה, אך עתה נראה כי גם הסיכויים כי נורה אחרת, לפחות לפי המצוי לפנינו עתה, אינם מבוטלים, שכן לכאורה מצאנו בפסיקתו של בית דין קמא מספיקים לסטייה מעיקר הדין: לא חשש למכשול; לא חיוב או מצווה לגרש הנשענים לא רק על עצם רצונו של הבעל וחוסר הסיכוי, אולי באשמתו שלו, לשלום בית, שיש בהם כדי להצדיק קביעה בדבר זירוז הגירושין; אף לא ביסוס של הקביעה בדבר אי־יכולתו לפרוע את הכתובה, והאמירה כי בהעדר יכולת לפרוע יש להתיר גירושין תחילה – לא זו בלבד שלא בכל מצב נכונה היא ולא לכל הדעות (ועיין באריכות בפסקי הדין הנ"ל) אלא שעל כל פנים ודאי שמצריכה היא את בירור העובדה בדבר חוסר היכולת וצריכה היא גם בירור נוסף אם חוסר היכולת מוחלט הוא או שלפחות את המקצת יוכל לפרוע או שפריסת תשלומים מסוימת וכו' כל האמור מצריך אפוא דיון לגופו של עניין בערעורה של המערערת.

סוף דבר הערעור על חיובה של באת כוח המערערת בהוצאות משפט מתקבל.

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין הרבני האיזורי טבריה מתאריך ט"ז באדר א' התשע"ט (21.2.2019) הקובע: מסקנה: על דעת כל חברי בית הדין הבעל חייב בכתובה ופטור מהתוספת.

וכי אשה שזכאית לכתובתה – ימנע בעלה ממנה את גיטה וכך תלקה פעמים: לא כתובה ולא גירושין? וכי סבר הבעל כי כלפי בעל שחייב בגירושין אין אמצעים הלכתיים, "ואם כן אין כוח בית הדין יפה" ומה הועילו חכמים בתקנתם ובדיניהם? בשולי דברים אלה נוסיף ונעיר גם כי הבעל לא סר מדרכו הרעה גם בכתב תשובתו לערעור האשה לפנינו ובטענות שהעלה גם בדיון: סמוך למועד פסק דינו של בית דין קמא התגרשו הצדדים, והבעל בתשובתו לערעור ההין להוציא לעז על הגט באמירה כי הסכים לגרש רק מתוך הנחה שייפטר מן הכתובה ונוכח הגשת העירעור הגט – מוטעה הוא.

במקרה זה חובה הייתה לסדר גט פיטורין דוקא לפני מתן פסק דין לעניין הכתובה, תוך הבהרה שכשרותו של הגט לא תלויה בתוצאות פסק הדין, שכן ברור היה שפסיקה לחיוב בכתובה לא תביא מזור ושלום בית (וחיוב תוספת כתובה אינו כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה), אלא עלולה להביא את הבעל להשתמש בכתובה כשוט נגד האשה, היינו להביא לדרישת ויתור על הכתובה כתנאי לסידור גט הפיטורין אף שגם הבעל מעוניין בגירושין.

...

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי טבריה מתאריך ט"ז באדר א' התשע"ט (21.2.2019) הקובע: מסקנה: על דעת כל חברי בית הדין הבעל חייב בכתובה ופטור מהתוספת.

סוף דבר: ההתחייבות לכתובה שהתחייב הבעל היא התחייבות גמורה, ואינו יכול להיפטר מחיובו בפטפוטי מילים.

מסקנה סוף דבר: נראה שיש לקבל הערעור ומשורת הדין על האיש לשלם לאישה את מלוא כתובתה.

הרב שלמה שפירא מצטרף למסקנה שבנסיבות תיק זה יש לפשר ולחייב את המשיב לשלם למערערת סך של שני שלישי הכתובה, דהיינו 36,000 דולר לפי שער יציג ביום התשלום.

בנוסף לכך לא ניתן להסיק מסקנות מתכתובת שנערכה בעיצומו של הליך ייעוץ וגישור, שמטבע הדברים הליך הגישור וזמן הפירוד עשויים לגרום להצפת רגשות רגעיים מסוימים שקשה להסתמך עליהם, וכאמור, המשך החיים של הצדדים רק מראים על נתוק פירוד וסכסוך הצופה פני גירושין ולא שלום בית.

טענות הצדדים בכתב העירעור על פסק הדין בתביעת שלום הבית טען האיש בנוסף על האמור לעיל: בית הדין קבע שעמדתה של האשה נחרצת לגירושין לאחר דיון אחד.

בית הדין קבע שהאיש מתנה את הגירושין בתוספת לינה של הילדים במוצאי שבת, על סמך דברים שאמר בא כוח האיש לפרוטוקול, אף שבא כוח האיש כלל לא התכוון לתלות דבר בדבר אלא הביע את תקוותו שהצדדים יגיעו להבנתו, והביע את דעתו באמירה כללית שכשם שלאישה יש זכויות כך לאיש יש זכויות.

אך כאשר אין שום נפקא מינה מקביעת האחריות לכשלון שלום הבית, כמו בנידון דידן שבו האשה לא תבעה כתובה ואף הסכימה לוותר עליה בכפוף לקבלת גיטה.

...

הגר"א בקשי דורון שב וכתב במסקנת פסק הדין כי לאור מה שנאמר בדיון של חשובי הדיינים התחזק בדעתו הקודמת שיש לקבל את הערעור.

הדעת נותנת אומנם כי כשיש הסכמה מוותרים הצדדים על הסיכומים, והתקנות אכן מאפשרות ויתור שכזה, אולם פרשנות דווקנית של לשון התקנות עשויה להביא למסקנה כי נדרשת החלטה מפורשת של בית הדין שתינתן על יסוד הסכמה מפורשת כזו ותורה על אי־הצורך בסיכומים.

הערעורים נדחים.