ערעור על פסק דין בתביעת תגמולי ביטוח חיים

בית הדין הארצי לעבודה עת"צ 40912-06-21 ניתן ביום 03 פברואר 2022 אסתר טלקר המערערת כלל חברה לביטוח בע"מ מדינת ישראל המשיבה מתייצבת בהליך לפני: השופטת לאה גליקסמן, השופטת חני אופק גנדלר, השופט מיכאל שפיצר נציגת ציבור (עובדים) גב' חיה שחר, נציג ציבור (מעסיקים) מר דורון קמפלר <#1#> ב''כ המערערת עו''ד שלמה הס, עו''ד יצחק אהרונוב ב''כ המשיבה עו''ד ברק טל, עו''ד אלעד אופק ב''כ המדינה עו''ד יאנה סימקין פסק דין

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (סגן הנשיאה דורי ספיבק ונציגת הציבור גב' שושנה סוזן סמק ומר אבינעם בן יצחק; ת"צ 49119-03-18), שבו נדחתה בקשת המערערת למתן אישור לתובענה ייצוגית כנגד המשיבה.

לענייננו רלוואנטית גם תקנה 6(1) לתקנות הפיקוח על שירותים פינאנסיים (ביטוח)(תנאים בחוזי ביטוח), התשמ"ב-1981 (להלן – תקנות הפיקוח), שכותרתה "תשלום תגמולים בביטוח חיים" הקובעת כי: "תגמולי הביטוח ישולמו תוך שבעה ימים מתום תקופת הביטוח או תוך שבעה ימים מיום שהוגשו למבטח המסמכים הנדרשים בפוליסה לעניין זה, לפי המאוחר". בית הדין האיזורי קבע כי דרישת המערערת היא דרישה לקבלת קצבה רטרואקטיבית שהוגשה כחודשיים לאחר המועד המבוקש לתשלום הקצבה.

עוד נטען, כי על פי תקנות הפיקוח - "מועד הזכאות לתשלום תגמולי הביטוח יהיה רק לאחר שהגיש המבוטח למבטח מלוא המסמכים הנדרשים בפוליסה. עוד עולה, כי מועד הזכאות לתשלום תגמולי הביטוח יהיה בתוך 7 ימים ממועד הגשת המסמכים כאמור או בתוך 7 ימים מתום תקופת הביטוח, לפי המאוחר מבין שני אלה". כמו כן צוין כי - "אין מניעה שהקופה תנקוט במדיניות מיטיבה, כפי שאף נעשה בפועל, כל עוד היא נעשית בצורה שויונית וללא הפליה כלפי כלל המבוטחים בביטוח מנהלים אצלה". עוד הוסיפה הרשות כי החלטת המשיבה להגביל את תשלום הגימלה לאותה שנת כספים, ולכך – "שבמועד זה הסתיימו ההפקדות לפוליסה, היא סבירה בנסיבות העניין. זאת, בשים לב להיבטים שונים, ובכלל זאת לכך שתשלום בגין שנת מס קודמת גורר אחריו השלכות מיסויות משמעותיות ... ולכך, שככל שההפקדות לפוליסה ממשיכות, הרי שבמשך התקופה כאמור לא הסתיימה תקופת הביטוח, על כל המשתמע מכך (לפי התנאים שנקבעו בפוליסה)". לאחר שבחנו את טענות הצדדים וכלל חומר התיק הגענו לכלל מסקנה כי דין העירעור להדחות, ויש לאשר את פסק דינו של בית הדין האיזורי מטעמיו, בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991.

...

עוד נטען, כי על פי תקנות הפיקוח - "מועד הזכאות לתשלום תגמולי הביטוח יהיה רק לאחר שהגיש המבוטח למבטח מלוא המסמכים הנדרשים בפוליסה. עוד עולה, כי מועד הזכאות לתשלום תגמולי הביטוח יהיה בתוך 7 ימים ממועד הגשת המסמכים כאמור או בתוך 7 ימים מתום תקופת הביטוח, לפי המאוחר מבין שני אלה". כמו כן צוין כי - "אין מניעה שהקופה תנקוט במדיניות מיטיבה, כפי שאף נעשה בפועל, כל עוד היא נעשית בצורה שוויונית וללא הפליה כלפי כלל המבוטחים בביטוח מנהלים אצלה". עוד הוסיפה הרשות כי החלטת המשיבה להגביל את תשלום הגמלה לאותה שנת כספים, ולכך – "שבמועד זה הסתיימו ההפקדות לפוליסה, היא סבירה בנסיבות העניין. זאת, בשים לב להיבטים שונים, ובכלל זאת לכך שתשלום בגין שנת מס קודמת גורר אחריו השלכות מיסויות משמעותיות ... ולכך, שככל שההפקדות לפוליסה ממשיכות, הרי שבמשך התקופה כאמור לא הסתיימה תקופת הביטוח, על כל המשתמע מכך (לפי התנאים שנקבעו בפוליסה)". לאחר שבחנו את טענות הצדדים וכלל חומר התיק הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, ויש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו, בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991.

סוף דבר – הערעור נדחה.

המערערת תשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪, וזאת בתוך שלושים יום.

השופטת ש. יעקובוביץ: ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו בתא 51774-11-17 (כב' השופט יובל גזית) מיום 13.1.2021, בגדריו נדחתה תביעה כספית שהגישו המערערים כנגד המשיבים, אשר עניינה בתגמולי ביטוח חיים, זאת משנקבע כי הפוליסה מכוחה הוגשה התביעה בוטלה כדין.

ההליך לפני בית משפט קמא ביום 22.11.2017 הגישו המערערים, האחים לבית סילברמן (להלן- התובעים, המערערים), תביעה כספית על סך 915,000 ₪ כנגד הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן- הראל), בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן- בנק לאומי, הבנק) ומעלות סוכנות לביטוח בע"מ (להלן- מעלות), בה עתרו – לחייב את הראל לשלם לבנק לאומי את מלוא תגמולי ביטוח החיים המגיעים לאחרון כמוטב על פי פוליסת ביטוח חיים, שערך מר מגנוס רוטשילד ז"ל (להלן- המנוח) אצל הראל להבטחת תשלום משכנתא שנטל מבנק לאומי לרכישת דירת מגורים ברחוב יהלום 96 בשערי תקווה (להלן- הדירה), ואשר את הזכויות בה הוריש בצוואתו לתובעים; לחייב את בנק לאומי לשלם לתובעים כל סכום ששלמו לו על חשבון תשלומי החזר ההלוואה החודשיים, מאז פטירת המנוח ביום 23.11.2014 ועד למתן פסק דין; לחילופין – ככל שתידחה התביעה כנגד הראל, לחייב את בנק לאומי למחוק מספריו את ההלוואה שנטל המנוח לצורך רכישת הדירה, כאילו ניפרעה במלואה, ולבטל את השעבודים הרובצים על הדירה, זאת בנוסף להשבת תשלומי החזר ההלוואה, ששולמו על ידי התובעים מאז פטירת המנוח, לידם (ראו כתב התביעה - נספח להודעת העירעור).

...

עוד הוסיפה כי "צדק בימ"ש קמא בקביעתו כי הפוליסה בוטלה כדין" משהוכח באופן חד משמעי, על יסוד שיחות הטלפון, שהתקיימו במהלך החודשים מאי-יולי 2013, בין נציג הראל (רן) לבין מר סילברמן והמנוח, כי הושגה תכלית סעיף 15(א) לחוק חוזה הביטוח - יידוע המבוטח בדבר חוב עקב אי תשלום הפרמיה, אורכה להסדרת התשלום, התראה על ביטול הפוליסה - והוענקה למבוטח ההגנה שביקש המחוקק לקבוע מפני ביטול הפוליסה, מה גם שלשיטתה "הקלטות שיחות טלפוניות עונות לדרישת הכתב לפי חוק חוזה הביטוח". בהתייחס לטענת המערערים לפיה אף לא מילאה אחר הוראת סעיף 15(ב) לחוק חוזה הביטוח ועל כן אין תוקף להודעתה בדבר ביטול הפוליסה, השיבה כי דינה להידחות מכמה טעמים: הוכח (כך לשיטתה) משלוחם של שלושה מכתבי התראה לבנק בדואר רשום; אף אם נפל פגם בהתנהלותה ומכתבי ההתראה לא הגיעו ליעדם "אין בכך כדי לגרוע מתקפות הודעת הביטול, ולכל היותר יכול היה פגם זה להקים לבנק תביעה" כנגדה; "אי קבלת הסכמת הבנק לביטול הפוליסה אין בו כדי למנוע ביטול הביטוח ולכל היותר הדבר מקים עילה לבנק לתבוע את חברת הביטוח"; נציג הבנק, מר וייס, אישר בעדותו כי גם אם מכתבי ההתראה היו מתקבלים בבנק, לא היה האחרון נכנס בנעלי המבוטח ומשלם את הפרמיה, כך ש"ממילא אין משמעות לקבלת/אי קבלת מכתבי הראל אצל הבנק".

לפיכך, סבורה אני כי דין הערעור ככל שעניינו בדחיית התביעה מכוח החלתה של הדוקטרינה להתקבל.

סוף דבר בהינתן כל האמור לעיל, אציע לחבריי לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא ככל שעניינו בדחיית התביעה כנגד הראל ולהשיב את התיק לפניו על מנת שישוב ויכריע בשאלה "האם הנתבעת (הראל) נהגה על פי הוראת סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח", על שני תתי סעיפיו, על יסוד הראיות שבאו לפניו ובראי כל קביעותיי.

התוצאה הערעור מתקבל.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 51958-08-23 רוזנברג ואח' נ' איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ תיק חצוני: לפני כבוד השופט הבכיר ד"ר מנחם רניאל המערערים: 1. אלכסנדר רוזנברג 2. ליאוניד רוזנברג 3. גג לנזקק ולחוסה (ע"ר) המשיבה: איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ פסק דין

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופט זיו אריאלי) מיום 2.3.23 לפיו דחה את תביעת התובעים להפעלת פוליסת ביטוח חיים עקב היתיישנות התביעה, תוך קביעה שעילת התביעה נולדה ביום 1.7.15 ולא מתקיימים החריגים להארכת מועד תקופת ההתיישנות.

על כן, סעיף 18 הקובע שלא תסתיים תקופת היתיישנות לפני שעברה לפחות שנה אחת מן היום שבו נסבה הזכות אינו מאריך את תקופת ההתיישנות במקרה זה. בדין קבע בית המשפט קמא שנטל ההוכחה בדבר קיום התנאים לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות לא הורם על ידי המערערים, ועל פי העובדות שנפרשו בפני בית המשפט קמא, ידעו המערערים על פטירת המנוח ועל פוליסת ביטוח החיים לצורך המשכנתא, ועל הזכות לפרוע את החוב באמצעות תגמולי הביטוח, לא יאוחר מיום 1.9.15, חודשיים לאחר פטירת המנוח, כאשר פנו באמצעות עורך דין למשיבה למימוש הפוליסה.

...

הנתבעת טענה בפני בית המשפט קמא שיש לדחות את התביעה מחמת התיישנות בחלוף 3 שנים מקרות מקרה הביטוח, ובשל שיהוי ניכר שגרם לנתבעת נזק ראייתי.

אני דוחה את טענת המערערים לפיה היה על בית המשפט קמא לדון בשאלה אם נגרם למשיבה נזק ראייתי.

כך פעל בית המשפט והתוצאה היא התוצאה שקובע החוק - התביעה התיישנה ולכן על בית המשפט לדחות את התביעה.

על כן, אני דוחה את הערעור ואת טענת המערערים כי פסק הדין הוא שתי וערב של שגיאות מהותיות.

בית המשפט המחוזי בחיפה ע"א 72043-01-24 מוחמד סועאד נ' איילון חברה לביטוח בע"מ 8.2.2024 לפני יצחק כהן, שופט עמית מוחמד סועאד ע"י ב"כ עו"ד חוסאם סבית המערער איילון חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד עוז ברקוביץ המשיבה פסק דין

ההליך ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופטת הגב' ג'ני טנוס) מתאריך 10.10.2023 בת"א 52573-05-21.

בפסק הדין שבערעור, דחה בית משפט קמא על הסף, ומחמת היתיישנות, את תביעת המערער לחייב את המשיבה לשלם לו תגמולי ביטוח בגין תאונה שארעה לו בתאריך 22.12.2015, ומכאן העירעור שלפני.

כזכור, הודעות אלה נדרשו כתוצאה מהשיבושים הרבים שנגרמו לשגרת החיים במדינה בכלל, ולשגרת עבודתם של בתי המשפט בפרט, עקב התפשטות נגיף הקורונה.

...

סוף דבר אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט לדחות את הערעור, וזאת לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018.

משלא התבקשה תגובה להודעת הערעור, הנני מחליט שלא לעשות צו לתשלום הוצאות.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטים י' שבח, ס"נ, י' אטדגי וי' אילני), אשר ניתן ביום 3.9.2023 בע"א 12090-01-22, בגדריו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום תל אביב-יפו (השופטת א' מור-אל), אשר ניתן ביום 29.8.2021 בתא"ק 34432-12-13, במסגרתו נדחתה תביעת המבקשים לקבלת תגמולי ביטוח מכוח פוליסה קבוצתית לביטוח בריאות וסיעוד שהונפקה על ידי המשיבה (להלן: הפוליסה).

המבקשים טוענים כי הסעיף מעורר שתי סוגיות עקרוניות אשר מצדיקות מתן רשות ערעור "בגילגול שלישי": 1) היחס בין החריג לבין הוראותיו של סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: החוק), אשר קובע פטור ממתן תגמולים כאשר מקרה הביטוח נגרם בכוונה על ידי המבוטח (להלן: הסוגיה הראשונה); 2) היחס בין החריג לבין הוראותיו של סעיף 50 לחוק, אשר קובע כי תגמולי ביטוח חיים ישולמו גם במקרה של מוות כתוצאה מהתאבדות, אם החוזה נחתם שנה או יותר לפני הארוע (להלן: הסוגיה השנייה).

...

דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה.

לשיטתי, סוגיות אלו אינן מעלות שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי". כמו כן, אני סבור כי מתן רשות לערער על פסק דינו של בית משפט קמא איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות.