ערעור על פסק דין בתביעת שכר טרחה בתחום הקניין הרוחני

לאחר שהנתבעת 1 שכרה את שירותיו של מר יעקב קלדרון (שבאותה עת היה בעל רישיון עריכת דין) לייצגה בהליכים אלה, הציעה לתובע להישתתף ב- 18% מעלות ניהול התביעות ולאפשר לו כנגד השקעה זו לקבל 18% מהתמורה שתתקבל מפסקי הדין, ככל שתתקבל (נספח א' לתצהיר התובע).

כמו כן, טוען התובע שהנתבעים פנו לצורך קבלת ייעוץ משפטי בסוגיית הערעורים אל עורך דין שאינו מומחה בתחום של דיני הקניין הרוחני, ואותו עורך דין טעה טעות חמורה כשקבע שנכון יהיה לערער רק על פסק הדין בתביעת גלסופט ולא שני פסקי הדין הנוספים.

לא זו אף זו, קשה מאוד לקבל כסבירה את גרסת התובע כי בשיחה כזו, שהתקיימה לאחר מכתבו מיום 29.1.17, הביעה הגב' רון את עמדת הנתבעים רק ביחס לערעור על פסק הדין בתביעת גלסופט ולא טירחה להבהיר את עמדתם השונה ביחס לשני הערעורים הנוספים שלגביהם איים התובע על הנתבעים.

הן בכתב התביעה על שתי גרסאותיו, הן בסיכומים העקריים והן בסיכומי התשובה הקפיד התובע לעתור לחיוב בהוצאות משפט ולחיוב נפרד בשכ"ט עו"ד ואף הקפיד להפנות לפסיקה המחייבת הפרדה כזו, כל זאת הגם שכלל לא היה מיוצג בהליך זה ולא ברור על מה ולמה זכאי הוא לפסיקת שכר טירחת עו"ד גם אם היה זוכה בתביעתו?! הרושם הנוצר מניהול התובענה כולה לצד האמור בסעיפים האחרונים הוא של תובע שניסה בכל דרך לעשות שימוש בהליך המשפטי על מנת להתעשר שלא כדין.

...

בסופו של דבר לא גובשה הסכמה בין הצדדים ביחס לערעורים, הנתבעת הגישה ערעור רק נגד פסק הדין בתביעת גלסופט אשר הסתיים בפסיקה על דרך הפשרה של סכום של 50,000 ₪ לטובתה, וביחס לשתי התביעות הנספות לא הוגשו ערעורים.

על כל האמור לעיל יש להוסיף כי ספק רב אם עצם השימוש בראש הנזק של אובדן סיכוי הולם מקרה זה, שכן ראש הנזק של אובדן סיכוי הוא יציר הפסיקה אשר הורתו ולידתו בפסקי דין העוסקים באובדן סיכויי החלמה, וביחס אליו קבע בית המשפט העליון כך (ע"א 10399/08 ד"ר אנטה פרוטס נ' אדוארד צ'ירגייב (4.4.2011)‏‏ – "4. ראשיתה של ההכרה בפיצוי בגין "אובדן סיכויי החלמה" בפרשת פאתח (ע"א 231/84 קופת חולים נ' פאתח, פ"ד מב(3) 312 (1988)).

אשר על כן, התביעה נדחית במלואה.

הפועל הנובע ממכלול האמור לעיל הוא שאני מחייב את התובע בהוצאות הנתבעים בסך 8,000 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך 22,000 ₪.

ברקע הדברים, בתמצית: המשיבה ("קולב"), משרד עורכי דין שעיסוקו בתחום הקניין הרוחני ובפרט הפטנטים המאוגדת כשותפות, נתנה שירותים למבקשת ("בולט פלייט") בעינייני פטנטים בשנים 2014-2010.

מכאן התביעה לתשלום יתרת שכר הטירחה, 5,613 ₪, שהוגשה בסדר דין מקוצר, וזאת נגד בולט פלייט הן נגד מנהלה, מר עודד פן ("פן"), שקולב טענה כי התחייב אישית להסדיר את החוב.

ביום 12.12.17 ניתן איפוא פסק דין הדוחה את הבר"ל של בולט פלייט ומקבל את התביעה נגדה, זאת בהתאם להחלטתי מיום 29.11.17 ולאחר שהארכות הנוספות לא הועילו.

הערה נוספת היא ביחס לטענת פן על שבית המשפט נתן החלטתו "בלי ללמוד הקף הנזקים שנגרמו לחברה בהקף מאות אלפי שקלים". טענה זו מובן שמקומה בגדרי ערעור, שהרי ההחלטה בעיניין הפקדת הערובה לא ניתנה במעמד צד אחד כי אם במעמד הצדדים.

...

עתה באה "בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר". המדובר בבקשה לאקונית, ערוכה בידי פן, והיא כוללת שלל מגוון התבטאויות מוקשות במיוחד, אך הקשר בינה לבקשה לביטול פסק דין דל. פן, בשם בולט פלייט, מלין על כך שבדיון בבר"ל (אותו מכנה פן "דיון ראשוני") נקבעה "הפקדה" של 5,600 ₪, וזאת תוך שהוא טוען להתנהגות עוינת של הח"מ כלפיו, ו"בלי ללמוד את היקף הנזקים שנגרמו לחברה בהיקף מאות אלפי ₪". אשר להפקדה נטען כי "בקר למחרת הגיע בני לי פן עם הסכום לצורך ההפקדה אולם הועברה בקשה לשופט והובטחה תשובה עד שעה 16:00 לצערכנו חיכינו ולא הגיעה תשובה". עוד מוסיף פן כי "החל מיום זה הגיעו באיחור רב תשובות מתחמקות ולא חד משמעיות כאשר לדעתו חיפש השופט תירוצים כדי להשתחרר מהתיק". פן טוען כי "למרות התייצבות של 3 פעמים לצורך ההפקדה לא הייתה תשובה ברורה ולא ניתן היה להפקיד". על כן הוא מביע פליאה על שניתן פסק דין ביום 12.12.17 "ללא כל דיון וללא הצדדים". הוא מבקש "לחדש את הבקשה בגלל מחדלי התובעים", וזאת "מחמת הצדק והיות ואנו ניזוקנו בשיעור גבוה שילמנו סך של כ 100,000 ₪ ולא קיבלנו תמורה". דין הבקשה במתכונה זו להדחות, גם בלא צורך בתגובה.

היא ניתנה, ללא צורך בדיון, מן הטעם הפשוט שהיא מהווה המשך ישיר להחלטה שניתנה כבר במהלך הדיון: הפקדה במועדה, או דחיית הבר"ל. באין הפקדה, נדחית הבר"ל, וכך היה.

כאמור, אף בלא כל בקשה המתנתי קרוב לשבוע, ואז בחרתי להמתין כשבוע נוסף, ובאין כל הפקדה, בקשה או הודעה מצד בולט פלייט, ניתן פסק הדין, על יסוד החלטתי מיום 29.11.17.

היא נדחית.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 41221-01-21 Inc. נ' ריינהולד כהן ושותפיו ואח' לפני כב' השופטת אביגיל כהן, סגנית נשיא המערערת TerraCap Management Inc. ע"י ב"כ עו"ד ד"ר אליעד שרגא, עו"ד שרון דיין ועו"ד עופר אורן המשיבים 1. ריינהולד כהן ושותפיו ע"י עו"ד עמיר סגל 2. לארי קראוס פסק דין

לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כב' השופט גיא הימן) מיום 20.11.20 בת.א. 68727-11-17 ולפיו התקבלה תביעה לתשלום שכר טירחה שהוגשה על ידי המשיבה נגד המערערת ונדחתה התביעה נגד המשיב 2.

המשיבה 1 – שותפות רשומה העוסקת בתחום הפטנטים והקניין הרוחני הגישה בסוף נובמבר 2017 תביעה שתוקנה לאחר מכן לסך 202,601 ₪ וזאת לתשלום שכר טירחה.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי לנכון לדחות את הערעור מכוח סמכותי לפי תקנה 148 (ב) לתקנות החדשות וזאת מששוכנעתי כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין.

הממצאים תומכים במסקנה המשפטית ואין בפסק הדין טעות שבחוק.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחה הערעור.

כן נקבע בהסכם הבוררות כי "לצדדים תנתן זכות ערעור על פסק הבורר תוך 90 יום, בפני בורר שהנו שופט של בית המשפט העליון בדימוס, אשר זהותו תיקבע בהסכמת הצדדים... הליך העירעור יתנהל בהתאם להוראות התוספת השניה לחוק הבוררות, תשכ"ח- 1968". ביום 20.9.2018, הודיע הבורר לצדדים כי פסק הבוררות מוכן והוא יימסר לצדדים לאחר תשלום שכר טירחתו.

פגישות עם עורכי דין העוסקים בתחום הקניין הרוחני, במסגרת כנסים אקדמיים, אינן בגדר נתון שקיימת חובה לגלותו כל אימת שהבורר דן בתיק בו מופיע אחד מעורכי דין אלה.

העירעור שהוגש על ידי סימפליויה - סימפליויה טענה כנגד הקביעה שארבעה מוצרים נוספים המיוצרים על ידי אקווהשילד, אינם מפרים את תביעות הפטנט וכנגד דחיית העתירה למתן צו לאיסוף המוצרים המפרים.

המבקשת ציינה כי היא מודעת לכך שעל פי הוראות סעיף 21 א (ג) (1) לחוק הבוררות התשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק הבוררות" או "החוק"), מקום שמדובר בפסק בוררות בעירעור, ניתן להגיש בקשה לביטול פסק הבוררות בעירעור על פי העילות הקבועות בסעיף 24 (9) ו-(10) לחוק בלבד, קרי: בשל היות הפסק נוגד את תקנת הציבור (סעיף 24 (9) לחוק) או בשל עילה שעל פיה בית משפט היה מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד (סעיף 24 (10) לחוק).

...

סיכומם של דברים - משניתן לראות בערעור שהוגש על-ידי המשיבה כערעור שכנגד שהבורר דן בו מכוח סמכותו על פי הוראות הסכם הבוררות והוראות התוספת השנייה בחוק הבוררות, דין טענת המבקשת כי יש לבטל את פסק הבוררות בכל הנוגע לערעור שהוגש על-ידי המשיבה, להידחות.

מהנימוקים המפורטים לא ראיתי לקבל את טענות המבקשת, כך שדין הבקשה לביטול, להידחות.

כפועל יוצא מדחיית הבקשה לביטול, אני מאשרת את פסק הבוררות בערעור שניתן על ידי השופט בדימוס צ' זילברטל ונותנת לו תוקף של פסק דין.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7627/20 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ המערערים: 1. אייזלר החברה לניהול בע"מ 2. אייזלר אורטופדיה בע"מ 3. פיתרונות לעסקים בתחום הפארמה 4. אייזלר חביבה 5. ישראל מאיר אייזלר 6. אייזלר פרץ ארוין 7. יעקב אייזלר נ ג ד המשיבה: תפן מדיקל בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה בת"א 051848-10-18 שניתן ביום 12.08.2020 על ידי כבוד השופטת ת' נאות פרי בשם המערערים: עו"ד ראובן דרעי, עו"ד יוסף גבאי בשם המשיבה: עו"ד אייל שטייניץ, עו"ד יניב צוקרוור, עו"ד כפיר אוחיון ][]פסק-דין

]השופט י' עמית: ערעור על אי-פסיקת הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין לטובת המערערים 7-1 (להלן יחד: המערערים), בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ת' נאות פרי) בת"א 51848-10-18.

בתביעה טענה המשיבה, חברה פרטית העוסקת בפתוח, ייצור ושיווק פיתרונות בתחום האורתופדיה, כי המערערים פעלו בנגוד להסכם בין הצדדים ובנגוד להוראות הדין, ופגעו בזכויות הקניין הרוחני של המשיבה.

...

כך, כדוגמה בלבד, אציין כי בית המשפט מצא כי הסכם הזיכיון אינו חל על כל המערערים, אך יש לזכור כי המערערים כולם הם בני משפחה אחת העומדים מאחורי שלוש חברות שונות, ובית המשפט לא מצא לחייבם "רק בשל היותם בני משפחה או רק בשל שהם 'שותים קפה ביחד' באחת החנויות" (פסקה 108 לפסק הדין).

עוד אפנה לפסקה 111 לפסק הדין שם נכתב כי "אי ידיעתו של ישראל אודות הגורם שהכניס את המשטח לחנות ברחוב עמוס, הינה תמוהה", ולא אמשיך בציטוט שממנו הגיע בית המשפט למסקנה כי "אכן נעשה שימוש במשטח של סנסור מדיקה בחנות של אייזלר ניהול ברחוב עמוס". יכול הייתי להצביע על נימוקים נוספים שבגינם ניתן להניח מדוע מצא בית המשפט שלא לפסוק הוצאות לזכותם של המערערים, אך מאחר שהדברים לא פורשו בפסק הדין, אמנע מכך.

סוף דבר, שהערעור נדחה.