ערעור על פסק דין בתביעת שכ"ט של רואה חשבון

במסגרת תביעתו טען התובע כי יש לחייב את הנתבעת לשלם לו סכום קרן של 29,148 ₪ בצרוף פצויי הלנה ובצרוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד וזאת בגין תקופה של כ - 6 חודשים בהם עבד אצלה.

סעיף 5ב לחוק הודעה לעובד מתייחס לנטל ההוכחה במקרה של אי מתן הודעה לעובד כדין ומטיל אותו על כתפי המעסיק:"בתובענה של עובד נגד מעסיקו שבה שנוי במחלוקת עניין מהעניינים לפי סעיף 2, והמעסיק לא מסר לעובד הודעה שהוא חייב במסירתה כאמור בסעיפים 1 או 3, בכלל או לגבי אותו עניין, תהיה חובת ההוכחה על המעסיק בדבר העניין השנוי במחלוקת, ובילבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין, לרבות בתצהיר לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971". ובעניין זה ראו גם עב"ל 31478-01-21 Tsegay Hagos Gebremskel – י.ב.שיא משאבים בע"מ (פסק דין מיום 21/2/24).

. בוא נגיד אחרי כמה ימים שאני אהיה אצל רואה חשבון, הוא נותן לי את התלושים ואני מחלק את התלושים לעובדים.

ניתן להגיש בקשת רשות לערער על פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 15 ימים מקבלתו.

...

חיזקה את גרסת התובע ואף הובילו אותי למסקנה כי ענין לנו במעסיק אשר סבור כי מקום שעובד לא מבקש את תלושי השכר שלו, אין סיבה למסור לו אותם ("אבל אם הוא היה מבקש אני מיד אני הייתי נותן לו") מדובר כמובן בגישה פסולה שאין לקבלה.

סעיף 26א(ב)(1-2) לחוק הגנת השכר מאפשר לבית הדין לחייב מעסיק שלא מסר לעובד תלוש שכר במועד בפיצוי סטטוטורי עבור כל תלוש וכדלקמן - "(1) מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר עד המועד האמור בסעיף 24(ג), בניגוד להוראות סעיף 24(א), או כי המעסיק מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בניגוד להוראות סעיף 24(ב), רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן - פיצויים לדוגמה), בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעסיק כאמור". עוד קובע החוק להגנת השכר חזקה בדבר הידיעה שיש לייחס למעסיק בכדי לחייבו בפיצוי וכדלקמן: "(2) מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק ביצע הפרה כאמור בפסקה (1) בשני חודשים לפחות בתקופה של 24 חודשים, חזקה היא כי המעסיק ביצע את ההפרה ביודעין, אלא אם כן הוכיח המעסיק אחרת". לבסוף, קובע ס"ק (3) פיצוי שלא יעלה על 5,000 ₪ בגין כל הפרה של החוק, אלא אם ייקבע סכום אחר מטעמים מיוחדים שירשמו.

לסיכום לנוכח כל האמור לעיל ומשהתקבלה תביעת התובע בחלקה הגדול, הריני מחייבת את הנתבעת לשלם לו את הסכומים הבאים: א. סכום של 8,533 בגין שכר חודש 9/18.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7034/20 לפני: כבוד המשנה לנשיאה נ' הנדל כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט ד' מינץ המערערים: 1. זאב שטיינר 2. יעל שטיינר נ ג ד המשיבים: 1. קרן אוגינץ', עו"ד - נאמנת לנכסי החייב ישראל לבנה 2. כונס הנכסים הרישמי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט י' פ' אקסלרד) בפש"ר 26516-03-13 מיום 29.9.2020 תאריך הישיבה: ו' בכסלו התשפ"ב (10.11.2021) בשם המערערים: עו"ד אמיר קמינצקי בשם משיבה 1: בעצמה בשם משיב 2: עו"ד חיים זקס ][]פסק-דין

אלא שלחברה נוצר חוב נוסף כתוצאה משירותי ראיית חשבון והנהלת חשבונות שניתנו לה על ידי שותפות רואי חשבון שהמערער היה אחד השותפים בה. חוב זה בא לידי ביטוי ב-9 חשבוניות בסך כולל של 281,496 ש"ח, אשר הוצאו בין התאריכים 14.10.2007 ועד 20.11.2011 (להלן: החשבוניות), והוסכם בין הצדדים כי למרות שהחוב נוצר לטובת השותפות, הוא עומד לזכות המערער לבדו.

הנכס המשועבד תואר כך: "כל יתרת הכספים, לאחר תשלום שכ"ט ועו"ד והוצאות משפט, המוחזקים על ידי עו"ד משה בלטר, בגין תביעה נגד דובק בע"מ. הכספים מגיעים לנושה בגין שירותים מקצועיים." (ב) כמו כן הוצגה המחאת זכות מיום 6.3.2011 המופנית למערערים והחתומה על ידי החייב, לפיה המחה החייב "בהמחאה גמורה ומוחלטת... את כל יתרת הכספים שיתקבלו אצל עו"ד משה בלטר המגיעים לי ו/או יגיעו לי בגין תביעה נגד דובק בע"מ, וזאת לאחר תשלום שכ"ט עו"ד והוצאות משפט לעו"ד משה בלטר וכן לאחר תשלום כספים המגיעים לחברת מ.ח. אלישר הפצה בע"מ...". כן צוין כי: "המחאת זכות זו הנה עבור החזר חוב שלנו אליכם בגין כל חוב כלפיכם לרבות שירותים מקצועיים שינתנו לנו על ידך" (להלן: המחאת הזכות משנת 2011).

...

יוצא אפוא כי החוב מכוח הסכם ההלוואה כלל לא שודרג לכדי חוב מובטח, וממילא אין כל צורך להידרש בעניין זה לסעיף 96 לפקודה.

המסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי נתמכת בין היתר בעדותו של החייב כי קשייו הכספיים החלו עוד בשנת 2006, והתעצמו בשנת 2007; בכך שהמערער סיפק לחייב שירותי ראיית חשבון באותה תקופה ודי בכך כדי להביא למסקנה כי הוא ידע על מצבו הכספי של החייב; ובמערכת היחסים החברית שהתנהלה בין השניים.

יתר על כן, בהיות המערער גם רואה חשבון של החייב, נראה כי אף בנקל הוא יכול היה להוכיח ולבסס מסקנה בדבר מצבו הפיננסי של החייב באותה תקופה, כמו גם את אי-ידיעתו של המערער את מצבו הכלכלי של החייב לאשורו.

התיק טופל על ידי מותב בראשות כב' השופט לובוצקי, וביום 28/7/19 ניתן פסק דין הדוחה את התביעה.

בעקבות פסק דין שניתן בעירעור שהוגש על ידי פסק הדין, הוחזר התיק לבית הדין האיזורי לעבודה.

התובעת עבדה כרואת חשבון בחברת גליקסמן שיווק ביצים בע"מ, מ- 2012 עד פברואר 2017.

הנתבע ישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪.

...

ראו לעניין זה עב"ל (ארצי) 41048-05-11 בן ישי נ' המל"ל (מיום 28/6/12) סוף דבר, לאור האמור בחוות דעת המומחה, התביעה מתקבלת.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת ה. פלד) מיום 12.2.2020, בגדריו התקבלה תביעה כספית שהגישה המשיבה כנגד המבקשת, תוך חיוב האחרונה בתשלום סך של 425,000 ₪ (בצרוף הפרישי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה), הוצאות משפט (החזר אגרת המשפט) ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ (להלן: "פסק הדין").

הבקשה הוגשה בד בבד עם הגשת ערעור על פסק הדין.

טענותיו לא נתמכו בכל אסמכתא רלוואנטית נידרשת, לרבות דו"חות כספיים, דפי חשבון בנק, אישור רואה חשבון וכיוב'.

...

לאחר שנתתי דעתי לנימוקי הבקשה ולעמדת המשיבה, כמו גם לפסיקה הנוהגת, באתי לכלל דעה כי דין הבקשה להידחות.

ככל שאלה פני הדברים דומה כי נשמטה הקרקע תחת הבקשה שלפניי ולא נותר כל טעם מבורר לה. בהינתן הבכורה לשיקול של "מאזן הנוחות" ומשבעת הזו לא ניתן לקבוע כי סיכויי הערעור "גבוהים ביותר" כנטען על ידי המבקשת, באופן המצדיק כשלעצמו עיכוב ביצוע פסק הדין, דין הבקשה להידחות וכך אני מורה.

לא מצאתי להיעתר לבקשה החלופית ולהורות על הפקדת סכום פסק הדין בקופת בית המשפט, זאת משלא נטען וממילא לא הוכח כי קיים חשש שהמבקשת לא תוכל להיפרע מהמשיבה ככל שערעורה יתקבל.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 53104-02-23 יוסף זוהר - רואה חשבון ואח' נ' חמדת בניה (ע"ר) לפני כבוד השופטת עמיתה שרה דותן מערערים 1.יוסף זוהר - רואה חשבון 2.יוסף יעקב זוהר ע"י ב"כ עו"ד גיל מור ואח' משיבה חמדת בניה (ע"ר) ע"י ב"כ עו"ד טויטו ושות' פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופט א' ברקאי) מיום 21.12.2022 ב-ת"א 51990-01-20, לפיו חויבו המערערים לשלם למשיבה 24,570 ₪, והתביעה שכנגד שהוגשה על ידם נדחתה.

עוד צוין בסעיף 12 להסכם, כי עבור שירותים שיינתנו "בגין שנת 2016 (הנהלת חשבונות לתקופה שבין 1-8/2016 ו- 8/2016 ודוחות כספיים והכנת מסמכים לרשם העמותות), ישולם למשרדינו שכ"ט בסך של 290 ₪ לשעת עבודה בתוספת מע"מ כחוק." לאחר כריתת ההסכם, העניקו המערערים למשיבה שירותי ראיית חשבון כמפורט בהסכם, בין חודש ספטמבר 2016 עד דצמבר 2019 (כולל).

...

העובדה שבחרו לשלוח חשבון עסקה בדצמבר 2019, לא נמצאה משכנעת על ידי בית המשפט, ואין לי אלא לדחות השגותיהם על מסקנה זו. בהתייחס לדרישת תוספת רטרואקטיבית בגין השנים 2018-2019, מקובלת עלי המסקנה לפיה, צד לחוזה אינו רשאי לשנות תנאיו רטרואקטיבית שלא בהסכמת הצד שכנגד, ובענייננו, הסכמה כאמור לא ניתנה.

אשר על כן, הערעור נדחה.

המערערים ישלמו הוצאות לאוצר המדינה בסך 3,000 ₪.