ערעור על פסק דין בתביעת רשלנות נגד בנק

כללי לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום תל-אביב יפו (כב' השופט אילן דפדי סג" נשיא) מיום 14.11.2019, במסגרתו נדחתה במלואה תביעת המערער לפצוי כספי בגין רשלנותו המקצועית הנטענת של המשיב, עורך דינו במקצועו, בתביעה נגד בנק מזרחי (ת"א 27462-07-17).

בהתבסס על הילכת רלה ונשטיין, נקבע כי בכך שהוגשה תביעה נגד המערער על ידי הבנק וניתן נגדו פסק דין בהיעדר הגנה, הרי שהוא מנוע מלהעלות מחדש טענות החותרות תחת הכרעה שניתנה נגדו בהליך אחר.

...

לפיכך, אני מקבלת את מסקנותיו של כב' השופט דפדי כי המערער לא הוטעה על ידי המשיב וחרף אזהרותיו החוזרות ונשנות של המשיב, התעקש לעמוד על תביעתו נגד הבנק.

סוף דבר דין הערעור להידחות כמפורט לעיל.

המערער ישלם למשיב הוצאות ערעור בסך של 10,000 ₪ ומע"מ כחוק.

כונס הנכסים התרשל לא רק באי עידכון והקטנת החוב אלא גם באי טפול בפעולות השוטפות כמו מס שבח בגין המכירה למשיבה 3 שטופל רק במהלך ניהול התביעה של משיבה 3 נגד הכונס.

לטענתו, המבקש מזה 19 שנים עושה שימוש לרעה בהליכי משפט בהליכים שונים בהוצאה לפועל ובבתי המשפט לרבות בקשות הפחתת חוב, תביעה נגד הבנק, צו מניעה, בקשות עיכוב, ערעור על פסק הדין שדחה תביעתו ובקשת ערעור על דחיית העירעור.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים והמסמכים שצורפו, דין הבקשה להידחות.

לסיכום, המבקש לא גילה בבקשתו את התמונה המלאה ואת ההכרעות שניתנו בדיוק בעניינים שמעלה כאן ובכך עתר לקבלת סעד מהיושר בכפיים לא נקיות.

לפיכך אני דוחה את הבקשה לצו מניעה ומבטלת את הצו הארעי שניתן ביום 30/3/20.

ביום 30.12.2015 נדחתה בקשת המערערת על ידי רשם ההוצאה לפועל ונקבע כי, " אין לקבל כל טענה באשר לסכומים שהתקבלו בטרם הגיעו הצדדים להסכם פשרה במסגרת תיק בית המשפט, המקום לידון בטענה היה בפני בית המשפט במסגרת ההליך האזרחי, כאשר מועד הפשרה הנו מאוחר לקבלת הכספים ". לאור האמור לעיל, הגישה המערערת במסגרת התביעה הכספית, בקשה נוספת להשבת כספי המעסיקה, אולם ביום 18.05.2016 נדחתה הבקשה ונקבע, " לא ניתן לפי הדין לבטל פסק הדין שניתן בהסכמה או להגיש בקשה שכזו בתוך תיק פסק הדין. יש להגיש תביעה נפרדת להכרזה על ביטולו. הבקשה נמחקה." לפיכך, ביום 17.04.2019 הוגשה על ידי המערערת נגד המשיבות תובענה כספית לבית המשפט השלום בתל-אביב (ת"א 39182-04-19) להשבת כספי המעסיקה לדבריה נפלה קורבן לתרמית ואין מנוס מביטול הסכם הפשרה לאור הסתרת המידע שהכספים מוחזקים על ידי המשיבות.

התביעות נדונו במאוחד (להלן: "התביעה שאוחדה") וביום 23.08.2020 ניתן פסק דין (ע"י כב' השופטת ר' אופיר) אשר דחה את תביעת הרשלנות המקצועית נגד ב"כ המערערת וקיבל בחלקה את תביעת ב"כ לתשלום יתרת שכר טירחה.

(בש"א 7264/97 בתי גיל חברה לבינוי פתוח והשקעות בע"מ נ' הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ (פורסם בנבו 22.12.1997)) לטענת המערערת, שגתה כב' הרשמת בהחלטתה ביחס לסכויי העירעור.

...

כב' הרשמת סברה כי, בשל סיכויו של הערעור אין מקום להורות על פטור מלא מערובה לדבריה, לאחר עיון בכתב הערעור ובתביעה שאוחדה מול בא כוחה (עו"ד אלון) ונדחתה בשלוש ערכאות לא ניתן להימנע מהמסקנה לפיה ממצאים אלה מהווים השתק פלוגתא ולא נמצא בטיעוני המערערת נימוק השולל מסקנה זו. המשיבות גורסות כי, יש למחוק על הסף את בקשת המערערת וזאת בשל סיכוייו האפסיים של הערעור, ובשל חריגתה מהוראות התקנות אשר על פיהם יש להגיש בקשה לבית המשפט.

הכרעה: מקובלת עלי מסקנת כב' הרשמת בהחלטתה המאזנת כראוי בין התנאים המצטברים ביחס לנסיבות.

מסקנה זו מתחזקת לנוכח העובדה שמערערת באופן עקבי איננה משלמת את ההוצאות אשר בית המשפט פוסק לחובתה לזכותן של המשיבות ולעניין זה יפים דבריה של כב' הרשמת ש' ליבוביץ' בבית המשפט העליון, "על המבקש פטור מהפקדת ערבון, תוך חשיפת בעל הדין שכנגד לסיכון כי הוא לא יוכל לגבות את הוצאותיו בערעור, אם ייפסקו כאלה, מוטל הנטל לפרוש לפני בית המשפט תשתית עובדתית אשר תצדיק זאת. נטל זה גובר כאשר מבקש הפטור לא שילם את ההוצאות בהן חויב בפסק-דינו של בית משפט קמא" (ע"א 2293/06 זינגל נ' גלעדי (נבו 24.07.2006)) אשר על כן, דין הערעור להידחות לגופו מטעמי כב' הרשמת.

ההדגשות אינן במקור, אלא אם יצויין אחרת] דיון והכרעה: בפתח דבריי אבהיר זאת: ראש וראשונה – בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסק הדין.

כידוע, וכפי שנקבע בע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח' פ"ד מה(4) 651, בעמוד 658 (12/09/91) "אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת בדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל הדין שנימנע מהבאתו חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה כנגד". אין זאת אלא, שחרף הרצון שהביע התובע להעיד את וידאל, כאמור לעיל, נמלך התובע בדעתו.

חזקה עליו שהיה מזמנו למסור עדות באם היה סבור כי עד זה היה שופך אור על טענות התובע באשר לנחיצותה וחיוניותה של עדותו בתביעת אלרחמה ומסייע לתובע לבסס את טענתו בהליך דנן לפיה אחד מטעמי תוצאות פסק הדין היה היעדרה של עדות זו. משעה שוידאל לא הובא לעדות בידי התובע, הרי חזקה היא כי עדות זו היתה פועלת נגדו.

רוצה לומר – נראה, כי גם אם עדותו של זה היתה נשמעת בתביעת אלרחמה, הרי שלא היה בה כדי לשפוך אור בדבר הקף מספר המבוטחים שעברו ממכבי ללאומית, וכפי שציין ביהמ"ש בסיפא לסעיף 33 לפסק הדין: "... ברי כי מעברם של 2 מבוטחים ממכבי ללאומית, רחוקים מלהוכיח את הקף הנזקים הנטען על ידי התובע". מכל מקום, לדידי, אף באם הייתי קובעת כי שגה הנתבע בכך שלא זימן את חיג'אזי לעדות בתביעת אלרחמה, אין המדובר אלא בטעות בשקול הדעת שאינה מהוה התרשלות בנסיבות הענין.

...

לעניין זה העיד הנתבע כי התובע התחייב לספק את ההוכחות לגבי אובדן לקוחות ואובדן המוניטין (עמ' 4 ש' 10-14), ועדותו זו מקובלת עלי, ומשתלבת עם יתר הראיות (או יותר נכון לומר, העדרן של הראיות) אותן מציין ביהמ"ש בפסק הדין.

סוף דבר: על כל האמור – דין התביעה להידחות.

התובע ישלם לנתבע שכר טרחה בסך של 19,000 ₪ (כולל מע"מ) וכן הוצאות ההליך בסך של 2,000 ₪.

לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כב' השופט עדי הדר) מיום 19.3.2023 בתאד"מ 36673-02-22 ולפיו התקבלה תביעת לשון הרע של המשיב נגד המערער (להלן גם: "הבנק").

בכתב התביעה הועלו עילות תביעה נוספות כמו רשלנות, אך בסיכומים טענות ב"כ התובע – המערער היו בנוגע לעילת לשון הרע בלבד ופסק הדין ניתן בהתאם – בעילת פירסום לשון הרע בלבד.

יצוין, כי ב"כ הבנק היפנה בעירעור לפסיקה בנושא, לרבות פסק דין שניתן בבית משפט השלום בירושלים על ידי כב' השופט **** דמביץ בת"א 55304-05-22 כהן נ' בנק לאומי לישראל(28.7.2023) שם נקבע כי לאור סעיף 114 לחוק נתוני אשראי, לא ניתן לתבוע בגין פירסום לשון הרע והפרת פרטיות במקרה של הפרה לא זדונית של הוראות חוק נתוני אשראי (ראה סעיפים 36 ג'-ד' לפסק הדין).

...

מטעם זה דין התביעה להידחות ודין הערעור להתקבל.

ברור אם כך, שמחדלו של המערער כל כך משמעותי שהוא מאיין את מחדלו של הבנק וסכום הפיצוי המגיע לו הינו אפסי, גם לו הייתי מגיעה למסקנה ולפיה אין הגנה לפי חוק איסור לשון הרע.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, מתקבל הערעור.