ערעור על פסק דין בתביעת פלת"ד וחוק הנכים

בבית המשפט העליון רע"א 2399/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת י' וילנר המבקש: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בע"א 57289-10-20 מיום 14.2.2021, שניתן על-ידי כב' השופטים ר' יעקובי, מ' בר-עם וח' מ' לומפ בשם המבקש: עו"ד שי סופר; עו"ד ברק גליקמן בשם המשיבה 2: עו"ד עוזי לוי; עו"ד אהרון דואני פסק-דין

לגוף העניין חוזר המבקש על עיקר טענותיו בערכאות קמא ואף הוא מסתמך, בין היתר, על פסק הדין בעיניין צ'סר, שבו נקבע כי די בכך ששהותו של תובע בחו"ל תקים קושי ממשי לנהל תביעה במדינת ישראל בדרך תקינה ויעילה, על מנת להשעות את מירוץ ההתיישנות מכוח הוראת סעיף 14 לחוק.

באופן קונקריטי יותר, באשר לתביעות לפיצויים לפי חוק הפלת"ד, קובעת תקנה 2(א)(1) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986, כי "נפגע הטוען בכתב תביעתו לענין נכותו הרפואית שעליה לא חל סעיף 6ב לחוק, או לענין כל נושא רפואי שאינו נכות, לרבות דרכי שקומו, יצרף לכתב התביעה – ... (1) בקשה למינוי מומחה, לפי טופס 1" (ההדגשות הוספו, י.ו.).

...

בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים ר' יעקובי, מ' בר-עם ו-ח' מרים לומפ) בע"א 57289-10-20 מיום 15.2.2021, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ג' ארנברג) בת"א 64885-12-15 מיום 7.9.2020.

ואולם, משהגענו לכלל מסקנה כי ככלל, יש להשעות את מרוץ התיישנותה של תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף למשך תקופת שהייתו של תובע במאסר במדינה זרה, הרי שאין להביא במניין תקופת ההתיישנות של התביעה השנייה אף את תקופת המאסר בחו"ל – אשר ארכה כשנתיים ו-11 חודשים.

נמצאנו למדים, אפוא, כי תקופת התיישנותה של התביעה השנייה אינה עולה על שבע שנים, ומשכך תביעה זו לא התיישנה.

סוף דבר: לו תישמע דעתי, כי אז נורה על קבלת הערעור, כך שפסקי הדין של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי יבוטלו, והדיון יוחזר לבית משפט השלום לשם בירור תביעת המבקש לגופה.

הפצוי שנפסק לתובע במסגרת התביעה כנגד חברת הביטוח בגין תאונת הדרכים – בתום הליך משפטי ניתן פסק דין על ידי בית משפט השלום בתל אביב (ת"א 21314-09-10) בו נפסק לתובע פיצוי בסכום של 51,906 ש"ח (לאחר הפחתת התשלומים התכופים) כמו כן נפסקו הוצאות בגין תשלום אגרה ושכ"ט עו"ד בסכום של 7,827 ש"ח. בעקבות הגשת ערעור על פסק הדין שניתן בבית משפט השלום, הוחלט על ידי ערכאת העירעור (ע"א 14935-07-12) להגדיל את הפצוי בסכום של 30,000 ש"ח ובתוספת שכ"ט עו"ד כדין על סכום זה. תביעה לקבלת גמלת נכות מעבודה – בעקבות תביעה שהוגשה לביטוח הלאומי נמצא התובעת כזכאי לקבלת דמי פגיעה החל מחודש אוקטובר 2008, כאשר גובה הקצבה החודשית אינו קבוע והוא משתנה בין שנה לשנה.

כמו כן בעקבות ערעור שהוגש, נפסק לזכות התובע סכום נוסף של 30,000 ש"ח בצרוף שכר טירחת עו"ד. על פי כתב ההגנה, גבתה הנתבעת מתוך התשלומים התכופים סכום של 8% מהסכום שהיתקבל עבור התובע וכן גבתה תשלום בשיעור של 13% מהסכום שנפסק בפסק הדין בערכאה הדיונית ובערכאת העירעור (ראו פסה"ד שקובע כי מיגבלת שכר הטירחה בתביעה לפי חוק הפלת"ד תחול גם בהליך ערעור :רע"א 7204/06 ישראלה ארליך נ' עו"ד יהושע ברטל, 22.8.2012).

...

מעבר לעובדה שעסקינן בטענה בעל פה כנגד מסמך בכתב שהתובע כלל לא דרש את ביטולו ולחזקה המשפטית הקיימת לפיה מי שחתם על מסמך גם יודע את תוכנו, הרי שכאשר מדובר בשתי תביעות שונות שלגבי אחת מהן - התביעה לפי חוק הפלת"ד נקבעה בחוק מגבלה לעניין גובה שכר הטרחה, אינני מקבלת את הטענה שלפיה הנתבעת הסכימה להגביל את שכר טרחתה גם עבור טיפול בתביעה שאיננה מכוח חוק הפלת"ד. התובע אמנם טען כי אינו דובר את השפה העברית או האנגלית שכן הוא דובר את השפה הטיגרית (שפת אם) ולכן לא הבין את תוכן הסכם שכר הטרחה שנכתב בעברית.

לא מצאתי בטענות התובע, בעדותו ובראיות שהוצגו לבית המשפט על ידי התובע, ביסוס כלשהו לכך שהנתבעת לא תהא זכאית לשכר טרחה בגין הטיפול בהגשת התביעה לביטוח לאומי בגין נכות מעבודה ואני דוחה טענה הגנה זו. אשר לשכר הטרחה לו זכאית הנתבעת בגין התביעה לביטוח הלאומי: על פי הסכם שכר הטרחה, נקבעו מס' חלופות לבחירתה של הנתבעת באשר לסכום שישלם התובע כשכר טרחה עבור הטיפול בתביעה לביטוח הלאומי (1/3 מגובה שכר הטרחה בטיפול בתביעה לפי חוק הפלת"ד, 20% מכל סכום שיקבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי או שכר טרחה שווה ערך ל – 24 תשלומים חודשיים שיהיה התובע זכאי לקבל מהמוסד לביטוח לאומי).

אינני מקבלת את טענות הנתבעת בעניין זה. בין הצדדים נכרת הסכם שכר טרחה בו נקבע מפורשות כי פעולות שאינן נוגעות לתביעות שנדונו לעיל יחויבו בנפרד בתעריף שעתי .משכך הנתבעת איננה יכולה לשנות את ההסכם תוך קביעת סכום "סמלי" בסך 17,000 ש"ח ובכך לייתר את הצורך בהצגת פירוט לתובע לעניין הפעולות בהן נקטה ומהו היקף השעות שנדרש לפעולות אלו, שכן לו רצתה לעשות כך היה עליה לקבל את הסכמתו של התובע לשינוי תנאי ההסכם.

בהיעדר טענה נגדית מצד התובע לעניין סכום ההוצאות ומשלא מצאתי כי גרסת הנתבעת נסתרה בדרך כלשהי, אני מקבלת את טענת הנתבעת באשר לזכאותה לתשלום ההוצאות בסכום של 4,906 ש"ח. התשלומים שהתקבלו על ידי הנתבעת והקיזוז שבוצע על ידה הנתבעת מאשרת בסעיף 1 לתצהירה שקיבלה סכום כולל של 101,341 ש"ח (פיצויים מחברות הביטוח בגין תאונת דרכים משנת 2008, פיצויים בגין תאונת דרכים משנת 2014, החזרים שונים מחברת הביטוח וקופ"ח וכן החזר ערבות שהופקדה בבית המשפט).

סיכום לאחר שבחנתי את טענות התובע, מצאתי כי יש לדחות את רוב רכיבי התביעה למעט חיוב הנתבעת לשלם לתובע סכום של 17,000 ש"ח מהטעם שלא נוכחתי על פי הראיות שהובאו בפניי כי אכן נדרש החייב לשלם על פי תנאי הסכם שכר הטרחה, את התשלום אותו הגדירה הנתבעת כסכום "סמלי" ביחס לפעולות שנדרשה לבצע במסגרת הטיפול המשפטי.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום (כב' הש' א. כהן) מיום 1.5.23 במסגרתה נדחתה בקשת המבקש למינוי מומחה בתחום רפואת הכאב בתביעה שהגיש כנגד המשיבה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975.

הנידרש לנדון המבקש הגיש כנגד המשיבה תביעה מכוח חוק הפלת"ד בגין תאונת דרכים מיום 7.4.19.

הלכה משכבר היא, כי השגה על החלטת ביניים של הערכאה הדיונית מקומה, ככלל, בעירעור על פסק הדין.

מהאמור לעיל בחוות דעתו של המומחה האורתופדי, ובהשוואה למסמכים הרפואיים עליהם מתבסס המבקש בבקשתו למינוי מומחה בתחום הכאב עולה כי אין מדובר בכאבים בתחום נפרד ונבדל מהתחום האורתופדי, נהפוך הוא, ניכר כי כל תלונותיו על כאבים בגינם מטופל במרפאת כאב מקורם בפגיעה האורתופדית, זהים וחופפים לתלונותיו בפני המומחה האורתופדי, ואף זהים לאיזור ולפגיעה בה כבר נקבעה נכות ע"י המומחה באורתופדי.

...

ודוק, איני מתעלם מתשובתו החיובית של המומחה האורתופדי במענה לשאלת ההבהרה של המבקש באם יש מקום לדעתו לקבלת הערכה ע"י מומחה כאב, ואולם, נוסף לעובדה כי אין מדובר בהמלצת מומחה שניתנה במסגרת חוות דעתו, אלא בתשובה לשאלות הבהרה בלבד שיש בהן בעייתיות שכן בית המשפט לא הורה כלל למומחה לחוות דעתו בסוגיה, ובהתייחס לעובדה שתשובתו של המומחה נסמכה על טענות המבקש בלבד (וראה לעניין זה החלטתי בת.א. 35967-03-15 פלונית נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (12.4.16).

כאמור בנדון, ובדומה לבית משפט קמא, אף אני סבור כי לא הוכח בשלב זה קיומה של ראשית ראיה לצורך מינוי מומחה כאב, וכי תופעת הכאב ממנה הוא סובל קשורה לכאורה בפגיעתו האורתופדית בגינה ובשלה אך נקבעה לו נכות, ככל שהמבקש יבקש להוכיח כי מדובר בפגיעה החורגת מהפגיעה הנזכרת יהא עליו לצרף תיעוד רפואי תואם.

סוף דבר הבקשה נדחית משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום ברמלה (כב' הש' זיוון אלימי) מיום 23.5.23 במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לתיקון כתב תביעתו ולמינוי מומחה בתחום הכאב לצורך קביעת נכותו בתחום זה כתוצאה מתאונת דרכים מיום 14.3.21.

שגה בית המשפט בהתעלמו מהגישה הליבראלית הנוהגת בכל הקשור למינוי מומחים בתביעה מכוח חוק הפלת"ד ואשר עיקרה כי גם במקרה של ספק בצורך במינוי יטה בית המשפט להעתר למבוקש ולא לדחותו על אתר בשל הקושי להוכחת נזקיו בדרך אחרת.

הלכה משכבר היא, כי השגה על החלטת ביניים של הערכאה הדיונית מקומה, ככלל, בעירעור על פסק הדין וכי היתערבות ערכאת העירעור בהחלטת ביניים תיעשה במשורה ובאופן חריג, וזאת כאשר ההחלטה עשויה להשפיע באופן מהותי על זכויותיו של בעל דין, לגרום נזק ממשי, או לגרום לקיומו של הליך שגוי או מיותר (רע"א 1665-15 אטיאס נ' רוסו (2015)).

...

די באמור לעיל על מנת לדחות את הבקשה, ואולם דינה להידחות אף לגופה כפי שיפורט להלן.

כך בעניין רע"א 4299/07 משה ציון נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (2007) נפסק כי : " כעניין שבעיקרון, אין לפסול את האפשרות למנות מומחה בתחום הכאב. מקובלת עלי העמדה שבמקרים מתאימים יש להתייחס לכאב כנושא העומד בפני עצמו, שכן ללא ספק, מדובר בעניין שיש לו לעיתים השפעה מרחיקת לכת על האדם-הסובל, על איכות-חייו ועל אפשרויות ההסתגלות והתפקוד שלו לאחר התאונה. יחד עם זאת, ברי כי לא בכל מקרה שבו קיימת תלונה על כאב, יש למנות מניה וביה מומחה ייחודי לתחום זה; ניתן לא אחת להסתפק בהתייחסות של המומחים בתחומים הרלבנטיים, או במסלול של סעיף 6ב לחוק הפיצויים – בהתייחסות של הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי". (ה.ש - צ.ו; עוד ראו לעניין זה - רע"א 3504/11 שי ששון נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (2011) ( להלן- עניין ששון)).

המסמך הבודד מיום 2.2.23 אינו עולה בקנה אחד עם אופי תלונותיו הממוסמך של המבקש כעולה מהתיעוד הקודם למסמך זה. ומכל מקום, אין כל מניעה כי ככל שהמבקש ממשיך ומטופל בתחום הכאב, יגיש תיעוד חדש ומפורט ויעתור על בסיסו למינוי מומחה כאב בנוסף למומחה הרפואי האורתופדי שמונה על ידי בית המשפט ואולם, כאמור, בתיעוד הקיים אין די לצורך מינוי מומחה בתחום הכאב בשלב זה. סוף דבר הבקשה נדחית.

לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כב' סג"נ השופט ישי קורן) מיום 26.10.2023 בת"א 60827-08-22 ולפיו נדחתה תביעת המערער על הסף מחמת היתיישנות.

יובהר – אין מדובר בתביעת פיצויים לפי חוק הפלת"ד אלא בתביעה כספית – ביטוחית.

המשיבה בתשובתה לכתב העירעור היתנגדה להרחבת חזית העולה מכתב העירעור ולטענות שלא נזכרות בעילות התביעה כגון טענות בדבר התגבשות נכות פסיכיאטרית, חיסרון כיס של המערער.

למותר לציין, כי גם פסק דין זה לא עוסק בסוגיית ההתיישנות, אלא עסק ביישום ההלכה בעיניין פלוני בנוגע להגשת חוות דעת בעיניין ברפואה בשאלה: האם כשבית משפט פטר תובע מהגשת חוות דעת רפואית, יש לאפשר למבטחת להגיש חוות דעת מומחה מטעמה וזאת לאחר שנכנסו תקנות סדר הדין האזרחי החדשות לתקפן תוך היתייחסות לתקנה 87 (א).

...

בתיק קמא לא הוגשה בקשה לפטור מהגשת חוות דעת רפואית ובית משפט קמא בפסק דינו הדגיש, כי גם לו היה מצרף התובע מלכתחילה חוות דעת ערוכות כדין בתחומים שונים – גם אז דין התביעה היה דחייה מחמת התיישנות (סעיף 22).

מכוח סמכותי לפי תקנה 148 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט – 2018, אני קובעת כי יש לדחות הערעור: א) הממצאים העובדתיים הרלבנטיים הם תאריכים שאינם שנויים במחלוקת ואין מקום להתערב בממצאים.

ב) הממצאים העובדתיים תומכים במסקנה המשפטית ולפיה התביעה התיישנה.