ערעור על פסק דין בתביעת פיצויים בגין גרירת רכב

השופטת שלומית יעקובוביץ: עסקינן בעירעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת מי-טל אל-עד קרביס) מיום 7.9.2020, בגדריו נדחתה תביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן – החוק), שהגיש המערער כנגד המשיבה, מי שביטחה בביטוח חובה את רכבו, בגין נזק גוף, אשר נגרם לו, על פי הנטען, בתאונת דרכים שאירעה ביום 12.8.2013, עת נהג ברכבו והיתנגש ברכב שלפניו (פגיעת חזית-אחור).

ההליך לפני בית משפט קמא ביום 24.1.2017 הגיש המערער כנגד המשיבה תביעה לפצוי בגין נזק גוף מכוח החוק.

אמרו שהרכב מפריע לתנועה שם. התקשרתי לחבר שאבא שלו במקרה מוסכניק, שעובד עם גררים, הוא שלח לי גרר, .

אנו מורים על השבת התיק לבית משפט קמא על מנת שיוציא מלפניו פסק דין חדש בו ישום את ניזקי המערער, ויקבע את הפצוי המגיע לו. המשיבה תשלם למערער הוצאות ושכ"ט בהליך העירעור בסך כולל של 20,000 ₪.

...

תמצית טיעוני הצדדים המערער מלין על דחיית טענתו להרחבת חזית אסורה, על קביעתו של בית משפט קמא לפיה הוכח יסוד הכוונה לגרימת התאונה במתכוון "בהתבסס על נסיבות שקדמו לתאונה מבלי להתייחס לתאונה עצמה", תוך הסקת מסקנה בלתי מתקבלת על הדעת בדבר נטילת 61 כדורים עובר לתאונה, כאשר, לשיטתו, לכל היותר, "הוכחה רשלנות או פזיזות ... שעה שעלה להגה לאחר נטילת הכדורים והיציאה מבית החולים", ועל העברת נטל הראיה לפתחו מחמת 'נזק ראייתי', שגרם למשיבה באי הצגת דו"ח מד"א (פינוי ממקום התאונה) ותעודת חדר מיון (אליו הובהל ממקום התאונה) המקוריים (תחת אלו שהוצגו והיו בלתי קריאים) והעמדתו בשל כך "בחזקת מי שנמנע מהבאת ראיה שלו הובאה, היתה פועלת נגדו". המשיבה תומכת בכל קביעותיו של בית משפט קמא, סבורה כי הן מעוגנות כדבעי בראיות שהוצגו ועותרת לדחיית הערעור על יסוד הכלל לפיו בית משפט של ערעור לא יתערב בממצאי עובדה שנקבעו על ידי בית משפט קמא, במשנה תוקף אלה המבוססים על שיקולי מהימנות, זאת משלעמדתה "מלוא טענותיו של המערער (למעט טענת "הרחבת החזית" .

עם זאת, משעסקינן בצפונות הלב ואלה מורכבות והפכפכות (ראו הרישומים הרפואיים מיום 28.12.2008 ומיום 11.3.2013, הנזכרים בסעיף 22 לפסק הדין והדוברים בעד עצמם בעניין זה), לא ניתן, לדידי, להסתפק באותו אירוע שאירע שעות קודם לתאונה כבסיס למסקנה כי המערער ביצע 'מעשה מכוון' – אותו יסוד ראשון, בלעדיו אין, אחד משלושת יסודות החזקה הממעטת.

יונה אטדגי, שופט התוצאה הערעור מתקבל.

אנו מורים על השבת התיק לבית משפט קמא על מנת שיוציא מלפניו פסק דין חדש בו ישום את נזקי המערער, ויקבע את הפיצוי המגיע לו. המשיבה תשלם למערער הוצאות ושכ"ט בהליך הערעור בסך כולל של 20,000 ₪.

עדות נהג הרכב התקבלה כעקבית, קוהרנטית, מהימנה ומשכנעת, ואלה עיקריה: ארוע ההצפה היתרחש בבוקר בכביש 461, ביציאה מהיישוב בני עטרות; על הכביש הייתה הצפה, וכשראה שרכב לפניו הצליח לחצות את השלולית, המשיך לנסוע אחריו במחשבה שאף הוא יצליח לחצותה, אך רכבו כבה בתוך השלולית; הוזעק גרר שחילץ את הרכב מהשלולית והרים אותו באלכסון כדי שהמים ייצאו והרכב יתייבש; לאחר שהרכב הניע, המשיך הנהג בנסיעה, אך לאחר כ-5 ק"מ היתפוצץ צנור שמן ברכב והוזמן גרר נוסף שגרר את הרכב למוסך המרכזי של סוזוקי בפתח תקווה; הוא קיבל 60 ומשהו אלף שקל מחברת הביטוח.

התביעה אינה "תביעת רכב" כהגדרתה בתקסד"א הגדרת תביעת רכב בתקסד"א היא "תובענה לפיצויים בשל נזק שניגרם לרכוש עקב שימוש ברכב מנועי". הגדרה זו רחבה דיה כדי לכלול בחובה תביעת שבוב בגין תאונת דרכים, בה נכנסת חברת הביטוח בנעלי בעל הרכב הנפגע, אותו פיצתה על נזקיו.

כך גם קבע לפני זמן לא רב כב' השופט אורן שוורץ, בע"א 5232-05-22 מועצה אזורית מודיעין נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (18.10.22) באלה המילים: "אני דוחה את טענת המערערת לפיה עילת השבוב שוללת את אופייה של התביעה כ"תביעת רכב". במהותם של הדברים, מדובר בנזק שניגרם לרכב כתוצאה מהשמוש בו. זהותו של התובע ועילת התביעה איננה מפקיעה את אופייה של התביעה" העובדה כי פסק הדין הנ"ל ניתן בעירעור על פסק דין דומה בו נתבעה המועצה, מיוצגת על ידי בא כוחה הנוכחי, בתביעת שבוב על ידי חברת ביטוח, לא הפריעה למועצה להגיש יומיים לאחר מכן את העירעור הנוכחי ולהעלות בו שוב אותה טענה שנדחתה, מבלי לציין שנדחתה, ומבלי שהגישה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של כב' השופט שוורץ.

...

כך גם קבע לפני זמן לא רב כב' השופט אורן שוורץ, בע"א 5232-05-22 מועצה אזורית מודיעין נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (18.10.22) באלה המילים: "אני דוחה את טענת המערערת לפיה עילת השיבוב שוללת את אופייה של התביעה כ"תביעת רכב". במהותם של הדברים, מדובר בנזק שנגרם לרכב כתוצאה מהשימוש בו. זהותו של התובע ועילת התביעה איננה מפקיעה את אופייה של התביעה" העובדה כי פסק הדין הנ"ל ניתן בערעור על פסק דין דומה בו נתבעה המועצה, מיוצגת על ידי בא כוחה הנוכחי, בתביעת שיבוב על ידי חברת ביטוח, לא הפריעה למועצה להגיש יומיים לאחר מכן את הערעור הנוכחי ולהעלות בו שוב אותה טענה שנדחתה, מבלי לציין שנדחתה, ומבלי שהגישה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של כב' השופט שוורץ.

בעניין זה מקובלת עלי פסיקת בית המשפט המחוזי בע"א (ת"א) 1845/06 מוחסן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (21.12.07) כדלקמן: "להבדיל מסדר דין רגיל תצהיר האימות של התובע כולל את עדותו וכן את כל המסמכים הנדרשים להוכחת התביעה בדיון מהיר. אין מקום להציגם על ידי העדים, ומשצורפו לכתב התביעה והוגשו הם התקבלו. צד המבקש להתנגד למסמכים אלו או מבקש לחקור מי מנותני המסמכים, עליו לציין זאת מפורשות בפני בית המשפט בתחילת הדיון...

סוף דבר, הערעור נדחה.

אני סבור כי לא היה מקום להגשת ערעור זה מלכתחילה, במיוחד לאחר שניתן פסק דינו של השופט שוורץ שנזכר לעיל.

המערערת תשלם לכל אחת מהמשיבות את הוצאות הערעור בסך של 10,000 ₪ (סה"כ 20,000 ₪).

השופט איל באומגרט זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות, אשר ניתן בת"א 9792-01-19 ביום 1.6.23 ובמסגרתו התקבלה חלקית תביעת שבוב שהוגשה על ידי המערער, תחילה על סך 958,633 ₪ ובהמשך תוקנה והועמדה על סך של 809,182 ₪.

הנפגע לא הגיש תביעה לפצויי בגין ניזקי הגוף נגד המשיבה, אלא הגיש תביעה עקב תאונת דרכים למערער, בטענה שתאונת הדרכים היא תאונת עבודה.

נוסף על כך, טען המערער שאין לאפשר למשיבה, להמנע מתשלום על פי דרישת התשלום שלא בהתאם לרשימה הסגורה, ליגרור אותו להליך משפטי ואחר כך להמנע מתשלום הריבית ההסכמית.

כמו כן, טוענת המשיבה, שאם יש מקום לחייב בריבית הסכמית, הרי שמועד החישוב נימנה מיום 7.7.22, מועד בו העמיד המערער את שיעור ההוון לפי 3%, בהתאם לע"א 3751/17 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' פלוני (נבו, 8.8.2019).

נוסף על כך המשיבה תשלם למערער שכר טירחת עו"ד בשיעור של 15% (כולל מע"מ), מתוך תוספת התשלום שנקבעה בפסק דין זה. איל באומגרט, שופט השופטת רבקה איזנברג אני מסכימה לחוות דעתו של חברי השופט באומגרט ומצאתי להדגיש: מטרת המערכת ההסכמית בין הצדדים, הסכמה הנוהגת שנים, נועדה בדיוק כדי למנוע היתדיינות ובדיקה פרטנית בכל מקרה ומקרה.

...

אשר על כן, אציע לחברי לקבל את הערעור באופן שהמשיבה תשלם למערער את הסך 550,197 ₪ כשהוא נושא ריבית בהתאם לחוק פסיקת ריבית, מיום משלוח דרישת התשלום, דהיינו, 14.10.18.

נוסף על כך המשיבה תשלם למערער שכר טרחת עו"ד בשיעור של 15% (כולל מע"מ), מתוך תוספת התשלום שנקבעה בפסק דין זה. איל באומגרט, שופט השופטת רבקה איזנברג אני מסכימה לחוות דעתו של חברי השופט באומגרט ומצאתי להדגיש: מטרת המערכת ההסכמית בין הצדדים, הסכמה הנוהגת שנים, נועדה בדיוק כדי למנוע התדיינות ובדיקה פרטנית בכל מקרה ומקרה.

משהצדדים כבולים למערכת ההסכמית ביניהם ומשמשיבה לא הציגה כל טעם המצדיק, ע"פ אותה מערכת הסכמית, שלא לחייבה בריבית המוסכמת דין הערעור להתקבל.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1224-12-23 סואעד נ' ביטוח ישיר-אי איי די חברה לביטוח בע"מ לפני כבוד השופטת ישראלה קראי-גירון המערערת רואן סואעד ע"י ב"כ עוה"ד רואד סואעד המשיבה ביטוח ישיר-אי איי די חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד אמיר עזר ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בקריות (כב' הרשם הבכיר י' לוזון)

בתביעה עתרה המערערת, מנהלת בנק ילידת 1983, לחייב את חברת הביטוח לשלם לה פיצויים בגין נזק שניגרם לרכב שבבעלותה מסוג סקודה אוקטביה, שנת ייצור 2014 מ"ר 99-469-52 (להלן: "הרכב").

עיינתי בסעיף 4 בעמ' 4 לפסק דינו של בית המשפט קמא, הסתירות עליהן הצביע בסעיף זה בקשר להסעה ולהמתנה לגרר, אינן מספיקות לטעמי כדי לקבוע שזהות הנהג, כפי שטענה המערערת, איננה נכונה ולא הוכחה.

...

אין לאפשר הסקת מסקנות כנגד מהימנות המערערת על סמך השערות של חוקר חברת הביטוח, כשחברת הביטוח לא השכילה להגיש דוח מלא שלו, כשטיעוניו והשערותיו לא הוכחו, וכאשר חברת הביטוח לא טורחת לבצע בדיקות פשוטות שיאששו את חשדותיה.

באם סובר בית המשפט קמא, כפי שקבע בפסק דינו, כי ראוי היה שחברת הביטוח תבצע את שנדרש ממנה כפי שנקבע בסעיף 4 הנ"ל, וכשמצא בית המשפט קמא שעניין זה לא בוצע, צריך היה הוא לקבוע בהתאמה בפסק דינו שאי ביצוע הנדרש מחברת הביטוח מונע ממנו לקבוע כי חברת הביטוח הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח מרמה או זיוף.

משכך, ומשאין מחלוקת על גובה הנזק הנתבע, דין תביעת המערערת להתקבל במלואה, וכך אני מורה.

בבית המשפט העליון רע"א 8677/23 לפני: כבוד השופט י' כשר המבקש: ניסים אסרף נ ג ד המשיב: שמעון מלול בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת (השופט ד' צרפתי), מיום 23.11.2023, ברת"ק 27537-09-23 בשם המבקש: עו"ד הדס קרמניצר בשם המשיב: עו"ד משה אורן ][]פסק-דין

על רקע זה עתר המשיב לפצוי כספי בסך 6,900 ש"ח בגין החלק מעלות הנגרר ששולם על ידו, וו גרירה לרכב שרכש לצורך גרירת הנגרר ועלות טיפולים עתידיים בנגרר.

בגדר החלטה זו ציין בית המשפט לתביעות קטנות כי: "...הבקשה מצביעה על שיתכן כי פסק-הדין לא הובן על ידי המבקש, ובפרט הקביעה כי על המבקש לשלם למשיב 2,000 ש"ח בעוד העגלה נותרת ברשותו. על המבקש לעיין גם בהחלטות שניתנו לעניין זה לאחר מתן פסק-הדין, לבקשת המשיב". ביום 12.9.2023 הגיש המשיב, לבית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת, בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות.

...

בהתקיים שני התנאים דלעיל במצטבר, ובנסיבות העניין דנן, סבורני כי יש מקום לקבלת הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

ברע"א 7816/06 עו"ד יעקב מ. בויאר – בתפקידו ככונס נכסים נ' עזבון מרמלשטיין ז"ל (5.10.2009) (להלן: עניין בויאר), נדון מקרה בו ניתן פסק דין בשעה 09:00 בבוקר, ובשעה 16:00 באותו היום הוגשה בקשה לתקן טעות מהותית בו. בקשה זו נדחתה תוך שבהחלטתו עמד בית המשפט על ההלכה לפיה לבית המשפט נתונה הסמכות לתקן טעות מהותית שנפלה בהחלטתו או בפסק דינו ביום נתינתם, אך ציין כי: "פסק הדין נשוא הבקשה לא שומע באולם אלא נשלח לצדדים באמצעות הפקסימיליה ופורסם באתר האינטרנט של בתי המשפט, כלומר 'יצא לאוויר העולם'. בנסיבות אלה, סבורני כי עם משלוח פסק הדין לבאי כוח הצדדים קם בית המשפט מכסאו ולכן לא ניתן לומר שאם הוגשה בקשה לתיקון פסק הדין באותו יום פירוש הדבר כי בית המשפט טרם קם מכסאו" (שם, בפסקה 3).

סבורני כי בנסיבות העניין דנן, המעוררות את שני ההיבטים עליהם עמדתי לעיל (וכן את האמור לעיל לעניין פסק דין שניתן על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, המבוסס על הסכמות עקרוניות של הצדדים), טעה בית המשפט המחוזי בפסקו כי בית המשפט לתביעות קטנות חרג מסמכות בעת שתיקן את פסק דינו.