ערעור על פסק דין בתביעת ניכיון שיקים בהליכי פשיטת רגל

תגובת החייב לבקשה החייב טוען בתגובה, כי אכן ביום 14.8.17 דחה בית המשפט העליון את עירעורו על פסק הדין של בית המשפט המחוזי לאשר פסק החוץ שניתן לטובת החברה הסינית נגדו.

לעניין מתן העצה לנושה לפתוח בהליך פשיטת רגל בגין שיק על סכום שאינו גבוה טען, כי יש מקרים בהם ממליץ לפתוח בהליך פשיטת רגל שהוא יותר מרתיע מהליכי הוצל"פ (עמ' 41, שורות 4-6) לשאלת בית המשפט, אישר כי "החייב ידע שהנושה פועל נגדו בהליך פשיטת הרגל וידע שאני מעורב בנסוח ובלווי של ההליך" (41, שורות 10-11).

בהתאם לכך, זמן קצר לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט העליון, נשלח החייב על ידי עו"ד רייף אל אור ייעוץ והשקעות לצורך ביצוע עסקת ניכיון של שיק.

אילו מדובר היה בבקשה אמיתית בהליך פשיטת רגל נגד החייב, מצד נושה המעוניין בקבלת תשלום החוב בהליך, היה הדבר שלוב בהכרח גם בהגשת תביעת חוב.

...

כך או כך, אפילו אם החוב שולם רק ביום 4.7.18 הרי שבכל מקרה עמדה לזכות אור ייעוץ והשקעות, מרגע יצירת החוב, בטוחה מוצקה לקבלת תשלום החוב מעו"ד אייל רייף, ויש בכך לתמוך במסקנה הנלמדת גם מתוך מכלול הנסיבות כי לא מדובר בהליך פשיטת רגל שנפתח מתוך כוונה לגבות החוב בהליך המשפטי אלא מתוך כוונה אחרת.

אלא שאפילו בוצע הזיכוי הכספי רק באותו שלב, הדבר אינו מוריד מכך שאור ייעוץ והשקעות ידעה כבר במועד הגשת הבקשה מטעמה למתן צו כינוס, כי החוב ישולם לה, בין כך ובין כך. ראיה כבדת משקל למסקנה האמורה עולה מכך שאור ייעוץ והשקעות כלל לא הגישה תביעת חוב בגין החוב הנטען.

העדר הגשת תביעת חוב מטעם אור ייעוץ והשקעות מחזקת את המסקנה לפיה מדובר היה בחוב פיקטיבי בלבד שנועד לבסס פתיחת הליך תוך קנוניה נסתרת בין המבקשת בהליך ובין החייב באמצעות חברו הטוב עו"ד רייף.

בשים לב לאובדן ההמחאות ולהוראות סעיפים 70-69 לפקודת השיטריות, נכללה בפסק הדין הוראה לפיה במקביל לכך שהתקבלה התביעה ונפסק למשיב שווי ההמחאות הוא חויב מנגד לשפות את המבקשת ככל שהשטרות ימצאו והיא תחויב בעתיד לשלם לצד ג' על פיהן.

עוד נקבע כי אין נפקות אף לעובדה שמייזליק הנו פושט רגל שכן השיטריות נימסרו לו על ידי המבקשת והוא אף סיחרן למשיב - עוד עובר לפתיחת ההליכים כנגדו בתיק פשיטת הרגל.

עם זאת ניתן לדחות את מרביתן ולו על בסיס העובדה שלא הוכחה בבית משפט קמא, התשתית העובדתית הנדרשת להן; כך לדוגמא טענות שהועלו כאילו המשיב עוסק בניכיון שיקים ו/או רכש המחאות מחוללות בריבית קצוצה מפושט רגל מבלי לבדוק מצבן המשפטי, לא הוכחו.

לא מצאתי כי התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא שגויה ולא מצאתי כי זהו המקרה בו תנתן רשות ערעור, על אף שעסקינן בפסק דין של בית משפט לתביעות קטנות.

כבר נקבע כי- "העתרות לא מבוקרת לבקשת רשות ערעור על פסקי דינו של בית המשפט לתביעות קטנות עלולה לסכל את תכלית הקמתו, שהרי היא תאריך את משך ההיתדיינות הכולל ותייקר את עלותה של ההיתדיינות. הצורך (התחיקתי) להגשים את תכלית הקמתו של בית המשפט לתביעות קטנות מחייב, איפוא, לקבוע אמות מידה להענקת רשות העירעור, ואלו תיגזרנה מתכלית זו...

...

כבר נקבע כי- "היעתרות לא מבוקרת לבקשת רשות ערעור על פסקי דינו של בית המשפט לתביעות קטנות עלולה לסכל את תכלית הקמתו, שהרי היא תאריך את משך ההתדיינות הכולל ותייקר את עלותה של ההתדיינות. הצורך (התחיקתי) להגשים את תכלית הקמתו של בית המשפט לתביעות קטנות מחייב, אפוא, לקבוע אמות מידה להענקת רשות הערעור, ואלו תיגזרנה מתכלית זו...

הבקשה אפוא נדחית.

ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

רקע ביום 3.2.2004 נערך זכרון דברים בין היחיד למערער בגין עסקה לניכיון שיקים, במסגרתה מסר היחיד למערער, שני שיקים על סך של 150,500 ₪, אותם התחייב היחיד לפרוע בתאריכים 3.3.04 ו- 25.3.04 וזאת כנגד קבלת שלושה שיקים מהמערער בסכום הנ"ל. השיקים שמסר היחיד למערער חוללו מסיבת "אין כסוי מספיק" ובשל כך הגיש המערער את השיקים לבצוע במסגרת תיק הוצאה לפועל מס' 10-01963-11-4 (להלן: "תיק ההוצאה לפועל").

בית המשפט העליון בע"א 8795/07 פז חברת נפט בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני (27/12/10) קבע כדלקמן: "תפקידי הניהול והביצוע של הליכי פשיטת הרגל הופקדו בידי הנאמן, לו הוקנו כוחות וסמכויות נרחבים, בצד חובות נאמנות וזהירות בדרך מילוי תפקידו. דרך כלל, תפקידו של בית המשפט מצטמצם בפקוח ובבקרה על אופן ביצוע תפקידו של נושא התפקיד, ובבחינת תקינות הפעולות המתבצעות על ידו. סמכות הפיקוח השפוטי על פעולות הנאמן מתאפיינת בריסון ובהתערבות מצומצמת, המוגבלת למצבים של סטייה קיצונית ומהותית מסבירות ותקינות ההחלטה או הפעולה מושא הבקורת [...] הדעת נותנת כי הבקורת השיפוטית על החלטות נאמן מכל סוג ומהות תופעל במשורה, ותוגבל למצבים של חריגה קיצונית מסבירות ותקינות הפעולה, תוך הותרת מיתחם שיקול דעת רחב לנושא התפקיד לאור הקף סמכויותיו, מומחיותו, וחשיבותם של גורמי היעילות הדיונית הפועלים בעיניין זה. השיקולים לעניין זה דומים ביחס לפונקציות השונות שהנאמן ממלא, והכרעות הנאמן בתביעות חוב של נושים בכלל זה". כך גם נפסק בעש"א 31734-03-14 רודה נ' בן מאיר (12/05/14): "נקבע בהלכה שככלל אין בית המשפט של חידלות הפרעון ממיר את שיקול הדעת של בעל התפקיד בשקול דעתו, בבחינת ההתעלמות מהכרעת בעל התפקיד, שכן עסקינן בהליך ערעורי על הכרעת בעל התפקיד. לכן, אין מצופה מבית המשפט של חידלות הפרעון לבדוק את תביעת החוב מלכתחילה, ושומה עליו רק להעבירה תחת שבט ביקורתו. רק אם נימצאו בה שגגות המצדיקות היתערבות, יעשה כן. זאת בדומה לערעור על פסק דין שכן גם ערכאת העירעור נמנעת להתערב בקביעת ממצאים של הערכאה הדיונית אלא אם נפלו בה שגגות המצדיקות שינוי פסק הדין". בעניינינו, לא מצאתי כי קיימת חריגה כלשהיא מסבירות ותקינות ההכרעה שניתנה על ידי מנהל ההסדר וכן לא מצאתי שגיאות המצדיקות היתערבות מצד בית המשפט.

...

מנהל ההסדר סבור שיש לקבל את הערעור בנוגע לשכ"ט ב' ולהורות עת תיקון ההכרעה כך שיתווסף לחישוב סך של 33,568 ₪, המהווה סך של 31,692 ₪ שכ"ט ב' שנפסק ביום 21.1.15 במסגרת תיק ההוצאה לפועל, בשערוך ריבית משפטית מיום 21.1.15 ועד לפתיחת הליך ההסדר, ביום 2.11.20.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בתגובת מנהל ההסדר ולאחר ששמעתי את ב"כ הצדדים בדיון אשר התקיים בפניי, ביום 19.1.22, באתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל, באופן חלקי, מהטעמים שלהלן: בתי המשפט הבהירו באופן עקבי כי סמכותו של הנאמן במסגרת בדיקת תביעות חוב של נושים, הינה סמכות מעין שיפוטית וכי לנאמן סמכות להכריע בסוגיות משפטיות מהותיות.

לא זו אף זו, מנהל ההסדר ולאחר שנתן את דעתו לטענות המערער באשר לפעולות שביצע במסגרת תיק ההוצאה לפועל ואשר פורטו בסעיף 11 לכתב הערעור, החליט לתקן את הכרעתו ולקבל טענות המערער בעניין זה. באשר לטענת המערער בדבר חישוב סכום הריבית בתביעת החוב ביחס לסכומי קרן החוב והתקבולים שהתקבלו במסגרת תיק ההוצאה לפועל, אני מקבלת את הכרעת מנהל ההסדר לפיה עסקינן בחוב בדין רגיל, היינו חוב כללי , שאינו חוב מובטחים או חוב בדין קדימה או חוב דחוי, עליו חלות הוראות סעיף 235 לחוק (ג), לפיו חוב זה לא יכלול ריבית פיגורים, הפרשי הצמדה וריבית כאמור בסעיף 235 (ב) לחוק, במיוחד ותביעת החוב של המערער נסמכת על החוב בתיק ההוצאה לפועל אשר נפתח בעילה שטרית ולא על זיכרון הדברים ותנאי הריבית, 4.5% לחודש, שנקבעו בו. מצאתי כי בהכרעת החוב פעל מנהל ההסדר במסגרת סמכויותיו ומומחיותו, ולא מצאתי כי נפלו בהכרעתו שגיאות או כי ההכרעה אינה סבירה בצורה קיצונית המצדיקה התערבות בה. התוצאה לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל באופן חלקי.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 37349-05-21 סהר. רון שקד בע"מ ואח' נ' ברקאי לפני כב' השופטת אביגיל כהן, סגנית נשיא המערערים: 1. סהר. רון שקד בע"מ 2. אברהם סולטנה ע"י ב"כ עו"ד שי שמש המשיב: דוד ברקאי ע"י ב"כ עו"ד רם שמגר פסק דין

לפני ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בתל אביב – יפו (כב' השופטת דלית ורד) מיום 8.3.21 בת"א 30567-11-17 לפיו התקבלה ברובה תביעת המשיב- התובע נגד המערערים – הנתבעים שבמרכזה עסקת ניכיון שיקים.

עפ"י כתב התביעה, המשיב – התובע (להלן: "ברקאי") מצוי בהליכי פשיטת רגל.

ביום 16.2.20, לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים, הגישו המערערים "בקשה בהולה להתליית הליכים ולצירוף ראייה מפריכה". המערערים ביקשו להתלות את ההליך בשל קיומו של הליך תלוי במסגרת ת"א 59726-12-20 בו הגישה גב' קוהנה מושכת השיקים נשוא התביעה תביעה כספית נגד ברקאי, דוד לנדאו, עו"ד שמגר והמנהל המיוחד בהליך הפש"ר של ברקאי בטענות מירמה והונאה.

נקבע בין היתר כי: "אין מקום לצרוף כתב התביעה שהגישה מושכת השיקים כראיה מפריכה, שכן מדובר בכתב טענות בלבד, ואין מקום כי בית משפט זה יידרש לבדיקת הטענות שבין מזמינת הפרויקט לבין התובע, שכלל אינן רלבאנטיות להכרעה בתיק זה, והדבר אך יגרום לסיבוך ההליך שלא לצורך". פסק דינו של בימ"ש קמא: הובהר כי המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה העובדתית.

...

בימ"ש קמא הגיע למסקנה כי "קיימת ראיה עובדתית מובהקת כי החל מהשעה 12:15 ועד למועד חתימת קבלת הניכיון, הנתבע כלל לא נכח במשרדו בשוק פתח תקווה, ומשכך, לא הוא מילא את הטפסים עליהם חתם התובע, והסכום בסך של 200,000 ₪ לא נמסר על ידו לתובע בצהרי אותו יום". טענת המערערים לפיה יש לראות את חזקת החתימה כגוברת על ממצאים אחרים נדחתה.

הממצאים שנקבעו בפסק הדין תומכים במסקנה המשפטית ולא גיליתי בפסק הדין טעות שבחוק.

הנימוק בהחלטה מקובל עלי, ולא מצאתי כל טעם המצדיק התערבות בהחלטה זו. ראה בעניין זה גם החלטתי מיום 1.6.21 בסעיף 3.

לסיכום: לאור האמור לעיל, נדחה הערעור.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד 18 ינואר 2024 פש"ר 31135-12-21 טואף נ' ח. עלמה יזמות עסקית בע"מ ואח' לפני כבוד השופטת שרון צנציפר הלפמן בעיניין: פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 המערערת (החייבת): סיון טואף המשיבים: 1. ח. עלמה יזמות עסקית בע"מ 2. עו"ד סוהייל סאלם, מנהל מיוחד לנכסי החייבת 3. כונס נכסים רישמי תל אביב ב"כ המערערת: עו"ד דוד שטרנפלד המנהל המיוחד בעצמו ב"כ המשיבה 1: עו"ד מיכל נבון פסק דין

ואולם, כך נקבע, פסק הדין אינו חל על המערערת, שכן היא לא הייתה צד לאותו הליך ואף לא טענה כי המסמכים שמכוחם הוגשה התביעה נגד המנוח ליברמן הם אותם מסמכים העומדים ביסוד תביעת החוב, ומכאן שאינה יכולה לטעון לתחולת פסק הדין מכוח מעשה בי-דין, השתק עילה או השתק פלוגתא.

כך נקבע כי: "המנוח (וסיון) [המערערת; הדגשה הוספה] הסכימו לחתום על תניה המנוגדת להוראות הדין (הקוגנטיות, כאמור לעיל) כפי שעולה מתצהירו של מנהל התובעת [הנושה], אשר ציין כי 'החתמתי, באופן אישי, את הערבים... על שטר חוב, וכן החתמתי את הערבים על ערבות אישית לכתב ההיתחייבות ולהסכם מסגרת לניכיון שיקים מסחריים והלוואות...'. בסעיפים 12-10 לתצהירו של מנהל התובעת [הנושה], אין כל אזכור [הדגשה במקור] להסברים או לדברים שנמסרו לערבים טרם חתימתם, להבהרות או לתשובות שניתנו להם. מכלל הן נלמד לאו, וניתן להסיק שלא ניתנו לחותמים הסבר, הבהרות או תשובות כלשהן... מצב דברים זה הוא בדיוק המצב אותו ביקש המחוקק למנוע, עם התיקון לחוק הערבות [הדגשה במקור]... מכוח החובה לנהוג בתום לב במהלך מו"מ לחתימת הסכם – והסכם למתן ערבות לאחר הנו הסכם לכל דבר ועניין – נדרשה התובעת [הנושה] למסור למנוח, טרם חתימתו, כי היא רואה בו 'בעל עניין' בחברת קונספט על כל המשתמע מכך. כך, הייתה התובעת [הנושה] מאפשרת למנוח להבין את תפיסתה של התובעת [הנושה] באשר לתפקידו ומידת אחריותו להתנהלות חברת קונספט, ולאימות המידע או שלילתו. התובעת בחרה שלא לעשות כן, על אף היותה מלוּוה ביעוץ משפטי צמוד, ובהיותה מודעת לאפשרות כי במקרים מסוימים, נוצר ללווה חוב שיכול להביא להגשת תובענה כנגד הערב (כפי שנעשה פעמים לא מבוטלות בעבר). על בסיס דברים אלה, אני קובעת כי התובעת הפרה את חובת תום הלב, בשל נסיבות ואופי החתמת המנוח על כתב הערבות" (סעיפים 22-21 לפסק הדין בעיניין עיזבון ליברמן).

...

כך נקבע כי: "המנוח (וסיון) [המערערת; הדגשה הוספה] הסכימו לחתום על תניה המנוגדת להוראות הדין (הקוגנטיות, כאמור לעיל) כפי שעולה מתצהירו של מנהל התובעת [הנושה], אשר ציין כי 'החתמתי, באופן אישי, את הערבים... על שטר חוב, וכן החתמתי את הערבים על ערבות אישית לכתב ההתחייבות ולהסכם מסגרת לניכיון שיקים מסחריים והלוואות...'. בסעיפים 12-10 לתצהירו של מנהל התובעת [הנושה], אין כל אזכור [הדגשה במקור] להסברים או לדברים שנמסרו לערבים טרם חתימתם, להבהרות או לתשובות שניתנו להם. מכלל הן נלמד לאו, וניתן להסיק שלא ניתנו לחותמים הסבר, הבהרות או תשובות כלשהן... מצב דברים זה הוא בדיוק המצב אותו ביקש המחוקק למנוע, עם התיקון לחוק הערבות [הדגשה במקור]... מכוח החובה לנהוג בתום לב במהלך מו"מ לחתימת הסכם – והסכם למתן ערבות לאחר הינו הסכם לכל דבר ועניין – נדרשה התובעת [הנושה] למסור למנוח, טרם חתימתו, כי היא רואה בו 'בעל עניין' בחברת קונספט על כל המשתמע מכך. כך, הייתה התובעת [הנושה] מאפשרת למנוח להבין את תפיסתה של התובעת [הנושה] באשר לתפקידו ומידת אחריותו להתנהלות חברת קונספט, ולאימות המידע או שלילתו. התובעת בחרה שלא לעשות כן, על אף היותה מלוּוה ביעוץ משפטי צמוד, ובהיותה מודעת לאפשרות כי במקרים מסוימים, נוצר ללווה חוב שיכול להביא להגשת תובענה כנגד הערב (כפי שנעשה פעמים לא מבוטלות בעבר). על בסיס דברים אלה, אני קובעת כי התובעת הפרה את חובת תום הלב, בשל נסיבות ואופי החתמת המנוח על כתב הערבות" (סעיפים 22-21 לפסק הדין בעניין עזבון ליברמן).

הנה כי כן, בנסיבות שפורטו, בשים לב לאופיו של ההליך ומן הטעמים שפורטו, הגעתי למסקנה כי יש מקום לאפשר בירור ענייני של טענות המערערת.

אשר על כן, הערעור מתקבל במובן זה שההכרעה בתביעת החוב תבוטל.