בפסק דין מיום 22.6.17 של כב' השופטת שרה דותן בע"א (מחוזי ת"א) 40138-04-17 הנדל נ' הראל חברה לביטוח (לא פורסם במאגרים משפטיים היות שניתן בפרוטוקול) נדחה ערעור נתבעים על פסק דין שקבל נגדם תביעת ניזקי רכב.
התובעות ביקשו להסתמך על פתק שנכתב ע"י אלמוני, שהושאר על רכב התובעות בגדריו נרשם כי רכב הנתבעות פגע ברכב התובעות, ובמוקד הדיון בפסה"ד עמדה שאלת קבילותו של הפתק כראיה, בנסיבות המיוחדות הנ"ל. נפסק כי הפתק הוא אכן ראיה קבילה בנסיבות, הן בשל אי היתנגדות הנתבעות (במועד הרלוואנטי) להגשת הפתק כראיה, הן לאור "חריג הרס גסטה" (אמרה ספונטאנית שנאמרה סמוך לבצוע עברה – אמרתו של כותב הפתק במקרה הנידון - שמתקבלת כראיה על אף שהיא מהוה עדות מפי השמועה) והן לאור "דוקטרינת המידתיות במשפט הדיוני", לפיה "הקף המשאבים שיעיל להשקיע בבירור תביעה כזו צריך להיות מידתי ביחס למאפייניה ובעיקר לשוויה...אין דין פרוטה כדין מאה, ושאלת קבילותה של ראיה עשויה להשתנות בהתאם להקף המשאבים שיעיל להשקיע בבירור", כאשר "דוקטרינת המידתיות בסדרי הדין משמיעה שיעיל להחיל את דיני הראיות באופן שונה בתיקים שונים, כנגזר ממאפייני המחלוקת: שוויה, חשיבותה, מורכבות הבירור, פערי הכוחות בין בעלי הדין ופערים בנגישות למידע חיוני". בהקשר לתיקי ניזקי רכב נקבע כי דוקטרינה חדשנית זו מתאימה להם, מאחר שהמציאות מלמדת שהם "מתאפיינים בנכונות מוגברת של הצדדים עצמם להגמיש את דיני הראיות והפרוצדורה כדי לאפשר בירור מהיר, פשוט וזול" וכי "הקף המשאבים המושקע בבירור תיקי הרכב מצד הצדדים עצמם בדרך כלל קטן בהשוואה לתיקים אחרים, והתשתית הראייתית המשמשת להכרעה היא דלה כעניין שבשיגרה".
זאת ועוד, בתא''מ (שלום ת"א) 26694-08-17 אלדן נ' הראל (פורסם במאגרים משפטיים, 18/5/18) התקבלה תביעה בגין ניזקי רכוש שנגרמו לרכב חונה נגד בעלי רכב ומבטחתו שהכחישו מעורבות.
...
מכלול הראיות בתיק מוליך איפוא למסקנה כי הרכב המסחרי היה מעורב באירוע התאונה, ואך מצער שהנתבעת בחרה להתבצר בעמדתה ולהיאחז בטענות מטענות שונות מן הגורן ומן היקב הכל על מנת לחמוק מהאחריות בגין הנזקים שנגרמו לג'יפ, כפי שהדברים באו לידי ביטוי בסיכומים מטעם הנתבעת.
נקבע, כי לנוכח המסמכים שצורפו לכתב התביעה, יכולות היו הנתבעות לפעול בניסיון להפריך את גרסת התובעות, לרבות – באמצעות הצגת מלוא תיק המשטרה, וזימון כל מי שמעורב בו לעדות, אך הן בחרו שלא לעשות כן. לאחר שנקבע כי הנתבעות לא הוכיחו את אי מעורבות המשאית בתאונה נפסק כי התובעות הוכיחו גם את היסוד השלישי של החזקה בדבר "הדבר מדבר בעדו" (אירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעות או מי מטעמן לא נקטו זהירות סבירה, מאשר המסקנה שהן נקטו זהירות סבירה) וכי הנתבעות לא הרימו את הנטל להוכיח את היעדר התרשלות הנתבעת 1 או מי מטעמה בתאונה שגרמה לנזק לרכב התובעות.
נפסק כי בנסיבות המקרה, שלפיהן הנהגים המעורבים האחרים הבחינו בזירת התאונה באוטובוס ירוק מהסוג הטיפוסי לאוטובוסים של אגד (הגם שלא יכלו/הספיקו לרשום את מספרו) ושלפיהן נעשתה פניה מידית ומפורטת לאגד בדבר התאונה (מיקומה ומועדה), מחובתה של אגד היה לעשות לבירור בדבר זהות האוטובוס והנהג הרלוונטיים, ואין לקבל את טענתה הלקונית והלא מוסברת והלא מוכחת של אגד (במכתב דחיה שהוציאה בתגובה לאותה פניה מידית) לפיה "לא ניתן לבצע איתור אודות האוטובוס הפוגע ללא מספר רישוי".
ראו גם האמור בתא"מ (שלום תל-אביב) 47906-07-16 שומרה חברה לביטוח בע''מ נ' שפירא ואח' (פורסם במאגרים משפטיים, 21.3.17) בגדרו נקבע כי "על אף התנהגותו הבוטה של העד מטעם התובעת במעמד חקירתו הנגדית, אני מקבל את גרסתו בדבר פתק שהושאר על רכבו, המכיל את פרטי המשאית שפגעה ברכבו. אני מוצא את גרסתו של העד מטעם התובעת כגרסה אותנטית, ואני מאמין כי הוא אכן מצא את הפתק שהושאר בידי אלמוני. איני סבור כי מדובר בניסיונו של בעל רכב התובעת להטיל האחריות על משאית שאינה קשורה לתאונה. די בכך כדי לקבוע כי עלה בידי התובעת להרים את נטל הבאת הראיות הראשוני המוטל על שכמה כדי להראות מעורבותה המשאית בתאונה. כמו כן, הנתבעים לא הביאו כל מסמך השולל נוכחותה של המשאית בזירת התאונה, כדוגמת יומן עבודה, תעודת משלוח, וכד'. לפיכך, התביעה מתקבלת במלואה".
שאלת הנזק
ככל שהדברים אמורים בשאלת הנזק, אין בידי לקבל את טענות הנתבעת ביחס לאי הוכחת הנזק.
