ערעור על פסק דין בתביעת נזיקין בגין תאונת דרכים קטלנית

רקע וטענות הצדדים מה דין "השנים האבודות" בתביעת עזבון של פלסטינאי שנדרס ע"י רכב ישראלי, מבוטח בידי חברת ביטוח ישראלית כשתאונת דרכים הקטלנית התרחשה בשטח C אשר בשליטה צבאית ואזרחית ישראלית ביהודה ושומרון? האם לאור העמימות בפסיקה הפלסטינאית, ניתן להפעיל את חזקת שויון הדינים ולזכות את עיזבונו בפצוי בגין ראש נזק זה? לפני תביעת נזיקין לפי חוק הפלת"ד. מר ח.ע. ז"ל, יליד 1996 (להלן :"המנוח"), נהרג בתאונת דרכים קטלנית ביום 18.01.16 (להלן :"התאונה"), כשרכב על אופניים בכביש 5 ונדרס ע"י רכב הנהוג בידי נתבע 1, המבוטח בידי נתבעת 2 (להלן: "הנתבעים").

לטענת התביעה, עד כה הדין הפלסטינאי לא הכיר בפצוי העזבון בגין ראש נזק של השנים האבודות, אך עם מתן פסק דין על ידי בית המשפט העליון של הרשות הפלסטינאית (להלן: "אל-נאקד" שמשמעו "הסופי") בעירעור אזרחי 214/2015 מאהר עבד אלג'ליל מוחמד הווארין ואח' נ' הקרן הפלסטינאית לפצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "פס"ד הווארין"), ביום 22.09.19 השתנתה ההלכה והוכרה לראשונה הזכות לפצוי העזבון בגין השנים האבודות.

...

לפיכך תשלם הנתבעת לתובעים סך של 174,203 ₪ בגין ראש נזק זה. במאמר מוסגר אציין שכללי היוון הנ"ל הם דרקוניים ופוגעים בזכויות הניזוקים, אך מה שלא הצלחתי לחולל, בכוחותיי הדלים, בקשר לניזוקים ישראליים עם ריבית היוון של 3% (ראו מאמרי "אחרי 40 שנות מדבר פסיקתי יש 'לחשב מסלול מחדש' - שימוש במקדמי היוון אנכרוניסטיים בתביעות נזיקין כפגיעה קשה בניזוקים" (2016); וכן פסק דיני ב(ת"א (ת"א) 15635-08-14 נ.ה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (10.8.2016), אשר לא התקבלו ע"י בית המשפט העליון בע"א 3751/17 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' פלוני (08.08.19)) למעלה מכוחותיי לנסות עם הניזוקים הפלסטינאיים.

סוף דבר  יסוד מוסד בעולמה של יהדות הוא רעיון בריאת האדם בצלם אלוקים (בראשית, א, כז).

משכך ולאור כל האמור לעיל התביעה מתקבלת והנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים דלעיל בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 15.4%.

בפני התבררה תביעת נזיקין מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 בעקבות תאונה קטלנית (להלן: "התאונה") שהתרחשה ביום 23.1.13.

על פסק הדין הנ"ל הוגש ערער שנידון בתיק ע"א 25984-07-17.

...

וכך נקבע בע"א 769/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב, פ"ד לב(1) 667 (1978) פסק דין וקבע כדלקמן: "מדובר בעיקרו של דבר על השמטה טכנית הנובעת מהיסח-הדעת ומתייחסת לדברים אשר בית-המשפט רצה לכלול בהחלטתו כאשר נתן אותה אך הדבר נשמט מתשומת-לבו ללא דעת; וכאשר חוזרים ומפנים תשומת-לבו לשאלה מתברר בעליל, כי הוא היה ער לקיומו של הצורך לציין פרט זה או אחר בהחלטה בעת שהיא ניתנה, אך לא עשה זאת בשל אחת מן הסיבות שנמנו לעיל. ... במילים אחרות, תקנה 486 אינה דנה בתקלות שהן ביטוי של שכחה שבעטיה לא התייחס בית-המשפט להיבט זה או אחר של המחלוקת אלא דנה בנושאים אשר בית-המשפט היה ער להם בעת הדיון, אך כאשר תרגם מחשבתו לכתובים פסח עליהם בהיסח-הדעת". בע"א 576/81 בן שמעון נ' ברדה, פ"ד לט(2) 589, 590 (1985) נקבע שטעות בפסק דין הוא: "דבר, אשר נכלל בתוך פסק הדין בשל שגגה, או דבר, אשר אינו נכלל בפסק הדין אך היה במחשבתו של השופט ונשמט מפסק הדין" ד"ר י' זוסמן, בספרו "סדרי הדין האזרחי", מהד' שביעית, 1995, ס' 696, מציין כי: "... לא נועדה סמכות התיקון לאפשר תיקונים כפסק הדין שאינם, אלא 'מסווה לכתיבת פסק דין חדש'. תיקונים מהותיים כאלה ניתן להביא בהחלטה אך על דרך של ערעור או עד שבית המשפט לא קם מכס המשפט ביום שבו ניתנה ההחלטה, שאז עדיין נמצא בחזקתו הענין שטיפל בו" ובהמשך : "בבואו להשתמש בסמכותו לתקן פסק דין על פי סעיף 81(א) הנ"ל, על בית המשפט לנהוג בזהירות רבה על מנת שלא לגרוע מסופיות הדיון" לאור האמור לעיל, אני סבור שאף אחד מהתיקונים המבוקשים אינם נכללים במסגרת סמכותי על פי סעיף 81 (א) והנושאים שבבקשות יוכלו לדון במסגרת הערעור שהוגש.

משכך הנני קובע כדלקמן:   1.

     אני מורה, כי כל העדויות הראשיות בתיק זה, יישמעו פרונטאלית, ללא הגשת תצהירי עדות ראשית.

    הנני קובע את התיק להוכחות ליום  19/07/020, מהשעה 10:00, עד סוף שמיעת התיק.

לפני תביעת נזיקין מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 בעקבות תאונה קטלנית (להלן: "התאונה") שהתרחשה ביום 23.1.13 שבו נדרס מר כפיר ארבל ז"ל (להלן: "המנוח").

וכפי שקבע כב' השופט מינץ (בעירעור על פסק דינה של כב' השופטת שבח בה"פ 15190-02-18) ברע"א 5988/19 גבריאל מיכאל נ' מיכאל מיכלשווילי: "באיזון בין אינטרס התובע לבין אינטרס הציבור ניצבים האנטרס הצבורי-מערכתי בניהול תכליתי ויעיל של מערכת המשפט". לאור כל האמור לעיל, הבקשות נדחות והתיק מוחזר לכתיבת פסק דין.

...

לאחר עיון בבקשות, בטענות הצדדים ובראיות בתיק, החלטתי לדחות את בקשותיה של תובעת מס' 4 להגשת ראיות חדשות.

וכפי שקבע כב' השופט מינץ (בערעור על פסק דינה של כב' השופטת שבח בה"פ 15190-02-18) ברע"א 5988/19 גבריאל מיכאל נ' מיכאל מיכלשווילי: "באיזון בין אינטרס התובע לבין אינטרס הציבור ניצבים האינטרס הציבורי-מערכתי בניהול תכליתי ויעיל של מערכת המשפט". לאור כל האמור לעיל, הבקשות נדחות והתיק מוחזר לכתיבת פסק דין.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 21634-03-23 מדינת ישראל נ' שי ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט איל באומגרט המבקשת/המערערת מדינת ישראל ע"י פרקליטות מחוז חיפה - אזרחי המשיבים 1. גלית שי 2. מאיר מנצור ע"י ב"כ עוה"ד י. הריס פסק דין

נטען, כי החקירה בוצעה באופן רשלני, תוך היתעלמות מוחלטת מראיות וחריגה מהוראות תקנות התעבורה והתעלמות מהנוהג הקיים במקרה של תאונת דרכים קטלנית.

לטענתה, כשם שנזקים (לרבות נזקים בלתי ממוניים) שנגרמו בעקבות טפול רשלני בעקבות תאונת דרכים, נכנסים בגדרי חוק הפלת"ד, כך הנזקים הנטענים בגין היתנהלות המדינה במהלך חקירת תאונת דרכים המתבצעת כדבר שבשיגרה (והמהווה המשך ישיר של התאונה), חוסים תחת כלל ייחוד העילה ואינם בני תביעה במסגרת תביעה נזיקית נפרדת.

לאחר עיון בטיעוני הצדדים ובאסמכתאות, מוחלט ליתן רשות לערער על ההחלטה, לידון בה כבערעור ולקבל את העירעור בחלקו.

...

ככל שסבר בית משפט קמא שדין הבקשה לסילוק על הסף דחיה, היה עליו לדחותה ולא להוסיף.

נדחית בקשת רשות הערעור בכל הנוגע לסילוק התובענה על הסף.

מאחר ובקשת רשות הערעור נדחתה ברובה, תשלם המבקשת הוצאות המשיבים בסך של 4,500 ₪ (כולל מע"מ).

בבית המשפט העליון רע"א 8153/23 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט י' כשר המבקשת: מדינת ישראל נ ג ד המשיבים: 1. גלית שי 2. מאיר מנצור המשיב הפורמאלי: יהודה שפר בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' באומגרט), מיום 20.6.2023, ברע"א 21634-03-23 בשם המבקשת: עו"ד ישראל בלום; עו"ד שרון מן אורין בשם המשיבים: עו"ד יואב הריס ][]פסק-דין

בקשה זו נסמכה על שתי טענות עיקריות: ראשית, נטען כי סעיף 8 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד), הקובע כי: "מי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על פי חוק זה, [...] לא תהיה לו עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף..." (להלן: סעיף ייחוד העילה), חוסם את דרכם של המשיבים מהגשת תביעה נזיקית על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין).

באופן דומה, גם מסיכום הדברים בכתב התביעה מטעם המשיבים ניתן ללמוד כי העיקר, מבחינתם, הוא בהחלטה, שנתקבלה מראש, שלא להעמיד את שפר לדין, אשר אופן ניהול החקירה הוא חלק בלתי נפרד ממנה: "בעניינינו, כאמור, התגייסה המערכת כולה – מראשוני החוקרים המשטרתיים ועד ליועץ המשפטי לממשלה, אשר החליט לדחות ערר מפורט ומנומק היטב על ההחלטה לגנוז את תיק החקירה, וכך השאיר את החלטת הגניזה המוטעית מיסודה על כנה – תוך התגייסות לטובת הנהג הפוגע, תוך היתעלמות מוחלטת ותמוהה מראיות פוזיטיביות מפלילות, ותוך חריגה יוצאת דופן מהוראות תקנות התעבורה ומהפרקטיקה המשטרתית הנוהגת במקרים של תאונות דרכים קטלניות" (פסקה 150 לכתב התביעה מטעם המשיבים).

...

והערה אחרונה לפני סיום: כפי שציינתי מספר פעמים לאורך פסק דיני, עצם העובדה כי סבור אני שיש מקום לסלק את תביעת המשיבים על הסף, אין פירושה כי הנני מקל ראש בכאבם.

כשלעצמי, ובהינתן החובה הכללית שלא לנהוג בהתרשלות, אני מעדיף לקבוע כי דין התביעה להידחות בשל המסננת של שיקולי מדיניות משפטית (לשיקולי מדיניות השוללים אחריות ראו, לדוגמה, פסק דיני בע"א 8027/14 שורוש נ' שליאן (29.11.2015)).

חברי עמד על שיקולים אלה ועל כן לא אחזור על הדברים ואומר בקצרה כי אילו קיבלנו את התזה של המבקשים, אזי בכל מקרה שבו ערר הנוגע לסגירת תיק היה נדחה, ניתן היה להגיש תביעה בנזיקין בטענה כי אין להקיש מסבירות ההחלטה במישור המינהלי לסבירות ההחלטה במישור הנזיקי, ואין לדבר סוף (להבחנה בין סבירות מינהלית לסבירות נזיקית ראו פסקאות 28-24 לפסק דיני ברע"א 2063/16 גליק נ' משטרת ישראל (19.1.2017) (להלן: עניין גליק)).