השופטת עינת רביד:
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב- יפו (כבוד הרשמת הבכירה יעל מרמור דומב) בת"ק 14290-03-17 מיום 18.6.2017 לפיו נתקבלה תביעת המשיבים לפיצויים בשל איחור בקבלת מזודה ונקבע כי המערערת (להלן: חברת התעופה) תפצה את המשיבים בסך של 4,000 ₪ עבור החזר הוצאותיהם, וכן בסך של 5,000 ₪ בגין עגמת נפש, בצרוף הוצאות משפט בסך של 500 ₪.
חברת התעופה הפניתה לפסק דינו של בית המשפט לערעורים באנגליה Stott Vs. Thomas Cook Tour Operator (2014) פורסם ב UKSC15 (להלן: פסק דין סטוט) וכן לפסק הדין של בית המשפט העליון בקנדה ב Thibodeau Vs. Air Canada SCC67 (2014) (להלן: פסק דין טיבודו) שאין לפסוק פיצויים לא ממוניים בגין אבדן הנאה בטיול, כאב וסבל באשר אלו מנוגדים לסעיף 29 לאמנה.
דיון והכרעה
הסעיפים העקריים הנדונים בפסק הדין
סעיף 17 לאמנת ורשה:
"המוביל אחראי לנזק שניגרם במקרה של מות, פציעה, או כל חבלה גופנית אחרת של הנוסע אם התאונה שגרמה לנזק ארעה בתוך כלי הטיס או תוך כדי כל פעולת עליה לתוכו או ירידה ממנו".
ובנוסח באנגלית:
"The carrier is liable for damage sustained in the event of the death or wounding of a passenger or any other bodily injury suffered by a passenger, if the accident which caused the damage so sustained took place on board the aircraft or in the course of any of the operations of embarking or disembarking."
הסעיף המקביל באמנת מונטראול הוא סעיף 17(1):
"המוביל אחראי לנזק שניגרם במקרה של מוות או פציעה גופנית של נוסע רק בתנאי שהתאונה שגרמה למוות או לפציעה ארעה בכלי הטיס או במהלך כל פעולות העלייה לתוכו או הירידה ממנו."
ובנוסח באנגלית:
"The carrier is liable for damage sustained in case of death or bodily injury of a passenger upon condition only that the accident which caused the death or injury took place on board the aircraft or in the course of any of the operations of embarking or disembarking."
סעיף 29 לאמנת מונטראול, שכותרתו "בסיס לתביעות":
"בהובלת נוסעים, כבודה ומטען, כל תביעה לפיצויים, תהא עילתה אשר תהא, בין אם לפי אמנה זו או על פי חוזה, או בנזיקין או אחרת, ניתן להגיש רק בכפוף לתנאים ולהגבלות האחריות כפי שהם קבועים באמנה זו ומבלי לפגוע בשאלה מי הם בני האדם שיש להם זכות להגיש תביעה ומהן זכויותיו של כל אחד מהם. פיצויים עונשין, פיצויים לדוגמא או כל פיצויים אחרים שאינם השבה לא יהיו ברי תביעה בכל תביעה כאמור".
הנוסח באנגלית "Basis of claims":
"In the carriage of passengers, baggage and cargo, any action for damages, however founded, whether under this Convention or in contract or in tort or otherwise, can only be brought subject to the conditions and such limits of liability as are set out in this Convention without prejudice to the question as to who are the persons who have the right to bring suit and what are their respective rights. In any such action, punitive, exemplary or any other non-compensatory damages shall not be recoverable."
כמו כן חשוב לציין את סעיף 19 לאמנת מונטראול שהוא הבסיס לתביעה זו וכותרתו "איחור":
"המוביל אחראי לנזק שניגרם מחמת איחור בתובלה האוירית של נוסעים, כבודה או מטען. אף על פי כן, המוביל לא יהיה אחראי לנזק שניגרם מחמת איחור אם יוכיח שהוא ועובדיו ושליחיו נקטו בכל האמצעים שהיו עשויים להדרש באופן סביר כדי למנוע את הנזק או שנקיטה באמצעים כאמור היתה בלתי אפשרית מבחינתו או מבחינתם. "
והנוסח באנגלית "Delay":
"The carrier is liable for damage occasioned by delay in the carriage by air of passengers, baggage or cargo. Nevertheless, the carrier shall not be liable for damage occasioned by delay if it proves that it and its servants and agents took all measures that could reasonably be required to avoid the damage or that it was impossible for it or them to take measures."
כללי
בסוגיה שהוצגה לפנינו קרי, הזכות לפצוי בגין נזק נפשי מכוח אמנת מונטראול ואמנת ורשה, שקדמה לה, נישברו קולמוסין רבים ברחבי העולם.
כבוד השופט דב לוין, החל מסעיף 13 לפסק הדין ואילך (עמוד 797 ואילך), מנתח את השאלה שהציב : "מה כלול במונח "חבלה גופנית" ( lesion corporelle הצרפתי ו ¬ bodily injury בתירגום האנגלי)?". הואיל וכאמור לשון האמנה הייתה צרפתית, הרי ניתן מקום של כבוד לדין הצרפתי בפרשנות האמנה. השופט לוין מציין, כי על פי המשפט הצרפתי ככלל ניתן היה לתבוע נזק נפשי שיגרם באופן ישיר מן התאונה כבר בתקופה שבה נכרתה האמנה וגם במועד מתן פס"ד דדון. בכך נבדל המשפט הצרפתי בכללותו מהמשפט האנגלו-אמריקני, אשר במועד כריתת האמנה לא הכיר בנזק נפשי כעילה לתביעת פיצויים.
בפסק הדין בת"ק (פ"ת) 13208-03-16 מלאיב נ' ישראייר (25.10.2016) מפי כבוד השופט א' לוקשינסקי-גל נדון איחור בהגעת מזודה במסגרת טיול מאורגן אליו יצאו התובעים מיד עם הנחיתה.
...
המערערת תשלם למשיבים הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪.
כך גם מקובלת עלי המסקנה לפיה מחד גיסא תוכר אותה עוגמת נפש כתוצאה מהעיכוב, ומאידך גיסא, גם האמור כפוף לתקרת הפיצוי.
סבורני כי יש מקום לבחון את הוראות סעיף 17 לאמנת ורשה והמקבילה לסעיף 17(1) באמנת מונטריאול בהבדל מסעיף 19 לאמנת מונטריאול, הוא הסעיף עליו התבססה התביעה מושא הערעור.
