ערעור על פסק דין בתביעת נזיקין בגין הצפות

בשולי הדברים צוין כי זכות התביעה נותרה בידי הניזוק הישיר (החברה) שרשאית לתבוע את נזקיה, וככל שיינתן פסק דין לזכותה תהא VIG זכאית לפירותיו של אותו פסק דין מכוח כתב הקבלה וסלוק שנחתם בין הצדדים (ת"א (מחוזי מרכז) 53025-11-14 VIG VIENNA INSURANCE GROUP‏ נ' רשות נקוז והנחלים שרון (13.10.2015) (כב' השופט א' שוורץ)).

ערעור שהוגש על פסק הדין נדחה על ידי בית משפט זה מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (ע"א 8044/15 ‏Vienna Insurance Group VIG‏ נ' רשות נקוז והנחלים שרון (23.1.2017)).

משדחיתי את טענות המערערות במישור העובדתי, אוסיף ואומר כי לא מצאתי כי נפלה שגגה במסקנה המשפטית אליה הגיע בית משפט קמא ולפיה העברת זכות התביעה בהסכם רכישה אגב הליך פירוק מרצון נעשתה "מכוח הדין". טענתן המרכזית של המערערות בהקשר זה היא כי מתוה העיסקה שבו בחרו הצדדים – רכישת פעילות להבדיל ממיזוג החברות או הליך של החייאת חברה – חוסם את עבירותה של זכות התביעה הנזיקית לנוכח סעיף 22 לפקודת הנזיקין שזה לשונו: אין המחאה בנזיקין הזכות לתרופה בשל עוולה, וכן החבות עליה, אינה ניתנת להמחאה אלא מכוח הדין.

פועל יוצא של האמור הוא שככל שעמדה לחברה עילת תביעה בגין ארוע ההצפה נגד המערערות במועד הסכם הרכישה, הרי שהיא עברה למשיבה, ובדין ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי.

...

משדחיתי את טענות המערערות במישור העובדתי, אוסיף ואומר כי לא מצאתי כי נפלה שגגה במסקנה המשפטית אליה הגיע בית משפט קמא ולפיה העברת זכות התביעה בהסכם רכישה אגב הליך פירוק מרצון נעשתה "מכוח הדין". טענתן המרכזית של המערערות בהקשר זה היא כי מתווה העיסקה שבו בחרו הצדדים – רכישת פעילות להבדיל ממיזוג החברות או הליך של החייאת חברה – חוסם את עבירותה של זכות התביעה הנזיקית לנוכח סעיף 22 לפקודת הנזיקין שזה לשונו: אין המחאה בנזיקין הזכות לתרופה בשל עוולה, וכן החבות עליה, אינה ניתנת להמחאה אלא מכוח הדין.

מהטעמים הנ"ל, איני מקבל גישה דווקנית מעין זו המוצגת על ידי המערערות, ומקובלת עליי מסקנתו של בית משפט קמא כי יש לראות את העברת זכות התביעה באמצעות הסכם רכישה אגב הליך של פירוק מרצון, כהעברת זכויות מ"כוח הדין" לעניין סעיף 22 לפקודת הנזיקין.

סוף דבר, שהערעור נדחה.

ערעור שהוגש על ידי VIG נדחה בפסק דין של בית המשפט העליון [ע"א 8044/15 VIG VIENNA INSURANCE GROUP נ' רשות נקוז והנחלים שרון (פורסם בנבו, 23.01.2017)].

דיון והכרעה עיקר המחלוקת יסודה בשאלה האם נייר חדרה רכשה את זכות התביעה של החברה, ואם כן - האם יש בכך לגרום להעברת זכות התביעה בנזיקין בגין ארוע ההצפה.

סעיף 22 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן – פקודת הנזיקין) קובע: "הזכות לתרופה בשל עוולה וכן החבות עליה אינה ניתנת להמחאה אלא מכוח הדין". ההוראה שבסעיף 22 לפקודת הנזיקין עוסקת בהמחאה של זכות נזיקית בפרק הזמן שבין קרות מעשה העוולה לבין מועד הגשת התביעה או במהלך קיום התביעה קודם למתן פסק הדין.

...

סוף דבר – על יסוד הטעמים אותם ציינתי לעיל אני רואה לנכון לדחות את הבקשה לסילוקה על הסף של התביעה.

אני קובע כי בידי נייר חדרה זכות תביעה כנגד הנתבעות בגין אירוע ההצפה.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי ובהתחשב בהיקף ההליך שכלל טיעון בכתב, חקירת עדים והגשת סיכומים בכתב, אני מחייב את הנתבעות בשכ"ט ב"כ נייר חדרה בסך 30,000 ₪ (5,000 ₪ לכל אחת מנהתבעות) לתשלום בתוך 45 ימים.

מכל מקום, סיוולד הראה שבפרסומים המיוחסים לו הוא זכאי להגנות הקבועות בחוק הגנת הפרטיות, ודין התביעה נגדו ונגד הנתבעת 1 להדחות גם בעילה זו. הסעדים המתלוננות, סיוולד ו- JCW תבעו במסגרת התביעה השנייה 4 סעדים מצטברים: צו המורה על הסרת הפרסומים המעוולים, פיצוי כספי בסך של 550,000 ₪, צו המורה לשטארך לפרסם היתנצלות ולפרסם את פסק הדין, וצו מניעה המורה לו להמנע מהמשך הפירסום אודותם, וכן להמנע מלפנות אל המתלוננות, לרבות באמצעות הדוא"ל האישי שלהן.

" במאמר מוסגר אציין כי עד לתיקון החוק, והוספת ס' 7א' לו, הסמכות לפסוק פיצויים נזכרה בחוק רק בעקיפין, בדרך של הפנייה לס' 60 לפקודת הנזיקים האזרחיים, 1944, הנזכרת בס' 7 לחוק, ואשר אף היא מזכירה את סמכותו של בית המשפט ליתן צוים, אם מצא שבוצעה עוולה אזרחית.

לא יהא בה אלא משום הצפה מחודשת של נושא הפרסומים, תוך שבצדה הבאה של אותה הודעת תיקון עניינית.

ערעור על פסק הדין נדחה בע"א 6723/18 יצחק (בן ציון) ג'רבי נ' יוסף וינשטיין (9.9.19).

...

לסיכום אין חולק על זכותו של שטארך לפרסם מאמרי דעה בבלוג אותו הוא מנהל, או על זכותו לפרסם "פוסטים" בעמוד הפייסבוק שלו.

הנתבעים 1 ו- 2 גם פרסמו לשון הרע אודות שטארך, אולם אני סבורה שפרסומים אלו מוגנים על פי חוק איסור לשון הרע.

לפיכך אני דוחה את התביעה בת.א. 14819-02-19, ומקבלת את התביעה השנייה (ת.א. 14817-10-19) ברובה.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים 16 מאי 2022 עמ"ש 71095-11-20 פלונית נ' פלוני לפני כב' השופטת תמר בזק רפפורט כב' השופטת מרים אילני כב' השופטת מרים ליפשיץ פריבס המערערת פלונית על ידי ב"כ עו"ד ורה קירשטיין המשיב פלוני על ידי ב"כ עו"ד מאיר שכטר פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה בירושלים (כב' סגן הנשיא השופט נ' פלקס) מיום 12.10.2020 בתלה"מ 40832-12-19, בו התקבלה תביעה כספית/נזיקית שהגיש המשיב נגד המערערת בגין "הונאת אבהות", תוך שהמערערת חויבה לשלם למשיב פיצוי מוגבר ואף עונשי בסך 250,000 ₪.

בפסק הדין עמד בית המשפט קמא על כך כי הדין הישראלי מקשה על קבלת ראיות חד משמעיות לקשרי מישפחה בצורת תוצאות בדיקת DNA, כך שהחשש לפגיעה בטובת הילד בשל תובענה כזו איננו רב, וממילא החשש מהצפת בתי משפט בתביעות מסוג זה איננו ממשי.

...

עם זאת, נראה כי פסיקת פיצויים עונשיים דורשת חומרה מיוחדת של נסיבות העוולה ותוצאותיה, מעבר לחומרה שבעוולה כשלעצמה, שלא התקיימה בענייננו (הואיל והדברים נאמרים למעלה מן הצורך, לא מצאנו לנכון לנקוב בסכום הפיצוי הלא עונשי הראוי, והסתפקנו בהערות הקצרות שלעיל).

אשר על כן, הערעור מתקבל.

פסק דינו של בית המשפט קמא מבוטל ותביעת המשיב נדחית.

בית משפט השלום בראשון לציון תא"מ 66484-10-18 אברהם נ' עריית ראשון לציון ואח' לפני כבוד השופטת כרמית בן אליעזר תובע דורון אברהם ע"י ב"כ עוה"ד אורון אלוני נתבעות 1. עריית ראשון לציון 2. מניב ראשון בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד ענת שוורץ ועו"ד הילה נודלר-דונגי פסק דין

תביעה כספית שהגיש התובע נגד עריית ראשון לציון ותאגיד המים מניב ראשון בע"מ, בגין נזק שניגרם לרכבו בשל הצפה.

על מנת שלא להאריך היכן שניתן לקצר, אפנה לסקירת הפסיקה בנושא כפי שהובאה, בין היתר, בפסק דינו של בית משפט זה (כב' השופט אבי סתיו) בתא"מ 22637-04-16 פאולה לואיז גבע נ' קבוץ גע"ש (23.1.2018) (להלן: עניין גבע; יוער, כי ערעור על פסק הדין נדחה בהסכמה, ראו: עא 39574-02-18).

שתי החזקות הרלוואנטיות בעיניין זה הן זו הקבועה בסעיף 38 לפקודת הנזיקין, שעניינה נזק שניגרם ע"י דבר מסוכן העלול לגרום נזק בהימלטו, כאשר מים נחשבים דבר כזה; והחזקה הקבועה בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, הידועה בכינוי "הדבר מדבר בעד עצמו", והחלה בנסיבות שבהן הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו, ונראה כי ארוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה (לסקירה ממצה בעיניין זה ראו עניין כלל נ' עריית נתניה, בפסקות 106-123 לפסק הדין; לעומת העמדה שהובעה שם, לפיה חלות החזקות, ראו עמדתו של בית המשפט בעיניין גבע, בפיסקה 8 לפסק הדין).

...

בנסיבות אלו, מקובלת עליי טענת התובע כי, לכל הפחות, עובר נטל הבאת הראיות אל כתפי הנתבעות, להוכיח כי נקטו אמצעים סבירים על מנת להיערך לסיכון, בהתחשב בחריגותו ובסיכוי להתממשותו.

אלא, שלאחר ששמעתי את עדותו של מר מזרחי, לאור התרשמותי ממהימנותו ומרצינותו, לאחר ששב והדגיש כי כל הפעולות מתועדות וכי אין כל מניעה להציג את התיעוד; ובהתחשב אף בכך שמטיעוני הצדדים עלה כי התיעוד אכן הוצג לב"כ התובע במהלך ההליכים שקדמו לשמיעת הראיות, ונראה כי לא צורף בשל שגגה של ב"כ הנתבעות (ראו גם עמ' 34 לפרוטוקול, ש' 25-27) – אני סבורה כי אין לתת משקל מכריע לעובדה שהמסמכים עצמם לא צורפו לתצהירו של העד (השוו: עא (חי') 15084-02-11 המועצה המקומית פרדס חנה כרכור נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ (30.10.2011), בפסקה 11 לפסק הדין).

בענייננו, אני סבורה, כי בהתחשב בראיות שהובאו לפניי ובמכלול נסיבות העניין, המסקנה היא כי גם אם נטל השכנוע חל עליהן, עמדו הנתבעות בנטל להוכיח כי הנזק שאירע לא אירע בשל רשלנותן.

המשמעות היא כי דין התביעה להידחות וכך אני מורה.