ערעור על פסק דין בתביעת מאבטחים נגד חברת שמירה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 4033-04-21 ניתן ביום 08 פברואר 2022 ד.ק.א. ניקיון ורעיון בע"מ המערערת .1 ויטאלי יאקושנקו .2 ולדיסלב פיפקו .3 אולג טרנבסקי .4 איגור אקסיונוב המשיבים לפני: סגן הנשיאה אילן איטח, השופט אילן סופר, השופט מיכאל שפיצר נציגת ציבור (עובדים) גב' חיה שחר, נציג ציבור (מעסיקים) מר אברהם הוכמן <#1#> ב''כ המערערת - עו''ד נעמה שבתאי-בכר, עו''ד נטלי מוזס-לוי ב''כ משיבים 1 ו- 2 - עו''ד ארז כהן ב"כ משיבים 3 ו- 4 - עו"ד יניב אלנקרי פסק דין

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופטת אירית הרמל ונציגי הציבור מר אברהם בן קרת ומר מאיר שריקי; סע"ש 35315-10-17 ותיקים נוספים) בו נדחתה תביעת המערערת (להלן – החברה) כנגד המשיבים והתקבלו בחלקן תביעות המשיבים נגד החברה.

באשר לאפשרות הפיקוח באמצעים טכנולוגיים נקבע כי "חלק מאמצעים אלו נועדו במקור כדי שעובד יוכל לבצע את עבודתו בצורה יעילה יותר. אך היום אלו אמצעים בסיסיים שנמצאים ברשות כל עובד גם אם הוא עובד בחצרי המעסיק. מנגד חשוב להעיר כי היתכנות טכנולוגית אינה תנאי מספיק כדי לקבוע כי קיימת אפשרות פקוח. שכן, היתכנות זו לא בהכרח מתיישבת עם שיקולים אחרים, למשל, פרטיות. ובנוסף, כל אלו, עדיין לא מביאים למסקנה כי בהנתן כל האמצעים המתקדמים, על המעסיק להשקיע את זמנו במעקב בלתי פוסק אחר עובדיו בחצריו ומחוצה להם. הדברים נוגעים הן לגבי שעות העבודה והן לגבי שעות המנוחה המתבצעות במסגרת מיתחם שעות העבודה" (ע"ע (ארצי) 23645-04-19 פלונים - מיקוד שמירה אבטחה שירותים וכוח אדם בע״מ (22.6.2020); ע"ע (ארצי) 56292-10-17 אריה שחר – מדינת ישראל (25.8.2020)).

...

עוד נקבע על ידי בית הדין האזורי: "אנו מתרשמים כי עבודת הנתבעים 1 ו-2 בגיוס עובדים לתובעת היתה כרוכה בשעות עבודה לא קבועות. הנתבעים 1 ו-2 העידו כי עבודתם הצריכה נסיעה לרשויות הגירה, לבתי מלון ולמקומות בהם שוהים עובדים זרים וניתן לגייס אותם. לאחר מכן הם תיאמו עבורם ראיונות עבודה עם לקוחות התובעת, ליוו אותם לראיונות אלו, סייעו להם למלא טפסים, הסיעו אותם לדירות בהן השתכנו. הנתבעים 1 ו-2 גם העידו כי גייסו בממוצע בין 60 ל-80 עובדים בחודש (ראו עדות הנתבע 1 בעמ' 50 ש' 8 – 15 לפרוטוקול). בנסיבות אלו שוכנענו כי הם עבדו בשעות נוספות." בית הדין חייב את החברה לשלם למשיב 1 גמול שעות נוספות בסך 95,207 ש"ח ולמשיב 2 גמול שעות נוספות בסך 34,044 ש"ח. במוקד ערעור החברה עומדים הסכומים שנפסקו בגין שעות נוספות למשיבים 1 ו- 2 וכן רכיבי תביעה שנפסקו או נדחו בשל המעשים שהחברה ייחסה למשיבים ובכלל זה קיזוז פיצוי מוסכם, פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין ופגיעה בפרטיות.

סוף דבר – ערעור החברה בנושא גמול השעות הנוספות שנפסק לזכות המשיבים 1 ו- 2 מתקבל, וחיוב החברה בנושא זה - מבוטל.

באשר ליתר הרכיבים שנפסקו לזכות המשיבים - הערעור נדחה.

לאור התוצאה אליה הגענו, לא יעשה צו להוצאות ביחסים שבין החברה לבין המשיבים 1 ו- 2, וביחסים שבין החברה לבין המשיבים 3 ו- 4, אנו מחייבים את החברה לשלם לכל אחד מהם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום של 2,500 ש"ח. בפסיקה זו לקחנו בחשבון את טענות החברה ביחס לסיבות להיעדרות המשיבים 2 ו- 4 מהדיון שהתקיים לפנינו.

בית הדין הארצי לעבודה עת"צ 32833-12-19 דנה גולדנברג המערערת .1 ג'י פור אס פיתרונות אבטחה (ישראל) בע"מ .2 יצחק גולדנברג ז"ל המשיבה התובע המייצג מדינת ישראל מגישת עמדה הסתדרות העובדים הכללית החדשה מגישת עמדה בפני השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופטת חני אופק גנדלר, השופט אילן סופר נציגת ציבור (עובדים) גב' רחל בנזימן, נציגת ציבור (מעסיקים) גב' נעמי זנדהאוז ב"כ המערערת עו"ד משה וקרט ב"כ המשיבה עו"ד שי תקן, עו"ד שי ברק ב"כ הקבוצה עו"ד ליאור צמח, עו"ד אמיר שאשא ב"כ המדינה עו"ד אביעד בן יעקב ב"כ ההסתדרות עו"ד אורן שרם פסק דין

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופטת אופירה דגן-טוכמכר ונציגי הציבור מר איסר באומל ומר יהודה פינקלשטיין; ת"צ 33532-01-12) אשר אישר הסכם פשרה בתובענה ייצוגית.

עוד הוסכם כי "היה ותוגש תביעת עובד נגד החברה לתשלום שעות נוספות, לא יהיה בהסכם פשרה זה כדי להוות מעשה בית דין אישי ולמנוע את בירור התביעה הפרטנית, תוך שהמשיבה שומרת על מלוא טענותיה". אשר לעילת התביעה שעניינה תשלום שכר בגין הישתתפות במטווחים - הסכימו הצדדים כי עילה זו נוגעת לעובדי סניף חיפה של החברה, וכי כל עובד שעבד בסניף זה החל מינואר 2005 ואילך יוכל לפנות למשיבה תוך 120 יום בטענה שביצע מטווח או רענון ירי אשר בגינם לא קיבל תשלום.

...

לאור זאת, וכאשר על פני הדברים ההיבטים שמשפרים את מצבם של חברי הקבוצה הם מצומצמים מאוד - שוכנענו כי אין הצדקה לאשר את הסדר הפשרה במתכונתו הקיימת.

גם אם קיימים יתרונות מסוימים לחברי הקבוצה כתוצאה מהסדר הפשרה, לא שוכנענו כי הם גוברים על החסרונות שפורטו לעיל באופן המצדיק לאשרו.

סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, הערעור מתקבל (אם כי לאו דווקא מנימוקי המערערת).

בהמשך לכך, הגישו המשיבים 7-1 (עזבונות המנוחים, יורשי המנוח ותלוייו, ויורשי המנוחה; להלן: התובעים) לבית המשפט המחוזי תביעה נזיקית נגד המבקשת, המאבטח, המשיבה 9 – חברת השמירה אשר הייתה מופקדת על הבניין בו היתרחש הארוע (להלן: חברת מיקוד), המשיבה 10, שהוגדרה כ"מדינת ישראל – המשרד לבטחון פנים" (להלן: המדינה), והמשיבה הפורמאלית, אשר שימשה כמתחזקת ומנהלת של הבניין בו ארע הרצח וכנותנת שירותים לדיירי הבניין (להלן: כלליר; ויחד: הנתבעים).

ואולם, סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע כי רשות ערעור על החלטה אחרת של בית המשפט המחוזי "תנתן אם שוכנע בית המשפט כי אם העירעור על ההחלטה יידון במסגרת העירעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה". בהתאם לכך, נקבע לא אחת כי ככלל, יש להשיג על החלטות הניתנות לאורך ההליך המשפטי במסגרת העירעור על פסק הדין.

אשר לקביעות בית המשפט המחוזי ביחס לדחיית התביעה נגד המדינה – הרי שעסקינן בפסק דין חלקי, המסיים את ההליך המשפטי קמא במישור היחסים שבין התובעים לבין המדינה-הנתבעת, ולתובעים עומדת כמובן הזכות לערער עליו.

...

במקרה דנן לא שוכנעתי כי דחיית הבקשה עלולה להשפיע על זכויות הצדדים, לגרום למבקשת נזק של ממש או להביא לניהולו של הליך מיותר, ומשכך, לא ראיתי ליתן רשות ערעור בשלב זה על החלטת בית המשפט המחוזי בנוגע לנושאים המתוארים לעיל.

דין הבקשה להידחות, אפוא, בהיבט זה, וטענות המבקשת שמורות לה ככל שתחפוץ להגיש ערעור על פסק הדין שיינתן בתום ההליך.

סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית בכל הנוגע לחבותם ולשיעור אחריותם של המבקשת, של חברת מיקוד ושל המאבטח, לאשמו התורם של המנוח, ולשיעור חבותה של המבקשת כלפי המל"ל. כמו כן, הבקשה דנן נמחקת בחלקה הנוגע לחבות המדינה והמשטרה.

בית משפט השלום בתל אביב -יפו ת"א 25520-02-20 בי אול סנטרס בע"מ נ' מיקוד ישראל אבטחה שרותים וכח אדם בע"מ י"ג בתשרי תשפ"ד, 28 בספטמבר 2023 לפני כבוד השופט רז נבון התובעת: בי אול סנטרס בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אבישי בן זקן הנתבעת: מיקוד ישראל אבטחה שרותים וכח אדם בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אהוד גרי פסק דין

לפניי תביעה כספית ע"ס 287,449 ₪ שהגישה התובעת כנגד הנתבעת, ועניינה פיצוי כספי בקשר עם הסכם למתן שירותי שמירה אשר הופר, כך לטענת התובעת.

הנתבעת דכאן, חברת מיקוד ישראל אבטחה שירותים וכוח אדם בע"מ (להלן: "מיקוד"; "הנתבעת"), עוסקת, בין היתר באספקת שירותי שמירה ואבטחה.

ראשית, במסגרת סעיף 38 לתביעה הראשונה, עתרה הנתבעת דכאן (שהייתה שם התובעת) לפצוי: "בגין העידר הודעה מוקדמת על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 19,199 ₪". במסגרת פסק הדין בתביעה הראשונה התקבלה תביעתה של הנתבעת דכאן בהקשר זה, ומכאן שהבאת הדברים לדיון מחודש במסגרת הליך זה, אינה אפשרית ואין לה למעשה התכנות, שעה שבית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי דין חלוטים של מותבים אחרים.

...

הכרעה- אני סבור, כי טענות התובעת לא הוכחו.

סוף דבר ותוצאת פסק הדין: התביעה נדחית אפוא.

אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת את הוצאות ההליך בסך של 2,500 ₪ ובצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪.

בהחלטה מיום 15.8.2023 צוין עוד, כי נראה ממילא, שעל פי דין, אין בידי המערערת להגיש ערעור על פסק הדין בעיניינה של חברת א.א.ז. שכן, התביעה נגד החברה התקבלה בפסק הדין.

טענות אלה לא הועלו במפורש במסגרת כתב התביעה המתוקן, וממילא פרק ג' לחוק להגברת האכיפה, אינו חל על מערכת היחסים שבין הצדדים, בין היתר אך לא רק, משום שהוא חל על תחומי השמירה והאבטחה, ניקיון והסעדה בלבד.

...

מכל מקום, גם אם נראה בתגובה שהגישה המערערת לבית הדין כבקשה להארכת מועד להגשת ערעור מטעמה (בהתחשב בכך שהמערערת אינה מיוצגת), שוכנענו שמכלול נסיבותיו של העניין, ובעיקר סיכוייו הנמוכים של ההליך הערעורי, מצדיק את דחיית הבקשה להארכת מועד.

בנסיבות העניין שלפני, אין די בטענה זו על מנת להיעתר לבקשה להארכת מועד.

אלא, שלא מצאנו בתמצית פרוטוקול הדיון או בתמליל הדיון המלא מיום 18.5.2023 בסיס לקיומו של סייג או תנאי מעין זה להסכמת המערערת לדחיית התביעה נגד מר זולדן.