ערעור על פסק דין בתביעת לשון הרע בגין כינויי גנאי בהפגנה

(10) הפירסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן; לעניין שאלת תום הלב, בסעיף 16 לחוק נקבע: "(א) הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את הפירסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהפירסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפירסום בתום לב.

בשים לב לכל אלה, אנו קובעות כי התובע ישלם לנתבע פיצוי בגין לשון הרע בגין פירסום אחד בפורום עורכי הדין, בסך 15,000 ₪.

תביעת הנתבע נגד התובע - שימוש בכינויי גנאי בכתב התביעה שכנגד נטען כי התובע ביצע פרסומים בהם כינה את הנתבע בכינויי גנאי.

הנתבע פנה בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי (בר"ע 40330-10-16).

במסגרת הסיכומים טען התובע כי הביטוי "יגאל הנאצי" הוא דמוית מתוך סדרת טלוויזיה ידועה בשם ה"בורר" שהיתה מוכרת, וידועה וכי הקורא הסביר היה עושה את ההקשר ומבין כי ב"נאצי" התובע לא התכוון למשמעות של "צורר ישראל". על פי פסק הדין בעיניין שוקן בבחינה האם אמירה או התבטאות, מהוים לשון הרע, יש בשלב ראשון לברור מהביטוי את המשמעות העולה ממנו לפי אמות המידה של האדם הסביר, היינו לפי מבחן אובייקטיבי, על פי הנסיבות ולשון הדברים המשתמעת ממנו ולא לפי כוונת המפרסם או האופן בו הבין הנפגע את הפירסום .

עוד נקבע בפסיקה : "לא כל גידוף, ולא בכל הנסיבות, יקים עילת תביעה מכוח חוק איסור לשון הרע. קללות וגידופים מהוים לצערנו חלק מהחיים החברתיים במדינה, ולפיכך קיים חשש שהכרה שיפוטית גורפת בגידופים כב'לשון הרע' תביא להצפת בתי-המשפט בתביעות שזו עילתן." רע"א 10520/03 איתמר בן גביר נ. אמנון דנקנר, מיום 12.11.06.

לפי גרסת הנתבע, בסופו של יום התובע פוטר שכן הפגין כעס כלפיו, בנוכחות אנשים נוספים.

לטענת הנתבע, עת סיים התובע את עבודתו, נשלחה ללישכת עורכי הדין הודעה על הפסקת התמחותו, הכוללת את סיכום תקופת העסקתו ופרטי ההעסקה.

...

הנתבע ישלם לתובע פיצוי בגין הוצאת לשון הרע בסך 30,000 ₪.

התביעה שכנגד בסע"ש 29742-03-15 מתקבלת באופן חלקי.

התובע ישלם לנתבע פיצוי בגין הוצאת לשון הרע בסך 15,000 ₪.

דיון והכרעה כאמור, עסקינן בתביעה בגין פירסום לשון הרע על ידי הנתבע בגנותו של התובע, בשתי הזדמנויות.

הנתבע לא נקט באמצעים סבירים לפני הפירסום כדי להווכח אם הוא מפרסם אמת או לא. בעיניין תביעת העובדת שהגישה תביעה כנגד התובע בבית הדין לעבודה יצוין, כי הנתבע הודה (עמוד 67, שורות 8-13) שלא קרא את פסק הדין ד"מ (ת"א) 6462/07 שדחה את התביעה האישית כנגד התובע (ראו, נספח 2 לתצהיר התובע), ולא אמר במגה-פון שתביעת העובדת כנגד התובע, נדחתה.

בהקשר זה הנתבע הודה, כי קיבל ייעוץ משפטי לפני ההפגנה וכי הדברים נאמרו מתוך ידיעה שהוא עלול להיות חשוף לתביעה בגין לשון הרע.

בנוסף לכך, במהלך ניהול המשפט, הנתבע כינה את התובע בשמות גנאי כגון "ראש ארגון פשע שמשתמש בקופים" (עמוד 65, שורות 4-12, עמוד 66, שורות 7-11, 17-21) וכן סרב להיתנצל על הפרסומים, ואף העיד, כי היה חוזר על מעשיו אילו התובע יקים מפלגה אחרת (עמוד 64, שורות 17-18).

זכות ערעור כחוק ניתנה היום, ט"ז חשוון תשפ"א, 03 נובמבר 2020, בהיעדר הצדדים.

...

בשים לב למכלול השיקולים, הגעתי למסקנה, כי נכון להעמיד את סכום הפיצוי לתובע בגין הפרסומים שנעשו על ידי הנתבע, בשתי הזדמנויות שונות, על סך כולל של 43,000 ₪.

סוף דבר בשל כל האמור לעיל, הנני מורה לנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך כולל של 43,000 ₪.

בנוסף לכך, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בגין האגרה ששולמה בתיק וכן שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 7,500 ₪.

גם אם יש מקום להחיל את הדוקטרינה על נתבע בתביעת לשון הרע עליו מוטל הנטל להוכיח קיום תנאי הפטור וההגנות (לספק בהחלת העקרון במקרה כזה ראו; ת"א (הרצליה) 11586-02-19 וינר נ' קרול (פורסם בנבו, 10.1.2021), דוקטרינת הנזק, על פי הפסיקה, חלה כאשר יש "תיקו ראייתי" ולא כאשר הנתבעים, כמו במקרה זה, אינם משכילים להוכיח את המוטל עליהם (ראו; ע"א 916/05 כדר נ' פרופ' הרשינו (פורסם בנבו, 28.11.2007)).

הנתבעים לא סתרו חזקה זו. בעיניין דנ"א אילנה דיין נקבע שהימנעותו מפרסם מלפרסם ביוזמתו מידע אודות התפתחויות משמעותיות בפירסום אשר היוה לשון הרע עשויה בנסיבות מסוימות לשלול מאותו מפרסם את הגנתו של סעיף 15(2) לחוק (ראו; פסק הדין של השופטים י' דנציגר וע' ארבל).

ערעור על פסק הדין נדחה).

אותו סכום פיצוי נפסק ב"עניין בן גביר" לגבי ביטויים "נאצי קטן" ו"נאצי מלוכלך וקטן" בהנתן שהמערער מוכר בציבור במשך שנים רבות כמי שמזוהה עם עמדות גזעניות, לקח חלק בהפגנה בה הוצג ראש הממשלה המנוח במדי קצין נאצי ולא שלל את השמוש בכינוי הגנאי שהוטח בו כלפי מי שלשיטתו ראויים לו. פיצוי סמלי בסך 10 ₪ בגין בעילת פירסום לשון הרע נפסק ב"עניין סדן" לתובע שצולם בבית חולים ותמונתו במיטה בבית חולים הוצגה לצד כיתוב שהתובע מתחזה לחולה כדי להיתחמק ממעצר, זאת בהנתן ששמו של התובע נקשר בפרשות שליליות והוא לא הוכיח נזק מיוחד עודף על הפרסומים השליליים שנקשרו בשמו.

...

(2) במשפט אזרחי, אחרי ההחלטה שהנתבע חייב בפיצויים -להפחתת הפיצויים; התובע הוא עבריין מורשע בעבירות של ניסיון ושידול לנסיון רצח של עד מדינה ועד תביעה במשפטו ושיבוש הליכי משפט.

את טענת הנתבעים ל'הקלה' מכוח סעיף 19 לחוק, יש להידחות.

סוף דבר מכל האמור התביעה מתקבלת בחלקה כך שישולם לתובע פיצוי בסך 20,000 ₪ באופן הבא - סך של 10,000 ₪ ישולם על ידי נתבעים 1-2, יחד ולחוד, היתרה בסך של 10,000 ₪ תשולם על ידי נתבע 1 לבדו.

במהלך התכנית, הוצגו קטעים מצולמים מאותה הפגנה, וכן הוצג המערער כשהוא אוחז בסמל שנעקר מרכבו של ראש הממשלה רבין או של שר אחר בממשלתו, ואומר "כמו שאנחנו הגענו לסמל הזה, אנחנו יכולים להגיע לרבין". מר יוסף לפיד, שהשתתף גם הוא בתכנית, העלה את נושא הצגת תמונתו של ראש הממשלה לבוש במדי קצין נאצי, והמערער אמר-שאל: "איפה היית כאשר קראו לרב כהנא נאצי?". המשיב, מצידו, ענה "הרב כהנא היה נאצי". הדיון המשיך, ואז אמר המשיב כי "מותר להיתגונן מול איתמר הנאצי הקטן הזה". הרוחות התלהטו, והמשיב התריס כנגד המערער, "סתום את הפה נאצי מלוכלך". הוויכוח נתגלגל לפתחו של בית משפט השלום, שם הגיש המערער, כנגד המשיב, תביעה לפיצויים בגין פירסום לשון הרע כנגדו.

הן המבקש והן המשיב ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים; המבקש ערער על שיעור הפצוי שנפסק לו, ואילו המשיב ערער על הקביעה השיפוטית, לפיה התבטאויותיו מפרות את האיסור על לשון הרע.

נקודות איזון שונות אלה עשויות להביא לתוצאה כי במקרה נתון, הרשות הציבורית המוסמכת תהיה מנועה במישור המשפט הצבורי מהטלת הגבלות צנזוריאליות על פירסום פוגעני שאינו מגיע כדי מפלס העוצמה המצדיק הגבלת ביטוי מפאת פגיעה ברגשות הציבור; בה בעת, אותו ביטוי עצמו שיותר לפירסום ברבים, עשוי להוות עוולה כלפי הפרט בגין לשון הרע, כדברי הנשיא ברק בפרשת אבנרי, בעמ' 870: "חופש הביטוי משמעו החופש לפרסם, ללא צנזורה מוקדמת, וללא עיון מוקדם, לא של האנשים או הגופים שעליהם הפירסום, ולא של רשות שלטונית כלשהיא, תוך נשיאה באחריות (אזרחית ופלילית), אם הדבר שפורסם מהוה לשון הרע". באופן דומה, יתכן כי ביטוי הכולל לשון הרע לא ייאסר לפירסום בצוי מניעה, כדי שלא להגביל את חופש הפירסום הצבורי, אך, בה בעת, הוא עשוי להוות מושא לתביעת לשון הרע בעקבות פירסום שלא נאסר (רע"א 10771/04 רשת תיקשורת והפקות (1992) בע"מ נ' פרופ' אטינגר, פ"ד נט(3) 308).

מדובר בדברי בלע, באמירות פוגעניות ומבזות שהושמעו בפני כל. אבהיר, כי דברים אלה אינם מתעלמים ממיהותו של המערער ומהעמדות הקיצוניות שהוא מייצג, ואף לא מכך שהמשיב עצמו אינו בוחל בכינוי הגנאי "נאצי", כפי שיובהר עוד בהמשך, ואולם, שיקולים אלה מקומם הראוי להבחן הנו בהמשך הדרך ולא בכדי לא היו הצדדים חלוקים באשר להיות הדברים לשון הרע.

...

ת כללו של דבר: השופטת א' פרוקצ'יה סבורה כי יש לקבל את הערעור ולפסוק לזכותו של המערער פיצוי בשיעור של 15,000 ש"ח כערכם היום.

השופטת ע' ארבל סבורה כי יש לקבל את הערעור, אולם ראוי לחייב את המשיב לשלם למערער 1 ש"ח, ואילו המשנה-לנשיאה א' ריבלין סבור כי יש לדחות את הערעור.

לפיכך, נתגבש רוב לדיעה שיש לקבל את הערעור; יש מכנה משותף (בדעת רוב) לפסיקת הסכום שמציעה השופטת ע' ארבל, והתוצאה היא כפי שנפסקה בפסק-דינה של השופטת ע' ארבל.

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' בוסני) בת"א 53279-02-21 מיום 02.03.2022 לפיו התקבלה תביעת המערער בעילת לשון הרע נגד המשיב אשר חויב לפצותו בסכום 6,000 ₪, הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד בסך 2,000 ₪ ותשלום החלק היחסי של האגרה ששולמה בגובה 8.5%.

בשעת ההפגנה קרא המערער לגירוש מהגרי העבודה וילדיהם, המשיב הגיע לעברו והחל לקרוא לכיוונו את הדברים הבאים: "סרסור", "רועה זונות", "נאצי", "יודו נאצי", "תחזור לכלא", "לך לזונות שלך", "לך לזונות סרסור", "ערס" ו-"ראיתי אותך ראיתי אותך עם זונות". לאור דברים אלו הגיש המערער תביעה בעילת לשון הרע לבית המשפט השלום בתל אביב-יפו נגד המשיב.

ב"כ המערער היתנגד לסרטון המשיב ולתמליל שהוגשו לבית המשפט, וביום 08.11.2021 הגיש תגובה מפורטת המסתייגת ומכחישה את הנצפה והאמור בו. לבסוף הגיעו הצדדים להסכמה לפיה, יינתן פסק דין בתביעה על יסוד החומר שהוגש, ללא שמיעת עדים, לאחר צפייה בסרטונים שהוגשו ותגובת המערער לסרטון ולתמליל שהגיש המשיב.

עוד ניצפתה היתקהלות מפגינים משולהבת צועקת לעברו קריאות גנאי ובהן: "גבלס", "פאשיסט", "נאצי" ועוד.

לאור האמור לעיל קבע בית המשפט כי, בהתייחס לשיקולים שיש להיתחשב בהם בעת מתן פיצוי בגין פירסום לשון הרע ונוכח נסיבות העניין בהן מדובר בהפגנה סוערת, המשיב יפצה את המערער בסכום של 6,000 ₪, יישא בשכר טירחת עו"ד בסכום 2,000 ₪ וכן, בתשלום החלק היחסי של האגרה בשיעור 8.5%.

בנוסף לכך נטען שכינוי המערער "ערס" הנו לשון הרע שכן, מתייחס למוצאו האתני כלשון סעיף 1(4) חוק איסור לשון הרע.

...

לאחר שבחנתי את פסק הדין והחומר שהונח לפניי כי, דין הטענה להידחות.

משכך דין הטענה להידחות.

אשר על כן, הערעור מתקבל בחלקו, אני מחייבת את המשיב לשלם למערער 20,000 ₪ בגין האמירות שבקבוצה השנייה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק בנוסף לחיוב בו חויב על ידי בית משפט השלום.