כן הפנה הווקף לע"א (מחוזי נצרת) 1268/07 ממ"י נ' טילטל סעיד (6.10.08) שבו נקבע כי: "דומה כי שורת ההגיון מחייבת כי נטל ההוכחה רובץ על שכמה של המדינה, לפחות במקרים כגון המקרה שבפנינו, בו המשיב מחזיק במקרקעין וטוען לבעלות עליהם, מכח חזקה ועיבוד על ידו וע"י אביו וסבו לפניו, ובמשך עשרות רבות של שנים. הנטל להוכיח כי אין בעל למקרקעין (שהמשיב מחזיק בהם ועושה בהם כבעלים לכל דבר וענין), רובץ לפתחה של המדינה. אין זה סביר שדי בכך שהמדינה תעלה טענה שנכס מסויים הנו חסר בעלים, כדי להעביר את נטל ההוכחה על מי שמחזיק באותו נכס וטוען לבעלות עליו. .."
עיון בע"א 1268/07 הנ"ל מלמד כי מדובר בעירעור על פסק דין שניתן בתביעה שהגישה המדינה לפינוי וסלוק ידו של תושב כפר מג'דל שמס הנמצאים ברמת הגולן, שאינם מוסדרים, כאשר בכתב התביעה טענה המדינה כי המקרקעין הנם בבעלותה זאת מכוח הוראת ס' 3 לחוק נכסי המדינה, תשי"א – 1951.
בתאריך 28 באוקטובר 303*
בקומסיון (דיואן) כפר זעורה השייך למחוז קונייטרה נערך המכר של מוסטפא בן עיסא נאסר ומוחמד וחסן בני חוסין טועמה פרחה המבוגרים העות'מאניים של מחצית אדמות "אלחושבה" אשר בחזקתם, שימושם ובבעלותם בהתאם לקושאני טאבו חוקיים, אשר גבולותיהם מדרום כתף "אלג'רדי" ונתיב מי הגשם וממזרח גדרות אבן טבעיים עד כתף הנהר ועד "שאלוף אלמוברה" ומצפון ואדי סעאר וממערב עד אדמות עין קנייא עד גבולותיה הידועים בשווי של כספים רגילים בחמשת אלפים גרושים במטבע הנוכחי אשר שולמו במזומן בזהב וכסף מראש, שנמכרו לחסן ומוחמד בני סלמאן שעלאן מתושבי הכפר עין קנייא, ושחררנו את ידנו מהאדמות הנ"ל ומסרנו אותן במסירה שרעית לאחר מחשבה עמוקה וכריתת חוזה שרעי ולאחר הערכת השווי מטעם בעלי הניסיון והשכנות ללא עוות דין וללא כפייה, מכר הכולל שביעות רצון וקבלה ובחירה מרצון, ולקונים הזכות לנהוג כמנהג בעלים על רכושם לפי בחירתם, ויקבלו את כל השטחים של חלקה זו, הן הקרובים והן הרחוקים, המישור והמחוספס, המעובד והלא מעובד, האבן והעץ, מכר אמיתי נוח שלם ומושלם, שהתרחש מכבר, ולשביעות הרצון, ללא עוול, מירמה, הונאה, אי צדק, תרמית, שדול וטירחה, מכר מוסלמי תקף, והמוכרים הבטיחו ולקחו על עצמם להדוף כל היתנגדות מטעם אחרים ולהגן ולסנגר על המכר, והקונים משוחררים מכך ולראייה ערכנו חוג'ה המקובלת זו, ויוגש העתק שני ממנה למרשם הטאבו המשפטי, כדי שיטפל בבקשה באופן חוקי וכדי שתרשם עסקת המכר באופן מסודר במירשם.
...
סעיף 3 הנ"ל קובע כי: " נכס מקרקעין המצוי בישראל, ואין לו בעל, הוא נכס מדינת ישראל מיום היותו לנכס ללא בעל או מיום ו' באייר תש"ח (15 במאי 1948), הכל לפי התאריך המאוחר יותר."
משהוכחה טענת הווקף לבעלות מכל הנימוקים המפורטים לעיל, נדחית זכותה השיורית של המדינה, ותביעתה ממקור (שיורי) זה.
טרם סיום, בתצהירה של הגב' מיטל אטקין (בסע' 11 לנ/5) נטען כי עקב טעות במפות ההסדר, תוואי נחל סער לא סומן כנדרש ולמעשה חלקות סופיות 1 ו-4 בגוש 203024 היו צריכות להירשם כחלקות נפרדות שהינן מקרקעי יעוד – נחל אכזב.
לסיכום:
תביעת הווקף מתקבלת.
תביעת המדינה נדחית.
