ערעור על פסק דין בתביעת בנק בגין הלוואה שלא נפרעה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 49971-03-20 פרידמן נ' בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ תיק חצוני: לפני כבוד השופטת אורנה סנדלר-איתן תובע ישראל משה פרידמן נתבע בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ בשם התובע: עו"ד מאיר הלר בשם הנתבע: עו"ד רבקה בראון פסק דין

בקשתו של התובע להאריך לו את המועד להגשת העירעור על פסק הדין שניתן בהליך הקודם נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי (ראו מוצג 3 למוצגי הבנק).

בית המשפט בהליך הקודם ציין בהקשר זה כי הוא מאמין למנהל סניף הבנק, שלדבריו לא היה מוכן לשקול את שיחרורו של התובע מערבותו בטרם ייפרעו לפחות חלק מתשלומי ההלוואה כסדרם (ראו סעיפים 46-50 לפסק הדין בהליך הקודם).

הינה כי כן, לא זו בלבד שבמועד בו חתם התובע על כתב הערבות לחוב החברה כלפי הבנק, הוא לא הסתמך כלל על ערבותו של אביה, אלא שבמישור העובדתי נקבע כבר בפסק דין חלוט כי הבנק דחה בזמן אמת את רצונו של התובע להשתחרר מערבותו זו עם הזרמת ההלוואה לחברה וחתימת אביה על ערבותו לחוב שנוצר בגין ההלוואה.

...

לטענת התובע, הבנק-הנתבע (להלן - 'הבנק') התרשל כלפיו באופן שבו ערך את מסמכי הערבות של אדם בשם אביה בן אלחנן (להלן - 'אביה') לחובה של החברה כלפי הבנק, באופן שגרם לכך שאביה הופטר בסופו של דבר מערבותו זו. לטענת התובע, התנהלות הבנק הובילה לכך שהתובע חויב על פי ערבותו-שלו לחוב החברה בסך של 389.122.90 ₪ (הוא סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל נכון למועד הגשת התביעה), וכן לפגיעה בדירוג האשראי של התובע, לביטול כרטיס האשראי של התובע בבנק מרכנתיל דיסקונט בו מתנהל חשבונו האישי, ולהפחתת מסגרת האשראי שלו.

למעלה מן הצורך אוסיף, כי בכתב הערבות עליו חתם התובע נאמר, בין היתר (בסעיפים 12-13 לכתב הערבות) כי התובע מסכים שאם יקבל הבנק בטוחות נוספות, תהא ערבותו נוספת עליהן ובלתי תלויה בהן, וכי בכוונתו להיות אחראי למלוא סכום הערבות, וזאת בין אם ערבו אתו אחרים ובין אם לאו, גם אם סוכם בינו לבין הבנק שאחרים יערבו עמו ולא כך קרה בסופו של דבר, גם אם הבנק יגרום לפקיעת ערבות שתוחזק על ידו, וכיו"ב (ראו הנוסח המלא של כתב הערבות עליו חתם התובע ואשר הוגש כמוצג 6 מטעם הבנק).

סוף דבר, התביעה נדחית.

בהתחשב בכך שהתובע ויתר על הליך ההוכחות, התובע ישלם לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 25,000 ₪.

במידה והזכויות בנכס לא יועברו על שם [הנתבע] בשיתוף פעולה של הצדדים, לאחר תשלום כל המיסים והתשלומים החלים עליהם, או במידה שיתברר כי [הנתבע] לא פרע את מלוא חובו לבנק בהתאם לפסק דין זה – יהיה זכאי הבנק, באמצעות כונס הנכסים.

וכך נפסק (בפיסקה 6 לפסק הדין): "לא מצאנו לנכון להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט והכרעתו בהתאם להן. עם זאת, לאחר מתן פסק הדין אירעה התפתחות משמעותית, עת שילם המערער את חובו של [הנתבע] לבנק. כאמור, זכויותיו של [הנתבע] מושכנו לטובת הבנק. נוכח התפתחות זו, השלימו בעלי הדין את טיעוניהם, והצענו להם לפנות להליך של גישור. ביום 12.5.2014 הודיע המערער כי לא עלה בידי בעלי הדין להגיע להבנות אשר ייתרו את ההכרעה בעירעור. ברור, כי פרעון החוב לבנק יצר מצב חדש ועל כן לא ניתן להכריע באשר לזכויות של המעורבים במסגרת העירעור דנא.

נפסק, כי "ההיבט הכספי של התובענה לא נדון למעשה לפניי. בעלי-הדין הסכימו שהיה תשלום לבנק בגין חוב של הנתבע. לא ברור אם התשלום נעשה על-ידי עיזבון המנוח או על-ידי אלדד אריה, וכן לא ברור אם הסכום ששולם בפועל משקף נאמנה את גובה חובו של נתבע לבנק בעת ביצוע התשלום. בנסיבות אלה אני סבור, שהתובע זכאי להצהרה כי ככל ששילם חוב של הנתבע לבנק, הוא זכאי להחזר מהנתבע ו/או לקזוז הסכום ששולם מהכספים המגיעים לנתבע. בירור הסכום המגיע יעשה בתובענה נפרדת, שתוגש, במידת הצורך, לבית משפט השלום" (ההדגשה בקוו הוספה על ידי – א' ל' ג').

בפסק הדין השני בבית המשפט המחוזי (ת"א 1744-09-14) נפסק כאמור כי "התובע זכאי להצהרה כי ככל ששילם חוב של הנתבע לבנק, הוא זכאי להחזר מהנתבע ו/או לקזוז הסכום ששולם מהכספים המגיעים לנתבע. בירור הסכום המגיע יעשה בתובענה נפרדת, שתוגש, במידת הצורך, לבית משפט השלום". הנתבע לא הגיש ערעור על פסק הדין (התובע הגיש ערעור, שנמחק בהמלצת בית המשפט).

בסיכומיו מאשר הנתבע (בפיסקה 35) כי "אין חולק שהעזבון פרע את ההלוואה". הוא אמנם מוסיף ומציין כי "בנגוד לפסק הדין ו/או בטרם קיים חיוביו ו/או תוך גרימת נזק מיצטבר ל[נתבע] העולה לאין שיעור על הסכום שנפרע ובנסיבות הוא אינו זכאי להשבה ו[הנתבע] זכאי ממנו ליתרת הזכות העודפת על סכום ההשבה". אולם, טענות אלה עניינן לתביעה שכנגד שתבחן בהמשך.

...

נפסק, כי "ההיבט הכספי של התובענה לא נדון למעשה לפניי. בעלי-הדין הסכימו שהיה תשלום לבנק בגין חוב של הנתבע. לא ברור אם התשלום נעשה על-ידי עזבון המנוח או על-ידי אלדד אריה, וכן לא ברור אם הסכום ששולם בפועל משקף נאמנה את גובה חובו של נתבע לבנק בעת ביצוע התשלום. בנסיבות אלה אני סבור, שהתובע זכאי להצהרה כי ככל ששילם חוב של הנתבע לבנק, הוא זכאי להחזר מהנתבע ו/או לקיזוז הסכום ששולם מהכספים המגיעים לנתבע. בירור הסכום המגיע יעשה בתובענה נפרדת, שתוגש, במידת הצורך, לבית משפט השלום" (ההדגשה בקו הוספה על ידי – א' ל' ג').

יוצא אפוא, שבהתאם לפסק הדין, רק אילו היה הנתבע משלם את יתרת התמורה בסך 42,000 דולר לעיזבון, או לחילופין לרשויות המס על חשבון סכום החוב של העיזבון באופן שהיה מאפשר לו לנכות את התשלום מיתרת התמורה, הייתה קמה לו זכות חזקה בנכס.

סוף דבר התביעה העיקרית מתקבלת, ובהתאם לה על הנתבע לשלם לתובע סך של 445,130 ₪.

התביעה שכנגד נדחית.

בפסק הדין (15.12.2014) נדחתה בקשת רשות העירעור תוך שנקבע כך (בפיסקה 17): "נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית. עם זאת נציין את המובן מאליו, כי פינויו של [****] לצורך מימוש זכויות המישכון בדירה, תלוי בקיומם של חובות של [יעקב] כלפי [הבנק], ככל שאלה קיימים והם בני-תביעה, בהיתחשב, בין השאר, בהוראת סעיף 20 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958. אין בהחלטה זו אפוא משום קביעה החלטית ביחס לחובות אלו, נוכח הטענה שההכרעה בסוגיות הכרוכות בכך, אמורה להנתן בעירעור התלוי ועומד בפני בית המשפט המחוזי בירושלים. זה המקום להדגיש עוד כי אין בהחלטתנו זו אף כדי לפסוק ביחס לזכויות ולחיובים הנוגעים למערכת היחסים המשפטית שבין [יעקב] לבין [****] הממשיכים בהתדיינויות ביניהם. מכאן שעיכוב הבצוע שהוצא פה לגבי פינוי הדירה יעמוד בעינו בתנאיו – עד 30 ימים לאחר שינתן פסק הדין ב-ע"א 51064-01-14 הנ"ל." [ע"א 51064-01-14 הוא חלק מן הציר השני של ההליכים אשר יפורט להלן] הציר השני - בשנת 2009 הגיש הבנק תביעה בסדר דין מקוצר כנגד יעקב בה נידרש תשלום סך של 364,263 ₪ עבור סילוק חובו של יעקב לבנק בגין ההלוואות שנטל.

ערעור על פסק הדין נדחה (ע"א 19999-03-19 וע"א 51167-01-19.

[2: אמנם בפסק הדין נקבע כי טענות הבנק כנגד יעקב ימוצו רק לאחר העברת מלוא התשלום אשר חולק לתשלומים אולם בד בבד עם כך נקבע כי ככל שהתשלומים לא ייפרעו יעמוד חובו של יעקב (בסכום שנקבע במסגרת ההסדר שם) לפרעון כך שאפשרות הבנק לממש את הנכס לא עמדה עוד על הפרק.

...

יעקב לא חלק על קביעה זו והיא מקובלת עלי.

נוכח האמור, אני דוחה את הסתייגות יעקב ביחס להפחתה משווי יחידת הדיור.

נוכח כל האמור איני מוצא מקום לסטות ממסקנות המומחה.

מדובר בתביעה בעילת שטר, והתובעת לא נתנה כל הלוואה לנתבעת כמושכת השיקים ואף את תביעתה כנגד גרופ מבססת על ההיסב בשטר ולא מכוח הלוואה בין החברות.

בע"א (מחוזי ת"א) 683-01-22 בנק מזרחי טפחות נ' ת.מ.י.ד חברה לבניה והשקעות בע"מ,06.04.2022, קיבל בית המשפט ערעור על פסק דין שדחה תביעת בנק בגין שיקים שביצע בהן עסקת ניכיון, בפיסקה 14 הובהר: "יש לזכור כי עיסקאות ניכיון בבנק מבוצעות דרך קבע על ידי חברות או אנשים, המעוניינים לקבל אשראי נוסף. לבנק מותר ליתן את אותו אשראי נוסף כאשר אין לו ידיעה על כך שאותו לקוח יקרוס בטווח הקרוב על בסיס המידע שבפניו". עולה כי אין די שהתובעת ידעה כי לגרופ יש חוב שוטף כלפיה, אלא על הנתבעים להוכיח כי על בסיס המידע שברשותה היה על התובעת להסיק כי גרופ לא נתנה או לא יכולה לתת תמורה בגין השיקים.

שם נדחתה תביעה של התובעת כנגד חברה אחרת של הנתבע, בגין שיק שנמשך לפקודת הנתבעת שם ונקבע כי התובעת לא הוכיחה את אותנטיות חתימת ההיסב של הנתבעת שם. ראשית, אין הנידון דומה לראיה ואף לא מדובר באותם בעלי דין, הואיל והנתבעת כאן אינה חליפה של הנתבעת שם. יתרה מכך, כאן הנתבעת היא מושכת השיקים ולא הנפרעת.

...

סוף דבר הנתבעת פיזרה שיקים סחירים ללא הגבלה לצורך קבלת מימון, ובשיקים בוצעו שתי עסקאות ניכיון.

על כן, התביעה מתקבלת במלואה.

ההתנגדות לביצוע השיקים נדחית והתובעת רשאית לפעול לגבייתם בלשכת ההוצאה לפועל.

המבקש הגיש ערעור על פסק הדין, שניתן ביום 15.8.23 ע"י בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט יעקב גולדברג) בתאד"מ 11409-06-21 במסגרתו התקבלה התביעה הכספית שהגיש המשיב נגדו בגין הלוואה שלא ניפרעה.

לטענת המבקש, הוא היה בהליך חידלות פרעון מזה כימעט עשור, משנת 2012 עד שביום 11.1.21 קיבל הפטר ומאז הוא נמצא במצב של איזון כלכלי, ומנהל את חשבון הבנק שלו בבנק הדואר ללא מסגרת אשראי או כל יכולת ליטול הלוואה מכל סוג מאף גורם בנקאי.

...

לאור כל האמור, משלא הוכחו שני התנאים הנדרשים להפחתת סכום הערובה, דין הבקשה להידחות, וכך אני מורה.