המשיב הגיש ב-14/9/11 תביעה נגד המערערת ואדם נוסף (רז לוי, שהיה בנו של בן זוגה של המערערת, ונגדו ניתן פסק דין בניפרד) המחייבו לשלם לבנק 269,732 ₪ בגין יתרת חוב בחשבון עו"ש ויתרת הלוואה של החברה.
עקב הקושי שבכימות הנזק בשל שאלות כמו כמה מתוך השיקים שחוללו היו משולמים בדרישה חוזרת למושכי השיקים, כמה מתוך השיקים שאבדו לפני מועד הפירעון היו נפרעים או מחוללים ללא קשר אם השיקים המקוריים נמצאים, מה היו ההוצאות לגביית השיקים על ידי המערערת בדרך של תביעה לעומת הגשת השיקים לפירעון בהוצל"פ, לו לא אבדו, כל אלו הן נתונים שלא עומדים לפני בית המשפט, ולפיכך, מסכימה אני עם בית משפט קמא כי כלי האמדנא הוא כלי נכון על מנת לאמוד את הנזק.
לדעתי נכון, בנסיבות המקרה שלפני, להגדיל את סכום הפצוי בהסתמך על כך שמדובר ב-12 שיקים, שחלקם בסכומים לא גדולים, שההוצאות לגבייתם אינן קטנות בהכרח בשל סכומם, בקשיים להגיש תביעה או תביעות בעבורם, בכך שהבנק הגיש את התביעה בשנת 2011, בעוד שחלקם של השיקים אבדו עוד בשנים 2008-2009, מה שהקטין את סכוייה של המערערת להיפרע עליהם, את דבריו של בית המשפט העליון בפסק דינו, לפיהם מול הבנק על כל יכולותיו "ניצבת בעלת עסק קטן אשר תלויה באשראי הניתן לה" וכי נתון זה ממחיש את ההצדקה שבחלוקת הסיכונים, וכן כי "כתבי השיפוי שניתנו לחברה הובילו את שרעבי למסע מייגע ומפותל שהעלה חרס. לטענתה, פניותיה למושכי השיקים בבקשה לקבל שיקים חדשים נענו בסרוב, ומכל מקום, מסלול ההוצאה לפועל נחסם בפניה ואילו הגשת תביעה כנגד כל אחד ממושכי השיקים קשתה עליה מבחינה כלכלית". עוד אוסיף, כי ניתן להניח, כי העובדה שהמערערת היא ערבה בלבד ובנתיים החברה נמצאה בפרוק, הקשתה על המערערת עוד יותר לפעול באופן עצמאי לגביית השיקים (וראו על אחוז פיצוי גבוה יותר, למשל בפסק דינו של השופט גרוסקופף בע"א 19563-04-10 בדיחי יהלומים נ' בנק מזרחי טפחות (פורסם בנבו) (10/6/12) בסעיף 41).
...
לסיכום
אני מורה כי הסכום שיופחת מסכום התביעה יהיה 49,000 ₪ ליום הגשת התביעה.
כן אני מורה כי המשיב ישלם למערערת אישית בגין נזק לא ממוני סכום של 8,000 ₪ להיום.
בהתחשב בכך כי מירב טענותיה של המערערת נדחו, החלטתי שלא לפסוק הוצאות בערעור.
