ערעור על פסק דין בתביעה למכירת קרוואן

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1634/15 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופטת ע' ברון המערער: ששון לוי נ ג ד המשיבה: רשות מקרקעי ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ר' וינוגרד) מיום 1.1.2015 ב-ת.א. 21020-12-12 בשם המערער: עו"ד זאב סמואל בשם המשיבה: עו"ד האני טרודי פסק-דין

ביום 15.5.1974 ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים בעתירה לבג"ץ, שלפיהן עם סיום ההליכים בתביעה לסילוק יד תמכור הרשות את הדירה למערער במחיר שייקבע על ידי השמאי הממשלתי – וזאת "בהיתחשב בקביעותיו של בית משפט השלום או בית משפט אחר כערכאת ערעור". עוד הוסכם כי עד לבצוע עסקת המכר יירשם הבניין בלישכת רישום המקרקעין כבית משותף, ודירת המערער תרשם כיחידה נפרדת בבעלות רשות הפיתוח.

דא עקא, שאישור כאמור לא ניתן; ומפסק הדין המותנה עולה כי הרשות היתנתה את הסכמתה למתווה בכך שנכדיו של המערער, המתגוררים בקרוון שבחלקה 13, יחתמו על התחייבות להתפנות מהחלקה – ומשהדבר לא נעשה, סירבה ועדת הפשרות לאשר את המתוה.

...

לדבריה מרבית השגותיו של המערער הן בעניינים שבעובדה, שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם, וכבר בשל כך דינן להידחות.

ואולם לאחר שערך ביקור במקום, הגיע בית המשפט המחוזי לידי מסקנה כי אין בטענה זו ממש: "המסקנה הברורה מהביקור בשטח היא שלא קיימת כל מניעה טכנית למעבר מרחוב זאב בכר לדירת התובע (המערער-ע'ב'), בין אם דרך השטח המשותף ובין אם על ידי הסכמה אחרת של הצדדים. יתכן שבעבר נמנעה מהתובע האפשרות לעבור מרחוב זאב בכר לדירתו בשל יחסיו העכורים עם השכנים (שהסלימו עד כדי אלימות של התובע כלפיהם), אלא שמניעה מעין זו אינה קיימת עוד היום. מכאן שהטענה המרכזית של התובע, הן בפניותיו למינהל והן בטענותיו בכתב התביעה, הוכחה כחסרת בסיס לאחר הביקור במקום." (ההדגשות שלי-ע'ב') (פסקה 21).

סוף דבר התוצאה היא שהערעור נדחה.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 55826-02-21 מ. נ. מערכות לתחבורה ולתעשיה בע"מ נ' מדינת ישראל לפני כבוד השופטת עמיתה שרה דותן מערערת מ. נ. מערכות לתחבורה ולתעשיה בע"מ ע"י ב"כ עו"ד סיימון יניב משיבה מדינת ישראל רשות המסים – אגף המכס והמע"מ פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת ה' פלד) מיום 30.12.2020, ב-ת"א 52371-06-18, הדוחה את תביעת המערערת למתן סעד הצהרתי וכספי ביחס לסיווג טובין לפי צו תעריף המכס והפטורים ממס קניה על טובין, התשנ"ב-2012 (להלן: "הצוו").

משכך, היה על המערערת להוכיח שמרבית הרכישות מבוצעות לצורך מניעת גניבת קרוונים או נגררים אחרים, או שעיקר השמוש המקובל הוא בנעילת נגררים.

אשר להפניה למכתב היצרן, אשר בו נכתב כי הפריט נמכר בישראל רק למערערת, והוא מיועד לשימוש לנעילת גלגל נגררים וקרוואנים, ואינו מתאים לשימוש לרכב, מעבר לעובדה שמדובר במסמך שאינו מאומת, האמור בו עומד בסתירה לפרסומים של החברה עצמה בהם מפורטים השימושים במיתקן ובין היתר, לנעילת גלגלי רכב מנועי.

...

בסיומה של הבחינה הגיע בית המשפט למסקנה, כי יש לסווג את הטובין בפרט משנה 2000 כגרסת המשיבה.

למותר לציין, כי נטל הראייה להוכחת הטענה מוטל היה על שכם המערערת, אשר בהודעת הערעור הסתפקה בטענות סתמיות ובלתי מנומקות בסוגיה זו. לאור האמור לעיל, הערעור נדחה.

המערערת תשלם הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.

ביום 18/10/2022 ניתן פסק דינה של כב' השופטת ודאד יונס גנאים, במסגרתו התקבלה גרסת התובע דכאן (שהיה הנתבע 2 שם) ונדחתה התביעה תוך שנקבע כי הנתבע 1 דכאן (התובע דשם) מכר את חלקו בקרוון לתובע ומסר לו את החזקה הבלעדית בקרוון, כך שהבעלות בו עברה אל התובע לאור הוראות חוק המכר, התשכ"ח-1968 ובהיות הקרוון מיטלטלין.

מבדיקה בנט המשפט עלה כי הנתבע 1 לא הגיש ערעור על פסק הדין האמור, ומאחר שהמועד להגשתו כבר חלף, הרי שפסק הדין הפך לסופי וחלוט והוא מקים מעשה בית דין בשאלת הבעלות על הקרוון.

...

סיכום התוצאה אשר על כן, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבע 1 לשלם לתובע סך של-33,500 ₪ על פי המפורט לעיל.

בנוסף, אני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובע הוצאות משפט בסכום כולל של-2,000 ₪ (בשים לב לסכום שנפסק לעומת הסכום שנתבע) וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של-6,000 ₪.

התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית כאמור לעיל.

בתמצית, יצוין כי ביום 2.3.2004 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (השופט י' צבן), בגדריו אושרה מכירת הנכס למשפחת בן-עטר (בר"ע 4016/02), וביום 10.8.2005 דחה בית משפט זה (השופט ס' ג'ובראן) בקשת רשות ערעור על פסק הדין (רע"א 3704/04).

במועד פינוי הנכס עברו המבקשים להתגורר במבנה יביל (קרוון) שהוצב ב-"שטח הנוסף" שאינו חלק מהנכס, אך סמוך לו. כמתואר בפסק דינו של בית משפט השלום, המבקשים הביעו את מחאתם על פינוי הנכס גם באמצעות "תליית שלטים בגנות הכונס, הקונים שירצו לרכוש את הנכס, השופט שהחליט על הפינוי וכיוב' תוך שהם מנאצים ומשתלחים בכולם". בן-עטר מיאנו להשלים עם התיישבותם של המבקשים במבנה היביל, וביום 14.6.2006 הגישו תביעה נגד הכונס, הבנק והמבקשים, בגין הפרת הסכם – הואיל ולטענתם עדיין לא קיבלו את הנכס פנוי למרות שחלפו חמש שנים ממועד רכישתו (ת"א 7387-06).

...

עוד טוענים המבקשים כי יש להיעתר לבקשתם בהקשר זה, שכן ביחס לשאלת חבות הכונס בחובות השוטפים החלים על הנכס, הכריעו הערכאות דלמטה הכרעות סותרות.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשות רשות הערעור, הגעתי לכלל מסקנה כי דינן להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים, וזאת מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

סיכומו של דבר: הבקשות נדחות.

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ע"א 37729-08-23 נ.ט. דרים קארס ייעוץ בע"מ נ' אלימלך לפני כב' השופטת אביגיל כהן, סגנית נשיא המערערת: נ.ט. דרים קארס ייעוץ בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אבי חייט ועו"ד קליה ליפקין המשיב: מור אלימלך ע"י ב"כ עו"ד פרץ שמעון פסק דין

לפני ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש השלום בתל אביב - יפו (כב' השופט עדי הדר) מיום 9.7.23 בתאד"מ 62057-04-21 ולפיו נדחתה התביעה העיקרית שהוגשה ע"י המערערת – התובעת והנתבעת שכנגד נגד המשיב – הנתבע והתובע שכנגד והתקבלה בחלקה התביעה שכנגד שהגיש המשיב נגד המערערת.

בכתב התביעה נטען כי הנתבע- המשיב (להלן גם: "הקונה") רכש קרוון מהתובעת – המערערת (להלן גם: "המוכרת") בהתאם להסכם מכר מיום 24.12.20 (להלן: "ההסכם") והפר את ההסכם הפרה יסודית.

...

המערערת אינה חולקת על כך שהיא אינה הבעלים הרשום, אולם לטענתה עובדה זו אינה מובילה למסקנה שהיא אינה הבעלים והרישום דקלרטיבי בלבד.

למעלה מן הצורך נטען כי בהחלטה מיום 30.7.23 בימ"ש קמא הבהיר את פסה"ד. גם אני סבורה כי הואיל והקרוואן כבר מצוי בידי המערערת, איני נדרשת לדון בטענה זו. טענת המערערת ביחס לפסיקת פיצוי בסך 51,583 ₪ דינה להידחות.

עניינינו אינו נמנה על החריגים גם בעניין זה. לסיכום: לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.