ערעור על פסק דין בתביעה להחזר כספי ופיצויים בגין מכשיר סלולרי פגום

בבית משפט קמא התברר תביעת המבקשת לביטול חיוב כספי בגין ביצוע של שיחה טלפונית ממכשיר הטלפון של המבקשת שלטענתה נעשה בטעות ולהחזר התשלום בנוסף לפיצויים.

עם זאת, קבע בית המשפט כי אין בכך כדי להעיד כי כך היה מצב הדברים נכון למועד ביצוע השיחה מושא החיוב (חודש יוני 2016), ובעיקר, אין בניסיון האמור כדי להעיד על מצב הדברים עת חיוג למספר האמור נעשה בחו"ל, זאת בשים לב למורכבות נושא זה שכן מדובר במערכת יחסים בה מעורב מפעיל סלולאר נוסף, שהוא מפעיל זר, אשר באמצעותו מתבצעות שיחות מחו"ל לארץ.

בבקשה שלפניי מלינה המבקשת על פסק הדין, לטענתה.

לעניין זה נקבע כי "...היעתרות לא מבוקרת לבקשות רשות ערעור על פסקי דינו של בית המשפט לתביעות קטנות עלולה לסכל את תכלית הקמתו, שהרי היא תאריך את משך ההיתדיינות הכולל ותייקר את עלותה של ההיתדיינות. הצורך (התחיקתי) להגשים את תכלית הקמתו של בית המשפט לתביעות קטנות מחייב, איפוא, לקבוע אמות מידה להענקת רשות העירעור, ואלו תיגזרנה מתכלית זו"(בר"ע (י-ם) 375/08 ארקיע קוי תעופה ישראליים בע"מ נ' מאיר (3.4.2008) שאוזכר פעמים רבות; ראו: רת"ק (י-ם) 41785-12-11 דרויש נ' זיני (27.2.12); רת"ק (חי') 17411-04-12 זיו נ' א.מ. יורופ חלפים בע"מ (7.5.2012); לעניין טיבו של ההליך בבית-המשפט לתביעות קטנות כמשפיע על ההליך הערעורי ראו גם: רע"א 5773/05 גולטורס נופש ותיירות נ' לו פִסקה ה(1) (24.7.2005); רע"א 2975/11 טכנו אקספרס שרותי רכב בע"מ נ' דהן פִסקה 8 (30.5.2011); רע"א 5710/11 לסרי נ' אוטו שי ראשון לציון בע"מ פִסקה 3 (10.5.2012); והשוו רע"א 5287/11 לוי נ' זייפרט (27.7.2011)).

בית-משפט ביסס את קביעתו לעניין העדר אחריות המשיבה על יסוד הראיות שהוצגו לפניו בדיון ובקביעותיו אלה לא נפל פגם המקים למבקשת עילת היתערבות; זאת בשים לב למיתחם ההתערבות המצומצם בהליך דנא והמסגרת הדיונית בה פועל בית-המשפט לתביעות קטנות אשר אינו כבול לסדרי הדין ולדיני הראיות ובעל סמכות רחבה בניהול הדיון ובעשיית משפט צדק.

...

המבקשת העמידה את תביעתה כאמור, על סך 3,000 ₪ כאשר סכום זה כולל פיצוי החזר החוב 820 ₪, 800 ₪ בגין אובדן ימי עבודה, 1,000 ₪ בגין עוגמת נפשר וכן הוצאות משפט בסך 500 ₪.המשיבה טענה, בין השאר, כי דין התביעה נגדה להידחות, שכן החיוב עבור השיחה הנטענת, נעשה כראוי.

הינה כי כן, למבקשת ניתן יומה בבית-המשפט ובסופו של יום נפסק כי יש לדחות את התביעה.

סוף דבר, טענות המבקשת זכו להתייחסות בית-משפט קמא ונדונו לגופן.

בנסיבות אלה, ולנוכח ההלכה הנוהגת כאמור, לא מצאתי מקום להתערב בפסק-הדין ודין הבקשה להידחות.

בית משפט לתביעות קטנות בנתניה ת"ק 16590-12-15 יחיא נ' 012 סמייל טלקום בע"מ תיק חצוני: מספר תיק חצוני בפני כבוד השופטת הדס רוזנברג שיינרט תובע אברהם יחיא נתבעת 012 סמייל טלקום בע"מ פסק דין

עוד טען התובע, כי הובטח לו החזר הוצאות משלוח עבור החזרת הראוטר לנתבעת בסך 50 ₪.

בהתאם לדין, מוטלת על התובע החובה לפרט את העובדות המקימות את עילת התביעה; בכל הקשור לתביעות המוגשות נגד ספקי שירותי טלפון נייד, בהעדר פירוט מלא ומקיף של הנתונים המספריים בכתב התביעה, כאשר אופן הצגת הנתונים המספריים אינו מאפשר לבית המשפט להגיע למסקנה ברורה בדבר קיומם של חיובים שגויים או העדרם של זכויים המגיעים לתובע , נפסק בעבר כי הדבר עלול להוביל בסופו של יום לדחייה של התביעה, בהעדר הוכחה ( ראו למשל ת"ק תביעות קטנות ת"א( 06-19-04753) עמוסי נ' פלאפון תיקשורת בע"מ ; ת"ק תביעות קטנות (ראשל"צ) 39997-01-01 כהן נ' סלקום תיקשורת בע"מ ).

במקרה דנן, לא פרט התובע בצורה מספקת מהם הסכומים אותם התחייב לשלם בשיחת ההיתקשרות עם הנתבעת בגין החבילה שרכש ובגין שליחת המכשירים לביתו ולא צירף לכתב התביעה מיסמכי היתקשרות או חשבוניות בנוגע לסכומים שהועברו לחיוב בעיניינו ע" הנתבעת.

מן המסמכים שהוצגו מטעם הנתבעת, בדגש על נ/1, ניתן ללמוד כי אף שהנתבעת העבירה דרישות תשלום ע"ס 56 ₪ ו – 52 ₪, בחודשים אוקטובר ונובמבר 2015, לחברת האשראי של התובע, בפועל לא התקבלו כספים בגין דרישות תשלום אלו.

המסקנה המתבקשת הינה כי היה על התובע לשלם לנתבעת 50 ₪ בגין ביצוע השליחות ולפיכך בדין בקשה הנתבעת לגבות את דמי השליחות באמצעות כרטיס האשראי שנתן לה התובע ולא נפל פגם בהתנהלות הנתבעת בעיניין זה. ויודגש- שוכנעתי על בסיס הסכומים שהועברו לגבייה מטעם הנתבעת, ואשר על גובהם הצדדים אינם חלוקים, כי הנתבעת לא ניסתה לגבות מן התובע את סכום החבילה שרכש התובע ( נוכח ביטול העסקה ) אלא העבירה לגבייה רק את הסכום הנוגע לשליחות שסופקה בפועל לתובע.

בהתאם לסעיף 31א (ב) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981, "לא תוגש נגד עוסק תביעה לפיצויים לדוגמה לפי סעיף קטן (א), אלא לאחר שהצרכן שלח או מסר בקשה לפי אותו סעיף קטן, בכתב, לרבות באמצעות תיקשורת אלקטרונית; לעניין פסקה (2ב), די אם הצרכן מסר הודעת ביטול בכתב כאמור בסעיף 13ד(א)(2) ו-(ב); ולעניין פסקה (4), די אם הצרכן ביטל את העסקה כאמור בסעיפים 14א(ג), 14ג(ג) ו-14ג1(ג)". מסעיף 13ד(א)(2) לחוק עולה, כי דרישת הכתב מתמלאת ככל שהצרכן שלח לעוסק הודעת ביטול בדואר רשום, בדואר אלקטרוני או בפקסימיליה, אם יש לעוסק.

הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

...

המסקנה המתבקשת הנה כי היה על התובע לשלם לנתבעת 50 ₪ בגין ביצוע השליחות ולפיכך בדין בקשה הנתבעת לגבות את דמי השליחות באמצעות כרטיס האשראי שנתן לה התובע ולא נפל פגם בהתנהלות הנתבעת בעניין זה. ויודגש- שוכנעתי על בסיס הסכומים שהועברו לגבייה מטעם הנתבעת, ואשר על גובהם הצדדים אינם חלוקים, כי הנתבעת לא ניסתה לגבות מן התובע את סכום החבילה שרכש התובע ( נוכח ביטול העסקה ) אלא העבירה לגבייה רק את הסכום הנוגע לשליחות שסופקה בפועל לתובע.

אני קובעת כי ניסיון הנתבעת לחייב את כרטיס האשראי של התובע בגין ביצוע השליחות היה תקין, בוצע בהתאם להתקשרות הטלפונית בין התובע לנתבעת ואין בו כדי לבסס עילת תביעה כנגד הנתבעת.

נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.

לעניין זה נפסק על ידי בית הדין הארצי בע"ע (ארצי)664/09 גורסים איליה - סולל בונה בנין ותשתיות בע"מ, 13.10.10, כי: "גם במקרים בהם מוטל נטל השיכנוע על הנתבע, אין התובע יוצא פטור בלא כלום. בכל מקרה, יידרש התובע לפרט את עילות תביעתו בכתב התביעה ולכמתן, ולהגיש "ראשית ראיה" לגבי התקיימות יסודות העילה או חלקם, בהתאם להוראות הדין המהותי הרלוואנטי.

בהתאם לכך, ככל שהחברה לא עשתה כן, תשחרר את כספי הפיצויים הצבורים לזכות התובע ותמסור לו את הטפסים הנדרשים לשם כך, תוך 14 יום מיום מתן פסק דין זה. וזוהי זכאות התובע להפרשות לפיצויים בהתאם לשכרו- שנת עבודה מספר חודשי עבודה שכר שנתי אחוז הפרשה הפרשה 2010 3.833 7,480×3.833 = 28,670.84 2.5% 716.77 2011 12 7,480×12 = 89,760 3.34% 2,998 2012 11.613 7,480×11.613 = 86,865.24 4.18% 3,631 7,346 התובע העמיד תביעתו ברכיב זה על סך 6,353 ₪.

החברה העמידה לרשות התובע מכשיר סלולאר לצורך ביצוע עבודתו, אך סוכם עמו כי ככל שיבצע שיחות אישיות למספרים שאינם של החברה, הרי שסכום זה ינוכה משכרו - וכך נעשה.

הכרעה היות שגם החברה עצמה מודה כי נפלו פגמים כלשהם בתלושי השכר שקבל התובע וכי הם אינם משקפים נכונה את מסגרת עבודתו - יש לפסוק פיצוי לטובתו בעיניין זה. בהתאם לפסיקה בעיניין זה, אנו מעמידים את הפצוי בגין תלושי השכר על סך 15,000 ₪.

ב) גמול עבודה בימי שבת וחג בסך 27,593 ₪ ג) הפרשות פנסיונית בסך 1,630 ₪ ד) הפרישי שכר בסך 13,011 ₪ ה) דמי חופשה בסך 3,068 ₪ ו) דמי הבראה בסך 3,048 ₪ ז) דמי מחלה בסך 2,436 ₪ ח) החזר נכויים בסך 3,709 ₪ ט) פיצוי בגין חוק הגנת השכר בסך 15,000 ₪ כל הסכומים ישאו הפרישי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (7.6.2015)) ועד מועד התשלום בפועל.

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

...

יש לציין, כי אילו החברה הייתה מוכיחה את טענתה כי הניכויים בוצעו כדין ובהסכמה - הרי שפסיקתנו הייתה משתנה ברכיב זה. ואולם, משלא הוכיחה זאת, הרי שיש לקבל את תביעתו של התובע להחזרת הכספים שנוכו לו שלא כדין.

הכרעה לאחר ששקלנו את מכלול העדויות והראיות, מצאנו כי אין מקום לפסוק לזכות התובע פיצוי בגין היעדר הודעה לעובד לאור מועד תחילת עבודתו בחברה קודם למועד כניסתו של חוק זה לתוקפו.

סיכום ומסקנות בהתאם להכרעותינו המנומקות שלעיל, התביעה מתקבלת בסך כולל של 127,167 ₪, בהתאם לרכיבים כדלקמן: א) גמול שעות נוספות בסך 57,672 ₪.

עוד מתעוררות השאלות הבאות: האם התובע זכאי לפיצויים בגין פגמים שנפלו בתלושי השכר שנמסרו לו ובגין אי מסירת הסכם עבודה, האם זכאי להפרשי שכר עבודה והפרשים לפנסיה וכן אם מתקיימות נסיבות המצדיקות חיוב אישי של הנתבע מס' 2, אשר עומד בראש הנתבעת מס' 1.

ביחס לתובע נטען כי נטל שלא כדין מכשיר טלפון סלולארי מאת התובעים בהליך שם בו נשמרו פרטים ומידע נוסף ששווים הועמד על 50,000 ₪.

התביעה כנגד התובע נמחקה על פי פסק דין מיום 29.4.19.

ביום 14.6.19 הוגש ערעור על ידי הנתבעת כנגד מחיקת התביעה נגד התובע (ע"א 4042/09, נספח 2 לתצהיר הנתבעים).

התובע הגיש את תביעתו כנגד הנתבעים לאחר שנודע לו על כוונתם להגיש תביעה כספית כנגדו בגין פגיעה חמורה בקניינם והתעשרות על חשבונם.

בנוסף לשכר שהתווסף עבור פעילות התובע בשבתות במבני הישיבה, התובע היה זכאי להחזר הוצאות ישירות סבירות שנדרשו עבור פעילותו זו. החזר ההוצאות שולם לתובע באופן שוטף על ידי הנתבעת או על ידי ארגונים ותורמים שפעלו לקידום מטרותיה.

...

על כן התביעה כנגדו נדחית.

סוף דבר התביעה כנגד הנתבע מס' 2 נדחית.

התביעה כנגד הנתבעת מס' 1 מתקבלת באופן חלקי ועליה לשלם לתובע את הסכומים הבאים: (1) פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד, בסך 2,000 ₪.

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' הרשם הבכיר אופיר יחזקאל) מיום 22.8.17, בתא"מ 33816-12-15.

פסק הדין נשוא העירעור סב על תביעה בסדר דין מקוצר להחזר כספי ולפיצויים בגין רכישת מכשיר סלולארי מסוג "סאמסונג גלאקסי 5S" (להלן: המכשיר).

לא מצאתי כי נפל פגם המצדיק היתערבות במימצאי המהימנות שקבע בית המשפט קמא.

...

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, ועל רקע מכלול החומר אשר לפני, אני סבורה כי דין הערעור להידחות.

כמו כן, אין לומר כי קביעת בית המשפט קמא אינה מתיישבת עם מבחן השכל הישר, למרות שיתכן כי ניתן היה להגיע גם למסקנה אחרת.

התוצאה היא, שהערעור נדחה.