ערעור על פסק דין בתביעה כספית בין חברת פיתוח תוכנה לסוכנות פרסום

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 18763-04-15 ויוה מדיה בע"מ נ' ,Google Ireland Ltd תיק חצוני: בפני כבוד השופט אורן שוורץ התובעת ויוה מדיה בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ד"ר יונתן דרורי ועו"ד אוריה ירקוני הנתבעת .Google Ireland Ltd ע"י ב"כ עו"ד רות לובן ועו"ד ליאת בבלוקי-פילרסדורף פסק דין

הרקע לתביעה עניינה של התביעה שלפניי בשירות למכירת פירסומות על ידי בעלי אתרים בפלטפורמת האנטרנט "Google". על פי המודל העיסקי של השרות שידוע בכינויו AdSense Google, בעלי אתרים אשר מעוניינים למכור שירותי פירסום מתקשרים עם הנתבעת (להלן – גוגל) בהסכם מכוחו יועברו לידיהם 68% מההכנסות שתיגבה הנתבעת מהמפרסמים, בכפוף לקיום יתר תנאי הסכם השרות.

חברה עלוּמה זו משווקת תוכנה שפועלת באתרי תוכן מבוססי פירסום [פר' עמ' 65, ש' 21-17; עמ' 67, ש' 17-6].

מכאן, שהבריח התיכון שעובר בין איירדן, לבין ויוה ואף לחברות נוספות היא התוכנה שפיתח מר אבידר והידע הטכנולוגי שאצוּר אצלו.

פרופ' רפאלי הצביע בחוות דעתו על "האופן בו מנגנוני המניפולציה מובילים לטרגדיה של נחלת הכלל ברשת". מנקודת מוצא זו, תכליתם של תנאי השרות היא לרסן את התוצאות השליליות של כך. לשיטתו של פרופ' רפאלי, "התחכום של מנגנוני הספם השונים הולך וגובר עם השנים. המקורות המדעיים ... מעידים על מירוץ חימוש מתמשך בין המפרים את הכללים (לרעת כל השחקנים והציבור כולו) לבין החברות המספקות את השרות, ואמונות על מניעת ההפרות" [סעיף 32 ל-נ/6].

תכלית זו מתיישבת עם התכלית הסובייקטיבית ועם פרשנות לשונית סבירה, שמכלילה את המונח "חברת בת" או "חברה שבשליטתך", בגדר הביטוי בו בחרו נסחי ה – TOS: "כל אדם, ישות או ישות חלופית, סוכנות או רשת הפועלים מטעמך". מהטעמים אותם ציינתי לעיל, ביניהם: מעמדו המרכזי של מר אבידר והידע הטכני שלו בתוכנה, היותה של איירדן בעלת השליטה בויוה וקיומם של קוי דימיון ברורים בפעילותן של השתיים, אני קובע כי ויוה היא בגדר "יישות חלופית" לאיירדן, כפי שפרשנות תכליתית של הסכם השרות מחייבת זאת.

בחינת טיב ההפרות והיקפן לעת ההיתקשרות החוזית תביא לידי מסקנה כי עסקינן בהפרות יסודיות של הסכם השרות, בהנתן כי הטיה מלאכותית של ההקלקות משבשת את מנגנון החיוב והתמורה בהסכם השרות, ומערערת את הממשק שבין שלוש הקבוצות שנהנות משירות ה - AdSense [לעניין מועד בחינת ההפרה ראו: ע"א 187/89 רובין נ' זהר, פ"ד מה(5) 824 (1991); ע"א 8741/01 Micro Balanced Products נ' תעשיות חלאבין בע"מ, פ"ד נז(2) 171, 175 (2003); ע"א 909/16 פרי נ' סידרנסקי בדש, פסקה 26 בפסק דינו של השופט ד' מינץ (פורסם בנבו, 27.02.2019)].

באשר לקזוז הסכום שנזקף לזכותה של ויוה בחשבון ה –AdSense , חלה הוראת סעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן – חוק החוזים), שקובע כי "חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עיסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקזוז בהודעה של צד אחד למישנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עיסקה אחת, אם הם חיובים קצובים". הקזוז מכוח סעיף 53 מותר "כשמדובר בחיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה, אשר הגיע המועד לקיומם, כאשר נודעת משמעות גם לשאלות האם מדובר בחיובים בסכומים קצובים, והאם נימסרה הודעה על הקזוז לצד שכנגד" [ע"א 1232/12 דוד צלאח ובניו בע"מ נ' עו"ד איתן ארז (בתוקף תפקידו כמפרק חברת קלרין טבריה חברה לבניין בע"מ), פסקה 20 לפסק דינו של השופט י' דנציגר (פורסם בנבו, 21.01.2016)].

...

אני קובע כי ויוה הפרה את הסכם השירות וכי ביטול החוזה על ידי גוגל נעשה כדין.

עם זאת, לנוכח היותו של סעיף 10 ל – TOS תנאי מקפח בחוזה אחיד ובהתחשב בשינוי שנערך בו, אני מחייב את גוגל להשיב לויוה סך 892,969 ₪ מתוך הסכום שניכתה מחשבונה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 05.08.2014.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי, אך גם בהתחשב בממצאים שנקבעו בפסק הדין לפיהם ויוה היא זו שהפרה את הסכם השירות, אני מחייב את גוגל בשכר טרחה ובהוצאות משפט על הצד הנמוך כפועל יוצא מחיובה בהשבה חלקית של הכספים, כדלקמן: 40,000 ₪ בגין שכר טרחה באי כוחה של ויוה.

השופטת תמר נאות-פרי ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בחיפה (כבוד השופט א. כנעאן) מיום 12.12.2013 בת.א. 22497/07, בו נדחתה תביעה למתן סעד הצהרתי באשר לבטלות הסכם עקרונות למיסוד יחסי סוכנות ולמתן סעד כספי של השבת למעלה מ-1,000,000 ₪ ששולמו לאחר חתימת הסכם העקרונות האמור.

ההליך בבית המשפט קמא -   בכתב התביעה קמא, אשר הוגש ביום 27.12.2007 (יום לאחר מתן הודעת הביטול), עתרה אבן קיסר למתן פסק דין הצהרתי לפיו הסכם העקרונות בוטל כדין ולמתן פסק דין כספי אשר יורה ל-WOMAG, לזק"ש ולניו ג'נריישן להשיב את הכספים אשר הם קיבלו לידיהם מכוח הסכם העקרונות עובר לביטולו (WOMAG, זק"ש וניו ג'נריישן יחדיו יכונו להלן: "המשיבות").

יפות לענייננו קביעותיו של בית המשפט בע"א 11173/02 אלוניאל בע"מ נ' זאב בר בנין ופיתוח 1994 בע"מ (03.04.2006), לאמור: "הלכה מושרשת היא, כי כותרתו של מיסמך אינה מכריעה לגבי תוקפו המחייב; ואף העובדה כי המסמך אינו חותם את המשא-ומתן, וכי הצדדים מתכוונים לערוך בהמשך חוזה פורמלי מפורט וסופי, אינה שוללת מניה וביה מן ההסכם המוקדם את תוקפו המחייב. "חומר גלם" כחלק ממשא-ומתן לקראת כריתת חוזה, או הסכם של ממש – הכל תלוי בכוונת הצדדים (ראו ע"א 158/77 רבינאי נ' חברת מן שקד בע"מ, פ"ד לג(2) 281).

בהתאם, אין מקום להתערב בקביעת בית המשפט קמא לפיה לא הוכח ש-WOMAG הייתה אמורה לבצע פעולות פירסום, ובודאי שלא בהקף כספי זה או אחר, ולא הוכחה הפרה מצדה בהיבט זה. האם WOMAG הפרה את הסכם העקרונות כיון שלא תיפקדה כסוכנת? לא יכולה להיות מחלוקת כי כסוכנת היה על WOMAG לבצע פעילות לקידום המכירות, להרחבת השוק ועוד.

אפנה בהקשר זה לסעיף 86 לפסק הדין קמא, שם מצוטט סעיף 9 של תצהירו של רודי ממנו עולה כי WOMAG קיימה פגישות עם אדריכלים, מעצבים, יצרניות מטבחים וחברות נוספות והציגה את מוצרי אבן קיסר בתערוכות מקומיות ובוועידות מקצועיות בתחום הבניה, פעולות אותן מכנה רודי כ-NORMAL MARKETING ACTIVITIES.

...

על רקע האמור יש אף לקרוא ולהבין את דבריו של זק"ש במהלך הפגישה במועד בו נמסר לו על ביטול הסכם ההתקשרות.

ת. נאות-פרי, שופטת השופט רון סוקול אני מסכים לחוות דעתה של חברתי השופטת ת' נאות פרי וגם אני כמותה סבור כי דין הערעור להידחות.

הסכמת צדדים להסכם ראשוני כי בעתיד ייחתם ביניהם הסכם מפורט עשויה להתפרש בדרכים שונות ומקובלת עלי עמדתם של בית משפט קמא ושל חברתי השופטת נאות- פרי כי במקרה הנוכחי אין בהסכמה האמורה כדי לשלול את תוקפו של הסכם העקרונות.

בית משפט השלום בנתניה ת"א 12490-10-09 דלק חברת הדלק הישראלית בעמ נ' יוני שירותי דלק בע"מ ואח' בפני כב' השופט עוז ניר נאוי תובעת דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ נתבעים 1.יוני שירותי דלק בע"מ 2.ציון פרש פסק דין

העובדות טענות הצדדים התובעת הנה חברת דלקים אשר מספקת מוצרים לתחנות תידלוק, לסוכנויות דלקים, לגופים צבוריים וללקוחות עיסקיים ופרטיים.

דא עקא, אז התברר, כי התובעת החליפה את תוכנת הנהלת החשבונות ולא ניתן היה עוד לקבל את אותו פירוט שהתבקש.

הנתבעת טענה כי לאחר שהוחלט על הפסקת ההיתקשרות, שילמה את יתרת חובה לתובעת, ללא כל טענה לחוב נוסף מצד התובעת.

בנוסף, הוצג דו"ח תנועות כספיות - כרטסת הנהלת חשבונות, וכן הוצגו אותן חשבוניות בכרטסת המזומן – המשקפות את הרכישות במזומן (נספחים ח' ו - ט' לתצהיר).

לעניין זה, מקובלת עליי טענת התובעת כי לטפסים אלה אין ערך ראייתי, שכן מדובר בטופס שנלקח מאתר משרד התשתיות, על גביו צוין כי: "המחירים המפורסמים בגיליון זה הנם לצרכי מידע בלבד ואין להם כול תוקף מחייב". (כך במקור – נ.ע.).

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

...

הנתבעים טענו כי לאחר שבדקו חיובי יתר אלה, ולאחר שההתקשרות בין הצדדים הופסקה, שילמה הנתבעת לתובעת את מלוא חובה ולפיכך דין התובענה להידחות.

דחיית הטענה בדבר הפרת הסכם על ידי התובעת טענת הנתבעים בסיכומיהם כי התובעת הפרה עמם את ההסכם מתאריך 7.10.2003, דינה אף הוא להידחות.

" עיננו הרואות, כי בניגוד לטענות הנתבעים, בסיכום זה אין כלל פירוט מחירים ו/או עלות הוצאות שיווק ומשכך אף דין טענה זו להידחות.

סיכום לאור האמור הגנת הנתבעים נדחית.