ערעור על פסק דין בתביעה כספית בגין הסכם פתיחת חשבון

חלקן של הטענות נוגעות לטיב העבודה שביצעה המשיבה ולליקויים שנמצאו בה. המשיבה הגישה תביעה כספית כנגד המבקשת על חוב שנותר לתשלום על פי החוזה.

כך גם נפלו שגיאות בסכומים שהביא בחשבון ובתמחור שערך שאינו מתיישב עם הסכומים המקובלים בשוק.

לעניין זה ראו בין היתר את דבריה של כב' השופטת וילנר ברע"א 411/22 עיריית חיפה נ' כץ ג'ייסון, מיום 3.2.22 שבו סקרה את ההלכה הנוהגת: "ככלל, יוער כי השגות על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית יידונו במסגרת העירעור על פסק הדין הסופי בתובענה (ראו: רע״א 7152/94 שידלוב נ׳ קיהן, פ״ד מט(5) 309, 312 (1996)). על מנת לחרוג מכלל זה, על בית המשפט לבחון האם יש הצדקה לבחינה מיידית של הבקורת הערעורית, וזאת על-ידי איזון בין השיקולים השונים, ובהם החסכון בזמן שפוטי ויעילות דיונית. רק כאשר עולה החשש שמא, כתוצאה מהחלטת הביניים, יתנהל המשפט בערכאה הדיונית באופן שגוי או אז תגבר הנטייה להעתר לבקשה למתן רשות ערעור (ראו: רע"א 7219/11 הפניקס חברה לביטוח נ' נעים, פסקה 7 [פורסם בנבו] (11.06.2012);רע"א 6982/21 רון יצחקי נ' הדר יצחקי בר, פסקה 8 [פורסם בנבו] (16.11.2021))." במקרה שבפניי אם אירעה שגיאה הרי שהיא תלובן בפסק הדין.

לעניין זה ראו למשל דבריו של כב' השופט גרוסקופף ברע"א 7034/21 דוד לוביצקי נ' דור קי. פיתוח ושיווק בע"מ, מיום 11.11.21 וכן דבריו ברע"א 3264/21 חיים כהן ו – 51 אח' נ' אלקטרה בניה בע"מ, מיום 18.7.21 : "כידוע, הלכה פסוקה עמנו כי פסילת חוות דעת מומחה שמונה על ידי בית המשפט בהסכמת הצדדים, תיעשה רק במקרים נדירים, ומטעמים מיוחדים המצדיקים זאת, כגון כאשר נפל פגם היורד לשורשו של עניין ושיש בו כדי לגרום לעיוות דין קשה (ע"א 402/85 מרקוביץ נ' עריית ראשון לציון, פ"ד מא(1) 133, 139 (1987); ע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ, [פורסם בנבו] פסקה 16 (1.12.2008) (להלן: עניין סולל); ע"א 8557/06 עריית פתח תקווה נ' חב' אולימפיה בניה השקעות ופיתוח (1994) בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 9 (15.9.2010)). כך לעניין מינוי שנעשה ביוזמת בית המשפט וכך כאשר הדבר נעשה ביוזמת הצדדים, כבעניינינו (ראו, למשל, רע"א 2160/09 ש.ב. סופר בע"מ נ' קבוצת מתיישב ברסלב ואח' [פורסם בנבו] (26.4.2009)). הטעם לכך הוא כפול: ראשית, החלפת המומחה כרוכה מטבע הדברים בעלויות לצדדים ובהתארכות ההליכים, ועל כן יש לאפשר אותה רק במצבי קיצון, בהם הפגם שנפל בהתנהלות המומחה או בחוות הדעת אינו מאפשר להסתמך עליו ועליה, ואינו בר תיקון; שנית, החשש מפני היתנהלות אסטרטגית של בעלי הדין, אשר יבקשו לפסול את חוות הדעת לא בשל הפגמים שנפלו בה, אלא בשל כך שהתוצאה שנקבעה בה אינה נושאת חן בעיניהם (רע"א 4842/20 עריית אשדוד נ' אדמת הצבי השקעות בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 23 (9.9.2020); עניין סולל, פסקה 4)." כן ראו דבריה של כב' השופטת וילנר ברע"א 6117/19 פלוני ואח' נ' מרכז החינוך העצמאי לת"ת ובתי ספר, מיום 9.12.19: "ככלל, נקבע כי מומחה נוסף ימונה במקרים בהם בית המשפט ניתקל בקושי מקצועי בחוות הדעת או במומחה, אשר מותיר ספק בליבו של בית המשפט ביחס ליכולתו להכריע בדבר מצבו הרפואי של התובע על סמך החומרים שלפניו. כן נקבע כי מינוי מומחה נוסף יעשה במשורה, ובמקרים בהם סבור השופט היושב בדין כי לא יהא זה ראוי לקבוע ממצאים שברפואה בהסתמך על חוות דעתו של המומחה אשר מונה על-ידו ועל הראיות הנוספות בתיק בלבד (ראו: רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4) 673, 676 (2002); עניין פלוני).

...

דיון לאחר שעברתי על הבקשה ועל החלטת בית משפט קמא מצאתי כי דין הבקשה לדחייה אף ללא צורך בקבלת תגובה.

לעניין זה ראו בין היתר את דבריה של כב' השופטת וילנר ברע"א 411/22 עריית חיפה נ' כץ ג'ייסון, מיום 3.2.22 שבו סקרה את ההלכה הנוהגת: "ככלל, יוער כי השגות על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית יידונו במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי בתובענה (ראו: רע״א 7152/94 שידלוב נ׳ קיהן, פ״ד מט(5) 309, 312 (1996)). על מנת לחרוג מכלל זה, על בית המשפט לבחון האם יש הצדקה לבחינה מיידית של הביקורת הערעורית, וזאת על-ידי איזון בין השיקולים השונים, ובהם החיסכון בזמן שיפוטי ויעילות דיונית. רק כאשר עולה החשש שמא, כתוצאה מהחלטת הביניים, יתנהל המשפט בערכאה הדיונית באופן שגוי או אז תגבר הנטייה להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור (ראו: רע"א 7219/11 הפניקס חברה לביטוח נ' נעים, פסקה 7 [פורסם בנבו] (11.06.2012);רע"א 6982/21 רון יצחקי נ' הדר יצחקי בר, פסקה 8 [פורסם בנבו] (16.11.2021))." במקרה שבפניי אם ארעה שגיאה הרי שהיא תלובן בפסק הדין.

כללי: לפני ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בתל-אביב ב- ת"א 62360-12-16 שניתן מפי כב' השופטת אילה גזית ביום 23.12.2021.

הכרעה זו בוטלה במסגרת ערעור אזרחי 49763-12-17 בבית משפט המחוזי בתל-אביב, פסק דין מיום 17.4.2018, מפי כב' השופטת אביגיל כהן אשר קבעה שם: "אף אם לא קיים בעניינינו מעשה בית דין, מן הראוי להעניק למערערים רשות להגן מכוח הטענה שהבנק פעל שלא כדין בעצירת האשראי בחשבון והעמדת מלוא היתרה לפרעון מידי". לאחר שניתנה רשות להגן במלואה, היתקיים הליך הבאת ראיות.

לעמדתם, שגה בית משפט קמא בקביעתו כאילו אין דינו של הליך לפי סעיף 10(א) לחוק שיקים ללא כסוי, כדינה של תביעה כספית לסילוק יתרת חוב בהתאם לתנאי פתיחת חשבון.

הבנק עשה כן באמצעות הגשת דפי חשבון, הסכמי פתיחת חשבון ומסמכים בנקאיים נוספים ועדויות מנהל הסניף מר רפי מימון מטעם הבנק מול עדות המערער.

אינני רואה מקום להתערב בהן, שכן מדובר בהפעלת שיקול דעת וקביעת מסקנה על ידי הערכאה המבררת, לאחר היתרשמות ובחינת הטענות והראיות שהובאו שם. השתק פלוגתא – האומנם? זהו לב המחלוקת בין הצדדים בעירעור זה. שכן, אם קביעותיו של בית המשפט השלום בפתח תקווה בעירעור השיקים מהוות השתק פלוגתא גם לעניין התביעה הכספית שהגיש הבנק בבית משפט השלום בתל אביב, יש בכך כדי להשמיט הקרקע מתחת הבסיס עליו מושתת כל פסק הדין.

...

לאחר שהפכתי, הגעתי למסקנה כי גם בקביעה זו של בית משפט קמא אין מקום להתערבות.

אשר על כן, אני דוחה את טענת המערערים כי ערעור השיקים מקים השתק פלוגתא באופן המונע מבית המשפט קמא להידרש ולהכריע בתביעת הבנק כנגד המערערים בהליך האזרחי שלפני.

סיכום: מן המקובץ לעיל, הערעור נדחה בזה.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ה"פ 18586-07-20 איתן נ' י.ב.י. סיישל בע"מ לפני כבוד השופטת פנינה נויבירט המבקש: דני איתן המשיבה: י.ב.י. סיישל סחר בע"מ ב"כ המבקש: עו"ד ליאור פרי ב"כ המשיבה: עו"ד ערן גוטפריד ועו"ד ספיר ג'ובני פסק דין

בנוסף, במסגרת הליך משפטי שהתנהל בבית משפט המחוזי (ת"א 19412-11-18, תביעת דני את עידן בקשר עם מניותיו בחברה האחרת), בו טען דני כי גיבש הסכם פשרה עם סיישל, הגישה סיישל, שלא היתה צד להליך זה, בקשה להצטרף כבעלת דין להליך, בטענה כי אין כל הסכם בינה לבין דני, והוא לא שילם לה דבר על חשבון החוב.

דני החמיץ את מועדי העירעור על ההחלטות ופסק הדין שניתנו בתביעה השטרית, והגיש המרצת פתיחה זו בניסיון למצוא "מסלול עוקף ערעור", כלשונה, בניסיון לכפות על סיישל הסכם שלא היה ולא נברא.

כמו כן עתר דני לפיצול סעדיו, באופן בו לאחר גיבוש נזקיו יהיה יכול להגיש תביעה כספית כנגד המשיבה בשל הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהפרת ההסכם כאמור.

לפי גישה אחרת, הרווחת יותר בפסיקותיו המאוחרות של בית המשפט העליון, ככלל, הגשת תביעה כספית בעקבות תביעה לסעד הצהרתי שהתקבלה אינה כפופה להיתר.

...

דין בקשות אלה להידחות.

אין זה ראוי להיעתר לעתירתו של דני לקביעה כי סיישל הפרה את ההסכם הפרה יסודית, בזמן שדני עצמו עומד על תשלום סכום פירעון הנמוך מסכום הפירעון המוסכם, כפי שנקבע.

סוף דבר לאור האמור, אני מקבלת את המרצת הפתיחה באופן חלקי וקובעת, כי בין המבקש, מר דני איתן, לבין המשיבה, י.ב.י. סיישל סחר בע"מ נכרת הסכם לפיו על המבקש לפרוע את חובו למשיבה בתשלום סך של 800,000 ₪.

  ערעור על פסק הדין בתביעת השותפים נדחה (ע"א 3635/19).

[1: ראו ס' 7 ל"תשובת המבקש לתגובות החייב", שם מעיד על עצמו המבקש כי הוא "קרבן למעלליו הקשים וחמורים של החייב, עת הפקיד המבקש בידיו סך של 850,000 דולר בנאמנות, על פי הסכם נאמנות מפורש בכתב, וכספים אלו נמעלו על ידי החייב, אשר מעולם לא פתח חשבון נאמנות כדין, מעולם לא מסר למבקש כל דיווח על תנועות הכספים ואנה נעלמו והתאדו, והלכה למעשה [...] גזל אותם לעצמו זמן קצר לאחר שהופקדו בידיו בנאמנות, מבלי שקיים את התנאים הבסיסיים המוסכמים לשיחרורם" (ההדגשות במקור).

למשיבה מייחס גורן שתוף פעולה עם בעלה בגניבת כספו; עוד נטען כי לקחה חלק פעיל במעשי ההטעיה ונהנתה מפירות הגזל; היא הקימה עם בעלה חברה פנמית שפתחה חשבון בנק בשוויץ, אליו ככל הנראה הוזרם כספו של המבקש; היא איפשרה לבעלה להבריח רכוש ולרשום אותו על שמה; כספו של המבקש נימסר לידי שני המשיבים, כשהמשיבה היתה צד למשא ומתן ולחתימה, והיא אף מילאה בכתב ידה את ההמחאה שנתן לידיהם (ס' 83-56 לכתב התביעה).

המבקש-התובע יישא בהוצאות המשיבים בסכום סופי וכולל של 40,000 ₪ וזאת בגין ניהול ההליך כולו (לרבות - הגשת בקשות לעיכוב הליכים, תשובות לבקשות לחידוש הליכים, בקשה לדחיית התביעה, כתב הגנה, תשובה לבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה) יוער כי הבאתי בחשבון, בין השאר, הוצאות שנפסקו בעבר בגדרי ההליך.

...

ואמנם כל האמור לעיל כפוף להוראות ס' 69 לפקודה, הדן בחובות ה"משוריינים" מפני צו הפטר בפשיטת רגל - חובות שנוצרו בנסיבות של התחייבות להימנע מביצוע עבירה, קנס אותו יש לשלם למדינה, חוב שנוצר תוך כדי מעשי מרמה וחוב מזונות.

לסיכום - לא ניתן להפריז בחשיבותו של העיקרון החוקתי בדבר זכות הגישה לערכאות.

הבקשה לחידוש הליכים נדחית.

תביעה כספית בגין הפרת הסכם הלוואה.

בגין ההלוואה הנוספת התובע הגיש תביעה בת"א 21806-07-19 (בית משפט השלום פתח תקוה.

בתביעה בת"א 21806-07-19 ניתן פסק דין ביום 6.3.2023 (כבוד השופטת ש' קמיר-וייס), בו תביעת התובע התקבלה ברובה, והנתבעים שם חוייבו לשלם לתובע בגין הסכם ההלוואה סך של 755,000 ש"ח. הנתבעים בתביעה בת"א 21806-07-19 הגישו ערעור על פסק הדין הנ"ל (ע"א 22232-05-23 מחוזי מרכז).

בנסיבות אלה, ההחלטה החד צדדית של הנתבעים לא למסור לתובע שיקים כפי שנקבע בסעיף 3 להסכם ההלוואה, אלא לבצע העברה לחשבון הבנק של התובע על פי שיקול דעתם, תשלום שאף הופסק על ידם החל ממאי 2020, מהוה הפרה נוספת מתמשכת של הסכם ההלוואה.

...

גם טענה זו דינה להידחות.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

בהתאם, הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד: 687,500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה.