ערעור על פסק דין בתביעה בגין סכסוך משפחתי במאפייה

בדיון הבהיר התובע, כי הלקוחות נשוא המחלוקת הנם – זליקוביץ משה (בכתב התביעה שם המשפחה הנטען היה זמלמוביץ), אהרון אחדות, אהרון יעקבי וכן עוזי ממאפיית עדן.

כמו כן טען כי קיים נכס שבבעלות הנתבע אך רשום על שמו נוכח סיכסוך של הנתבע עם אחיותיו.

הואיל ולא התרשמתי גם מעדותו של הנתבע, לא מצאתי לפסוק הוצאות לנתבע בגין תביעה זו. באשר לנתבעת, ומאחר והתובע לא עמד בנטל להוכיח כי זו התחייבה כלפיו באופן אישי, אני מורה כי התובע ישלם לה את הוצאות ניהול ההליך בסך של 1,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מיום פסק הדין.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

...

לאחר שהתרשמתי מעדויות הצדדים וכן עיינתי בכלל המסמכים שהוצגו בפניי, אלה הרלוונטיים למחלוקת ואלה שלא, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע לא עמד בנטל להוכיח טענתו כי הנתבעת חבה לו תשלום כלשהו.

בנסיבות הללו אני מורה על דחיית התביעה.

הואיל ולא התרשמתי גם מעדותו של הנתבע, לא מצאתי לפסוק הוצאות לנתבע בגין תביעה זו. באשר לנתבעת, ומאחר והתובע לא עמד בנטל להוכיח כי זו התחייבה כלפיו באופן אישי, אני מורה כי התובע ישלם לה את הוצאות ניהול ההליך בסך של 1,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מיום פסק הדין.

נקבע כי: "מאחר שעל פי גרסת המשיב הוא היה שותף בריווחי העסק נשוא התביעה לא מצאתי כי בטרם היתגלע סיכסוך בין הגורמים השונים שהפעילו את העסק ויהא תפקידם וחלקם אשר יהא, קמה למשיב עילת תביעה לידרוש את החזר ההשקעה או את חלקו היחסי בעסק, כל עוד העסק המשיך בפעילותו הרגילה". בימ"ש קמא קבע כי אין מנוס מלראות במועד הגשת התביעה משום שהוי שהרי בחלוף השנים נוצר קושי ראייתי לקבוע מה הייתה תכלית העברת הכספים וההסכמות לגבי חלקו של המשיב בעסק, בשים לב למועד פטירת אביה של מבקשת 2, אולם בשלב זה עסקינן בדיון משפטי בלבד ולא שלב של בירור עובדתי.

כמו כן יש לדחות העירעור לגופו ביחס להתיישנות העילה בנוגע להחזר השקעה ולקבל העירעור בנוגע לתשלומים החודשיים, מהנימוקים שיפורטו להלן: דחיית הדיון בהשגה על החלטת ביניים זו לשלב העירעור על פסק הדין בנוגע לשאלת ההתיישנות, עלולה להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי, ולפיכך מצאתי לנכון ליתן רשות לערער ולהדרש לעניין כבר עתה (ראה: רע"א 7913/14 תרכובת ברום בע"מ נ' חצב, פסקה 7 לפסק דינו של כב' הש' זילברטל (8.2.15)).

וכפי שנקבע ברע"א 901/07 מדינת ישראל – הועדה לאנרגיה אטומית נ' גיא – ליפל, פ"ד סד (2) 82, 118-117): "תקופת ההתישנות מתחילה לרוץ ביום שבו, אילו היה מגיש התובע את תביעתו לבית המשפט והיה מוכיח את כל העובדות המהותיות, היה זוכה בפסק דין". כאשר בית המשפט דן בטענת היתיישנות בשלב המקדמי כטענת סף – חי הוא לצורך עניין זה מפי כתבי הטענות ועל פיהם יקום ויפול דבר.

ומן הכלל אל הפרט: (1) בנוגע לעילת החזר ההשקעה: בכתב התביעה טען המשיב כי מדי פעם העמיד לרשות המאפייה סכומי כסף לרכישת ציוד תפעולי וחומרי אפיה שונים מבלי שטרח לקבל אסמכתות לכך מסלומון לאור יחסי החברות והאמון שהיו ביניהם.

סולומון הסביר לתובע שעקב סיכסוך משפחתי נפגעו הכנסות החברה וכשהמצב ישתפר יוחזר לו מלוא החוב בתוספת ריבית והצמדה.

...

לאור האמור לעיל, אני סבורה כי עילת התביעה התגבשה עם הפסקת התשלום בשנת 2007.

לסיכום: לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להתקבל.

הערעור מתקבל בנוגע לתשלומים החודשיים באופן שעילה זו התיישנה ונדחה בנוגע לעילת החזר ההשקעה.

נטען כי גירסתה החדשה נועדה לבסס את תביעתה בלבד, ועל כן יש להעדיף את גירסתה אשר ניתנה בזמן אמת על פני גרסה סותרת ומאוחרת שנמסרה לצרכי הליך זה. כן טען הנתבע, כי ממכלול הראיות, סביר יותר להניח כי לא מדובר בניסיון לשוד בקשר לעבודתה של התובעת, אלא בירי על רקע סיכסוך אישי ללא כל קשר לעבודה ולכן הפגיעה אינה תאונת עבודה.

קיום סכסוכים בהודעותיה לחוקר המישטרה, הכחישה התובעת כל מעורבות בסכסוכים: "אין לי אויבים, גם לכל קרובי משפחתי, אין סכסוכים ואין אויבים...אני בעלת המאפיה ואין לי שותפים ואין לי סכסוכים עם אף אחד" (עמ' 1 ש' 15-22 להודעה מיום 18.2.19).

כל אחד מן הצדדים רשאי לערער על פסק דין זה בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

...

לטענת המוסד לביטוח לאומי, יש בידו מסמכים נוספים שקיבל מן המשטרה ובהתבסס עליהם יש לדחות את תביעתה של התובעת.

עובדה זו ודאי שאין בה כדי להביא למסקנה שאין כל קשר אישי או זיקה בין מי שירה בתובעת לבין התובעת עצמה, ודאי שלא למסקנה לפיה הוכחה זיקה בין העבודה לבין הירי.

לסיכום - בהתבסס על כלל האמור לעיל, לרבות הסתירות המהותיות בגרסת התובעת המלמדות על מידת המהימנות הירודה שיש לתת לגרסתה, ובהעדר ראיות כלשהן בדבר זיקה כלשהי בין העבודה שביצעה התובעת בעת שנורתה, או בין המקום והמאפיה בהם שהתה בעת שנורתה - לבין הירי עצמו – הרי שהתובעת לא הוכיחה בפנינו כי אירוע הירי היה עקב עבודתה.

לפיכך, התביעה נדחית.

מכתבי הטענות, מן התצהירים ומן העדויות, עולה תמונה עגומה של סיכסוך משפחתי מורכב וארוך שנים, בין שני אחים, שבעבר ניהלו יחד עסק משותף.

רקע עובדתי ותמצית טענות הצדדים: התובע, מר יוסף גרינברג, ואחיו מר אריה גרינברג ז"ל, חלקו בזכויות דיירות מוגנת בדמי מפתח בדירה ובמחסן (להלן: "הנכס"), אשר שמשו לניהול עסק מסוג מאפייה, ברחוב יעקב 36 ברחובות.

דיון והכרעה האם בהתאם לסעיף ח' לפסק הדין בהליך פירוק השתוף, זכאי התובע למחצית מסכום הפצוי שקבל המנוח בתביעת הדיירות המוגנת? זוהי המחלוקת שבית משפט זה נידרש להכריע בה. הסוגיה מעוררת שאלה פרשנית של הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין בתביעת פירוק השתוף.

בעקבות הבקורת על פסק דין אפרופים, נידרש המחוקק לסוגיה של פרשנות חוזים ובינואר 2011 נחקק תיקון מספר 2 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 שתיקן את נוסחו של סעיף 25(א) לחוק החוזים, הקובע כיום כהאי לישנא: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו". בהמשך לתיקון חוק החוזים כאמור, עת נידרש בית המשפט העליון לסוגיית פרשנות הסכם וליישוב בין נוסחו העדכני של סעיף 25 עם ההלכה שנקבעה בפסק דין אפרופים, כתב כב' השופט סולברג ב - ע"א 3894/11 דלק - חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' בן שלום [פורסם בנבו, 6.6.2013], כי ההיסטוריה החקיקתית, לשון סעיף 25(א) הנ"ל לחוק החוזים, ומדיניות משפטית ראויה, מחייבים את המסקנה, לפיה ככל שהחוזה ברור יותר מתוכו, על-פי לשונו, פוחת משקלן של הנסיבות החיצוניות, ואולם, במידה שלשון ההסכם ניתנת למספר פרשנויות, יש להיתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים.

הנתבעים 1 ו-2 ביחד ולחוד ישלמו לתובע את הסך הכולל 86,667 ₪ כתשלום סופי ומוחלט עבור עוגמת נפש לתובע בגין הליך זה. .

צערי רב שבעתיים, נוכח העובדה המצערת ששנות ניהול ההליך המשפטי שבכותרת היו גם שנות חייו האחרונות של הנתבע, מר אריה גרינברג ז"ל. זכות ערעור כחוק.

...

נהיר וברור לבית המשפט, כי נחשף אך לקצה קצהו של הקרחון במערכת היחסים העכורה שבין האחים, אך סופו של דבר, אין הוא נדרש – לצורך הכרעה במחלוקת - להתעמק בהיסטוריה המשותפת אשר הובילה אותם לכדי העימות הממושך; הסוגיה בה נדרשת הכרעה שיפוטית הינה מצומצמת, חוזית טהורה, והיא עוסקת בפרשנות של הסכם פשרה שנכרת בין הצדדים ואשר קיבל תוקף של פסק דין, ביום 18.03.04, במסגרת הליך שיפוטי שהתנהל ב - ת"א 2058/03, בבית משפט השלום ברחובות.

הפחתת רכיב המע"מ: בהתאם לפסק הדין ב – ת"א 14037-08-12 (סע' 1) הוסכם כי הנתבעים ישלמו למר גרינברג המנוח סך כולל של 204,533 ₪, שהם שווי ערך לסך 173,333 בתוספת מע"מ כחוק, בכפוף להוצאת חשבונית מתאימה.

בנסיבות שבהן עסקינן בעתירה לסעד שלא נכלל במסגרת כתב התביעה, ברי כי אין לפסוק כל סכום בגינו, ומעבר לאמור איני רואה כל צורך להכביר מילים בעניין זה. סוף דבר: לאור כל הנימוקים המפורטים לעיל, אני קובעת כדלקמן: 58.1 התביעה נדחית ביחס לרכיב הפיצוי בגין עוגמת נפש.

58.2 התביעה מתקבלת ביחס לרכיב הפיצוי שהוגדר כ"אובדן הכנסה" בסעיף 2 לפסק הדין ב – ת"א 14037-08-12, בניכוי רכיב המע"מ. חלקו של התובע ברכיב זה עומד ע"ס 86,666.5 ₪.

באשר להליך הטיפולי, שולב במסגרת צו פקוח מעצר בקהילה הטיפולית לתחלואה כפולה לנפגעי התמכרויות "צעדים-קרית שלמה", בה שהה כשמונה חודשים אז הוחלט על הפסקת הטיפול בשל נסיגה במצבו הנפשי, במהלך תקופה זו אושפז פעמיים באישפוז פסיכיאטרי.

בעקבות סיכסוך בין בת זוגו של המערער 2 לאחרת השליך המערער 2 שני רימוני הלם, האחד ברחוב והשני לעבר מאפייה שבבעלות המשפחה המסוכסכת, שעה ששהו בה אנשים.

עוד נקבע בפסיקה כי לא יהיה זה נכון "לפתוח פתח חסר תחומים וגבולות לכל טענה הנטענת בידי מי שביצע עבירה, בדבר פגם נפשי ממנו הוא סובל" ) ע"פ 9369/07 מיקל נ' מדינת ישראל, פסקה 6 לפסק דינה של כב' השופטת (כתוארה אז) ע. ארבל (4.6.09)‏‏).

1,500 ₪ פיצוי למתלוננת, עדת תביעה 1.

...

בעניין עזאם נדחה ערעורם של שניים שהורשעו בשתי עבירות של היזק בחומר נפץ ונשיאת נשק.

עם זאת לא הונח לפניי בסיס להיעתר לבקשת ההגנה לחריגה ממתחם הענישה מטעמי שיקום וזו אף אינה המלצת שירות המבחן.

סוף דבר אני גוזרת, אפוא, על הנאשם את העונשים הבאים: 18 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו מפעילה תנאי בן 5 חודשים שהוטל על הנאשם בת"פ 13708-04-20 (שלום רחובות) באופן חופף.