ערעור על פסק דין בתביעה אזרחית בשל השתק עילה והסכם פשרה

ערעור על פסק הדין החלקי נמחק בבית המשפט המחוזי (עמ"ש (נצ') - 12- 19.

השתק עילה מכוח הסכם פשרה בהליך קודם ולאור טיב ההליך והסכסוך: ובכן הפסיקה קובעת מפורשות כי גם במקרה בו פסק הדין בהליך הראשון לא ניתן לגופו של עניין או אך מאשר הסכם פשרה, קם המחסום של השתק עילה.

פסק הדין מאשר הסכם פשרה, שאליו הגיעו הצדדים בכוחות עצמם" (נינה זלצמן מעשה 1991 ) ; ע"א 1445/11 אברהם 4 ) בית דין בהליך אזרחי, עמ' מרטינז נ' איתן רילוב ]פורסם בנבו[ ( 26/12/2012 ) ע"ע (ארצי) 40752- 06- 13 סועאד – חברת דואר ישראל בע"מ. ]פורסם בנבו[ .

משכך, דין התביעה להדחות מטעמי השתק עילה גם ללא החלת הפסיקה החדשה בעיניין "השתק הגנה". השתק הגנה בשל חשש לאיון פסק הדין לאכיפת הסכם הממון: אך בנוסף לכל האמור לעיל, יש לדחות התביעה גם מפאת קיומו של "השתק הגנה". כאמור בפסק הדין בעיניין השטיח המעופף החשש מפני איון פסק הדין בהליך הראשון הוא הגורם החשוב והמשמעותי ביותר בבוא בית המשפט לשקול סילוק על הסף של תביעה מטעמי "השתק הגנה" (פסקות - 28 לפסק דינו של כב' השופט גרוסקופף בעיניין השטיח המעופף).

...

על הפרק: תביעת בת זוג לאכיפת הסכם ממון נעתרת בחיוב על ידי בית המשפט למרות התנגדות בן הזוג שטוען כי הוטעה בחתימת ההסכם וכי התובעת נהגה כנגדו בחוסר תם לב, כיוון שבגדה בו עם כפועל יוצא רוכשת בת הזוג חלקו של בן הזוג בדירה המשותפת ומנגד הוא משלם לה בהתאם להסכם פשרה סכום כספי בגין הפרשי זכויות פיננסיות.

מכל הטעמים לעיל וכאשר אני מסב תשומת לבי לעקרונות היסוד של תקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט – 16 5,5 א) ועקרון סופיות הסכסוך (תקנה 1 , 2018 ובפרט תקנות 3א', לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין) התשפ"א - 2020 אני מגיע למסקנה שדין התביעה להידחות על הסף מטעמי השתק עילה וכן בשל קיום תנאי החריג של "השתק

משהגעתי למסקנה שלא היה מקום להידרש לתביעה (וגם לא להגישה) וכאשר התובע עמד על מתן הכרעה שיפוטית מנומקת, לא ניתן שלא ליתן את הדעת לטענות הנתבעת כי חשה הדיוניות העומדות לרשותו ובשערי בית המשפט כדי לנסות ולהשיג תוצאות שיאיינו פסק הדין בתביעת האכיפה.

(!!!₪ במצב דברים זה אני מורה על דחיית התביעה ועל חיוב התובע בתשלום הוצאות משפט לנתבעת בסך 15,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום.

בעיניין זה אני מפנה לדבריה של כב' השופטת (בדימוס) א' פרוקצ'יה בבע"מ 2514/07 הר-לב (בן-לולו) נ' בן-לולו, פִסקה 19 (19.1.2010): "כאשר פסק הדין נותן תוקף להסכם פשרה שהושג בין הצדדים, נבלעת עילת התביעה נשוא ההסכם בפסק הדין הנותן לו תוקף, ונחסמת בכך היתדיינות מחודשת באותה עילה מכח פסק הדין שניתן (זלצמן, בעמ' 330). ההסכמה החוזית בבסיס הפשרה, המקבלת תוקף של פסק דין, הופכת לחלק מתוכנו של הפסק, ותוכן זה מהוה בסיס לחסימה הדיונית במסגרת מעשה בית דין (זלצמן, בעמ' 337)." עוד יש ליתן את הדעת לכך, שהלכה היא "שאין בית המשפט, הדן בתביעה לפירוק שתוף, מסיים את מלאכתו עם החלטת המכירה (או ההחלטה על פירוק השתוף), כל עוד לא נסתיימו כל 'פעולות העזר' הכרוכות בביצועה" (דברי כב' השופט (בדימוס) ש' לוין בע"א 183/89 קמחי נ' קמחי, פ''ד מג(2) 95, 97 (1989); עיינו גם בדברי כב' השופט י' שקד בספרו: י' שקד, פירוק שתוף במקרקעין (2020), בעמ' 344).

עתה מתעוררת השאלה האם בעניינינו היתקיימו נסיבות חריגות המצדיקות היתדיינות נוספת באותן עילות שהוכרעו, על אף קיומו של מעשה בית דין? לסוגיה זו התייחסה פרופ' נינה זלצמן בספרה (נ' זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי (1991), בעמ' 636): "האפשרות האחרונה שיש להביאה בחשבון במסגרת זו מתייחסת למקרה מיוחד, שבו הכשיל הנתבע את ביצועו של פסק הדין, באופן שאין התובע יכול עוד לקבל את הסעד המסוים שפסק לו בית-משפט, ועל-כן הוא נאלץ, למעשה, לחזור אל העילה המקורית ולתבוע סעד אחר. ניטול כדוגמה את ע"א (חי׳) 161/66 עומר נ׳ פרידמן 103. באותו מקרה תבע המערער מאת המשיב החזרת שתי פרות, השייכות לו, לטענתו. לחלופין תבע המערער את תשלום ערכן. בית-המשפט פסק, שעל המשיב להחזיר למערער את שתי הפרות, לאחר שבעדותו בבית-המשפט הודה המשיב שהפרות מצויות בהחזקתו. בית-המשפט לא פסק דבר לגבי בקשתו החלופית של המערער לתשלום ערכן של הפרות. אך כאשר ניסה המערער להוציא לפועל את פסק-הדין התברר, כי המשיב מכר את הפרות האמורות עוד לפני מתן פסק-הדין. לפיכך הגיש המערער תביעה חדשה לבית-משפט השלום, כשהפעם הוא תובע מן המשיב את שוויין של שתי הפרות, נוסף לסכום הנזק שניגרם לו. תביעתו נדחתה על-יסוד מעשה בית-דין. בית-המשפט המחוזי, בשבתו כבית-משפט של ערעור, קיבל את העירעור, בקובעו, כי בנסיבות המקרה הנידון, אין מקום לתחולתו של כלל מעשה בית-דין. כאשר סיכל המשיב (הנתבע) את ביצועו של פסק-הדין, אין לחסום בעד המערער מלתבוע סעד אחר על יסוד העילה המקורית. אף אין לקבל את הטענה שהמשיב יוטרד פעמיים באותו עניין, כשחלקו של המשיב בהטרדה זו מכריע, שכן היה זה הוא שמכר את הפרות ובכך מנע מהמערער לממש את זכותו על-פי פסק-הדין." אמנם הנתבע אינו חולק על כך שלא שילם עבור חלקה של התובעת (חלקו של העזבון באותה העת) בדירה, ומשכך לא בוצע פסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה.

בעיניין ח'ורי קבע כב' השופט (בדימוס) א' רובינשטיין שלא מיתקיים (שם) השתק עילה, שכן הערכאה הדיונית קבעה שהסכם הפשרה שהופר מבוטל, ומשמעות הדבר היא גם ביטול פסק הדין שאישר את אותו הסכם פשרה.

בשולי הדברים אעיר, כי אין מקום לאי-החלתו של הכלל בדבר מעשה בית דין משקולי צדק, גם נוכח אפשרותה של התובעת לפעול לאכיפת פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט לעינייני מישפחה, כאשר במסגרת זו תוכל היא לעתור אף להגשת חוות דעת שמאי עדכנית (באשר לאפשרות לעתור להגשת חוות דעת שמאית עדכנית נוכח חלוף הזמן, עיינו בע"א (מחוזי חי') 27832-10-16‏ עיסא חלף נ' מדינת ישראל - מנהל מקרקעי ישראל (13.7.2017) שם נקבע (בפִסקה 48): "המועד הראוי ביותר לעריכת השמאויות ולקביעת שווי זכויות בעל מקרקעין, אשר נידרש להפרד ממקרקעיו לטובת שותפו במסגרת הליך של פירוק שתוף, הנו מועד סמוך ככל האפשר להשלמת הליכי פירוק השתוף, ובאופן שהפירוק יבוצע על פי ערכם הריאלי של המקרקעין, ועל מנת שצד לא יצא נשכר על פני מישנהו". בקשת רשות ערעור על פסק דין זה – נדחתה (החלטת כב' השופטת ד' ברק-ארז ברע"א 7674/17 עיסא חלף נ' מדינת ישראל (18.7.2018)).

...

עם זאת אדגיש, שאין בכך הבעת דעה באשר לזכאות לסעד זה, שאלה שתוכרע בסיומו של הליך זה. ה – סיכום מורם מהאמור עד כֹה, כי אני מורה על דחיית התביעה, לפי תקנה 43 של תקנות סדר הדין האזרחי, בשל מעשה בית דין, מלבד לגבי הסעד של תשלום דמי שימוש ראויים לתקופה שלאחר מתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (דהיינו, לאחר 11.6.2015).

לפיכך, אני מורה כי התביעה תידון בדיון מהיר וקובעת את ההוראות הבאות: התובעת תגיש כתב תביעה מותאם לסדר דין מהיר עד ליום 10.2.2023 (כתב התביעה יתייחס רק לסעד של דמי שימוש ראויים החל לאחר 11.6.2015).

אני קובעת את התביעה לשמיעה (הוכחות וסיכומים בעל פה) ליום 17.7.2023 שעה 14:00.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב – יפו (כב' השופטת ויג'דאן חליחל) מיום 26.5.22 בת"ק 37611-10-21 ולפיו נדחתה תביעת המבקשת נגד המשיבה.

אין עילה לביטול הסכם הפשרה שניתן לו תוקף של פסק דין.

לעניינינו, יפים דברי כב' השופט יצחק עמית בע"א 642/21 פרידה ורקשטל נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (29.6.22) בסעיף 9: "אחד הכללים הנובעים מדוקטרינת מעשה בית דין הוא, שבעל דין לא יוטרד פעם נוספת באותו עניין עצמו (נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי, עמ' 12 ואילך (התשנ"א)). עיקרון מעשה בית דין נועד, בין היתר, לתמרץ את התובע לרכז את תביעותיו, ולכן חל השתק עילה מקום בו התובע יכול היה להגיש תביעתו במסגרת תביעה קודמת. בבסיסו של כלל זה עומד אינטרס היעילות וסופיות הדיון "שלולא מוראה של דוקטרינה איש את רעהו רדפו במעגל אין-סופי" (ע"א 4012/96 שחף הובלות והשקעות (1976) בע"מ נ' הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ"ד נה(1) 492, 506 (1999).

וראו גם תקנה 44(ב) לתקנות הישנות הקובעת כי "תובע שלא כלל בתובענה חלק מהסעד או ויתר עליו, לא יגיש אחרי כן תובענה בשל חלק זה". ולענייננו – התביעה קמא היא בגין אותה מערכת יחסים בין בעלות הדין בעוד שהוגשו תביעות קודמות בגין מערכת יחסים זו. הושג הסכם פשרה המונע הגשת תביעות עתידיות בגין אותה מסכת עובדתית וניתן פסק דין תקף לכל דבר ועניין.

ג) למותר לציין, כי בית משפט לתביעות קטנות לא האכסניה המתאימה לבטל פסק דין שניתן בהסכמה בבית משפט השלום לבית משפט אזרחי יש סמכות טבועה לבטל פסק דין חלוט בהתקיים נסיבות שבהן שיקולים של צדק עדיפים על פני שיקולים של מעשה בית דין, אך כפי שנקבע בבית המשפט העליון.

...

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) ערכאת ערעור תתערב בפסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות רק במקרים חריגים שבהם הסוגיה שעמדה לדיון היא בעלת השלכת רוחב או כאשר נפלה טעות ממשית עובדתית או משפטית בפסק הדין ונגרם עיוות דין למי מהצדדים.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

הפן הנורמאטיבי: בעיניין זה נקבע ב: תא (י-ם) 9263-10-20 צבי עקיבא אייזנבך נ' מאיר יצחק בורקיס (ניתן ביום 28.11.22 ) 17 ".התורה של מעשה-בית-דין קובעת כי "משנתן בית-משפט מוסמך פסק-דין סופי בהתדיינות כלשהיא, מקים פסק-הדין מחסום דיוני לפני בעלי-הדין, המונע כל היתדיינות נוספת ביניהם בנושא או בשאלה שהוכרעו בפסק-הדין. כל עוד לא בוטל פסק-הדין, בין על-ידי ערכאת ערעור ובין על-ידי בית-המשפט שנתנו, מחייב פסק-הדין את הצדדים לו ביחס לכל קביעה עובדתית או משפטית הכלולה בו, ואין איש מהם יכול להעלות, במסגרת היתדיינות אחרת כלשהיא ביניהם, טענה העומדת בסתירה לקביעה זו" (נ' זלצמן מעשה-בית-דין בהליך אזרחי [51], בעמ' 4-3)" (ראו: ע"א 5610/93 זלסקי ואח' נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובניה ראשון לציון, פ"ד נא(1) 68))." בתא (ת"א) 12021-05-19 ירדנה קלדרון נ' שטנגר חיים (פורסם בנבו, ניתן ביום 4.11.20) קבעתי: "

וכן בהמשך: "בע"א 8184/12 מרכז תורני לאומי נ' הרב דב קפלן (פורסם בנבו, 28.10.2015), נפסק בין היתר, כי הלכה היא כי לא בנקל יבטל בית המשפט הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין, "הסכם פשרה מסיים את הסיכסוך בין הצדדים, וערך רב נודע לשמירה על סופיותו. עמד על כך השופט, כתארו אז, אור בע"א 2495/95 בן לולו נ' אטרש (פורסם בנבו) (1997):

יפים לעניין זה דברי השופטת חיות בע"א 11750/05 יעל שמר נ' בנק הפועלים בע"מ [פורסם בנבו] (2007): "גישה אחרת, גמישה יותר, שתאפשר ביטול הסכם פשרה כל אימת שמי מהצדדים יסבור בדיעבד שהפשרה לא הייתה מוצלחת או כדאית מבחינתו, אינה מתיישבת עם דיני החוזים הכלליים לפיהם טעות בכדאיות העסקה איננה עולה כדי פגם בכריתת החוזה ואינה מזכה את הצד שטעה בביטולו (סעיף 14(ד) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973). גישה זו אף חותרת תחת יסודו של מוסד הפשרה. היא מערערת את הודאות והסופיות שהן מסימניו המובהקים של המוסד ועלולה להרתיע מתדיינים מלסיים בדרך זו את המחלוקת שביניהם. בכך יצא נפסד האנטרס הצבורי המחייב לפעול, ככל שהדבר ניתן, לקידום ולעידוד פשרות בהליכים משפטיים (פסקה 9 לפסק הדין)"."

התביעה שכנגד: שכר הטירחה לדן: לאחר שדחיתי את התביעה העיקרית בגין השתק עילה ופלוגתא בגין הסכם הפשרה מיום 28.6.10 הרי שגם כפועל יוצא גם התביעה שכנגד נדחית עקב התחייבות לתשלום שכ"ט שנחתמה (נספח 2 לתביעה שכנגד שהוגדר ע"י התובע שכנגד כתוספת להסכם הפשרה ).

...

לאור מכלול הראיות ולאחר ששמעתי את הצדדים והעדים בדיונים רבים הגעתי למסקנה שיש לכבד את הסכם הפשרה שהביא לסיום המחלוקות שבין הצדדים, במיוחד בהתחשב בכך שהוא בוצע, הסכומים שנקבעו בו ובהסכם הפשרה בעניין שכר הטרחה שולמו במלואם, ומעל לכל הבניינים נבנו בהתאם לחלוקה שנקבעה בהסכם הפשרה, שכל צד נהנה מהחלקה שנותרה בשליטתו בהתאם להסכם הפשרה.

התביעה שכנגד: שכר הטרחה לדן: לאחר שדחיתי את התביעה העיקרית בגין השתק עילה ופלוגתא בגין הסכם הפשרה מיום 28.6.10 הרי שגם כפועל יוצא גם התביעה שכנגד נדחית עקב התחייבות לתשלום שכ"ט שנחתמה (נספח 2 לתביעה שכנגד שהוגדר ע"י התובע שכנגד כתוספת להסכם הפשרה ).

הוצאות: למרות שדחיתי את שתי התביעות באשר להחזר הוצאות אני קובעת כי פנחס ישלם לתובעים סך של 10,000 ₪ וזאת בגין ההליכים שהתמשכו לגבי איתור הנתבעים 5-1 כאשר פנחס יכול היה לייתר את הדיון בעניינים, שכן אין דעתי נחה מהתנהלות הרישום של אותם נתבעים שאפילו לא היו מודעים לכך שהם רשומים כבעלים על הנכס.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 13040-12-22 בית הכנסת ובית מדרש אור השלום ע"ש מו"ר אור שרגא יזדי (ע"ר) נ' מתיבתא נזר התלמוד ירושלים ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט עודד שחם כבוד השופט אברהם רובין כבוד השופט נמרוד פלקס מערערים בית הכנסת ובית מדרש אור השלום ע"ש מו"ר אור שרגא יזדי (ע"ר) על ידי ח' מאירי, עו"ד משיבים 1. מתיבתא נזר התלמוד ירושלים 2. מנחם לייפר 3. מיכל לייפר על ידי י' פ' אסידון, עו"ד פסק דין

בשל השתק עילה ובשל עילה חוזית שמקורה בהסכם פשרה.

במצב זה, אף כי ברקע עמד הליך בו עלו טענות לחבות הכוללת נזקים בגין הפרת הסכם השכירות, התשתית הקיימת אינה מספקת על מנת לקבל בשלב זה את הטענה כי הסכם הפשרה אכן היתייחס גם לרכיבים הנתבעים בתביעה.

אין לצרף לו מע"מ. כמו כן, ישפו המשיבים את המערערת על הוצאותיה, בשיעור האגרה ששילמה בהליך זה. כל הסכומים ישולמו עד ליום 30.4.23.

...

במצב זה, קשה לקבל את המסקנה כי הסכם הפשרה יצר השתק עילה לעניין הנזקים וההוצאות בגין הדירה.

במצב זה, ובלא שהתקיים בירור ראייתי מקיף, קביעת בית משפט קמא כי יש לסלק את התביעה על הסף בשל השתק עילה אינה יכולה לעמוד, ואנו מורים על ביטולה.

תוצאה של כל האמור היא, כי הערעור מתקבל בעיקרו, בהתאם למפורט לעיל.