במסגרת התביעה טענה המערערת כי על המשיב לשלם לה סך 6,000 ש"ח וביססה טענותיה, בין היתר, על שתי ראיות – האחת, השיק אשר נמשך על ידי המשיב על סך 4,800 ש"ח והשנייה – הודאת המשיב בכך שהוצאות הגינון והניקיון החודשיים עומדים על סך של 700 ש"ח.
אציין כי אין חולק שלאחר שהושב לידי המשיב השיק שנמשך על ידו ונימסר למערערת, הופקד על ידי המשיב ביום 24/6/18 סך 2,500 ש"ח בחשבון נציגות הבית המשותף.
על פסק דינה של המפקחת (על שני חלקיו קרי – מתן חשבונות והתביעה הכספית) הוגש ערעור אשר נדון לפני מותב זה בעש"א 1945-07-20.
ביום 2/3/21 ניתן בהליך העירעור פסק דין במסגרתו נדחה ערעורה של המערערת באשר לתביעה למתן חשבונות והתקבל, באופן חלקי, ערעורה של המערערת באשר לסעד הכספי.
...
דיון והכרעה;
אקדים אחרית לראשית- לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ופסק דינה של המפקחת, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות.
אשר לכך, קובעת תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט 2018 כי בית המשפט של הערעור רשאי להודיע על דחייה הערעור בלא הנמקה, כאשר אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בהחלטה נשוא הערעור; משהממצאים שנקבעו בהחלטה תומכים במסקנה המשפטית; ומשאין בהחלטה טעות שבחוק.
זאת הואיל וכאמור כלל פסק הדין מבוסס על ממצאים עובדתיים כפי שנקבעו על ידי המפקחת בהם לא נפל כל פגם ובוודאי שלא פגם היורד לשורשם של דברים, אשר יש בו בכדי להוביל להתערבות בית משפט זה.
סוף דבר;
לאור כל האמור- הערעור נדחה.
