ערעור על פסק דין בעניין רשלנות רפואית

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3567/19 לפני: כבוד המשנה לנשיאה נ' הנדל כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט א' שטיין המערער: פלוני נ ג ד המשיב: מדינת ישראל - משרד הבריאות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי במרכז-לוד מיום 08.04.2019 בת"א 13874-05-09 שניתן על ידי כב' השופט צ' ויצמן. תאריך הישיבה: י"ב באב התשפ"א (21.07.2021) בשם המערער: בעצמו בשם המשיב: עו"ד אבי בנבנישתי; עו"ד צביקה גושן ][]פסק-דין

]המשנה לנשיאה נ' הנדל: מונח בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי במרכז-לוד (ת"א 13874-05-09, כב' השופט צ' ויצמן), בגדריו נדחתה תביעת המערער לפצוי בגין רשלנות נטענת של אנשי הצוות הרפואי בבית החולים "שער מנשה" (להלן גם: בית החולים), המועסקים על ידי המשיבה, המתבטאת לפי הטענה בעיקרה באיבחון שגוי של ההפרעה הנפשית ממנה סבל המערער.

עיקר טענותיו של המערער מופנות כנגד הכרעת בית המשפט המחוזי בעיניין העדר התרשלות באבחנה הרפואית ובעניין אי-הוכחתו של קשר סיבתי בין התרשלות זו ובין הנזקים הנטענים.

...

חרף כך מאז ועד היום לא העלה המערער כל טענה ביחס לעילה זו, לא שב וביקש לתקן את תביעתו ולא הזכיר בסיכומיו דבר לעניין זה, באופן שמחייב את המסקנה כי זנח את הטענה.

בנסיבות אלה, ומשלא הוצג כל הסבר לשיהוי האמור, אין לאפשר כעת למערער להוסיף עילה חדשה לתביעתו מקום שניתן כבר פסק הדין והבקשה לתיקון כתב התביעה על רקע ההחלטה הרלוונטית מועלית רק בשלב הערעור (ראו גם: רע"א 867/17 פנינת הצומת בע"מ נ' ש. שלמה מכירת רכב (2000) בע"מ) פסקאות 12-11 (22.3.17)).

סוף דבר: הערעור נדחה.

מדובר בעירעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי שעניינו רשלנות רפואית.

...

ניסיון החיים מלמד כי אף שישנו כיסוי של חלק מעלויות בדיקות ההיריון, כתלות בהיקף הכיסוי שיש ליולדת, בסופו של דבר לא כל הבדיקות מכוסות במלואן, קל וחומר הוצאות הנסיעה לבדיקות ולמעקבים, שאינן מכוסות, ומדובר בעשרות ביקורים כמפורט בסיכומי התובעים.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הרי שהתביעה מתקבלת.

הנתבעות ישלמו לתובעים פיצוי בסכום של 762,500 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% מן הסכום הנ"ל וכן הוצאות משפט בסך כולל של 28,800 ש"ח. התשלום יבוצע תוך 45 יום מהיום.

על פסק דין זה הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחתה בהחלטה מיום 6.10.2022.

נקבע, כי תביעה שעניינה רשלנות רפואית ניתן להוכיח רק באמצעות חוות דעת רפואית, גם כאשר מדובר בניהול הליך בבית משפט לתביעות קטנות.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף ללא צורך בתשובה.

לבסוף, אני סבורה כי מתן רשות לערער אינו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

סוף דבר: משלא מתקיימות במקרה זה אמות המידה המצומצמות שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", דין הבקשה כאמור להידחות מכוח תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

המשיב הסתפק בהגשת תגובה סתמית למדי אליה צירף חוות דעת רפואיות שנערכו בעיניינם של צדדים שלישיים תוך שהוא טוען כי "מדובר בעבריין סדרתי מגיש חוות דעת שקריות לבתי משפט באופן שיטתי במטרה למנוע פיצוי מנפגעי רשלנות רפואית. המסמכים המצורפים חושפים את העבירות שהמבקש ומשרדו מבצע". בכך מתמצה התגובה.

ערעור שהגיש המשיב על פסק הדין בעיניין עו"ד לופט אשר התברר במסגרת תיק ע"א 33730-03-23, נדחה בעקרו, למעט צימצום המרחק שבגדרו חל איסור על המשיב להמצא בקירבת המבקש (ממאתיים מטר כפי שנקבע על ידי הערכאה הראשונה לחמישים מטר) והכול כאמור בפסק דינה של כב' השופטת עינב גולומב מיום 12/06/2023.

...

על כן, אני קובע כי המבקש עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו ובעניין זה יש לציין כי ב-ע"א (מחוזי נצרת) 1215/06 עבוד נהלא נ' מזאוי פאתנה (12.04.2007), נקבע מפי כב' השופטת גבריאלה (דֶה-לֵיאו) לוי, כי "נטל ההוכחה בעניין חוק למניעת הטרדה מאיימת הינו לפחות כפי נטל ההוכחה המוטל על צדדים בסכסוך אזרחי "רגיל" [ראו גם: גלי רון, צווי הרחקה במשפט האזרחי (2019), בעמ' 216].

בהתאם למה שנקבע על ידי כב' השופטת גולומב בפסק דינה בערעור בעניין לופט, אני קובע כי אין באיסור האמור כדי למנוע נוכחות של המשיב בתוך אולם בית משפט, ככל שאין מניעה על פי דין לנוכחות כזו ובכפוף להוראת כל דין, כאשר ככל שלא ניתן לקיים את מגבלת המרחק האמורה בתוך אולם בית המשפט, אזי על המשיב להימצא במרחק הרב ביותר האפשרי מהמבקש בתוך האולם.

אשר לשאלת ההוצאות, לאחר ששקלתי התנהלות המשיב, החלטתי להשית עליו הוצאות בסכום משמעותי, זאת משום שהמשיב נקט כלפי המבקש הטרדה מאיימת, לפי אותה שיטה שננקטה על ידו כלפי עו"ד לופט, גם לאחר שניתן כנגדו פסק הדין בעניין לופט, דבר אשר כשלעצמו מצביע על חומרה יתירה בהתנהלות המשיב.

על כן, אני מחייב את המשיב לשלם למבקש הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של-8,000 ₪.

ביום 17.1.21, לאחר שעו"ד ג'אבר הגיש תצהיר ובנספחיו מסמכים, קבע הש' סילברמן (שהתיק הועבר לטיפולו) ביחס לבקשה לקבלת מסמכים, כי "לאור התגובה, על פניו אין צורך בשלב זה בהחלטה בבקשה". בהמשך ההליך לא הייתה היתייחסות נוספת לעניין מסמכים שלכאורה לא הועברו, לא הוגשה בקשה נוספת לגילוי המסמכים ולא הוגש ערעור על החלטה זו. בפסק הדין של בית משפט השלום (כב' הש' סילברמן) מיום 4.7.21, נדחתה התביעה ביחס לתיק הרשלנות הרפואית אך התביעה ביחס לשכר הטירחה התקבלה חלקית באופן בו עו"ד ג'אבר חוייב לשלם לבני הזוג 50 אלף ש"ח. במסגרת פסק הדין נקבע, כי בני הזוג לא הוכיחו כי עו"ד ג'אבר התרשל בתפקידו ביחס לתיק הרשלנות הרפואית, עוד נקבע, כי לא הוכח שעו"ד ג'אבר קיבל את הייצוג בדרך פסולה (פס' 50 לפסק הדין).

נוסף לסעד ההצהרתי, בני הזוג ביקשו לחייב את עו"ד ג'אבר לפרט על מועדי קבלת כספים הנוגעים לתיק הרשלנות הרפואית לרבות כך שימסור חומר חשבונאי רלוואנטי (להלן: "המסמכים המבוקשים"): - מועדי תשלום ואסמכתאות לעניין כספים שקבל מבית החולים ביחס לתביעת הרשלנות הרפואית; - חשבוניות מס בגין סכומים שגבה; - מיסמך היתחשבנות.

...

המשיב טען שיש לדחות את הבקשה להמרצת פתיחה על הסף.

המשיב ביקש, כי ייפסקו הוצאות לדוגמה וטען כי המבקשים נהגו בחוסר תום לב. דיון: אפתח ואומר שדין הבקשה לסילוק להתקבל כפי שאפרט להלן: דחיית תובענה בלא ברורה עד תום מעוגנת בתקנה 43 לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת (ההדגשה הוספה): "בית המשפט רשאי לדחות תביעה בכל עת בשל קיומו של מעשה בית דין, התיישנות או מכל נימוק אחר, שלפיו הוא סבור כי ראוי ונכון לדחות את התביעה." תקנה זו החליפה את תקנה 101(א) לתקנות הישנות בה נקבעה סמכותו של בית המשפט לדחות על הסף תובענה מ"כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע" (תקנה 101(א)(3) לתקנות הישנות).

אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, איני יושבת כערכאת ערעור על כב' הש' סילברמן.

לאור אלה אני מקבלת את הבקשה לדחות את ההליך על הסף וקובעת כי התובע ישא בשכר טרחת בא כוח הנתבע בסך 20,000 ₪ כולל מע"מ. ניתן היום, כ"ג אלול תשפ"ג, 09 ספטמבר 2023, בהעדר הצדדים.