ערעור על פסק דין בעניין עבודות פיתוח בישוב צופים

העובדות וההשתלשלות הכרונולוגית מתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת עסקה דלתא ברכישת קרקעות, מכירת מגרשים, פיתוח והקמת בתים בישוב אורנית, במקרקעין שאת הזכויות בהם רכשה מתושבי השטחים, מתושבי ישראל בעלי קרקעות באיזור, וממדינת ישראל.

(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה; (2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין; (3) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בעיניין זה; (4) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב".

" (פסקה 6) וכן נאמר שם: "השאלות בהן אנו נדרשים להכריע בהליך זה הן איפוא תיאורטיות באופן מובהק. אין מקום שניתֵן פסק דין בסוגייה השייכת כל-כולה לעבר, וכל חיותה נוגעת לתובענה ייצוגית שטרם אושרה. זהו ביזבוז של משאב הזמן השפוטי, משאב יקר אשר השמוש בו חייב להעשות באופן מושכל ויעיל לטובתו של כלל הציבור. .." (פסקה 7) וכי: "בהיתחשב באמור לעיל, דומני כי ניתן לומר שהערעורים שבפנינו הפכו, בעקרו של דבר, תאורטיים" (פסקה 8).

ראו בנוסף דברי כבוד השופטת חיות (הנזכרים שם) בעע"ם 5933/05 אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (נבו, מיום 3.8.2006)) ובין היתר, "...כלל נקוט בידינו הוא כי אין להזקק לבירור סוגיה שהנה בבחינת "תורה לשמה", ומשהופך העניין הקונקרטי נשוא ההיתדיינות לאקדמי בין בערכאה הדיונית ובין בערכאת העירעור, לא יידרש לו בית המשפט למעט במקרים חריגים שהמקרה שבפנינו אינו נימנה עמם .

...

בהקשר זה, מקובלת עלי עמדת המינהל כי סכום הגבייה והשבת הכספים עוגנו בהחלטות שהתקבלו על ידיו (סע' 43 לסיכומיו).

סוף דבר בהיעדר עילה אישית או תשתית בסיסית ביחס לשאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לחברי הקבוצה, שיש אפשרות סבירה כי תוכרענה לטובת הקבוצה (סע' 4(א), 8(א) לחוק), ומשהעילות בבקשת האישור מוצו במסגרת הסכם הגישור, אני דוחה את הבקשות לאישור תובענה ייצוגית.

מששקלתי את כל האמור, שמתי דגש בעיקר על כך שהמחדל תוקן עוד בשנת 2009 והסכם הגישור נחתם ביום 17.9.2018, ההתדיינות האחרונה הייתה לשם הגמול ושכר הטרחה ולא זיכתה את חברי הקבוצה במאומה, ומנגד כאמור, התנעת התהליך הייתה על ידי המבקשים, איזון ראוי בין השיקולים מוביל לפסיקת שכר טרחה בסך 50,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק לכל אחד מבאי כח המבקשים, וכך אני מורה.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מנהליים עע"מ 7061/21 עע"מ 7484/21 לפני: כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט א' שטיין כבוד השופט ש' שוחט המערערת בעע"מ 7061/21 והמשיבה 5 בעע"מ 7484/21: עריית חברון המערערים בעע"מ 7484/21 והמשיבים 11-10 בעע"מ 7061/21: 1. שלום עכשיו – ש.ע.ל מפעלים חברתיים 2. אחמד עמרו נ ג ד המשיבים 3-1 בעע"מ 7061/21: 1. ממשלת ישראל 2. שר הבטחון 3. ראש המינהל האזרחי המשיבים 5-4 בעע"מ 7061/21 והמשיבים 2-1 בעע"מ 7484/21: 4. ועדת המשנה להתנגדויות של מועצת התיכנון העליונה 5. ועדת המשנה לתיכנון ורשוי של מועצת התיכנון העליונה המשיבים 7-6 בעע"מ 7061/21: 6. הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש 7. קמ"ט ארכיאולוגיה המשיבים 9-8 בעע"מ 7061/21 והמשיבים 4-3 בעע"מ 7484/21: 8. היישוב היהודי בחברון - אגודה שיתופית 9. בוני עיר אבות, אגודה שיתופית המשיבים 11-10 בעע"מ 7061/21: 10. שלום עכשיו ש.ע.ל. מפעלים חברתיים 11. אחמד עמרו ערעורים על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים ירושלים מיום 29.9.2021 בעת"מ 44357-12-19 ובעת"מ 23389-02-20 שניתן על ידי כבוד השופטת ע' אבמן-מולר תאריך הישיבה: ו' באדר ב התשפ"ב (9.3.22) בשם המערערת בעע"מ 7061/21 והמשיבה 5 בעע"מ 7484/21: עו"ד סאמר שחאדה בשם המערערים בעע"מ 7484/21 והמשיבים 11-10 בעע"מ 7061/21: עו"ד ישי שנידור בשם המשיבים 7-1 בעע"מ 7061/21 והמשיבים 2-1 בעע"מ 7484/21: עו"ד שרון הואש-איגר; עו"ד אבי מיליקובסקי בשם המשיבים 9-8 בעע"מ 7061/21 והמשיבים 4-3 בעע"מ 7484/21: עו"ד הראל ארנון; עו"ד גלי פרלמן ][]פסק-דין

בהתאם להחלטות ממשלה לקידום ופיתוח היישוב היהודי בחברון ומכוח ייפוי כוח שניתן לה על ידי המדינה באמצעות משרד הבינוי והשיכון, הגישה האגודה השיתופית – היישוב היהודי בחברון (להלן: האגודה), למועצת התיכנון העליונה, בקשת היתר לפרויקט בנייה, על חלק מחלקות 110 ו-130, להקמת שני מבני מגורים בעיר חברון במקום שמכונה "מיתחם רובע חזקיה", שכוללים 31 יחידות דיור, מבני ציבור בקומת הכניסה (מעונות וגני ילדים) וחניון תת-קרקעי (להלן: פרויקט הבנייה או הפרויקט; ההיתר, לפי העניין).

בהחלטתה דחתה ועדת המשנה להתנגדויות את טענות העיריה והעמותה לעניין סמכותה לידון בבקשת ההיתר ומנגד קבעה, כי לעירייה זכות להגיש ערר על ההחלטה למתן היתר בנייה בתחום בו היא מוסמכת לתת היתר ומקום בו ניטלה סמכותה; דחתה את הטענה כי בקשת ההיתר חורגת מהוראות התכנית המנדטורית שחלה במקום (להלן: התכנית), תוך שהפנתה להוראות התכנית שמאפשרות מתן היתר בנייה כמבוקש; דחתה את הטענה כי נכון היה לידון בבקשת ההיתר כבקשת הקלה; דחתה את הטענה כי התכנית אינה מאפשרת הקמת חניון תת-קרקעי; התייחסה למבנים המיועדים לשימור וציינה כי לאחר שהתקבלה חוות דעתו של קמ"ט ארכיאולוגיה הוחלט על תיקון מיסמכי בקשת ההיתר, כך שהחלקים במבנים המיועדים לשימור יוחזרו למקום לאחר ביצוע העבודות; דחתה את טענות המערערות לעניין חריגה של הבנייה המתוכננת לחלקות פרטיות, וזאת לאחר שנערכה מדידה של החלקות ע"י קמ"ט מדידות והתקיים דיון נוסף בו נשמעו טענות העיריה בעיניין זה; במישור הקנייני ציינה הועדה כי ועדות התיכנון אינן הגוף הרלוואנטי לבחינת הזכויות המשפטיות בקרקע, והוסיפה כי במקרה זה בפני ועדת התיכנון עמדה עמדת הגורמים המסמכים לפיה הדיירות המוגנת שהייתה לעירייה הסתיימה.

...

החלטה זו עברה ביקורת במסגרת הליך הערר לפני ועדת המשנה להתנגדויות אשר הגיעה למסקנה לפיה בקשת ההיתר אושרה תוך שימוש מושכל בסעיפי הגמישות לא לפני שהיא עצמה ערכה סיור במקום, התרשמה מגובה הבנייה באזור (לעניין מספר הקומות וגובה הבניין) ומצפיפות המבנים (לעניין קווי הבניין) והביאה בחשבון את ההשפעה של השינויים שהתירה מכוח סעיפי הגמישות על הנכסים הסמוכים.

הוועדות בחנו את השפעת החריגות על הנכסים הסמוכים, לרבות לאחר שערכו סיור במקום והתרשמו מאופי הבניה באזור, ועל רקע מכלול הנתונים הגיעו למסקנה כי יש לאשר את בקשת ההיתר.

שאלה אחרת אם התוצאה היא ביטול ההחלטות של מוסדות התכנון.

בסעיף 1.3 לנספח ח1 להסכם המכר נקבע כדלקמן: "אם כתוצאה מגורמים שאינם תלויים במוכר ושאין למוכר שליטה עליהם או אם כתוצאה מכח עליון, לרבות מילחמה, גיוס כללי, פעולות איבה, מהומות, שביתות ו/או השבתות כלליות בענף הבניה או במשק, מחסור כלל ארצי בחומרי בניה, מחסור כלל ארצי בכח אדם (לרבות עקב סגר כללי או הגבלת כניסת פועלים), תופעות טבע חריגות, גילוי עתיקות או אתר קבורה, איחור בבצוע עבודות הפיתוח המבוצעות ע"י הרשות המקומית שאינו באשמת המוכר, צוים ממשלתיים או ערוניים, ובילבד שלא הוצאו באשמת המוכר, יחול עיכוב בהשלמת הנכס, יידחה מועד המסירה בתקופת זמן המתחייבת באופן סביר מההפרעה או העיכוב הנ"ל, ובמקרה זה יידחה אף התשלום האחרון אשר על רוכש לשלם על חשבון התמורה, בהתאם ללוח התשלומים. המוכר ינקוט באמצעים סבירים על מנת למנוע או להקטין במידת האפשר את העיכוב בהשלמת הנכס. למען הסר ספק, יובהר כי בסעיף דחיית מועד המסירה כאמור בסעיף זה לא תחול לגבי אירועים שהסיכון להתרחשותם ולתוצאותיהם מוטל על המוכר, בין במפורש ובין במשתמע, או שהיה עליו לקחת את הסיכון לגביהם באופן סביר". אין מחלוקת בין הצדדים כי הדירה נימסרה לחזקתם באיחור.

הנתבעת צרפה, בין היתר, כתבה מיום 15.4.20 במסגרתה צוין כי נוכח מצב התחלואה בישובים הסמוכים, הוצבו מחסומים בכניסות לעיר כרמיאל וצרפה כתבה מיום 17.4.20 שפורסמה בעתון "ישראל היום" בעיניין הטלת סגר מקומי על היישובים דיר אל אסד ובענה ולמשך שבוע.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

...

לאחר ששקלתי את כל השיקולים, אני קובעת כי האיחור במסירת הדירה לידי התובעים למשך כשלושה וחצי חודשים מחודש מרץ 2021 עד מועד המסירה בפועל ביום 14/7/21 הינו סביר בנסיבות העניין.

כמו כן שוכנעתי כי עלה בידי הנתבעת להוכיח כי נקטה באמצעים סבירים על מנת להקטין ולצמצם את העיכוב במסירה הדירה.

לסיכום: התביעה נדחית.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד עתפ"ב 12501-07-22 חיים ואח' נ' המחלקה להנחיית תובעים מוסמכי היועץ המשפטי לממשלה תיק חצוני: בפני כבוד השופט עידו דרויאן-גמליאל מערערים 1. שירי חיים 2. אס פול בריכות מתועשות בע"מ 3. אבי ויקטור רומנו משיבה המחלקה להנחיית תובעים מוסמכי היועץ המשפטי לממשלה ב"כ המערערים עו"ד אוהד חן ב"כ המשיבה עו"ד אמיר ברק פסק דין

לפניי ערעור על חומרת העונשים שהוטלו בגזר-דין שניתן ביום 06.10.21 בבית משפט השלום בכפר סבא מפי כב' הש' שרון, בתיק תפ"ב 40211-04-21, בו נגזר על המערערים תשלום קנס וניתנו צוים להפסקת השמוש ולהריסת מבנים, בגין שימוש אסור בקרקע חקלאית מוכרזת, לצורך הפעלת עסק לבניית בריכות ביישוב נווה ימין.

מערער 1 משכיר למערערת שטח כולל של 5,450 מ"ר, בעבורו משלמת המערערת למערער 1 דמי שכירות חודשיים בסך של 11,000 ₪ בתוספת מע"מ. על המקרקעין חלות התוכניות הבאות: תמ"א 1/35 לפיה המקרקעין במירקם שמור משולב; תמ"מ 3/21 לפיה המקרקעין הנם בייעוד איזור פיתוח כפרי; תוכנית מתאר שד/1000 לפיה המקרקעין הם בייעוד איזור מושב עובדים; ותוכנית מפורטת שד/6/86 לפיה המקרקעין הם באיזור קו התפר בין ייעוד חקלאי לבין ייעוד למגורים.

בנוסף, נעשה שימוש על ידי המערערת בשטח של כ-5000 מ"ר כמשטח עבודה לבניית בריכות שחיה ובשטח האמור אף מפוזרים חומרים לבניית בריכות.

] באשר לתביעה שהוגשה כנגד המערערים על ידי רמ"י - בשונה מענייננו אין המדובר בקנס עונשי אלא בשיפוי לרמ"י. תוצאות ההליך מול רמ"י אינו ידוע עדיין, לפיכך, לא אוכל לזקוף את עצם התביעה כנסיבה מיוחדת מקילה, שהרי אין כל וודאות, גם נוכח הצהרת המערערים כי בכוונתם לנהל את ההליך, מה יהיה בסופו, ואם יוטל על המערערים התשלום הנידרש.

...

בכך נמצאנו תורמים ליצירת חוסר שוויון בין מקרים דומים.

סוף דבר: כל טענותיהם של המערערים נדחו, אין כל עילה להתערבות בגזר הדין, והערעור נדחה.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני: כב' שופט עמית כהן תאריך: 12 דצמבר 2022 ת"א 4422-12-20 המבקשות: (נתבעות) 1. מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל 2. מדינת ישראל – משרד החקלאות ופיתוח הכפר 3. מדינת ישראל – הועדה המיוחדת ליישום תכנית ההיתנתקות ע"י פרקליטות מחוז דרום - אזרחי המשיבים: (התובעים) 1. איל גרשון קדמון 2. רחל קדמון ע"י עו"ד מורן גור ואח' פסק דין

ביום 15.3.2016 נתן בית המשפט תוקף של פסק דין להסכם פשרה עם התובעים (ואחרים) בו"ע 147/07 וו"ע 162/07,[footnoteRef:19] לפיו לסילוק סופי ומוחלט של טענות התובעים מכל סוג ומין שהוא באשר לבית המגורים באיזור המפונה, זכאים התובעים לקבלת סכום של 724,763 ₪, בכפוף לחתימה על כתב ויתור על תביעות, בנוסח שסוכם בין הצדדים (להלן: "הסכם הפשרה").

] אין מחלוקת שהתובעים קיבלו פיצויים כספיים על פי החוק בסך של כ-6.8 מיליון ₪,[footnoteRef:21] על פי הפרוט הבא: בגין בית המגורים נקבע לתובעים פיצוי בסכום של כ-2.375 מיליון ש"ח, בנוסף, שולמה לתובעים תוספת פיצוי בגין בית המגורים בסך של 724,763 ₪, על פי הסכם הפשרה, תמורת סילוק כל טענות התובעים בגין בית המגורים; בגין עצם מגוריהם בישוב המפונה, נקבעו לתובעים מענקים לפי חוק בסכום של 395,664 ₪; בגין עסקי התובעים (עסק חקלאות ועסק שירותים), נקבעו להם פיצויים ותשלומים מיוחדים בסך של 3,128,938 ₪ וכן מענקים בגין העתקת הפעילות לאחר הפינוי בסך 287,159 ₪; בגין איבוד מקור פרנסתו של התובע, אישרה הועדה המיוחדת תשלום מיוחד, חלף מענק דמי ההיסתגלות, בסך 10,055 ₪ לחודש לתקופה של 12 חודשים (עקב עבודתו של התובע כרבש"צ היישוב); כמו כן, נקבע לתובעים מענק דמי היסתגלות בגין עסקי התובעים בסך 3,850 ₪ לחודש, לתקופה של 6 חודשים ומאוחר יותר נקבע הארכת דמי היסתגלות בסך כולל של 21,452 ₪.

] "מימוש הפצוי לפי החוק נעשה באמצעות פנייה לועדת זכאות, שעל החלטתה ניתן לערער לבית משפט השלום (סעיף 17 לחוק). על פסק דינו של בית משפט השלום ניתן לערער לבית המשפט המחוזי (סעיף 18 לחוק). ועדה מיוחדת רשאית להגדיל את הפצוי במקרים יוצאי דופן (לשיקול-דעתה של הוועדה המיוחדת, ראו: עע"ם 7792/09 כליף תעשיות (1994) בע"מ נ' הועדה המיוחדת לפי חוק יישום ההיתנתקות (16.5.2012) (להלן: עניין כליף)), ועל החלטתה ניתן לעתור לבית המשפט לעניינים מנהליים (סעיפים 137(ד)-137(ד1) לחוק)." וכן עע"מ 8558/13:[footnoteRef:53] [53: עע"מ 8558/13 הועדה המיוחדת לפי חוק יישום תכנית ההיתנתקות נ' גולדשמיט, 24.3.15.

...

התובעים טענו טענות שונות בקשר להסכם נווה ים והתאמתו לצרכיהם, אך אין מחלוקת שבסופו של דבר ההסכם לא יצא לפועל.

] אני סבור שהתובעים אינם יכולים להסתמך על הצעת המבקר, מהנימוקים הבאים: הצעת המבקר נמסרה במסגרת הליך גישור ולא התגבשה לכדי הסכם,[footnoteRef:59] לכן התובעים אינם רשאים להשתמש בה כראיה בהליך.

התוצאה נוכח האמור לעיל, הגעתי למסקנה שדין התביעה להימחק על הסף.

בהתחשב בנסיבות התובעים, ישלמו הם הוצאות למבקשות בסכום מופחת של 25,000 ₪.