ערעור על פסק דין בעניין משמורת ילדה

][]הבקשה לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטים ש' שוחט, ס"נ, ע' רביד ונ' שילה) אשר ניתן ביום 11.11.2021 בעמ"ש 2852-11-21 ואשר דחה את ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה תל אביב-יפו (השופטת א' אילוטוביץ' סגל) אשר ניתן ביום 25.10.2021 בתמ"ש 24437-09-21 ואשר במסגרתו קיבל בית המשפט את תביעת המשיבה, קבע כי המבקש ביצע הרחקה שלא כדין של הקטין שעניינו עומד לדיון (להלן: הקטין), כהגדרתה בסעיף 3(א) לתוספת לחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991 (להלן: אמנת האג או האמנה), וצווה להחזיר את הקטין לאיטליה – מדינה ממנה הוא הובא ארצה על ידי המבקש.

כמו כן, הניח המבקש על שולחני בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין אשר ניתן על ידי בית המשפט המחוזי – וזאת, עד להכרעה בבקשת-רשות-העירעור הנוכחית; בקשה להשהות את ההכרעה בבקשת-רשות-העירעור כדי שיוכל לשוב ולעדכנני אודות הליכי אימוצו של הקטין, שלדבריו ניפתחו באיטליה על ידי המשיבה; וכן בקשה להורות על שמיעת הקטין בהתאם לאמנה לזכויות הילד או, לחלופין, למינוי דחוף של אפוטרופוס לדין לקטין כדי לאפשר לקטין ייצוג עצמאי בהליך דנן (להלן: הבקשות הנילוות).

כך הוא גם לגבי "חריג ההשלמה", אשר מונע את החזרתו של הילד החטוף למדינה ממנה הוא נחטף אם בעל המשמורת ויתר עליה, במילים או במעשים, או השלים עם החטיפה (ראו: בע"מ 5303/21, פסקות 4 ו-49 לפסק דינו של השופט מינץ והאסמכתאות שם, וכן סעיף 13(א) לאמנה); והוא הדין בנוגע ל"חריג היתנגדות הילד" אשר מונע את חזרתו למדינה ממנה נחטף בהתקיים שלושה תנאים מצטברים, כדלקמן: הילד הגיע לגיל ולרמת בגרות שבהתקיימותם ראוי להביא בחשבון את השקפותיו.

...

יתרה מכך: נחה דעתי שהתפקיד של tutore, שכאמור הוטל על המשיבה על ידי בית המשפט באיטליה, כולל סמכויות אפוטרופסות.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת יחד עם הבקשות הנלוות.

המבקש ישלם למשיבה את הוצאות ההליך בסך כולל של 25,000 ש"ח. הקטין יוחזר לאיטליה לא יאוחר מיום 12.12.2021, ובכפוף לכך פסק דינו של בית המשפט המחוזי יישאר בעינו.

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי מתאריך ג' בכסלו תש"פ (1.12.2019) שלפיו, חויבה המערערת בדמי שימוש למשיב עבור חלקו בדירה, שהצטבר לחוב של 103,200 ₪ (נכון למועד פסק הדין).

בהחלטה מיום 1.6.2015 קבע בית הדין: "3. דירת הצדדים: ביה"ד ידון בפרוק השתוף לאחר שתתקבל הכרעה בעיניין המשמורת של הילדים. בנתיים האשה תמשיך לגור עם הילדים בדירה, כפי המצב היום." באמירה שהילדים ימשיכו להתגורר בבית המשותף, מקופל שבכך בעצם לא ניתן לחייב את האב בדמי המדור, מאחר והילדים מתגוררים בחלקו שבדירה, כל זמן שלא פורק השתוף בפועל.

אמנם בפסק הדין נשוא העירעור נכתב שמאחר והמערערת המשיכה להתגורר בדירה לאחר ההחלטה על המשמורת מיום 10.9.2015, ומאידך, המשיב חוייב בדמי המדור על ידי בית המשפט לעינייני מישפחה, הרי שהאשה התגוררה בחלקו של המשיב בנוסף לחיובו בדמי המדור, ולכן יש לחייבה בדמי השמוש, אבל לדעתנו מדובר בשגגה שיצאה מתחת ידם.

בהתאם לאמור, לדעתי יש לקבוע, שכל זמן שלא פורק השתוף בדירה בפועל, ועל המשיב רובץ החוב לתשלום דמי המדור הרעיוניים מבית המשפט בדמות תשלום מחצית מהמשכנתא (2,500 ₪ לחודש), יש לפטור את המערערת מתשלום דמי השמוש בכל התקופה הזו, ומאידך גיסא, לא ניתן לחייב את המשיב להשיב את חלקו במשכנתא עבור תקופה זו שכן היא משולמת בדמי המדור הנ"ל. ככל שיורה בית הדין על פירוק שתוף ויבוצע בפועל (שלגביו לא נדרשה התייחסותנו בפסק הדין הנוכחי), וממילא, דמי המדור הרעיוניים יבוטלו, בכפוף למתן סעד זמני בהתאם להוראות סעיף 6א לחוק יחסי ממון, הרי שעל המערערת לפנות לבית המשפט להשלמה ולעדכון של פסק דינו בנוגע לדמי מדור עדכניים.

...

אשר על כן לדעתי, יש לקבל את הערעור ולהורות על ביטולו של חיוב המערערת בתשלום דמי השימוש למשיב, ומאידך, המערערת לא תוכל לתבוע החזר תשלום המשכנתא עבור התקופה שבה המשיב מחויב בדמי המדור הרעיוניים בדמות תשלום מחצית המשכנתא.

הרב ציון לוז - אילוז מצטרפים למסקנות הרב שלמה שפירא הרב אברהם שינדלר אשר על כן, בית הדין קובע: הערעור מתקבל, והחיוב בדמי השימוש בפסק הדין נשוא הערעור מבוטל בזאת, ובעקבותיו ההוראה לקיזוז החוב מתייתרת.

בפסק דין של בית המשפט לעינייני מישפחה בראשון לציון (כב' השופטת מ' פולוס) מיום 29.10.2019 הוכרעו מספר הליכים בין הצדדים, בעיניין חלוקת הרכוש ביניהם וכן בעיניין משמורת ילדיהם, ארבעה מהם קטינים (להלן: הקטינים), ובעניין מזונות הקטינים.

המשיב והמבקשת ערערו על פסק הדין של בית המשפט לעינייני מישפחה, ובצד ערעור המשיב הגיש האחרון גם בקשת רשות לערער על ההחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע מיום 26.11.2019 (לאחר שבקשה לעיכוב ביצוע חדשה שהגיש לבית המשפט המחוזי נדחתה בהחלטה מיום 9.12.2019).

...

דין הבקשה להידחות בהעדר עילה להתערב בפסק הדין של בית המשפט המחוזי ב"גלגול שלישי".

בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב בנסיבות העניין, בהתבסס על התשתית העובדתית שהונחה לפניו.

הבקשה נדחית.

במסגרת סיכסוך הגירושין התנהלו מספר הליכים בנוגע למשמורת הילדים והשהות עם האב.

שלישית, מעלה המבקשת טענה ביחס לעוולת הנגישה, אותה היא מכנה "בחירתה של סופי". לטענת המבקשת, פסקי הדין של הערכאות קמא יוצרים אפקט מצנן כלפי הורים והרתעת יתר בכל הנוגע להגשת תלונות במישטרה וברשויות הרווחה ביחס לפגיעות בילדיהם הקטינים – מקום בו כבר הוגשה תלונה כזו בעבר ונסגרה.

על פי דין, מקום בו בעל דין מבקש להשיג על החלטת ביניים שניתנה בעיניינו, נתונה לו האפשרות להגיש בקשת רשות ערעור ("בגילגול שני") בסמוך להינתנה, או לערער עליה במסגרת העירעור על פסק הדין הסופי בהליך.

...

לצד האמור, יודגש כי אף אם המבקשת לא הזכירה במפורש ובמישרין את האב בפרסומיה, אין בכך כדי להביא למסקנה כי לא טמונה בהם לשון הרע נגדו.

לכן, אין בידי לקבל את עמדת המבקשת שלפיה שימוש בעוולת הנגישה בנסיבות העניין עלול ליצור "אפקט מצנן כלפי הורים והרתעת יתר בכל הנוגע להגנת שלומם וביטחונם של ילדיהם". יסודות עוולת הנגישה בענייננו מתגבשים על בסיס הממצא העובדתי כי המבקשת פעלה בזדון ובלי סיבה סבירה עת הגישה את התלונות החוזרות במשטרה – במטרה להרע ולהסב נזק למשיבים.

סיכומו של דבר: הבקשה נדחית.

בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 21.11.2022, בעמ"ש 11265-05-22 (השופטים ש' שוחט – סג"נ, ע' רביד ו-נ' שילה), שבגדרו היתקבל חלקית ערעור המבקשת על פסק הדין של בית המשפט לעינייני מישפחה בתל אביב-יפו, מיום 13.3.2022, בתלה"מ 55069-12-20 (השופט א' שני).

מִנִי אז, מנהלים הצדדים הליכים משפטיים רבים, בכללם הליכים לגבי המשמורת על הילדים, אחריות הורית, הסדרי שהות, ועוד כיוצא באלה.

...

המבקשת טוענת בעניין זה, כי לא "יעלה על הדעת לומר [...] לילדים שחוו אלימות מידי אביהם", כי עליהם לעמוד עִמו בקשר, "כתנאי לקבלת מזונותיהם, ואף מבלי שעבר כל טיפול לריסון ההתנהגות האלימה". טענות אלה – אין בידי לקבל.

אשר על כן, בהינתן המצע העובדתי המתואר, נשמטת הקרקע תחת טענות המבקשת, לעניין מתן רשות הערעור; דינן, אם כן, להידחות.

על בית המשפט להציג אפוא בפסק הדין גם רכיבים אלה, באופן אובייקטיבי, וזאת, ככלל, במילותיו-הוא, אף כאשר מקובלת עליו גרסתו של צד במלואה; הצדק צריך כידוע גם להראות (בג"ץ 1356/96 בן דוד נ' ראש ממשלת ישראל, פ"ד נ(1) 661, 666 (1996)).

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת.