ערעור על פסק דין בעניין השקעה בחברת הזנק

נקבע כי אין כל ספק שהבורר היה ער להנחה לפיה כניסת משקיע לחברת הזנק מדללת את אחוזי ההחזקה של השותפים הקיימים, ולכן חישב את הפצוי שפסק למשיב על בסיס שיעור החזקה של 38% בלבד, חלף 50% כפי שהעריך המומחה מטעמו.

הלכה מושרשת היא כי רשות ערעור על פסקי דין של בית המשפט בעינייני בוררות תנתן במקרים חריגים בלבד בהם מתעוררת שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או כאשר עלול להגרם עוות דין חמור (ראו למשל: רע"א 3962/18 לבנון נ' ניהול ודיור (ע"מ) (21.6.2018); רע"א 4453/18 דעדוש נ' אגודת גורן, מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ (15.7.2018); רע"א 3313/18 אברמוביץ נ' גלית (16.5.2018)).

...

בית המשפט מצא כי די בהפחתות אלה על מנת לאזן את צורך ההפחתה התאורטית בגין דילול אפשרי.

דיון והכרעה דינה של הבקשה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

הבקשה נדחית אפוא.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5315/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר המערער: צבי פוגל נ ג ד המשיבים: 1. כונס הנכסים הרישמי 2. עו"ד נועם שיפמן 3. בנק דיסקונט לישראל בע"מ 4. בנק לאומי לישראל בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' כדורי) מיום 8.7.2021 בפש"ר 31319-09-18 בשם המערער: עו"ד דור זוהר ][]פסק-דין

]השופט ד' מינץ: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' כדורי) מיום 8.7.2021 בפש"ר 31319-09-18, בגדריו הוכרז המערער פושט רגל ואושרה בעיניינו תכנית פרעון.

משכך, נקבע כי על המערער להפנים כי לאור גילו הצעיר, המרץ שהוכיח בעבר בהקמת חברת הזנק והשכלתו האקדמית, עליו להשקיע בחיפוש משרה התואמת את כישוריו ואשר תאפשר לו למצות את פוטנציאל הישתכרותו.

...

בנסיבות אלה, קבע בית המשפט תכנית פירעון מדורגת שלפיה המערער ישלם סכום כולל של 144,000 ש"ח במתכונת שלהלן: 6 תשלומים בסך של 2,000 ש"ח; 12 תשלומים בסך של 3,000 ש"ח; ו-24 תשלומים נוספים בסך של 4,000 ש"ח. מכאן הערעור שלפנינו בו נטען כי תכנית הפירעון שנקבעה לא תואמת את נתוניו הכלכליים והרפואיים של המערער.

לאחר עיון בערעור על נספחיו, הגענו לכלל מסקנה כי דינו להידחות על הסף לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

לא מצאנו כי המקרה שלפנינו מצדיק חריגה מכלל זה. גם לגופו של עניין, לא מצאנו כי יש ממש בטענות המערער ביחס לתכנית הפירעון שנקבעה לו. תכנית הפירעון נקבעה על ידי בית המשפט המחוזי לאחר שמיעת טענות הצדדים ולאחר בחינת כלל נסיבות העניין ומכלול מאפייניו של המערער – הן הרפואיים והן הכלכליים.

בנסיבות אלה, הערעור נדחה.

עמדת התובע בהליך הייתה, בתמצית, זו: בינו לבין הנתבע 1 ("הנתבע") הייתה שותפות עסקית מהלך עשרות שנים; השותפות השקיעה במגוון תחומים לרבות בחברות הזנק ופרויקטים בנדל"ן; חלוקת הרווחים הייתה שווה בשווה; בשותפות היה התובע אמון על איתור הזדמנויות להשקעת כספים ולסגירת עיסקאות השקעה, בעוד הנתבע היה אחראי על הניהול הכספי ועל מרבית עבודת הניהול לגבי נכסי מקרקעין שנרכשו; בשלב מסוים הגיעו הצדדים להסכמות לגבי חלוקת נכסי המקרקעין של השותפות אולם הנתבע החל להיתכחש לזכותו של התובע בנכסים אלה, והוא גם מסרב לתת לתובע את חלקו בכספי השותפות המופקדים בחשבונות שונים.

בהחלטה זו לא יפורטו או יתומצתו עשרות עמודי פסק הדין החלקי על הסוגיות השונות שנידונו בו. כרקע להחלטה יצוין אך זאת: בפסק הדין החלקי הוכרו יחסי שותפות בעיקר לגבי השקעות שבוצעו בעצת התובע מכספים שנמצאו בחשבונות בנק מסוימים.

נטען, כי מאחר שלפי פסק הדין החלקי מדובר בשותפות ומבלי לגרוע מזכותם של הנתבעים לערער על הקביעה לגבי קיומה של שותפות, לא יעלה על הדעת לבקש חוות דעת כאשר הצד האחר לשותפות (התובע) אינו מגלה את מלוא המידע שבידיו.

...

הנתבעים הכחישו קיומה של שותפות וכן טענו כי בכל מקרה דין התובענה להידחות בשל התיישנות וסיבות נוספות.

אני מורה בעניין הבקשות העומדות על הפרק והמשך ההליך, כדלקמן: ככל שברצון הנתבעים להגיש תחשיב מעודכן בהתאם למסמכים שהגיעו לידי הצדדים לאחר הגשת התחשיב (ועד להודעת הסטטוס של הצדדים מיום 24.10.2022) מצדדים שלישיים בעקבות ההוראות למתן חשבונות כפי שניתנו מאז מתן פסק הדין החלקי, יעשו כן עד ליום 14.12.2022.

לטענת הנתבעים לא ניתן להסתמך בעיניין זה על הסעיף הכללי בתקנון חברת הארווסט לפיו מטרת החברה "לעסוק בכל עיסוק חוקי". לטענת הנתבעים אין מקום לכפות על בעלי מניות בחברת הזנק שלא צלחה איסורי תחרות, שכן הדבר יחייב יזמים "לקנות את חירותם" בהליך היתמחרות, מה שיפגע בתעשיית ההיי-טק. לעניין זה מסתמכים הנתבעים על מאמרה של יפעת ארן "דיני חברות הזנק" משפטים נג (2022; להלן: "ארן"), אשר מתחה ביקורת על פסק הדין בעיניין אינטגריטי.

השופטת רונן קבעה שבהיעדר "הסדר תיחום פעילות" בין החברה לבין נושאי המשרה (שאושר כדין), יש לבחון שני מעגלים: המעגל הראשון הוא תחומי הליבה של פעילות החברה, הנוגע הן לפעילותה הנוכחית והן לפעילותה הצפויה, כפי שמשתקף מדיווחיה למשקיעים; והמעגל השני כולל "פעילויות משיקות שיש להן זיקה לפעילות הליבה". חובותיהם של נושאי המשרה ביחס להזדמנויות עסקיות במעגל השני נגזרות מתפקידם בחברה.

יצוין כי על פסק הדין בעיניין אינטגריטי הוגש ערעור לבית המשפט העליון, ואולם עוד בטרם נשמע העירעור (ולא בעקבות המלצת בית המשפט העליון) הגיעו הצדדים לפשרה (ע"א 2493/18 גונן נ' אינטגריטי תוכנה 2011 בע"מ (נבו, 21.5.2019)).

...

אני סבור שאף אם היה נדרש במקרה דנן פיצול סעדים (וכאמור אני בדעה, בהתאם לגישה השלטת בפסיקה, שלא נדרש היתר כזה), שיקולי צדק מצדיקים מתן פיצול סעדים ביוזמת בית המשפט בכדי שהתובע לא ייוותר ללא סעד, שעה שהנתבע 2 הפר באמצעות הנתבעת 1 (חברת אמפיריקל) את חובת האמונים החלה עליו (ר' למשל: ע"א 4787/06 מנאע נ' עזבון המנוח חוסין סלים מנאע, פס' ס"ג (נבו, 26.5.2008); ע"א 4836/06 עזבון המנוח סאלח יוסף חמוד נ' חרב, פס' לט (נבו, 13.7.2008)).

אין במתן היתר לפיצול סעדים כדי לשנות ממסקנה זו. סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת במובן זה שניתן לתובע סעד הצהרתי לפיו בהקמתה והפעלתה של חברת אמפיריקל הנתבע 2 הפר את חובותיו כלפי התובע וכלפי חברת הארווסט כנושא משרה ובעל שליטה בחברת הארווסט שלא להתחרות בעסקי חברת הארווסט ולא לנצל הזדמנות עסקית שלה; וכן הפר את חובתו כבעל מניות בחברת הארווסט שלא לקפח את התובע.

לאחר שנתתי דעתי לשיקולים הקבועים בתקנה 153(ג) לתקנות החדשות; משעה שקיבלתי את מרבית טענותיו של התובע נגד הנתבעים; ואף שקבעתי כי אין מקום לפסוק לתובע את הסעד ההצהרתי המבוקש נגד הנתבע 2 אלא סעד הצהרתי מצומצם יותר, וכי לא עומדת לתובע עילת תביעה נגד הנתבעים 3 ו-4, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחייב את הנתבעים 1 ו-2, ביחד ולחוד, בהוצאות התובע בסך כולל של 75,000 ש"ח, וכי אין לפסוק הוצאות לטובת או לחובת הנתבעים 3 ו-4.

המבקש ייסד בשנת 2004 חברת הזנק (להלן: החברה) יחד עם שלושה שותפים.

המבקש טען כי המשיב הציג מצגי שוא אודות החברה המשקיעה במטרה להשתלט על החברה ועל נכסיה, וכי מצגים אלה הובילו להתפרקותה.

המבקש הגיש ערעור על פסק הדין לבית משפט זה. ביום 13.12.2023 דחה בית המשפט (השופטים י' עמית, ע' גרוסקופף וג' כנפי שטייניץ) את העירעור מכוח תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), תוך שצוין כי המערער לא הוכיח קיומה של עילה תביעה אישית נגד המשיב.

מכאן הבקשה שלפניי, בה נטען כי פסק הדין מעורר שאלה משפטית לעניין מצב הדברים שבו נוכח פירוקה של החברה, לא ניתן להגיש תביעה נגזרת.

...

דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא.