בגדר פסק הדין, קיבל בית המשפט תביעה שעניינה סיכסוך מקרקעין בערערה, והורה לרשום את החלקה על שם המשיבים 7-1.
טענות הצדדים
המערערת סבורה כי נפלו שגיאות רבות בפסק דינו של בית משפט קמא, ובין היתר כי לא היה מקום לדחות את טענת ההתיישנות ואת טענת השהוי; כי פרשנות בית משפט קמא למנגנון תקנת השוק הקבוע בחוק נכסי נפקדים – שגויה; כי קיומו של הסכם המכר בין מישפחת יונס למשפחת עקל לא הוכח דיי הצורך; ועוד.
כך, נטען כי קיומו של הסכם המכר בין מישפחת יונס למשפחת עקל לא הוכח כדבעי, בשים לב לכך שכל המעורבים בעיניין פרט למחמוד נפטרו, ומחמוד עצמו קיבל פיצוי בגין זכויותיה של פאטמה בחלקה, באופן המטיל לשיטת המערערת ספק בגירסתו המאשרת את קיומו של הסכם המכר.
על פסק דין זה הוגש העירעור שלפנינו.
עסקה מול "אדם אחר"
כאמור, תנאי בלעדיו אין לצורך תחולת תקנת השוק על עיסקאות שמבצע האפוטרופוס בנכסים מוקנים הוא כי העסקה בוצעה מול "אדם אחר". לגישת חברי, תנאי זה אינו מיתקיים במקרה דנן, באשר הן האפוטרופוס והן רשות הפיתוח הם אורגאנים של מדינת ישראל, ומשכך לא ניתן לראות במכירה של נכס מהאפוטרופוס לרשות הפיתוח, כבמקרה דנן, כמכירה ל"אדם אחר".
...
לאור האמור, מקובלת עלי מסקנתו של חברי, השופט קרא, כי במקרה דנן אין תחולה לסעיף 17 לחוק נכסי נפקדים, ואולם לגישתי הסיבה לכך היא שהאפוטרופוס ורשות הפיתוח לא עמדו בדרישת תום הלב הקבועה בסעיף הנזכר.
בהתאם, הערעור נדחה איפוא.
השופט ד' מינץ :
מסכים אני עם חבריי כי דין הערעור להידחות.
