לפנינו ערעור על פסק הדין ועל דחיית הבקשה לפסילת הרכב בית הדין האיזורי בחיפה.
ערעור זה התברר לפני בית הדין הגדול בהרכבו הקודם, ובפסק הדין מיום כ"ד בניסן תשע"ט (29.4.19) נפסק שהסכם הגירושין שנחתם בין הצדדים בטל.
ולהלן ציטוט מהפרוטוקול:
בית הדין: משכך ולאור החומר לאור הסכמת האיש להתגרש ולאור פסק הדין של בית הדין הגדול מיום כ"ד בניסן תשע"ט (29.4.2019) אשר החזיר את התיק לדיון בבית הדין האיזורי בעיניין הכתובה ועניין ההסכם יעבור לכל ערכאה:
[.
מסקנות כבוד בית הדין האיזורי שיש לקבל את תביעת האשה ולחייב את המערער במתן הגט ולהטיל עליו את הסנקציות המדוברות (שנידון בהן בהמשך) אינן תולדה של משוא פנים כלל וכלל אלא פרי ניתוח הנסיבות שהיו מונחות לפניו, שהובילו את בית הדין למסקנה שמדובר בבעל המעגן את אישתו שנים רבות ומהתל בבית הדין (ובכלל זה בחזרתו מהסכם הגירושין) ושכל טענותיו לשלום בית היו מן השפה ולחוץ, כאשר במקביל הוא מנהל יחסים עם אשה זרה.
...
סוף דבר, אינני רואה בהליך קבלת ההחלטה פגם המצדיק את ביטולה רק בגלל הפגם שבהליך, וכאמור איננו דנים בהחלטה כשלעצמה, אם על בסיס נימוקיה היא מצדיקה את החיוב בגט אם לאו, שכן לזה לא נדרשנו כלל במסגרת הערעור.
כותב עמיתי לגבי ההצדקה לצירוף דיין חדש לפסיקה לחיוב בגט, כאשר זה לא השתתף כלל בדיונים קודמים אלא נכח בתחילת דיון – כמה שורות פרוטוקול בלבד – שבו המערער הכחיש את הטענות שהעלתה המשיבה:
אין ספק שבטרם שהצטרף להחלטה קרא את החומר שבתיק ועם שמיעת הצדדים בדיון הגיע למסקנה נשואת הערעור [.
הרב יעקב זמיר
לפיכך, לאור כל האמור לעיל בית הדין פוסק:
אנו דוחים את הבקשה לפסלות הרכב בית הדין האזורי הנ"ל.
הסנקציה של חיוב המערער להופיע כל יום בבית הדין האזורי ולשהות כל יום במסדרון בין השעות 8:30 עד לסוף היום, וללא הגבלה בזמן, היא סנקציה חמורה ביותר, ואין לה אזכור בחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה – 1995, ולא בתקנות הדיון.