ערעור על פסק דין בעניין בעלות על חלקות אדמה בחדרה

הצדדים הם בעלים במשותף של זכויות בחלקה 576 בגוש 10570 בחדרה (להלן: "המקרקעין").

דיון והכרעה; תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובעת: "מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו". ככלל, על בעל דין לקיים מועדים הקבועים בדין.

משכך, נקבע בעיניין אסולין כי שעה שבית משפט נידרש לבחון קיומו של טעם המיוחד, עליו לבחון את משך האיחור, מהות הטעם שהוצג לאיחור, תוך שבית המשפט הוסיף כי טעם המצדיק הארכת מועד הנו טעם מיוחד "שאינו מצוי בשליטתו או בתחום צפייתו הסביר של מבקש הארכה; מידת ההסתמכות של הצד שכנגד, על פסק הדין, וכן סכויי ההליך". שיקול נוסף שעל בית המשפט לקחת בחשבון, הוא אינטרס ההסתמכות ובעניין זה ראו בש"א 10934/05 הסתדרות העובדים הכללית החדשה בארץ ישראל נ' בנק הפועלים (פורסם במאגרים), שם נקבע, בין היתר, כי מקום בו בעל דין היה מודע לכוונת הצד שכנגד להגיש ערעור, תוך המועד הקצוב לערעור, לא נפגע אינטרס ההסתמכות.

...

לפיכך, לשיטתו, יש לדחות את הבקשה.

עוד נקבע בעניין הלפרין, כי מקום בו הוכח כי בעל הדין המבקש ארכה כאמור פעל מתוך זלזול בסדרי הדין, תיחלש ההצדקה להיעתר לבקשתו; כי יש להראות כי אכן מדובר בטעות סבירה וכי בעל הדין פעל בשקידה ראויה להגשת ההליך במועד.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא א' אליקים והשופטים ת' נאות פרי ו-א' פורת) בע"פ 5639-08-20, מיום 20.12.2020, בגדריו נדחה ערעור המבקשים על החלטות בית משפט השלום בחדרה (השופט א' קפלן) בת"א 9409-01-20, מימים 12.2.2020, 5.3.2020 ו-18.3.2020.

ביום 12.2.2020 הורה בית המשפט המחוזי על צו מניעה זמני בהליך אזרחי שעניינו במחלוקת בין המבקשים לבין המשיבה 1 (להלן: העמותה) באשר לאופן חלוקת הבעלות על מקרקעין, הממוקמים בחלקה 73 בגוש 8758 בבאקה אלגרביה (להלן: המקרקעין) ואשר גודלם 18,600 מ"ר, האוסר על המבקשים או מי מטעמם לבצע עבודות במקום.

...

ואולם, משטענה זו לא הועלתה על ידי המבקשים וממילא הערעור נדחה מחמת האיחור בהגשתו, הרי שנקבע כי אין מקום להידרש לכך.

דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בית משפט לעניינים מקומיים בחדרה בב"נ 35234-10-21 פיין נ' ועדה מקומית לתיכנון שומרון תיק חצוני: בפני כבוד השופטת רקפת סגל מוהר מבקש ליהו פיין ע"י ב"כ עוה"ד משיבה ועדה מקומית לתיכנון שומרון ע"י ב"כ עוה"ד החלטה

ערעור המבקש על אותה החלטה נדחה ע"י בית המשפט המחוזי ביום 31.3.20 (ר' עפ"א (מחוזי חיפה) 2287-03-20) וגם בקשתו לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נדחתה ע"י בית המשפט העליון (ר' החלטת בית המשפט העליון מיום 19.4.20 ברע"פ 2416/20).

השמוש שנעשה במקרקעין במקרה זה עומד בשני התנאים הנדונים באשר מדובר בפעילות בעלת זיקה ישירה לפעילות החקלאית באיזור והשפעתה על הסביבה החקלאית זניחה ובלתי קיימת.

כך, נקבע כבר בעיניינו בעפ"א (מחוזי חיפה) 19408-01-21 כי "בנגוד לטענת המערער, השמוש המסחרי המבוקש אינו תואם על פני הדברים את סעיף 156(א) לחוק התיכנון והבניה וסעיף 7(ב) לתוספת הראשונה" וכן כי "פעילות המכירה במקרקעין היא פעילות מסחרית טהורה, היא מנותקת מהייצור והגידול המסחרי. ככזו היא אסורה ומן הדין היה להורות על הפסקתה...". טענות המבקש בבקשה הנוכחית בהקשר זה מתממות ונעדרות תום לב שכן בבדיקות שנערכו במקום הסתבר כי מדובר במצב זהה – אותה מכירה, אותה תכנית ואותו ייעוד קרקע, רק בחלק שונה.

לכך השיבה ב"כ המשיבה כי המבקש העתיק את עסקיו לגוש 10163 חלקה 88, אותה חלקה שבה הוקמה בשעתו "חוות הפרפרים" ואשר לגביה בית המשפט העליון כבר פסק כי לא ניתן לקיים בה פעילות מסחרית, אלא שהמבקש "מנהל בה את עסקיו בשטח קטן יותר של בערך 85 מ"ר ובדיוק אותו מרכול שהיה בחלקה הקודמת...", והוא עושה כן ללא היתר, ללא בקשה לשימוש חורג וללא תכנית המאפשרת שימוש מסחרי.

...

מפני כל אלה טען המבקש כי דין הצו להתבטל וכי לכל הפחות יש לעכב את הליכי ביצועו עד למתן החלטה בבקשת המבקש למתן הנחה בהתאם להוראת הגמישות בתכנית ש/23/א. תגובת המשיבה בתגובתה מיום 9.11.21, טענה המשיבה כי דין הבקשה להידחות מן הטעמים שיפורטו להלן: השימוש אותו עושה המבקש במקרקעין אינו חקלאי, שכן הוא מפעיל בהם חנות מרכול בשטח של כ- 85 מ"ר לממכר ירקות, פירות ועוד.

לתמיכת דבריה הגישה ב"כ המשיבה את דו"ח הביקור שנערך במקום ביום 14.2.22 והתמונות שצולמו בו באותו מועד (נ/1) ולסיכום אמרה: "... יכול להיות שהיום בשטח הנוכחי הסיכוי להוצאת תב"ע יותר גדול. עוד אין לנו היתכנות כי מדובר בועדה מחוזית..." ובהמשך הוסיפה: "... התב"ע תארך איזה תשעה חודשים. במשך שנה שלמה המבקש עושה שימוש בניגוד לתוכנית ולהיתר. האפשרות היא כמובן להפסיק את השימוש במקום הנוכחי ושימכור תחת מצללה כמו שהגדרנו זאת גם בשטח הקודם, שימכור בשטח מצומצם תחת ציליה ולא עם הקופות הרושמות ועם כל הציוד והמזגנים וכל מה שיש שם והמקרר התעשייתי, שימכור את מרכולתו שהוא טוען שמגדל, תחת מטריה עד שהתב"ע תאושר ואז הוא יוכל להמשיך לפעול...". לשאלותי השיבה ב"כ המשיבה כי במהלך אותה שנה בה המבקש מבצע פעילות מסחרית בחלקה, ננקטו כנגדו מספר פעולות שלא הועילו (ר' דו"חות הביקור והצו שהוצא בביום 29.9.21 – נ/1 ו- נ/2) ועוד אמרה: "...לא העלמנו עין. אפשרנו לו להוציא היתרים, בקשה לשימוש חורג, להגיש תב"ע והוא לא עשה את זה עד עכשיו...". לנוכח דברים אלה ולאחר שב"כ המבקש הצהיר כי "הבקשה מוכנה", הוריתי לב"כ הצדדים לעדכנני עד ליום 19.7.22 האם הבקשה לשינוי תב"ע אכן הוגשה והאם הצליחו להגיע ביניהם להסכמות באשר להתאמת אופי הפעילות המתבצעת במקום לציפיות הועדה באופן שניתן יהיה "לחיות איתו בשלום" עד שתתקבל החלטה בבקשה לשינוי תב"ע. ביום 24.7.22 עדכן ב"כ המבקש כי הבקשה לשינוי תב"ע הוגשה ביום 12.7.22 וצרף להודעתו את מסמכי התכנית מס' 353-1116698 שטח חקלאי – חלקה 88 גוש 10163 בנימינה.

הכרעה לא בכדי סקרתי באריכות את השתלשלות העניינים בעניינו של המבקש שכן אני סבורה כי אופן התנהלותו לאורך השנים שחלפו מאז הוצאו נגדו צווי הפסקת השימוש בשנת 2018, מצדיק כשלעצמו את דחיית בקשתו על הסף.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

בית המשפט המחוזי בחיפה ע"א 50362-06-22 מריסאת נ' קרן קיימת לישראל 18.1.2022 לפני: השופט יצחק כהן השופט אמיר טובי השופטת רבקה איזנברג 1. פאיז חדר מחמוד מריסאת (ת"ז xxxxx9533) 2. יחיא פאיז מריסאת (ת"ז xxxxx7055) ע"י ב"כ עו"ד עבד אל-מאלכ דהאמשה המערערים קרן קיימת לישראל ע"י ב"כ עו"ד רפאל בס המשיבה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט יניב הלר) מתאריך 14.4.2022 בתיק ת"א 55022-06-13. פסק דין

פסק הדין בבית משפט קמא בפסק הדין קבע בית משפט קמא, כי המערערים העלו שלוש טענות הגנה עיקריות, והן: (א) טענה לבעלות בחלקה; (ב) טענה להתיישנות התביעה; (ג) תביעה לזכות קניין מכוחה של "החזקה נוגדת". בהתייחסו לעניין הבעלות, קבע בית המשפט שהמערערים יתקשו לסתור את הבעלות הראשונה הן לאור הוראת סעיף 1 לחוק יסוד מקרקעי ישראל והן לאור סעיף 81 לפקודת ההסדר.

ואולם, גם אם היה מקום לקבל את טענת בא כוחם המלומד של המערערים, לפיה עוד לפני כניסתו לתוקף של חוק המקרקעין (בתאריך 1.1.1970), המערערים רכשו זכויות להחזיק בחלקה על דרך "ההתיישנות הרוכשת", הרי שבמועד סיום הליכי ההסדר בחלקה (5.10.1971), זכויות אלה בטלו מן העולם.

בעניינינו, המערערים לא הוכיחו כי הגישו בקשה לפי החוק, ולמעשה ספק רב אם היו זכאים לקבל זכות חכירה בקרקע, הן משום שבבעלות המערער מס' 1 קרקע אחרת (1/16 חלקים בחלקה 11) והן משום שאין מדובר בקרקע שהמערערים מעבדים אלא בקרקע שהם מגדלים עליה עדר עיזים.

...

העובדה, שאדם מחזיק במשך זמן ממושך במקרקעין השייכים למדינה, היא כשלעצמה אינה מבססת את המסקנה שמדובר בהחזקה נוגדת.

אשר על כל האמור לעיל, אציע לחברי לדחות את הערעור.

רבקה איזנברג, שופטת אשר על כל האמור לעיל הוחלט לדחות את הערעור.

ענייננו בחלקת מקרקעין הידועים כגוש 10006 חלקה 118 בעיר חדרה (להלן: המקרקעין), אשר הבעלות בה נרשמה בשנת 1965 על שם ליאו פריש, ללא ציון מספר זהוי, כפי שהיה נהוג באותה העת.

ביום 19.6.2023 הגישה המבקשת ערעור על פסק הדין, ולצידה הבקשה שלפניי, בגדרה מבוקש ליתן סעד זמני האוסר על המשיבים לבצע כל דיספוזיציה במקרקעין עד להכרעה בעירעור.

לגבי מאזן הנוחות, נטען כי טענת המבקשת ולפיה בכוונתם להשכיר את המקרקעין היא "תמוה[ה] להחריד", שכן המדובר בשטח המצוי בחולות חדרה, שהם הבעלים של כ-65% ממנו, שלא ניתן להשכירו וששוויו היחידי הוא במכירה.

נקודת המוצא היא שהגשת ערעור אינה מצדיקה כשלעצמה עיכוב ביצוע פסק הדין, וההלכות באשר ל"מקבילית הכוחות" הנוהגת בבקשות למתן סעד זמני ידועות, כך שלא ראיתי צורך לחזור על הדברים (וראו, מיני רבים, ע"א 3592/17 עווידאת נ' מנהל מקרקעי ישראל מחוז הצפון – נצרת עלית, פסקה 4 והאסמכתאות שם (11.6.2017); ע"א 8184/17 בן שבת נ' בי.אי.טי יזום ופיתוח נדלן בע"מ, פסקה 5 (20.11.2017); ע"א 7808/20 קלנר נ' יגאל ארנון ושות', פסקה 6 והאסמכתאות שם (14.12.2020) (להלן: עניין קלנר)).

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

מתן צו כאמור נועד למנוע את החשש שהמקרקעין יימכרו לצד שלישי תם לב, מה שעלול לסכל את האפשרות להשיב את המצב לקדמותו אם הערעור יתקבל בסופו של דבר (וראו, למשל, ע"א 3119/17 עזבון המונח מויאל דוד בן יוסף ז"ל נ' עזבון בכור שמול בן ישועה ז"ל, פסקה 2 (22.5.2017); ע"א 2715/21 פלד נ' צברי, פסקה 6 והאסתמכאות שם (7.6.2021); עניין קלנר, פסקה 7).

אשר על כן, הבקשה מתקבלת, וניתן בזה צו האוסר על המשיבים לבצע כל דיספוזיציה במקרקעין עד להכרעה בערעור.