ערעור על פסק דין בסילוק יד ממקרקעין מופקעים

]השופט ד' מינץ: ] לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט מ' כדורי) מיום 15.12.2019 בעת"מ 52446-04-19, בגדריו נדחתה עתירת המערערים לביטול הפקעת מקרקעין המצויים בשכונת שיח ג'ראח שבירושלים אשר יועדו להקמת גני ילדים.

לשלמות התמונה יצוין כי טרם הכרעה בעתירה, דן בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' בר-עם) בהמרצת פתיחה שהוגשה מטעם הועדה המקומית מכוח סעיף 8 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: פקודת הקרקעות) (ה"פ 20638-01-19; להלן: המרצת הפתיחה) לסילוק ידם של בעלי הזכויות במקרקעין מהמקרקעין לצורך מימוש ההפקעה.

די בכך איפוא על מנת לסלק מן הדרך את טענותיהם של המערערים באשר לחלופת ה"מימוש העצמי" וכן בנוגע למידתיות ההפקעה ו"תכנית ההצרחה" (ראו והשוו: ה"פ (מחוזי ת"א) 7814-06-12‏ ‏הוועדה המקומית לתיכנון ובנייה תל אביב נ' קנדי, פסקה 15 (14.1.2019); עת"מ (מחוזי חי') 56155-09-19 מחאמיד נ' עריית אום אל פחם, פסקות 39-36 והאסמכתאות הנזכרות שם (7.6.2020); ה"פ (מחוזי י-ם) 21099-11-19 ועדה מקומית לתיכנון ירושלים נ' מחמוד, פסקה 15 (8.6.2020); ה"פ (מחוזי י-ם) 19642-10-19 הוועדה המקומית לתיכנון ובניה ירושלים נ' חברת בתי המלון המערביים, פסקה 24 (19.1.2021); ערעור שהוגש על פסק דין זה – טרם הוכרע (ע"א 1911/21)).

...

לא שוכנעתי כי האכסניה הראויה להעלאת טענות אלה היא במסגרת העתירה והערעור דנן.

כזכור, הוועדה המקומית בחנה את התכנית החלופית שהוגשה על ידי המערערים והמליצה לוועדה המחוזית לדחותהּ בציינה כי "אין לאפשר הצרחה של השטח החום הפנוי עם שטח חום חדש אשר כולל מבנה קיים בתחום ושאינו תואם לצרכי ההקצאה" (סעיף 10 להודעת הערעור).

סוף דבר: אם תשמע דעתי, הערעור יידחה, והמערערים יישאו בהוצאות המשיבות בסך של 15,000 ש"ח. השופט י' עמית: אני מסכים.

הרקע לבקשה ביום 22.9.2019 הגישה המשיבה, רשות מקרקעי ישראל (להלן גם: רמ"י), תביעה בבית משפט שלום בירושלים כנגד המבקש לסילוק יד מהשטח הידוע כגוש 28054 חלקה 31 (להלן: המקרקעין).

עוד צוין כי מדו"ח הפיקוח שהציגה המשיבה בפברואר 2015, עולה שאין מגורי קבע במקום וכי המבקש מתגורר במקרקעין "לסירוגין". על פסק הדין בתביעת הפינוי הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי, וכן בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בעירעור.

כעולה מהאמור לעיל, בעירעור שהוגש על-ידיו טוען המערער כי יש לו זכויות במקרקעין ומשכך פסק-הדין של בית משפט השלום המורה על פינויו – שגוי.

ואולם, אף מבלי להביע עמדה לגופו של עניין באשר לסכויי טענות המבקש בהקשר זה להיתקבל, שאלה התלויה בין היתר בסכויי העירעור התלוי ועומד על פסק הדין בתביעה האזרחית בפני בית משפט זה, הרי שבית המשפט קמא לא נתן דעתו לטעם השני עליו ביסס המבקש את עירעורו – הטענה כי השטח לא הופקע.

...

יחד עם זאת, בית משפט השלום גם הפנה לדו"ח הפיקוח שהציגה המשיבה מחודש פברואר 2015 ולפיו אין "מגורי קבע" במקום, אך נראה שהמבקש מתגורר שם "לסירוגין". המסקנה של כלל האמור היא אם כן כי פסק הדין של בית משפט השלום אינו קובע מסקנה ברורה לפיה המבקש אינו מתגורר במקרקעין, ואף עולה ממנו כי הוא מתגורר שם לסירוגין.

מכל מקום, בסופו של דבר קבע בית משפט השלום כי הוא כלל לא נדרש להכריע בטענות אלה.

לאור כל האמור הערעור מתקבל.

ערעור שהגישה המערערת על פסק הדין בתביעת הבעלות נמחק לבקשתה, לאחר דיון שהתקיים בו, תוך שמירת טענות הצדדים.

פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 5964/03 עיזבון המנוח אדוארד ארידור ז"ל נ' עריית פתח תקוה, פ"ד ס(4) 437 (2006) (להלן: עניין ערעור ארידור), ובעקבותיו פסק הדין שניתן ב-דנ"א ארידור, קבעו כי על תביעה לתשלום פצויי הפקעה תחול היתיישנות.

יחד עם זאת, עיון בדברים שנכתבו, וכן בשיקולים שעמדו ביסוד הגישות השונות מלמד כי כוונת הדברים הייתה לתפיסת חזקה בפועל ולא לתפיסה רעיונית של החזקה, בדרך של משלוח דרישה, הגשת תביעה לסילוק יד, ואף לא מתן פסק דין, ככל שטרם בוצע, וכי המועד שבו עומדת הזכות לקבלת פצויי הפקעה נגזר מפינוי המקרקעין.

...

העלאת טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה נוכח המסקנה, שאליה הגעתי איני נדרש לטענות הנוספות שהעלו התובעים.

סיכום על יסוד האמור, אני דוחה את טענת ההתיישנות שהעלו הנתבעות.

הנתבעות ישלמו לתובעים את הוצאות המשפט בגין הבקשה בסכום של 7,500 ₪.

בבית המשפט העליון רע"א 2453/23 לפני: כבוד השופט י' כשר המבקשים: 1. חאלד חיאדרה 2. עלי חיאדרה 3. אבראהים חיאדרה 4. סאלח חיאדרה 5. יוסף חיאדרה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' הנשיא ר' שפירא, וכב' השופטות ב' טאובר (ס"נ) ו-ע' אטיאס), מיום 26.1.2023, ב-ע"א 32189-07-22; בקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקשים: עו"ד כמאל כמאל; עו"ד איימן אבורייא בשם המשיבה: עו"ד עומרי מנור ][]החלטה

המבקשים סירבו לסלק ידם מקרקעין, בטענה כי החלקה הייתה בבעלות אביהם והועברה אליהם בירושה, על פי דין, לאחר פטירתו.

לעניין זה, קבע בית משפט השלום כי: "אמנם, לא היה צורך להפקיע את חלקות 21 ו-22 משום שהיו ממילא בבעלות מדינת ישראל. עם [ז]את, אין בעובדה שהופקעו כדי לגרוע מזכויות התובעת. לטענת התובעת, קשה כיום, בחלוף כששים שנה להסביר מדוע נכללה חטיבת קרקע בבעלות המדינה, בהפקעה שנערכה ע"י המדינה, אך נראה שהדבר נעשה בהיסח הדעת נוכח הפקעת חטיבת קרקע גדולה... מכל מקום, אין בדבר כדי לשנות או לפגוע בזכות הבעלות שלה במקרקעין, ואכן נכונה טענתה." (פסקה 12 לפסק הדין).

כמו כן, בבית משפט זה נדחו זה מכבר טענות לפיהן העדר הנמקה בפסק דין שניתן על יסוד תקנה 148(ב) לתקנות מהוה "עוות דין". זאת, מהטעם שדחיית ערעור על יסוד התקנה האמורה מהוה למעשה אימוץ מלא של ההנמקה אשר שימשה את הכרעת בית המשפט דלמטה, עליה הוגש העירעור (רע"א 3126/23 רובין נ' בן טובים, פסקה 5 וההפניות שם (11.5.2023)).

...

יוער, כי אין בשימוש בתקנה 148(ב) בבית המשפט המחוזי כדי לחסום, כשלעצמו, את האפשרות להיעתר לבקשת רשות ערעור ב-"גלגול שלישי". ככל שהטענות המופנות נגד פסק הדין של בית משפט השלום עומדות באמות המידה למתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי" (כקבוע בתקנה 148א לתקנות), ובית המשפט המחוזי אישר את פסק הדין האמור על יסוד תקנה 148(ב) לתקנות, הרי שיש ליתן רשות ערעור כאמור.

ברם, בית משפט השלום התייחס לטענה זו בפסק הדין וקבע, כממצא עובדתי, שבעלות המדינה במקרקעין התגבשה עם סיום הליכי ההסדר שקדמו להליך ההפקעה (וכראיה הוגש נסח הטאבו הרלוונטי); וכי אין בהליך ההפקעה כדי לשנות ממסקנה זו. מדובר בקביעה עובדתית מובהקת.

אשר על כן – בקשת רשות הערעור נדחית, וממילא גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

בהמשך לכך, ביום 22.9.2019 הגישה רמ"י תביעה בבית משפט שלום בירושלים כנגד המבקש לסילוק ידו מהשטח הידוע כגוש 28054 חלקה 31 בטענה כי מדובר במקרקעין שהופקעו כדין ממשפחתו של המבקש.

על פסק דין זה הגיש המבקש ערעור לבית משפט קמא (ע"א 47062-06-22, להלן: העירעור הקודם).

טענתו העיקרית של המבקש היא, כאמור, כי בית משפט השלום לא בחן את השאלה העובדתית אותה נידרש לבחון, בהתאם לפסק הדין בעירעור הקודם, קרי האם השטח של 400 מ"ר לא נכלל בהודעת ההפקעה וחרף כך נרשם על שם רמ"י במירשם המקרקעין; ואם כן - האם השטח שהוחרג מההפקעה הוא השטח בו מחזיק המבקש.

...

אלא שהלכה היא שטעות במסקנה עובדתית לבדה אינה מקימה עילה למתן רשות ערעור, בוודאי לא בגלגול שלישי (רע"א 7155/20, לפידות נ' ברכר, פסקה 5 (22.10.2020)).

כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ערעור המבקש נדחה בסופו של דבר לאחר שבית משפט קמא הגיע למסקנה כי המבקש, שעליו הנטל להוכיח שהשטח שבמחלוקת לא נכלל בהפקעה, לא עשה כן ולא הרים את הנטל.

סוף דבר; בקשת רשות הערעור נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.