כדברי בית המשפט: "אף אם קיימת אפשרות עקרונית להחלת הדוקטרינה ביחס לחוזה ביטוח, ואיני קובעת מסמרות בסוגיה נכבדה זו, אין לעשות כן במקרה בו הצדדים לא כללו תניה מפורשת בפוליסה לפיה על המבוטח חלה חובת זהירות. כפי שצוין בהרחבה לעיל, מתן פטור – אף אם חלקי – למבטח, בשל רשלנותו של המבוטח אשר תרמה במידה זו או אחרת לקרות מקרה הביטוח, כאשר הצדדים לא הסכימו על כך באופן מפורש, אינו עולה בקנה אחד עם עקרון 'חופש החוזים' ועם תכליות דיני הביטוח." (לעניין זה ראו גם פסק הדין בת"א (קריות) 44150-04-15 איליה מושאילוב נ' איי.איי.ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ בפיסקה 74 (06.08.2019) ערעור על פסק הדין נמחק בהסכמה ביום 15.12.19).
במאמרים, התייחסו אברהם וכהן לחוסר הקוהרנטיות הנחזה בין הילכת פיקאלי (רע"א 9849/17 אבי פיקאלי נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ (4.6.2019), יצוין כי המאמר פורסם בטרם ניתן פסק הדין בדיון הנוסף, דנ"א 5325/19 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ. אבי פיקאלי (7.7.2021)), לבין הילכת פוליקוב, וציינו כי (שם, עמ' 12):
"בעוד שפסק דין פיקאלי עוסק בהפרה של תניה חוזית רגילה, פוליקוב עוסק בהפרה של חובת זהירות נזיקית שאינה מפורשת בחוזה. הפרה של חובת זהירות נזיקית, כגון נהיגה בשיכרות, בלי שחובה זו מצויה בפוליסה, אינה שוללת תגמולים מהמבוטח גם אם ההפרה הייתה ברשלנות רבתי ובפזיזות. לעומת זאת אילו הייתה החובה להמנע מנהיגה בשיכרות מותנית במפורש בפוליסה (כפי שבפיקאלי החובה שלא ליתן לנהג צעיר לנהוג ברכב הייתה מפורשת בפוליסה) היה בית המשפט בפוליקוב, בהתבסס על סטארפלסט, שולל לחלוטין את התגמולים מן המבוטח במקום שזה הפר את החובה החוזית ברשלנות רבתי תוך יסוד נפשי של פזיזות או העידר אכפתיות."
ומכאן לענייננו.
...
אני דוחה את טענת הנתבע כי השוטרים לא זיהו עצמם בפניו אלא סמוך למעצרו, או כי לא ידע כי ברכב הדולק אחריו נמצאים שוטרים וכי הוא נדרש לעצור.
מקובלת עליי העמדה כי מקום בו הפרטים הכוזבים נמסרו ממניע שאיננו קשור לתנאי חבות המבוטח על-פי הפוליסה, לא יהיה מקום לפטור את המבטח וכי בסופו של הליך, הנטל להוכיח את כוונת המרמה מוטל על המבטח.
אשר על כן, התביעה לדחיית הכיסוי הביטוחי לאירוע התאונה בשל מרמה, כאמור בסעף 25 לחוק חוזה הביטוח, נדחית.
ו – סופו של דבר
אשר על כל האמור לעיל, התביעה נדחית.
