ערעור על פסק דין בנוגע למימוש ערבויות בנקאיות

בבית המשפט העליון רע"א 8698/22 לפני: כבוד השופט א' שטיין המבקשת: סאם סטיל ביצועים בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. עבדללה מטר 2. איהאב יוסף 3. חץ הצפון הפקות בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי חיפה (השופטת ת' שרון נתנאל) שניתנה ביום 1.12.2022 בע"א 12500-04-22 בשם המבקשת: עו"ד אמיר גנטוס בשם המשיב 1: בעצמו בשם המשיבה 3: עו"ד עלאדין דיאב ][]פסק-דין

במוקד הבקשה עומד רצף החלטות שנתן בית המשפט המחוזי חיפה (השופטת ת' שרון נתנאל) בע"א 12500-04-22 (להלן: הליך העירעור) בנוגע למימוש הערבות הבנקאית אשר הופקדה להבטחת הוצאות המשיבה באותו הליך, חברת חץ הצפון הפקות בע"מ (להלן: חץ הצפון).

אם ההוצאות כאמור שולמו בהתאם לפסק הדין קמא על ידי החייבים או על ידי סאם סטיל, ובא-כוחה של חץ הצפון אישר זאת בכתב – הנני מורה למזכירות בית המשפט המחוזי חיפה להחזיר את כתב הערבות לבנק, באמצעות סאם סטיל, אחרי קבלת האישור על ביצוע התשלום החתום על ידי בא-כוחה של חץ הצפון.

...

מכאן עולות המסקנות וההוראות כדלקמן: אם ההוצאות האמורות בסך של 7,500 ש"ח לא שולמו עדיין לחץ הצפון – הנני מורה למזכירות בית המשפט המחוזי חיפה להעביר לידי חץ הצפון את כתב הערבות כדי שזה יוצג לבנק, והבנק ישלם לחץ הצפון את סכום ההוצאות הדרוש בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק; ואחרי התשלום כאמור תפקע הערבות.

אם ההוצאות כאמור שולמו בהתאם לפסק הדין קמא על ידי החייבים או על ידי סאם סטיל, ובא-כוחה של חץ הצפון אישר זאת בכתב – הנני מורה למזכירות בית המשפט המחוזי חיפה להחזיר את כתב הערבות לבנק, באמצעות סאם סטיל, אחרי קבלת האישור על ביצוע התשלום החתום על ידי בא-כוחה של חץ הצפון.

הערעור מתקבל אפוא כאמור בפסקה 18 לעיל, וההחלטה הראשונה, השניה והשלישית מתבטלות בזאת.

עם זאת, ביחס למקרי גבול של "חוסר בהירות" מקובלת בפסיקה החל משנות ה-80 של המאה הקודמת הגישה לפיה "מן הראוי" להתנות את מתן הרשות להיתגונן בתנאים [ראו ע"א 645-81 תעשיות הצפון בע"מ נ' ש. פרידמן ושות' (1975) בע"מ (1982), ע"א 462-88 בן צבי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מד (1) 127 (1989), רע"א 73007-06-20 מועצה מקומית ג'סר אלזרקא נ' זבידאת (2020), רע"א 49783-07-21 קליין נ' בירומי (2021) וההפניה לעניין זה לדבריו של השופט (בדימוס) א' גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי"], ובע"א 508-85 ברק ושות' סוכנויות בע"מ נ' מירות סוכנויות בע"מ, פ''ד מב(1) 393 (1988) הנחיל בית המשפט העליון כך: "בתי המשפט נוטים להרחיב השמוש בתקנה זו במקרי גבול, שבהם קיים ספק ניכר ברצינות ההגנה". לעניין מנגנון שיקול הדעת בסמכות זו צייר בית המשפט העליון בע"א 3081-90 עיסא נ' איליין טריידינג (1995) שני גלגלי שיניים צמודים הסובבים סביב חוזק ההגנה וסכוייה, וסביב מצבו הכלכלי של המבקש רשות להיתגונן, וזאת בתכנו כך: "בית המשפט שוקל לעניין זה בעיקר את סכויי הנתבע להצליח בהגנתו וכן את המצב הכלכלי של הנתבע, כדי שלא לחסום את שערי בית המשפט בפני נתבע חסר אמצעים. אולם במקרה שלפנינו ברור כי בית המשפט המחוזי לא סבר שיש למערער הגנה חזקה. כאמור, הוא היה מוכן להרשות למערער להיתגונן בטענה אחת בלבד, לגבי הפרשנות הנכונה של שטר המישכון, ואף לגבי טענה זאת הביע בית המשפט את דעתו כי הפרשנות המוצעת על ידי המערער "דחוקה". כמו כן, אין בתיק ראייה לכך שהמערער היה חסר אמצעים ולא היה ביכולתו להפקיד את הערבות.

זאת משנציג המשיבה מתרה במסגרתן במבקשים, ללא כחל ושרק, ביום 19.12.21, כך ולא אחרת: "הפרתם חוזה שכירות מאז 4/20. ביקשתם לממש ערבות בנקאית על מנת להקל עליכם, הסכמתי. ביקשת לדחות חלק מהתשלום, הסכמתי. ביקשתם למצוא שוכר אחר, הסכמתי. לא הסכמתי לוותר על חוב כולל ריבית והצמדה (360,000). לא הסכמתי לשכירות אפס חודשים רבים. לא הסכמתי לתשלום מתי שבא לכם. עשיתי הכל על מנת להקל עליכם וניצלתם אותי. עברו כבר 21 חודשים ולא תיקנתם הפרות. אני מעביר טפול לעורך דין לגבות את החוב, לפנות אתכם מהנכס, לאפשר לי להשכיר לדייר חדש", ומכאן שהתייחסותו בהמשך ל"הנחה" שניתנה מכוונת לאותה דחיית תשלום.

הטרוניה בדבר אי הקטנת הנזקים מצד המשיבה בכך שלא הסכימה להפחית מדמי השכירות בתקופת הקורונה על אף ש"המסעדה הייתה סגורה כל אותה תקופה", טרוניה שאף היא לא נשנתה בסיכומי המבקשים והמבקש מס' 1 עצמו התנכר לעובדות שביסודה במהלך חקירתו [ראו עמ' 4 לפרוטוקול מיום 3.10.22, שורה 18], הנה חסרת ממשות מהבחינה המשפטית שכן בנסיבות המפורטות בסעיף 22 לעיל אין לראות בהתנהלות המשיבה כאכיפה בלתי צודקת של ההסכם [ראו ע"א 3437-93 אגד, אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' אדלר, פ''ד נד(1) 817 (1998)] כל זאת אחר שביום 17.11.22 דחה בית המשפט העליון [רע"א 7637-22 לה ריין יזמות ואירועים בע"מ נ' אייסוניק קיד מערכות בע"מ [פורסם בנבו]] בקשת רשות ערעור על פסק הדין בע"א 11146-04-22 אייסוניק קיד מערכות בע"מ נ' לה ריין יזמות ואירועים בע"מ (2022)] בו קבע בית המשפט המחוזי כי הגבלות שהוטלו למשך כשנה על פעילות בגן אירועים עקב מגיפת הקורונה, כאשר המדובר על שכירות מסחרית ארוכת טווח, אינן בגדר מניעה סופית וקבועה כנדרש בפסיקה לעניין דין הסיכול, ובהחלטתו בבקשת רשות העירעור אף עמד בית המשפט העליון על כך ש: "ספק בעיניי אם טענת הסיכול עומדת למבקשת, לאור העובדה שהמדינה העניקה סיוע כלכלי לעסקים שנפגעו בתקופת הקורונה בשל ההגבלות שהוטלו עליהם, והירידה המשתמעת מכך בהקף פעילותם ובהכנסותיהם", ושעה שנסיבות הסיכול אינן מקומיות אלא נובעות מהמצב הכללי במדינה [ראו סעיף 43 לפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 4893-14 וליד חמודה זועבי נ' מדינת ישראל - משרד האוצר [פורסם בנבו] (2016) סעיפים 17-18 להחלטת בית המשפט המחוזי בחדל"ת 26076-02-20 עו"ד ישראל בכר- נאמן של עמודי שלמה אחים ידגרוב סחר בע"מ נ' מערכות נוחות (2007) בע"מ (2020), ת"א 21579-07-20 גפר, תעשיה חימית בע"מ נ' ג'ויה מעבדות לקוסמטיקה בע"מ (2022)].

...

דהיינו, במקום בו ניתן להסיק על אתר כי אף אם יוכחו כל העובדות שהמבקש טוען להן לא תעמוד לו טענת הגנה משפטית ראויה דין הבקשה להידחות [ע"א 469-87 יוסף בורלא נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ, פ''ד מג(3) 113 (1989), ע"א 594-85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721 (1988)].

המקובץ מהאמור לעיל – אף אם מצאתי כי טענות המבקשים לעניין התנהלות המשיבה ביחס לפינוי הנכס בחודש ינואר 2022 ומציאת שוכר חלופי למושכר, עשויות להקים להם הגנה אפשרית ביחס לחובות המתייחסים לתקופה שלאחר אותו פינוי, ובהתקיים נסיבות מסוימות – אף עשויה לקום להם טענה הגנה כנגד תשלום הפיצוי המוסכם על פי הסכם השכירות [וראו ההתכתבויות המצוטטת בסעיף 21 לעיל], הרי טענות המבקשים לעניין החוב הנובע מדמי התשלום המופחתים שנטען ששולמו בהסכמה לתקופה של כ-14 חודשים מאז חודש נובמבר 2020 ועד לחודש ינואר 2022, הינן קלושות, או קרובות להיות בלתי אפשריות, ודין יתר טענותיהם להידחות על הסף.

אשר על כן אני קובע כי תינתן למבקש מס' 2 רשות להתגונן ללא תנאים בהתאם למפורט בסעיף 26 לעיל, ואילו למבקש מס' 1 תינתן הרשות להתגונן באותן טענות רק בכפוף להפקדה בקופת בית המשפט עד ליום 15.2.23 של סך העומד על 150,000 ₪ והעולה בקירוב להפרש דמי השכירות החוזיים שלא שולמו על ידי דין עד לחודש פברואר 2022.

בעוד שהמערערת סבורה כי היא רשאית להגיש ערעור בזכות על פסק הדין, הרי שלשיטתן של המשיבות הוא טעון רשות ערעור בשל העובדה שעסקינן בהחלטה שיפוטית שניתנה לפי חוק הבוררות.

נקודת המוצא לדיוננו היא הוראת סעיף 38 לחוק הבוררות המורה כי "החלטה של בית המשפט לפי חוק זה ניתנת לערעור ברשות". ייחודה של הוראה זו בכך שהיא חורגת מן ההבחנה המקובלת בין "פסק דין" ל-"החלטה אחרת", וחלה ביחס לכל החלטה שיפוטית לפי חוק הבוררות, באשר היא, בין שזו מכריעה בתובענה באופן סופי ובין שמדובר בהחלטת ביניים (ראו למשל, בש"א 7457/10 ש.י. מובילי מרחבים בע"מ נ' משואות יצחק - מושב שיתופי להתיישבות, פיסקה 3 (1.11.2010); אורי גורן בוררות 462-461 (2018)).

בהיתחשב בדברים האמורים נקבע בפסיקה, למשל, כי החלטות או פסקי דין המהוים "המשך ישיר" לעניינו של פסק הבוררות ואשר כל תכליתם לאפשר את ממושו, מהוים החלטות שיפוטיות לפי חוק הבוררות ועל כן ניתן לערער עליהם ברשות בלבד (ראו, בש"א 3960/11 בן שמן, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פיסקה 10 (11.7.2011) (להלן: עניין בן שמן)).

כך לדוגמה, ברע"א 9389/06 מערכות דרכים מתקדמות בע"מ נ' אפ.טי.אס פורמולה טלקום סולושנס בע"מ (14.10.2009) (להלן: עניין מערכות דרכים) נדונה השאלה האם הסכמת הצדדים להעביר המחלוקת לבוררות, כוללת בתוכה מחלוקות הנוגעות למימוש ערבות בנקאית אוטונומית.

...

אשר על כן הבקשה לסילוק על הסף נדחית וההליך שבכותרת ימשיך להתברר כסדרו.

בנסיבות אלה אני מורה למערערת להגיש עד ליום 2.2.2020 הודעת ערעור מתוקנת שאינה כוללת את סעיפים 244-226 להודעת הערעור המקורית.

החלטתי זו תתויק בתיקי השופטים.

פתיחת תיק הוצאה לפועל נגד המבקשים או נגד מי מהם, עלולה לגרום לנזק בלתי הפיך, לרבות לעצירת הבניה בפרויקטים, לביטול הסכמי הלווי הבנקאי, למימוש ערבויות ובטוחות על ידי רוכשים "ולגלגל שלג שעלול לגרום נזקים בהקף של עשרות ואולי מאות מיליוני שקלים.." .

לגופו של עניין טוען המשיב, כי ערעור שהוגש על ידי המבקשים בעיניין פסק הדין הראשון, נדחה על הסף; טענתם ל"ממצא מזיק" אינה פותחת אפשרות לערער על פסק שניתן שניתן לפני 4 שנים.

טענות המבקשים כפי העולות מתשובתם; המבקשים מציינים בתגובתם, כי בהתאם להחלטת בית המשפט, הופקדה ערבות בנקאית לזכות המשיב על מלוא סכום פסק הדין וכי מועד הדיון בעירעור קבוע ליום 27.10.20.

...

בנסיבות אלה ובאיזון הראוי, מוחלט להיעתר לבקשה בחלקה ולהורות, כי ככל שהמבקשים ישלמו למשיב את הסך של 70,000 ₪ המהווה שכ"ט עו"ד לא יאוחר מיום 31.8.20 תעוכב ביצוע היתרה על פי פסק הדין המשלים.

בפסק הדין בהליך הקודם קיבל בית המשפט את טענות התובע וקבע כי: התובע זכאי לבטל את הסכם השכירות, וזאת מחמת הפרתו על ידי הנתבעים; הנתבעים אינם זכאים לממש את הבטחונות שנמסרו להם במסגרת ההסכם, לרבות הערבויות השונות, שטרי החוב והערבות הבנקאית ונאסר עליהם לנקוט הליכי ביצוע בגין שטרות או שיקים שנמסרו להם; התובע פטור מתשלום דמי שכירות החל ממועד הגשת התביעה (הכוונה לתביעה בהליך הקודם שהוגשה ביום 28.4.2020); ניתן היתר לפיצול סעדים (לפיו התובע יכול לתובע את נזקיו והוצאותיו); הנתבעים חויבו לשלם לתובע שכר טירחת עו"ד בסך של 15,000 ₪ והוצאות בסך של 3,000 ₪ (בסה"כ 18,000 ₪).

לטענת התובעים, על פי פסק הדין בהליך הקודם השיבו להם הנתבעים סכומים שגבו הן מחילוט הערבות הבנקאית והן משכר דירה שגבו לתקופה שלגביה נקבע בפסק הדין שהתובע פטור מתשלום שכר דירה.

פסק הדין דחה בקשת רשות לערער על פסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים בע"א (י-ם) 11384/07 רחל ויזל נ' דוד חסון [פורסם בנבו] (1.2.2010).

...

סיכום ביניים התביעה מתקבלת בחלקה בגין המרכיבים הבאים: 7,671 ₪ בגין ריבית הפיגורים.

התוצאה הנתבעים ישלמו לתובע סך כולל של 31,466 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין החל ממועד הגשת התביעה (24.4.2022) ועד לתשלום המלא בפועל.

בנסיבות בהן התביעה התקבלה בחלקה בלבד (פחות מרבע מסכום התביעה), ישלמו הנתבעים לתובע הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 3,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.