ערעור על פסק דין בית הדין האזורי בתל אביב בעניין פיצויי פיטורים

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 23131-05-23 ניתן ביום 12 אפריל 2024 יעקב סלע המערער .1 אליהו יחזקאל .2 ברוך יחזקאל המשיבים לפני: השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופטת חני אופק גנדלר, השופט אילן סופר נציגת ציבור (עובדים) גב' בל יוסף, נציג ציבור (מעסיקים) מר דן חן <#2#> ב"כ המערער עו"ד גיל בר-זהר, עו"ד אורי כנרי ב"כ המשיב 1 עו"ד משה שי דרור, עו"ד שרית נדלר ב"כ המשיב 2 עו"ד יובל ניב פסק דין

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופט הבכיר כאמל אבו קאעוד ונציג הציבור מר אייל רחלי; סע"ש 1063-05-19) בו התקבלה תביעת המשיב 1 נגד המערער והמשיב 2, ואלה חויבו יחד ולחוד בתשלום שכרו בגין 20 חודשי עבודה וכן זכויות סוציאליות.

אליהו טען בתביעתו כי עבד בעסק כעובד שכיר מבלי לקבל שכר כלל ועתר לתשלום סך של 127,194 ₪ מסלע בגין מחצית משכר העבודה שלא שולם לו בגין 20 חודשי עבודה נטענים (תוך צירוף תלושי שכר שהונפקו לו על ידי העסק בגין החודשים יוני 2014 - דצמבר 2015 באופן ממנו ניתן להבין כי זו בלבד תקופת העבודה הנטענת) וכן זכויות סוציאליות ופצוי בגין היתעמרות.

נציין כי בסיכומיו של אליהו בבית הדין האיזורי צימצם את תביעתו רק לתקופה בה היתקיימו יחסי שותפות בין אביו לסלע, היינו 2015, ולא חזר על הטענה בכתב התביעה המתוקן לפיה פוטר כביכול על ידי אביו ללא שימוע.

במקרה דנן משקלה של ראיה לכאורה זו נמוך ביותר בלשון המעטה מהטעמים הבאים: לא ניתן להיתעלם מכך שבחלקה האחר של תקופת העבודה הנטענת (החל מחודש ספטמבר 2013) לא הונפקו תלושים; עיון בתלושי השכר מעלה כי השכר השתנה במסגרתם באופן בלתי עיקבי ובלתי מוסבר (לפירוט ראו בסעיף 107 לפסק דינו של בית הדין האיזורי); לא ניתן ללמוד מהם על הקף העבודה או רציפות העבודה; לא שולם בגינם שכר הלכה למעשה; וכן ידוע כי הונפקו תלושים גם לסלע עצמו (וייתכן שגם לברוך) על אף שאין מחלוקת בין הצדדים כיום כי לא היה "עובד". בנסיבות המקרה המיוחדות שוכנענו לפיכך כי לא ניתן לתת משקל של ממש לתלושי השכר הן בכל הנוגע למעמדו של אליהו כ"עובד" והן ביחס לפרטים הנקובים בהם.

...

לטעמנו מכלול הראיות מלמד כי אליהו, ככל הנראה במקביל לבני משפחה נוספים, "נתן כתף" בעסק המשפחתי של אביו ואחיו בהיקף גמיש שלא הוברר בהליך אך שאינו מלא וללא מחויבויות כשל "עובד". משכך, שוכנענו כי בנסיבות המקרה המיוחדות מוצדק להתערב בקביעותיו העובדתיות ובעיקר המשפטיות של בית הדין האזורי ולקבוע כי הסיוע שנתן אליהו לא חרג מעזרה משפחתית לאביו (בכובעו כשותף בעסק) וכי התייחסות אליו כ"עובד" בדיעבד היא מלאכותית ומאולצת.

נוסיף כי ככל שהיה מקום למסקנה כי בוסס מעמדו של אליהו כעובד - וכאמור לעיל עמדתנו שונה - הרי שבסכסוך המסחרי בין המעסיקים במשותף בנוגע לחלוקת האחריות ביניהם עשוי להינתן משקל גם לעקרון תום הלב.

מבחינה זו הגשת התביעה לבית הדין תוך שיתוף פעולה ברור בין אליהו וברוך באופן שיש בו כדי לסכל את פסק הדין של פירוק השותפות נעשתה לפיכך לטעמנו בחוסר תום לב מובהק, שגם ממנו קשה להתעלם בעת ייחוס האחריות בין ברוך לסלע אם וככל שהיה מקום לקביעה בדבר קיומם של יחסי עבודה.

סוף דבר - הערעור מתקבל והחיובים שנקבעו בפסק הדין של בית הדין האזורי בטלים.

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 71451-06-23 ניתן ביום 7 יוני 2024 גדי בן עמי המערער 1. GRUPO BM INTERINVEST TECHONOLOGIES SL 2. סרג'יו מייזלר 3. רונן פלג 4. ירון גיסין 5. אייל יצחק בן עזרא 6. יובל איתן הנטמן 7. יונתן לוי 8. עידן פס המשיבים לפני: השופטת לאה גליקסמן, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופטת חני אופק גנדלר נציגת ציבור (עובדים) גב' רחל בנזימן, נציג ציבור (מעסיקים) מר דן בן חיים בשם המערער - עו"ד **** ועקנין בשם המשיבים - עו"ד מיכאל איילון; עו"ד מאיה לוי פסק דין

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופט הבכיר כאמל אבו קאעוד; סע"ש 39326-04-22), במסגרתו סולקה על הסף תביעת המערער כנגד המשיבים מחמת העידר סמכות בינלאומית, בשל כך שמדינת ישראל אינה הפורום הנאות לבירורה, ובשל העידר עילה נגד המשיבים 2-8.

לאור זאת, תבע פצויי פיטורים, חלף הפקדות לפנסיה, חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין וזכויות סוציאליות נוספות המבוססות על הדין הישראלי.

בית הדין ציין בקשר לכך בין היתר כי בשני ההסכמים שנחתמו בין הצדדים קיימת תניית שיפוט זר; המערער התגורר בקובה כ-20-25 שנה, נישא שם ונולדו לו ילדים כך שמרכז חייו היה בקובה בתקופה הרלוואנטית (לאחר פיטוריו עבר לעבוד תקופה קצרה באל-סלבדור, וכיום הוא מתגורר בארץ); העסקתו לא דווחה לרשויות בישראל; ההסכמים נחתמו בין הצדדים בקובה בקשר לפעילות המערער בקובה ואין בהם רמז לתחולתו של הדין הישראלי; והעובדה כי חלק מבעלי המניות במשיבה הם ישראלים אין בה כדי ליצור זיקה לישראל.

לאחר שעיינו בכל חומר התיק ושקלנו את טענות הצדדים כפי שהובאו בפנינו בכתב ובעל פה, הגענו לכלל מסקנה כי דין העירעור להיתקבל בחלקו, במובן זה שיבוטל פסק דינו של בית הדין האיזורי (למעט ביחס למשיבים 5-8 בעיניינם לא הוגש ערעור), והבקשה לסילוק על הסף מחמת העידר סמכות בינלאומית/פורום לא נאות תוחזר לבית הדין האיזורי למתן החלטה מחודשת בשים לב להערותינו להלן.

...

אשר למשיבים 2-4 – המערער אמנם פירט בכתב התביעה מדוע יש לייחס לשיטתו אחריות אישית ולחלופין הרמת מסך, אך בית הדין האזורי סבר שפירוט זה אינו מספיק ובנסיבות העניין קביעה זו מקובלת עלינו.

עם זאת, במקום סילוק התביעה כנגד משיבים אלה על הסף, אנו סבורים כי יש לאפשר למערער לתקן את תביעתו כנגדם באופן שיפרט ביתר הרחבה את העילות האישיות.

סוף דבר – הערעור מתקבל בחלקו כמפורט לעיל, ובקשת המשיבים לסילוק על הסף תוחזר לבית הדין האזורי למתן החלטה מחודשת על יסוד ההנחיות לעיל.

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 13942-05-23 ניתן ביום 01 אפריל 2024 משה קריאו המערער אבי פנחס סוכנות לביטוח בע"מ המשיבה לפני: השופטת לאה גליקסמן, השופט רועי פוליאק, השופט אילן סופר נציג ציבור (עובדים) מר שמואל ויסמן, נציג ציבור (מעסיקים) מר אברהם הוכמן בשם המערער – עו"ד אליעזר רואס, עו"ד אסף אמון בשם המשיבה – עו"ד נדב קגן פסק דין

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (סגנית הנשיאה רוית צדיק ונציגת הציבור גב' שלומית לוי; סע"ש 5088-06-20; סע"ש 46423-09-20).

המשיבה הגישה תביעה כנגד המערער והעובדת לפצוי בגין גזל סודות מסחריים ולקוחות ונזקים נוספים בסך כולל של 700,000 ש"ח. שלושת ההליכים נדונו במאוחד בבית הדין האיזורי.

בפסק הדין מושא העירעור נתקבלה חלקית תביעתו של המערער ברכיבי פדיון חופשה, הפרישי דמי חופשה, שכר עבודה, פיצוי בגין שימוע שלא כדין, הפרישי חלף הודעה מוקדמת והשלמת פצויי פיטורים.

בעניינינו, בהיתחשב במכלול הנסיבות, אנו סבורים כי יש להעמיד את סכום ההוצאות בבית הדין האיזורי על 35,000 ש"ח, שעיקרו בגין דחיית תביעת המשיבה, ועל כן על המשיבה לשלם למערער סכום נוסף ברכיב ההוצאות בסך של 22,000 ש"ח. סוף דבר – העירעור מתקבל חלקית ואנו קובעים כי יש לחייב את המשיבה בתשלום הוצאות ההיתדיינות בבית הדין האיזורי בסך של 35,000 ש"ח, וזאת חלף סכום ההוצאות שנפסק.

...

אשר לדעתנו: אמנם הכלל הוא שערכאת הערעור אינה מתערבת בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הקשור לפסיקת הוצאות, אולם במקרה זה מצאנו כי יש מקום לחרוג מהכלל בהקשר להוצאות בקשר לדחיית תביעת המשיבה.

ההתמודדות עם התביעה דרשה מהמערער להתייחס לראיות ולטענות רבות בהיקפים חריגים יחסית, ולכך מטבע הדברים הייתה השלכה על ההוצאות שנגרמו לו. בנסיבות אלה, אנו סבורים כי עת נמצא בסופו של יום כי תביעה בסכום גבוה באופן חריג שהוגשה נגד עובד נדחית כולה, יש מקום לחייב את המעסיק בהוצאות משמעותיות, הן כדי לשקף את עלות ההתדיינות והן כדי לשקף את מורת הרוח מהגשת תביעה שהתברר כי לא נתמכה בראיות המבססות אותה.

בענייננו, בהתחשב במכלול הנסיבות, אנו סבורים כי יש להעמיד את סכום ההוצאות בבית הדין האזורי על 35,000 ש"ח, שעיקרו בגין דחיית תביעת המשיבה, ועל כן על המשיבה לשלם למערער סכום נוסף ברכיב ההוצאות בסך של 22,000 ש"ח. סוף דבר – הערעור מתקבל חלקית ואנו קובעים כי יש לחייב את המשיבה בתשלום הוצאות ההתדיינות בבית הדין האזורי בסך של 35,000 ש"ח, וזאת חלף סכום ההוצאות שנפסק.

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 40817-09-23 04 אפריל 2024 רותם וינר המערער .1 הום פלוס בע"מ .2 עומרי רביב .3 רונן לוי המשיבים לפני: הנשיאה ורדה וירט ליבנה, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופט אילן סופר נציגת ציבור (עובדים) גב' בל יוסף, נציג ציבור (מעסיקים) מר שרגא ויצמן ב"כ המערער עו"ד רענן באלס ב"כ המשיבים עו"ד ענת ברק פסק דין

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (סגן הנשיאה דורי ספיבק ונציגי הציבור גב' ארנה רזניק ומר יואל מלי; סע"ש 48511-09-20), במסגרתו נדחתה תביעת המערער כנגד המשיבים לאחר שנקבע כי לא היתקיימו יחסי עובד-מעסיק בינו לבין המשיבה 1.

בתביעתו, שהוגשה סמוך לאחר סיום ההיתקשרות, טען המערער כי היתקיימו יחסי עובד-מעסיק בינו לבין המשיבה ועתר בראש ובראשונה לשכר מינימום בגין תקופת ההיתקשרות (לפי הקף של משרה מלאה) וכן לזכויות סוציאליות (חופשה, הבראה, נסיעות, הודעה מוקדמת, פצויי פיטורים שכן לטענתו פוטר, פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לפנסיה ועוד).

גם מבחן הפיקוח היתקיים לטעמנו (ולו במידה מסוימת בהיתחשב בסוג העיסוק), ובית הדין האיזורי עצמו התרשם כי "ההתכתבויות בין הצדדים עסקו בעיקר בעינייני תיווך (לקוחות פוטנציאליים ונכסים המוצעים למכירה), ונראה שמטרתן הייתה לרוב תאום בין הצדדים בעניינים אלו". בית הדין האיזורי קבע כי לא היתקיים הפן החיובי גם מהטעם שהמערער עבד עבודה חלקית בלבד ובשעות לא קבועות.

...

גם מבחן הפיקוח התקיים לטעמנו (ולו במידה מסוימת בהתחשב בסוג העיסוק), ובית הדין האזורי עצמו התרשם כי "ההתכתבויות בין הצדדים עסקו בעיקר בענייני תיווך (לקוחות פוטנציאליים ונכסים המוצעים למכירה), ונראה שמטרתן הייתה לרוב תיאום בין הצדדים בעניינים אלו". בית הדין האזורי קבע כי לא התקיים הפן החיובי גם מהטעם שהמערער עבד עבודה חלקית בלבד ובשעות לא קבועות.

איננו מתערבים בקביעה עובדתית זו, אך שוכנענו כי לא נובע ממנה כי לא מתקיים הפן החיובי של מבחן ההשתלבות.

בהינתן עובדות אלה, אנו סבורים כי מתקיים הפן החיובי של מבחן ההשתלבות.

אשר לפן השלילי של מבחן ההשתלבות – לא שוכנענו כי עבודת המערער נעשתה במסגרת עסק עצמאי.

מהראיות עלה לטעמנו בבירור כי לא דובר בפלטפורמה משותפת למתווכי נדל"ן עצמאיים ששיתפו ביניהם פעולה, אלא בעבודה שנדרש המערער לבצע עבור לקוחות המשיבה במסגרת עסק שניהלה ובהתאם להנחיותיה (ראו והשוו לגבי מתווך נדל"ן: ע"ע (ארצי) 21791-10-21 הום נכסי השרון בע"מ – ערן מאייר (22.3.22))).

סוף דבר – הערעור מתקבל ואנו קובעים כי התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין המערער למשיבה במהלך תקופת ההתקשרות.

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 40817-09-23 04 אפריל 2024 רותם וינר המערער .1 הום פלוס בע"מ .2 עומרי רביב .3 רונן לוי המשיבים לפני: הנשיאה ורדה וירט ליבנה, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופט אילן סופר נציגת ציבור (עובדים) גב' בל יוסף, נציג ציבור (מעסיקים) מר שרגא ויצמן ב"כ המערער עו"ד רענן באלס ב"כ המשיבים עו"ד ענת ברק פסק דין

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (סגן הנשיאה דורי ספיבק ונציגי הציבור גב' ארנה רזניק ומר יואל מלי; סע"ש 48511-09-20), במסגרתו נדחתה תביעת המערער כנגד המשיבים לאחר שנקבע כי לא היתקיימו יחסי עובד-מעסיק בינו לבין המשיבה 1.

בתביעתו, שהוגשה סמוך לאחר סיום ההיתקשרות, טען המערער כי היתקיימו יחסי עובד-מעסיק בינו לבין המשיבה ועתר בראש ובראשונה לשכר מינימום בגין תקופת ההיתקשרות (לפי הקף של משרה מלאה) וכן לזכויות סוציאליות (חופשה, הבראה, נסיעות, הודעה מוקדמת, פצויי פיטורים שכן לטענתו פוטר, פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לפנסיה ועוד).

גם מבחן הפיקוח היתקיים לטעמנו (ולו במידה מסוימת בהיתחשב בסוג העיסוק), ובית הדין האיזורי עצמו התרשם כי "ההתכתבויות בין הצדדים עסקו בעיקר בעינייני תיווך (לקוחות פוטנציאליים ונכסים המוצעים למכירה), ונראה שמטרתן הייתה לרוב תאום בין הצדדים בעניינים אלו". בית הדין האיזורי קבע כי לא היתקיים הפן החיובי גם מהטעם שהמערער עבד עבודה חלקית בלבד ובשעות לא קבועות.

...

אשר לפן השלילי של מבחן ההשתלבות – לא שוכנענו כי עבודת המערער נעשתה במסגרת עסק עצמאי.

מהראיות עלה לטעמנו בבירור כי לא דובר בפלטפורמה משותפת למתווכי נדל"ן עצמאיים ששיתפו ביניהם פעולה, אלא בעבודה שנדרש המערער לבצע עבור לקוחות המשיבה במסגרת עסק שניהלה ובהתאם להנחיותיה (ראו והשוו לגבי מתווך נדל"ן: ע"ע (ארצי) 21791-10-21 הום נכסי השרון בע"מ – ערן מאייר (22.3.22))).

סוף דבר – הערעור מתקבל ואנו קובעים כי התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין המערער למשיבה במהלך תקופת ההתקשרות.