השופט רועי פוליאק
ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי חיפה (השופט בועז גולדברג ונציגי הציבור מר שלמה ליב וגב' לאה ינון; סע"ש 28290-08-15), אשר קיבל בעיקרה את תביעת המשיבה 1 נגד המערער ודחה בעיקרה את התביעה שכנגד שהגיש המערער נגד המשיבה 1.
שניים מהספקים "שיווק חומרי ביניין - סמי שמואל" ו"מוצרי איכות" רשומים כעוסקים מורשים בבעלות סמי שמואל, אבי חברו של המערער, ועיסוקם בתחום הנירוסטה היה כנטען בכתב התביעה אך ורק מול המשיבה.
כמו כן חויב המערער לשאת בהוצאות המשיבה ושכר טירחת עורכי דינה בסכום של 150,000 ש"ח. בית הדין האיזורי הוסיף ואישר צוי עיקול זמניים שהוטלו ונפסק כי מבטחים "תשיב לתובעת את כל הכספים הצבורים על שם הנתבע בקופת הפיצויים המוחזקים אצלה".
ההחלטה על עיכוב ביצוע
בעקבות הגשת בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לרבות הצוו המורה למבטחים להעביר את כספי הפיצויים הצבורים בקרן הפנסיה לעמיתים ותיקים המנוהלת על ידי מבטחים (להלן – הקרן) עד למתן פסק דין בתיק, קבע בית דין זה (סגן הנשיאה א' איטח) בהחלטה מיום 19.11.2019 כי "מעבר לשאלת חבותו של המערער לשלם לדקסל את הסכום שנפסק, מעוררת בקשת מבטחים שאלה משפטית לא מבוטלת בנוגע ליכולת להורות למבטחים להעביר את כספי הצבירה (שנועדו לתשלומי פנסיה) לדקסל, מקום שלכאורה המערער עצמו טרם ביקש למשוך את כספי הצבירה ממבטחים ולחלופין טרם משולמות לו גמלאות מכוחה של אותה צבירה". לפיכך, בית הדין הורה לעכב את ביצוע הצוו עד למתן החלטה אחרת או עד למועד בו יגיש המערער בקשה למשיכת כספים מהקרן.
משנפסק בפסק הדין כי המערער אינו זכאי לפצויי פיטורים בנסיבות סיום העסקתו, קבע בית הדין האיזורי כי מבטחים "תשיב לתובעת את כל הכספים הצבורים על שם הנתבע בקופת הפיצויים המוחזקים אצלה".
חיובה של מבטחים להשיב את כספי הפיצויים הצבורים בקרן עולה על פני הדברים עם הוראות סעיף 23(א)(3) לחוק הגמל, שהוסף בתיקון 21 לחוק הגמל שנתקבל לאחר הגשת התביעה ומתן פסק הדין, הקובע לאמור:
"(א) משיכה בידי מעביד של עמית-שכיר, של כספים שהפקיד בקופת גמל אישית לפיצויים או במרכיב הפיצויים בקופת גמל לקיצבה, בכפוף להוראות סעיף 26 לחוק פצויי פיטורים ולהוראות לפי סעיף 14 לחוק האמור החלות עליו;
(ב) משיכה כאמור בפסקת משנה (א) תיעשה רק אם יחסי העבודה הסתיימו והתקיים אחד מאלה:(תיקון מס' תשע"ח-2018
(1) מעביד של עמית-שכיר המציא לחברה המנהלת של קופת הגמל, בתוך ארבעה חודשים ממועד סיום יחסי העבודה (בפיסקה זו – התקופה למתן הודעה), פסק דין הצהרתי שמאשר שהעובד חדל לעבוד אצלו בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים או בחלקם, בהתאם לדין ולהסכמים שחלים, ושכספי הפיצויים, כולם או חלקם, שייכים למעביד של העמית-השכיר או שהוא זכאי לקבלם;
(2) מעביד של עמית-שכיר המציא לחברה המנהלת של קופת הגמל, בתוך התקופה למתן הודעה, אסמכתה המעידה שנקט הליך משפטי לקבלת פסק דין הצהרתי בדבר זכאותו לכספי הפיצויים או חלקם, או שנקט הליך משפטי לשלילת פצויי הפיטורים או חלקם לפי סעיפים 16 או 17 לחוק פצויי פיטורים, והתקבלה הכרעה סופית בהליך בדבר זכאותו של המעביד לכספי הפיצויים או חלקם אף לאחר התקופה למתן הודעה".
...
מסקנת בית המשפט העליון היתה לפיכך כדלקמן:
"ככלל, על כספי הפיצויים הצבורים בחסכונות הפנסיונים חל סעיף 85(1א) רישא לפקודת פשיטת הרגל המתנה את העברתם לנאמן באישור בית המשפט. מסקנה זו לא תחול על כספי פיצויים הצבורים בקרנות פנסיה ותיקות, שכן אלו כפופות להוראות התקנון האחיד המתנה את זכאותו של המבוטח לקבל קצבה מהקרן בהימנעותו מלמשוך כספים כלשהם מהפנסיה. על כספי פיצויים הצבורים בקרנות פנסיה ותיקות חל אפוא סעיף 85(1א) סיפא לפקודה האוסר על העברתם לנאמן כל עוד לא הגיע מועד תשלומם כקצבה".
בדיון בערעור התבקשה התייחסות המשיבה לפסק הדין בעניין מקפת.
אף מבטחים, אשר בסיכומיה סברה כי המדיניות הראויה היא כי כספי פיצויים הצבורים בקרן פנסיה ותיקה לא יוחזרו למעסיק כל עוד לא הוגשה בקשה על ידי המבוטח למשיכת כספים או לקבלת קצבה, סברה כי "אין מנוס שבתי הדין יתנו הוראה ביצועית כמו שניתנה".
סוגית עיתוי העברת הכספים, שלא הועלתה על ידי המערער בבית הדין האזורי ואף לא בערעורו, הועלתה ביוזמתנו.
סוף דבר – ערעור המערער מתקבל בחלקו, באופן שמהחיוב בפסק דינו של בית הדין האזורי יופחת סכום של 900,000 ש"ח והחיוב יעמוד על סכום של 1,161,566 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כקבוע בפסק הדין ובניכוי 16,883 ש"ח בגין הפרשי שכר.
