ערעור על פסק דין בהיעדר והחלטה שלא לבטלו בתעבורה

על אף שענייננו בעירעור בזכות, בסופו של דבר, מבחינה מהותית, ענייננו ב"גילגול שלישי" על פסק דין של בית המשפט לתעבורה, ועל החלטת בית המשפט לתעבורה שלא לבטל את פסק הדין.

הנאשם יפקיד רשיונו או תצהיר על העידר רשיון, במזכירות בית המשפט, לא יאוחר מיום 1.1.23.

...

לפיכך, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: תשלום קנס בסך 1,500 ש"ח. הקנס ישולם ב-5 תשלומים חודשיים שווים, הראשון עד ליום 1.1.23.

היה על עורך הדין לברר במה לקוחו מורשע טרם הודה בשמו.

בהינתן האמור לעיל, הערעור נדחה.

בבית המשפט העליון רע"פ 3688/22 לפני: כבוד השופט ח' כבוב המבקש: איו איאסו נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 29.1.2022 בעפ"ת 51226-11-21 שניתן על ידי כבוד השופט י' צלקובניק תאריך ישיבה: כ"ד בסיון התשפ"ב (23.6.2022) בשם המבקש: עו"ד ראובן יצחק בשם המשיבה: עו"ד טליה קצב פסק דין

בית משפט השלום הרשיע את המבקש, בהעדרו, בעבירה של נהיגה בשיכרות – וגזר עליו עונש של פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים, בנכוי פסילה מנהלית; וכן קנס כספי על סך 2,500 ש"ח, כמו גם פסילה על תנאי לשלושה חודשים למשך 3 שנים.

ניתנת בזאת למערער ארכה בת 30 ימים מהיום, להגשת בקשה לבית משפט השלום לתעבורה לביטול פסק דינו המקורי, נוכח נסיבות המקרה דנא, וזה יכריע בה כחוכמתו.

יוער ויודגש כי פסק דינו של בית משפט שלום לתעבורה איננו מבוטל.

...

לפניי בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט י' צלקובניק) בעפ"ת 51226-11-21 מיום 29.01.2022, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופט ט' פרי) בתת"ע 11938-06-21 מיום 15.11.2021.

הגם שאין בידי לקבוע מה מידת האמינות של אותן התלונות, די בעצם עובדה זו כדי לבסס את טענת המבקש שראוי לתת לו את יומו בבית משפט.

בית משפט השלום לתעבורה בחדרה תת"ע 3927-05-15 מדינת ישראל נ' מחאג'נה מחמוד תיק חצוני: 14210067337 מספר בקשה:4 בפני כבוד השופטת עידית פלד מבקש מחאג'נה מחמוד משיבה מדינת ישראל שלוחת תביעות תעבורה חדרה החלטה

(וראו גם עפ"ת (חי') 13586-07-11 מחמוד מרדאוי נ' מדינת ישראל, הש' כ. סעב, 4.9.11, שם נדחה ערעור על החלטת בית משפט קמא שלא לבטל פסק דין שניתן בהעדר נאשם בנסיבות בהן היה בתיק אישור מסירה המעיד על כך שעורך דין א', אשר קיבל את ייצוג הנאשם בהעברה מעורך דין ק' אשר בידיו הפקיד הנאשם את הייצוג בתיק, קיבל את הזימון לידיו; ונקבע כי די בזימונו של הנאשם באמצעות עורך הדין א', שהנו ידו הארוכה של עורך הדין ק' שעבד איתו, כדי לבסס את הקביעה שההזמנה היתה כדין).

...

בכלל נסיבות אלה אני סבורה, כי די בזימונו של המבקש באמצעות עורך הדין שחתם על הזימון בדיון הראשון, כדי לבסס את הקביעה שההזמנה לנאשם היתה כדין.

עולה, כי המבקש קיבל את יומו בבית המשפט והוא לא ניצל אותו מטעמים התלויים בו. אשר לתנאי השני, אני סבורה כי גם תנאי זה לא מתקיים בענייננו, כאשר אין מחלוקת כי המבקש נהג ללא רישיון נהיגה תקף בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה; וגם העונש שהושת על המבקש (3 חודשי פסילה בפועל, תוך הפעלת פסילה מותנית, וענישה נלווית) הינו סביר, גם בהתחשב בתקופת הפקיעה הנטענת (כ 3 שנים); ואין בו כדי להקים חשש לעיוות דין.

לפיכך, הבקשה נדחית, ללא צורך בדיון במעמד הצדדים (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם בנבו, 25.03.2018); ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' שרון מנחם (פורסם בנבו, 06.01.2009)).

לחילופין, נטען, כי בתאריך 09.01.21 הוגשה בקשת ערעור על דו"ח החניה, באמצעות טופס מקוון באתר של עריית נוף הגליל עם כל הפרטים המלאים של המבקש.

כמו כן, הוגשה בשיהוי ניכר, בחלוף יותר משנה מהמועד שבו נימסרה ההחלטה על דחיית העירעור, ללא כל נימוק עינייני המניח את הדעת ומסביר את השהוי ובהיעדר בסיס משפטי כלשהוא.

(1)  הגיש לתובע, תוך שלושים ימים מיום ההמצאה, בקשה לביטול כאמור בסעיף קטן (ג), ולעניין בקשה לביטול כאמור לגבי עבירת תעבורה מהטעם שהעבירה בוצעה שלא בידי מי שקבל את ההודעה, ובעל הרכב מבקש להוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו, בעת ביצוע העבירה, או למי מסר את החזקה ברכב, כאמור בסעיף 27ב לפקודת התעבורה – אם הגיש לתובע את הבקשה לביטול בתוך תשעים ימים מיום ההמצאה; החלטת התובע בבקשה לפי פסקה זו סופית, ואולם רשאי הנקנס להודיע על רצונו להשפט; (2)  הודיע, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, בדרך שנקבעה בתקנות, שיש ברצונו להשפט על העבירה".

כפי שנקבע בפסיקה עניפה, בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר, בטענה לעיוות דין, ובדומה גם לענייננו, צריכה להיות מלווה בתשתית ראייתית בעלת משקל המצביעה על פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה (ראו רע"פ 2474/18 גולדברג נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (26.07.2018) פסקה 9 ; ענין סאלם, פסקה 38).

...

לגופו של עניין טענה המשיבה, כי טענותיו של המבקש נבדקו, ובהעדר מסמכים התומכים בבקשתו, הערעור נדחה ביום 02.05.22.

גם טענות המבקש באשר להתיישנות, נטענו בעלמא, ולאחר עיון בתיק ובאסמכתאות הרלוונטיות, נחה דעתי כי המשיבה פעלה בתוך מסגרת הזמן הקבועה בחוק.

סוף דבר      לסיכום, לא עלה בידי המבקש לסתור את חזקת המסירה של דבר הדואר שנשלח לכתובתו וכן לא עלה בידו להוכיח, כי דחיית בקשתו תגרום לו לעיוות דין ועל כן אני מורה על דחיית הבקשה להארכת מועד להישפט.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים.

בבית המשפט העליון רע"פ 3022/24 לפני: כבוד השופט י' אלרון המבקש: עידן אנברי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ב-עפ"ת 68187-08-23 מיום 7.2.2024 שניתן על ידי השופט העמית ר' בן-יוסף; תגובה מטעם המשיבה בשם המבקש: עו"ד איגור מוגילב; עו"ד יאיר מושיוב בשם המשיבה: עו"ד עינת גדעוני ][]החלטה

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט העמית ר' בן-יוסף) ב-עפ"ת 68187-08-23 מיום 7.2.2024, בגדריו נדחה ערעור המבקש על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה במחוז תל אביב (בת-ים) (סגן הנשיא ע' נהרי) ב-ת"ד 6937-06-20 מימים 26.6.2023 ו-13.7.2023, בהתאמה.

בין היתר, נקבע כי בצדק בית משפט השלום לתעבורה ביטל את החלטתו המקורית שבה הורה על קבלת העתירה לגילוי ראיה חסויה.

סעיף 46(א) לפקודת הראיות מורה כי: "הדיון בעתירה לגילוי ראיה לפי סעיפים 44 או 45 יהיה בדלתיים סגורות; לשם החלטה בעתירה רשאי השופט של בית המשפט העליון או בית המשפט, לפי הענין, לידרוש שהראיה או תכנה יובאו לידיעתו, ורשאי הוא לקבל הסברים מהיועץ המשפטי לממשלה או מנציגו ומנציג המשרד הממשלתי הנוגע בדבר, אף בהיעדר יתר בעלי הדין". זה מכבר, נקבע בפסיקה כי התיבה "רשאי" המופיעה בסעיף 46(א) משמעה, ככלל, כי מוטלת על בית המשפט חובה לעיין בראיה החסויה ולקיים דיון במעמד צד אחד לשם שמיעת הסברים בדבר טענת החיסיון (ראו: ע"פ 1152/91 סיקסיק נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(5) 8, 30 (1992); ע"פ 351/14 מדינת ישראל נ' פקיה, פסקות יג-טו (16.2.2014) (להלן: עניין פקיה)).

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

כפי שציינתי בעבר בהקשר אחר: "אין ספק, כי, במקרים מסוימים, ראוי להחיל את הכלל המעדיף את שיקול עשיית הצדק על פני דבקות בכללי הפרוצדורה, אשר גם שמירתם, לצורך ניהול המשפט באופן יעיל ויציב, נועדה, בסופו של דבר, למטרה זהה – להוציא לאור משפט צדק" (יוסף אלרון "קבלת ראיות שלא על פי סדרי דין" המשפט: ספר עדי אזר ז"ל יב 15, 35 (2007)).

סוף דבר: הבקשה נדחית.