ערעור על פסק דין בדבר זכאות למענק יובל

השופט רועי פוליאק בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי חיפה שניתן בהליך של דיון מהיר (הרשמת מירי שי-גרינברג, ד"מ 2389-02-17), במסגרתו התקבלה תביעת המשיבה, סייעת לגננת המועסקת במוסד חינוך רישמי שאינו מוכר, לתשלום מענק יובל מכוח חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות.

במצב דברים זה, ככל שעבר בעל דין את המשוכה של זכות ערעור מוגבלת המותנית בקבלת רשות, ראוי כי ההכרעה בשאלה משפטית, ובפרט בעלת חשיבות מיוחדת, תגיע לפתחו של בית הדין הארצי, וכי פסק דין שנפלה בו טעות על פני הדברים, שנימצא כי יש לתקנה, יתוקן על אתר עם מתן זכות העירעור וקבלת העירעור באותה החלטה.

בדומה לסעיף 31(ד) לחוק בית הדין לעבודה, סעיף 64 לחוק בתי המשפט קובע כי: "פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות ניתן לערעור לפני בית משפט מחוזי אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט המחוזי ...". בית הדין הארצי בפרשת בן עזרא רואה בסעיף זה, ובפרשנות שניתנה לו על ידי בית המשפט העליון, חזוק לקביעתו בפסק הדין בדבר אי קיומה של אפשרות לערער על החלטה אחרת בדיון מהיר.

...

המסקנה האחרת, לפיה ערעור בזכות על פסק דין של רשם שניתן מתוקף סמכות רשם "רגילה" ידון בבית הדין הארצי (סעיף 27(א) לחוק), ואילו ערעור ברשות על פסק דין של רשם שניתן מכוח סמכות שיפוטית בדיון מהיר ידון, בגלגול שלישי, בבית הדין האזורי, מעוררת קושי בשים לב לתכליתו של הדיון המהיר.

לטעמנו נכון יהיה להקיש מסעיף זה גם לעניין ערכאת הערעור המתאימה לדיון בערעור על פסק דין של רשם בדיון מהיר (לאחר שניתנה הרשות לכך).

סוף דבר ניתנת בזה רשות ערעור.

השופטת לאה גליקסמן: לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית הדין האיזורי באר-שבע (השופט אילן סופר ונציגות הציבור גב' פסה מרקוביץ וגב' איריס ליברובסקי; סע"ש 34552-12-15), במסגרתו נדחתה תביעתו של מר הרטום (להלן – הרטום), להפרשי שכר וזכויות שונות, הן בעד תקופת עבודתו והן בגימלה המשולמת לו מאז פרישתו לגימלאות.

במהלך הדיון בעירעור, הציע בית דין לצדדים הסדר מוסכם כמפורט להלן: · בעד כל תקופת עבודתו של הרטום בדרוג דרגה, משכורתו הקובעת לגימלה תחושב על יסוד דרגה 45 החל ממועד פרישתו של הרטום לגימלאות; · כל יתר העילות בתביעה העיקרית ובתביעה שכנגד תידחנה; · בעיניין זכאותו של הרטום למענק יובל, ינתן פסק דין בעירעור אך בסוגיה ספציפית זו, על יסוד החומר שבתיק וטענות הצדדים.

מכל מקום, משהטענה לא הועלתה ולא נדונה בבית הדין האיזורי לא מצאנו מקום להכריע בה. סיכומו של דבר – משהוכח כי עובר למעבר להעסקה בחוזה בכירים, בחודש יולי 1999, צבר הרטום ותק העולה על 30 שנה, הרטום זכאי למענק יובל הן בעד השנה שבה פרש לגימלאות (על פי סעיף 26.828 (1) לחוקת העבודה) ובעד כל שנה שלאחר מכן (על פי סעיף 26.828(2) לחוקת העבודה).

...

הצדדים הרחיבו בטיעוניהם לעניין תקופת עבודתו של הרטום בשיכון ופיתוח, והאם יש לראות בתקופת עבודה זו כתקופת עבודה במשרד השיכון, והרטום אף ביקש להגיש ראיות נוספות בעניין זה. נוכח המסקנה אליה הגענו, כי די בתקופת עבודתו של הרטום בהסתדרות הציונית ובקק"ל על מנת להקים לו זכאות למענק יובל, אין לנו צורך להידרש לטיעוני הצדדים בעניין זה. איננו מוצאים גם מקום להתייחס לטענה שהעלתה העירייה שלפיה ספק אם יש להביא בחשבון בוותק הנצבר לעניין תשלום מענק יובל תקופת עבודה במקומות העבודה המזכים שבהם היה הרטום במעמד של עובד ארעי.

מכל מקום, משהטענה לא הועלתה ולא נדונה בבית הדין האזורי לא מצאנו מקום להכריע בה. סיכומו של דבר – משהוכח כי עובר למעבר להעסקה בחוזה בכירים, בחודש יולי 1999, צבר הרטום ותק העולה על 30 שנה, הרטום זכאי למענק יובל הן בעד השנה שבה פרש לגמלאות (על פי סעיף 26.828 (1) לחוקת העבודה) ובעד כל שנה שלאחר מכן (על פי סעיף 26.828(2) לחוקת העבודה).

סוף דבר הרטום זכאי לתשלום מענק יובל הן בעד השנה שבה פרש לגמלאות ובעד כל שנה שלאחר מכן.

בע"ע 56745-02-13 חברת החדשות הישראלית בע"מ - שחר צרפתי, 14.2.2016) כתב הנשיא כב' השופט פליטמן את הדברים הבאים: אשר לשכר החלופי נפסק בדעתי בעיניין ענת עמיר, כי במקרים ברורים, שבהם המעסיק ידע, נוכח טיב הקשר הברור, כי מי שהוא בחר להעסיקו כקבלן הנו בעצם עובד, ובכל זאת החליט לעטות על היחס שביניהם כסות של מזמין - קבלן; במקרים שכאלה, מקובלת עליי הגישה ההרתעתית, לפיה אחת האפשרויות היא שהשכר החודשי הכולל הגבוה משכר עובד, ששולם על ידי המעסיק, יהא הבסיס לחישוב הזכאויות הסוציאליות שאותן תובע העובד בדיעבד.

בשנת 2011, השנה המלאה האחרונה לעבודת התובע הגיעה התמורה שקבל מהנתבעת לסך של 266,311.83 ₪ ואילו לפי הסימולציה הגבוהה שהגישה הנתבעת היה שכרו החלופי של התובע בשנת 2011 מגיע לסך של 113,365 ₪ (כולל תוספות של 12% פנסיה, 7.5% קרן הישתלמות, ביגוד, הבראה, מענק יובל, נסיעות ואחזקת רכב).

מאחר שמצאנו כי בין הצדדים אכן היתקיימו יחסי עבודה בחלק מן התקופה, ובהיתחשב בסכום התביעה שהיתקבל לעומת הסכום שנתבע – הנתבעת תשלם לתובע סך של 8,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

...

לסיכום אנו קובעים כי בין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק עד לחודש אפריל 2000 ועל כן התביעה הנוגעת לתקופה זו נדחית במלואה.

אנו קובעים כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעסיק החל מחודש מאי 2000, אך התביעה הכספית לתקופה זו נדחית על כל רכיביה למעט התביעה לפיצויי פיטורים.

מאחר שמצאנו כי בין הצדדים אכן התקיימו יחסי עבודה בחלק מן התקופה, ובהתחשב בסכום התביעה שהתקבל לעומת הסכום שנתבע – הנתבעת תשלם לתובע סך של 8,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

על פסק הדין לא הוגש ערעור אך הסוגיה הועלתה גם במסגרת הליכים נוספים שקיימו גננות שהועסקו על ידי הנתבעת, ושם נקבע, כי ההפחתה שנעשתה משכר הגננות על בסיס תוכנית ההבראה, אינה יכולה לעמוד והנתבעת חוייבה בתשלום מלוא השכר שהופחת (ראו למשל תע"א 3491/08 קרמר ואח' רשת הגנים של אגודת ישראל, 24.5.2011; ערעור שהוגש נסב רק על פסיקת פצויי ההלנה (ע"ע (ארצי) 48131-10-11 רשת גני הילדים של אגודת ישראל - קרמר ואח', 1.7.2013).

טרם נפנה לידון בטענות הצדדים, לשם השלמת התמונה יצוינו הדברים הבאים: בפסק הדין בעירעור השני קבע בית הדין הארצי, מפי כב' השופטת גליקסמן, כי בפסק הדין בעירעור הראשון, לא דן בית הדין הארצי לעבודה בשאלה האם תקנה 3(א)(6) לתקנות חינוך ממלכתי מקנה זכאות לתשלום משכורת בשיעורים ובכללים הנהוגים או זכאות למכלול תנאי ההעסקה המוקנים לעובדי הוראה בחינוך הרישמי (כגון - הסדרי פרישה ופנסיה, זכאות לתשלום מענק אי ניצול ימי מחלה וכיו"ב).

הנתבעת מצידה לא הכחישה את זכאותן של המשיבות למענק יובל אולם טענה כי התובעות מנסות "לעקוף" את פסק הדין בעיניין היתיישנות תביעתן וכי התחשיב בעיניין זה יכול להיות אך ורק מיום 16.8.2009 ולהתייחס רק עד לחודש 3/2010, דהיינו תחילת תכנית ההבראה.

...

על רקע האמור לעיל, בענייננו, הוגשה תביעתן של התובעות ביום 16.8.2016, בה עתרו לתשלום זכויות לתקופה שמחודש 09/2003 ועד לסיום עבודתן ברשת הגנים בחודש 08/2010, ובכלל זה הפרשי שכר והפרשות מעסיק לקופות גמל, הפרשי פיצויי פיטורים, קבלת מענק יובל ודמי הבראה, וזאת בהתאם לתנאי שכר מעודכנים של עובדי הוראה בחינוך הרשמי, ולאור הפחתת ותק וכן הפחתת שכר חד צדדית שנעשו, לטענתן, בניגוד לדין.

טענת הנתבעת בדבר התיישנות מעשה בית דין אין בידינו לקבל את טענות הנתבעת בסיכומיה לעניין התיישנות ובדבר קיומו של מעשה בית דין.

וכלשונה, לעניין טענות הנתבעת לקיומו של מעשה בית דין: "לאור העובדה כי פסיקת בית הדין בפסק דין המשלים היתה רק עד ליום 26.2.09, לא מצאתי מקום לדון בטענת מעשה בית דין שהעלתה המבקשת שכן ברי כי בית הדין לא הכריע בגין עילות אלו ואף נתן את החלטתו המפורשת מיום 1.1.13, בפסק הדין המשלים, כי זכאיות התובעות להגיש תביעה ביחס לתקופה שלאחר הגשת התביעה הראשונית, יכולות הן לעשות כן. וכאמור הדבר אושר במסגרת הערעורים הן בפסק הדין בערעור הראשון והן בפסק הדין בערעור השני." סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעות, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, את הסכומים הבאים, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל: לתובעת 1, גב' אילה חיים: בגין הפרשי שכר – סך של 30,680.

בנוסף, הנתבעת תשלם לכל אחת מהתובעות סך של 6,000 ₪ עבור שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

לסיום, סעיף 13 לחוזה המיוחד, הסעיף האחרון בו, קובע שוב, כי "למען הסר ספק, יובהר כי אין לפרש דבר מן האמור בהסכם זה כבא להחיל על העובד הוראות כלשהן מתוך הסכמים קבוציים, ו/או להקנות לו זכויות המוקנות לעובדים המדורגים בדרוג כלשהוא בשירות המדינה". בטרם נעילת פרק זה נציין, כי טענתו של התובע בדבר קבלת הודעה מהמעסיק בדבר זכאותו לקבלת מענק יובל החל משנת 2019 (הודעה שהמעסיק טען לאחר שליחתה כי נשלחה בטעות מאחר שהתובע אינו זכאי למענק זה) – איננה רלוואנטית לעניינינו שעה שלא שוכנענו שהתובע זכאי לתשלום מענק יובל.

הצדדים רשאים להגיש ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלתו.

...

התביעה לקידום התובע בדרגה נדחית.

יחד עם זאת, התובע יוכל לפנות לנתבעת ולבקש לקבל דרגה נוספת למפרע בהתאם לדירוג "מנהל יישומים ב'". התביעה למענק יובל – נדחית.

בנסיבות העניין, הנתבעת תשלם לתובע סך כולל של 7,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.