ערעור על פסק דין בגין צריכת חשמל שלא כדין ופגיעה בזכות הגישה

בבקשת האישור הוגדרו שלוש קבוצות שבשמן תוגש התובענה הייצוגית, כדלקמן: קבוצה א' - "כלל לקוחות המשיבות בשבע השנים האחרונות אשר נימסרו או עתידות להימסר להם דירות וזאת בנגוד להוראות מיכרזי מחיר למישתכן ותוך חריגה מהמפרט המחייב"; קבוצה ב' – "כלל לקוחות המשיבות בשבע השנים האחרונות, אשר נגבו מהם סכומים שלא כדין ומעבר לתעריפים המנויים בצו פקוח על מחירי מצרכים ושירותים (קביעת מחיר מירבי לשירותי נותן שירות בהיעדר רישום זכויות בפנקסי המקרקעין), תש"ס – 1999 ובתקנות המקרקעין (אגרות), תשל"ה – 1974" ; קבוצה ג' – "כלל לקוחות המשיבה בשבע השנים האחרונות, אשר חויבו או עתידים להיות מחויבים בעלות חיבור לתשתיות, בנגוד להוראות מיכרז מחיר למישתכן." המבקשים הוסיפו וציינו, כי הם פנו למשיבות פניה מוקדמת בטרם הגשת בקשת האישור, וזאת על מנת לאפשר להן לתקן דרכיהן, אלא שלשיטת המשיבות לא דבק במעשיהן כל רבב, כפי שעלה מתשובתן לפנייה זו. בתשובתן לבקשת האישור, טענו המשיבות, כי בקשת האישור משוללת יסוד בדין ובעובדה, ובהתאם התבקש לדחותה.

ביתר פירוט, אשר לטענה הנוגעת לחוסר התאמה של דירות הרוכשים למיפרט המחייב שנקבע במיכרז מחיר למישתכן, טענו המשיבות, כי מעבר לעובדה שבידי המבקשים לא עלה להצביע על "קבוצה" כלשהיא אשר "נפגעה" מכך, הרי שנושא כזה אינו יכול לעמוד בבסיס תובענה ייצוגית, וטוב היה לו היו המבקשים פועלים בגדר הכלים שמעניק להם חוק המכר (דירות), תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק המכר דירות"); אשר לטענה בדבר גביית התמורה בגין חיבור לתשתיות, טוענות המשיבות, כי בעיניין זה ממש תלוי ועומד הליך משפטי מקביל אשר נידון בפני בית המשפט המחוזי בירושלים – בת"א 39964-01-20 שבירו, דוראל נ' משרד הבינוי והשיכון (להלן: "ההליך המקביל")– בו ניתן ביום 12/10/22 פסק דין הדוחה את התביעה ועליו הוגש לאחרונה ערעור לבית המשפט העליון – ע"א 8416/22, באופן המייתר לחלוטין את העיסוק בסוגיה זו בהליך דנן (זאת ועוד, לטענת המשיבות הסכום אשר נגבה ואשר נתבע בתביעה זו הופקד ממילא ואף בכך יש כדי לאיין התאמת העילה לדון כתובענה ייצוגית); אשר לטענה בדבר גביית עמלות בשיעורים העולים על המותר בדין, כאשר מדובר ב"חברה משכנת", טוענות המשיבות, כי המשיבות אינן חורגות מן התעריפים המפורטים בחקיקה הרלוואנטית (ובמקרים אחדים אף גובות סכומים נמוכים מאלה), ואילו בחלק מהמקרים, שעליהם מלינים המבקשים, כלל אין בדין מיגבלה של מחיר מירבי.

הבקשה לפני; המסמכים אשר התבקש גילויים על ידי המבקשים הם כדלקמן: הסכמי המכר על נספחיהם; מפרטי המכר; תדפיס מצב חשבון עדכני של כל רוכשי הדירות בכל הפרויקטים של המשיבות ולכל יחידות הדיור שנמכרו על ידן במסגרת תכנית מחיר למישתכן; כל הפניות או ההתראות או הבקשות מטעם הדיירים למשיבות בקשר עם חיבור המחסן מוצמד לדירתם למונה הדירתי ו/או החוסר בתריס ו/או החוסר במסילה נוספת בחלון חדר השרות לרבות תשובות המשיבות לפניות אלו; פרוטוקול ראשוני ופרוטוקול מסירה של כל הדירות מכל הפרויקטים שבוצעו ונמסרו על ידי המשיבות במסגרת מחיר למישתכן; כל מיסמך בקשר עם ההזמנות שביצעו המשיבות לכל חלונות מרפסות השרות בכל דירות מחיר למישתכן מספקי הפרויקטים (ככל שניתן לפי ערים ובניינים), וכל ההזמנות שביצעו המשיבות לכל תריסי ההגנה לצנור הפליטה מספקי הפרויקטים (ככל שניתן לפי ערים ובניינים); כל תעריפוניי המשיבות לבצוע פעולות טרם העברת המירשם ללישכת רישום המקרקעין בשבע השנים האחרונות לרבות כל העדכונים שנעשו להם במרוצת השנים; כל החשבוניות שהמשיבות ו/או משרד עורכי הדין רונית שבירו הנפיקו בשבע השנים האחרונות עבור שכר טירחה שגבו עבור ביצוע פעולות כחברה משכנת בכל הפרויקטים שביצעו המשיבות; הודעה ו/או תיכתובת ו/או כל מיסמך אחר שנשלח לרוכשים שבו נכתב כי ניתן להתייצב במשרדי החברה לאימות תצהיר ללא תשלום; כל התצהירים החתומים של הדיירים שהמשיבות החתימו בשבע השנים האחרונות; כל התצהירים אשר עורכי דין מטעם המשיבות אימתו את חתימת המצהיר; כל ההתכתבויות שנעשו מול הדיירים בקשר לדרישת המשיבות לחתימה על תצהיר, לרבות תשובות הדיירים לדרישת המשיבות לחתימה על תצהיר; כלל המסמכים בתיק ת"א 39964-01-20 רמי שבירו הנדסה בניה והשקעות בע"מ ואח' נ' רשות מקרקעי ישראל ואח', ההליך המקביל, שהתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים; כל תדפיסי מצב חשבון עדכני של רוכשי הדירות בכל הפרויקטים של המשיבות ולכל יחידות הדיור שנמכרו על ידן במסגרת תכנית מחיר למישתכן, אשר כוללים פירוט אודות הסכומים שנגבו על ידי המשיבות שלא כדין, שיעור הקרן ומועד ביצוע התשלום; כל מיסמך אחר הכולל רכוז של הסכומים שגבו המשיבות בגין חיבורי חשמל ומים; תיכתובות עם דיירים או עם משרד הבינוי והשיכון בקשר לחיבורי חשמל ומים.

נטען כי מדובר במסמכים שיש בכוחם לשפוך אור על החריגות שבוצעו על ידי המשיבות מהמפרטים המחייבים, וכן על נושאים נוספים לרבות גבייה בגין חיבור לתשתיות, התחייבות לחבר את צריכת החשמל של המחסנים למונה הדירתי, קיומו של סעיף חיוב הדדי לפיו הכספים אותם ישיבו המשיבות לרוכשים יהיה בתוספת ריבית פיגורים, לרבות היכולת לבצע חישוב אריתמטי של הנזקים שנגרמו לחברי הקבוצה וכן עניינים נוספים אשר נטענו בבקשת האישור.

טענת המשיבות נטענה מתוך מטרה ברורה להתלות את הדיון בבקשת האישור וזאת עד להכרעה בעירעור שהוגש על ידן על פסק הדין בהליך המקביל.

...

לכך יש להוסיף כי אין בידי לקבל את טענת המבקשים ולפיה ממילא אין כל טעם ממשי ופרקטי לערוך פניה למשיבות, נוכח התנגדותן הברורה, כפי שפורטה בתשובתן לבקשה, לגלות את המסמכים המבוקשים – שכן מדובר בטענה בדיעבד (בגדר חוכמה בדיעבד), אשר אין בה כדי להצדיק פניה מוקדמת – שכן ברי כי קודם לקבלת תשובת המשיבות לא ידעו המבקשים כי אלו יסרבו לפנייתם.

סוף דבר; הבקשה נדחית בזאת.

המזכירות תדוור החלטתי לצדדים.

ערעור מינהלי על פסק דין של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן בהתאמה: בית הדין ו-החוק), שניתן על ידי כב' הדיין א' נועם ביום 9.5.2022 בערר 1444-22.

יצוין, כי למשרדינו הוגשו אותם המסמכים אשר מוגשים על ידיכם, בבקשה נוספת המתנהלת במשרדינו, ונתון זה מעלה חשש כבד כי המסמכים אשר מוגשים ללשכתנו אינו משקפים מקום מגורים בפועל, כי אם נועדו לשם "השגת כתובת" בישראל שמטרתה קבל זכויות בישראל שלא כדין.

בהקשר זה, נסמכת המשיבה על התמיהה שעלתה מחוזה המכר שהציגו המערערים משנת 2008; מהעדר הסבר מניח את הדעת מדוע עברו לדירה שאותה רכשו רק בשנת 2019, כאשר החוזה אפשר להם לקבל את הנכס עוד בשנת 2009; מהעדר הסבר לרישום החשבונות על שם המוכר, ולשינוי גירסתם של המערערים בעיניין זה; לצריכת החשמל הנמוכה בנכס; להגשתם של אותם מסמכים, שהגישו המערערים על ידי פונה אחרת; ולאמור בדו"ח המוסד לביטוח לאומי באשר למגורי המערערים בסלוואד בשנים 1996 ו- 2001.

משכך, אף שיתכן כי עדיף היה לאפשר את 'השמיעה המשנית' בטרם ניתנה ההחלטה הראשונה, הרי שמתן ההזדמנות להתייחס לכך, להציג מסמכים ולבקש להפריך את הנימוקים שביסוד ההחלטה, במסגרת הערר הפנימי, מקיימת בנסיבות העניין את זכות הטיעון ואינה מקימה עילה להתערבות בהחלטות המשיבה, ובפסק הדין של בית הדין לעררים מטעם זה (בין שהמדובר במענה מספק ובין שהמדובר ב'בטלות יחסית' ככל שקמה עילת בטלות (ר' רע"א 1408/15 האיל אלעתאיקה נ' מדינת ישראל משרד החקלאות, פיסקה י"א (23.7.2015); ברק-ארז, עמ' 515-511; מרגית כהן "זכות הטיעון לאחר מעשה" משפט וממשל ד' 95, 130-129 (התשנ"ז)).

המערערים היו יכולים לפנות ולבקש את הרישום, או לציין את בקשתם במסגרת הערר הפנימי, אך לא עשו כן. משכך, לא מצאתי כי זכות הטיעון של המערערים נפגעה.

...

להלן אפרט את הנימוקים העומדים בבסיס מסקנה זו. למעט בכל הנוגע לראיון שנערך למערערים ביום 27.10.2011, אליו אתייחס בהמשך הדברים, הרי שלא מצאתי כל יסוד לטענות האחרות.

לצד זאת, הטרידה אותי טענה דיונית שהעלו המערערים והיא נוגעת לכך שבעת שהגיעו ללשכת המשיבה לצורך הארכת ההפניה לקבלת היתר מת"ק, נערך להם ראיון, ומיד באותו יום אף נתקבלה החלטה, מבלי שהתאפשר למערערים להתמודד עם נימוקי ההחלטה, לטעון מדוע מסקנת המשיבה אינה נכונה ולהביא ראיות שעומדות בסתירה לאותה מסקנה.

בשולי הדברים אוסיף כי איני סבור כי משמעות אי הצגתם של מסמכי המוסד לביטוח לאומי עובר למתן ההחלטה משנה את התוצאה, שכן אי הוכחתו של מרכז חיים נובעת מהראיות המנהליות שהובאו, שדי היה בהן כדי להגיע למסקנה זו. סיכום על יסוד האמור, הערעור נדחה.

תקופת השמוש בגינה מבוקש התשלום הוא מיום 1.12.11 ועד ליום 1.1.2017 והתביעה הוגשה בהמשך לפסק דין מוסכם מיום 31.5.11 בת"א (שלום ק"ג) 53952-03-11 בו ניתן צו לנתבע להפסיק לאלתר כל שימוש חורג שנעשה בשטח המשק ולפנות כל מבנה, מחסן או מחוברים נוספים במשק שניבנה ללא היתר.

מבלי לפגוע בכלליות האמור אבקש להתייחס לטענות הנתבע כי אין להביא בחשבון מבנים שבהם, בתקופות מסוימות, לא היתקיים שימוש חורג בפועל… לעניין שנת 2016 אומר כי דוחות הפיקוח לשנים 2015 ו-2017 מקימים הנחה על דרך האינטרפולציה כי המבנים והשימושים המודגמים בהם היתקיימו גם בתקופה שביניהם.

כשם שאדם מממש את זכות הבעלות שלו במיטלטלין גם בכך שהוא מאחסן אותם ואפילו משמיד אותם, ולא רק בכך שהוא משתמש ונהנה מהם בפועל – כך אדם מממש את היותו תופס מקרקעין ומשתמש בהם גם בכך שהוא מקים עליהם מחוברים, אפילו אם הם נותרים ריקים ללא שימוש אישי או מסחרי; או בכך שהוא משתמש בחלק משטחם.

" בעירעור על פסק הדין, אשר נדחה בבית המשפט העליון, ע"א 2877/22 הוסבר:  "בעקרו של דבר, וכפי שציינו במהלך הדיון בפנינו, המערער הוא זה שעשה דין לעצמו בכל הנוגע לשימוש במקרקעין. על כן, קשה להלום את טענותיו כי רמ"י לא תיעדה באופן מספק את הקפי השימושים במקרקעין שלא כדין, על כל השינויים שחלו בהם מעת לעת, ככל שחלו, על-פי הנטען".   אין מקום להקיש מפסק דין זה כי גם אם מוכח כי מבנה עמד ריק ולא נעשה בו כל שימוש, ניתן לחייב בגינו תשלום עבור דמי שימוש ראויים.

בעדותו של החתן הבהיר כי לאחר שנת 2011 המבנים היו קיימים אבל לא הייתה פעילות בהם, ואף ניתן היה להוכיח זאת מצריכת החשמל, שלא הוגשה.

...

אמנם מקובלת עלי טענת התובעת כי רשאית להגיש כראיה גם דוחות פיקוח קודמים של מפקחים אשר לא התייצבו לעדות, וזאת מאחר ומדובר ברשומה מוסדית המבוצעת תוך כדי העבודה השוטפת של המפקחים.

סוף דבר התובעת לא הוכיחה כי נעשה שימוש במבנים במשק כמסגרייה ומשרד בתקופות בגינן הוגשה התביעה, ועל כן אני מורה על דחיית התביעה.

לאור דחיית התביעה, אני מורה על מחיקת ההודעה לצד ג'.

התביעה כנגד נתבע 2 נדחית ללא צו להוצאות.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 68201-08-23 גנאים ואח' נ' אחמד לפני הרכב השופטים: כבוד השופט הבכיר אמיר טובי [אב"ד] כבוד השופט איל באומגרט כבוד השופטת רבקה איזנברג המערערים .1 בילאל זטאם, ת"ז 301179685 .2 הודא זטאם מסראוה, ת"ז 303167670 .3 מוחמד זטאם גנאים, ת"ז 201062551 .4 הלאל זטאם גנאים, ת"ז 206298077 המשיב אחמד חוסין, ת"ז 300422250 פסק דין

השופט אמיר טובי: בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו שניתן ביום 19.6.2023 מפי כב' השופטת ב' חסן-חסניין בת"א 36904-12-17 לפיו חויבו המערערים, יחד ולחוד, לשלם למשיב סך 144,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ כולל מע"מ. כתבי הטענות בבית משפט קמא ביום 16.6.2015 נחתם הסכם שכירות בלתי מוגנת בין המערער 1 (להלן: "המערער") לבין המשיב, לפיו השכיר המערער למשיב חנות לצרכי מסחר (להלן: "המושכר") תמורת דמי שכירות חודשיים בסך 4,000 ₪ בתוספת מע"מ לתקופה של חמש שנים, כאשר למשיב נתונה האופציה להאריך את הסכם השכירות למשך חמש שנים נוספות (להלן: "הסכם השכירות").

לדברי המשיב הוא הסביר למערער כי שטח המושכר היוה עבורו תנאי הכרחי להפעלת בית העסק ולהתקשרות בהסכם השכירות, וכי כל גריעה מהשטח עלולה לפגוע בעיסקו פגיעה קשה.

מכאן שבמשך חודש ימים לא פעל המערער להוצאת היתר בניה או להסדרת עניין החשמל וטוב היה עושה אילו ביטל המשיב את ההסכם כבר אז. בית משפט קמא הוסיף כי חוזה שנקשר כדין, אך ביצועו הפך מאוחר יותר לבלתי חוקי, מוחזק כחוזה פסול ובטל, עליו חלות הוראות סעיף 30 לחוק החוזים.

נקבע כי חוזה השכירות בין הצדדים היה בעת כריתתו חוקי, אך עם הזמן, ומשלא הושג היתר בניה, הפך החוזה לבלתי חוקי ועל כן דינו בטלות.

לאחר שהוגשו תצהירי העדות הראשית וזמן קצר לאחר שהחלה שמיעת עדותו של המשיב ביום 8.6.2021 ובטרם הושלמה, הודיעו הצדדים כי הם מקבלים את הצעת בית משפט קמא לפיה תיקבע ישיבת הוכחות אחת לשמיעת עדותו של העד חאלד קעדאן, ולאחריה יסכמו הצדדים את טענותיהם בכתב על סמך החומר המצוי בתיק ויינתן פסק דין מנומק.

אין בידי לקבל קביעה זו. אף אם הייתי מקבל את גרסת המשיב לפיה העלה המערער דרישות כאלה ואחרות בנוגע לגריעת שטח המושכר, או לגבי תשלום שיעור כזה או אחר מראש או לגבי צריכת החשמל, הרי שאין לראות בכך משום הפרה יסודית של ההסכם כל עוד לא נקט המערער בפעולות חד צדדיות בשטח.

בעניינינו כלל לא הוכח כי המשיב הודיע למערער על ביטול החוזה, אלא בחר לסגור את עסקו ולפנות את המושכר מבלי שהיה מחויב לעשות כן. יתרה מזו, מתמליל השיחה האחרונה בין הצדדים עולה אמנם כי המערער היתעקש לגרוע מהמושכר שטח של כ- 30 מ"ר. יחד עם זאת, מאותו תמליל עצמו עולה כי המשיב היה מודע לזכותו על פי הסכם השכירות לסרב לגריעה מעין זו. פינוי המושכר נעשה על ידו בסופו של דבר משיקוליו ולא בשל הפרת ההסכם הפרה יסודית על ידי המערער.

...

בענייננו כלל לא הוכח כי המשיב הודיע למערער על ביטול החוזה, אלא בחר לסגור את עסקו ולפנות את המושכר מבלי שהיה מחויב לעשות כן. יתרה מזו, מתמליל השיחה האחרונה בין הצדדים עולה אמנם כי המערער התעקש לגרוע מהמושכר שטח של כ- 30 מ"ר. יחד עם זאת, מאותו תמליל עצמו עולה כי המשיב היה מודע לזכותו על פי הסכם השכירות לסרב לגריעה מעין זו. פינוי המושכר נעשה על ידו בסופו של דבר משיקוליו ולא בשל הפרת ההסכם הפרה יסודית על ידי המערער.

לסיכום, אציע לחבריי להורות על ביטול פסק דינו של בית משפט קמא תוך דחיית תביעתו של המשיב וחיובו בהוצאות המערערים בסך 23,400 ₪.

המשיב ישלם למערערים הוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 23,400 ₪ וזאת תוך 30 ימים אחרת יישא סכום זה ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

במאי 2002 נפגעה מערכת המנייה שמדדה את כמות החשמל שנצרכה על-ידי התובעות באחת מנקודות האספקה.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון נדחתה גם היא, תוך שכב' השופט ע' פוגלמן ציין בהחלטתו כי ככל שחברת החשמל חברון תצליח להוכיח בגדרי ההליך העקרי (קרי- בגדרי התביעה הקודמת) כי שיעור החוב הנגבה ממנה איננו מוצדק בנסיבות העניין, הרי היא תהיה זכאית להשבה ולפצוי בגין נזקים שנגרמו לה (רע"א 1794/11 חברת החשמל מחוז חברון נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פס' 8 (5.6.2011)).

בזו הפעם, הגישו התובעות תביעה כספית כנגד הנתבעת להשבת הסך של כ-28 מיליון ₪ שלטענתן הנתבעת גבתה שלא כדין.

העירעור לבית המשפט העליון, פרוטוקול הדיון שם, ופסק הדין המוסכם שניתן בסופו התובעות ערערו על פסק הדין של כב' השופט יעקובי לבית המשפט העליון (ע"א 3925/21).

על רקע זה, התובעות טענו כי בעת הגשת התביעה הקודמת, ואף בעת הגשת ההודעה הנדונה מיום 26.12.2011, הסעד היחיד שחברת החשמל חברון יכלה לתבוע מהנתבעת היה צו מניעה קבוע (להבדיל מסעד כספי), ולפיכך האגרה ששולמה בגין התביעה הקודמת בגין סעד שאינו כספי הייתה כדין.

בעיניי, כל אחד מהנימוקים מעורר קושי בפני עצמו, ושני הנימוקים יחדיו עומדים בסתירה לפסק הדין שניתן בעירעור בבית המשפט העליון: הנימוק הראשון כוּנה בפי עו"ד חנא בעדותו לפניי, "הנימוק הכמותי". לפי עדותו של עו"ד חנא, בעת הגשת התביעה הקודמת וכן בעת הגשת ההודעה הנדונה מטעם חברת החשמל חברון, הנתבעת אמנם החלה לחייב את עריית חברון בחוב העבר הנטען על-ידה באמצעות תשלומים חודשיים של כ-780,000 ₪ שצורפו לחשבונות החשמל השוטפים מדי חודש.

אין להשלים עם היתנהלות דיונית במסגרתה חברת החשמל חברון הודיעה לערכאה הדיונית באופן ברור, מפורש ובלתי מסויג כי לא תגיש בעתיד תביעת השבה כספית כנגד הנתבעת, וזאת כדי לשכנע כי התובענה שהגישה צריכה להתברר לגופה ללא תשלום אגרה לפי שווי כספי; ובחלוף מספר שנים לאחר שאותה תובענה נמחקה, היא הגישה תביעה להשבה כספית כנגד אותה נתבעת, כאילו אמירתה הקודמת לפיה לא תגיש תביעה כאמור לא הייתה מעולם.

...

מסקנה אחרת עלולה לרוקן מתוכן את דוקטרינת ההשתק השיפוטי בנסיבות המקרה דנן.

כפי שפורט בפס' 25 לדבריי לעיל, במקרה דנן אני סבורה כי ישנה הצדקה לתחולתה של דוקטרינת ההשתק השיפוטי.

סוף דבר נוכח מכלול הטעמים שפורטו, יש להורות על סילוק על הסף של התביעה שבכותרת ביחס לתקופה שלא התיישנה, וזאת מחמת השתק שיפוטי.