ערעור על פסק דין בגין חוב כספי בין עורך דין ללקוח

כללי לפניי שני ערעורים מטעם הצדדים, שנידונו במאוחד, על פסק-דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לישכת עורכי הדין (להלן- בית הדין הארצי) בתיק בד"א 20/20, 30/20 מיום 2.8.2020 (עורכי הדין אב"ד עו"ד אבידן רומנוב, עו"ד בנימין לבנטל, עו"ד דוד טורק; להלן- פסק הדין).

לצד זאת, התקשרו המתלוננים עם המערער, ביום 5.2.2012, בהסכם להסדרת תשלום חובו בשל פירעון ההלוואה (להלן- הסכם הסדרת חוב), ובגדרו הצהיר והודה המערער כי הפר את חובת הנאמנות שלו ופעל ללא ידיעתם והסכמתם למישכון הנכס כבטוחה לחובותיו האישיים.

לעניין העונש- בית-הדין הארצי דחה את הערעורים מטעם הצדדים על קולת וחומרת העונש תוך שקבע כי המערער הורשע בעבירה החמורה ביותר בדין המשמעתי, בפגיעה ביחסי האמון שבין עורך דין ללקוחו שהינם מנשמת אפו של מיקצוע עריכת-הדין ומשליכה על האמון שרוחש הציבור לעורכי –הדין.

במקרה שלפניי, המערער מבקש להשיג על פסק-דינו של בית-הדין הארצי אשר קיבל את ממצאיו העובדתיים של בית-הדין המחוזי, שם נקבע, בין היתר, על יסוד היתרשמות מעדותו של המתלונן, אמינותו ומהימנות גירסתו, כי המערער הפר את חובותיו כלפי המתלוננים, באשר הסכם הנאמנות ברור מלשונו ואינו נידרש לפרשנות.

על המעשים מהסוג בהם הורשע המערער, ניתן להסיק גם ממדיניות הענישה הנוהגת בגין מעשים של שליחת יד בכספי לקוח, אשר דומות בחומרתן למעשיו של המערער ועליהם נאמר שהן בבחינת כריתת הגזע עליו בנוי מיקצוע עריכת הדין, שכל כולו אמון הלקוחות (בר"ש 1008/15 עו"ד אורי נבו בן זינו נ' ועדת האתיקה המחוזית תל אביב (12.2.2015)).

...

בנסיבות אלה, לאחר עיון ובחינה נוספת, נחה דעתי כי לא נפל פגם בקביעותיו ובמסקנותיו של בית-הדין המחוזי בעניין זה, משלא שוכנעתי כי יש בגרסת המתלונן סטייה מהותית ובולטת משורת ההיגיון והשכל הישר.

מכל מקום, ולאחר שבחנתי את הפסיקה הרלוונטית, ונתתי דעתי לנסיבותיו האישיות של המערער ולנסיבות ביצוע העבירה, שוכנעתי, כי אין בעונשו כדי להוות סטייה משמעותית ממדיניות הענישה ותכליותיה, במידה שיש בה כדי להצדיק את התערבות ערכאת הערעור.

אשר על כן, דין הערעור על גזר הדין, להידחות.

תגובת החייב לבקשה החייב טוען בתגובה, כי אכן ביום 14.8.17 דחה בית המשפט העליון את עירעורו על פסק הדין של בית המשפט המחוזי לאשר פסק החוץ שניתן לטובת החברה הסינית נגדו.

עוד טוען החייב, כי העירעור שהגיש נדחה בשל רשלנות עורכי דינו ולא היתה סיבה לחשוב כי העירעור יידחה וכי פסק הדין הזר יהווה סכנה לנכסיו.

ככל שהועברו כספים לאור ייעוץ והשקעות, הרי שאין מדובר בכספים של החייב אלא של עו"ד רייף, או של בניו של החייב אשר עו"ד רייף "ערבב" בין כספים של החייב ובין כספים שלהם אשר הופקדו אצל עו"ד רייף.

הואיל ואור ייעוץ והשקעות קזזה את חובו של החייב מהכספים של א.י.ק.נ. אשר היו מצוים אצלה, ביצעה א.י.ק.נ. העברת יתרות פנימית בין כרטסות הנהלת החשבונות של הלקוחות.

מדובר למעשה ב"הצגה" שאותה הציגו החייב והנושה בפני בית המשפט, כאילו מדובר בנושה המעוניינת לנקוט בהליכים נגד החייב בשל חובו ובשל כך מבקשת להורות על מתן צו כנוס ולמנות את עורך הדין שהיא הציעה בבקשתה, כמנהל מיוחד לנכסיו.

עו"ד רייף וכן החברה שבשליטתו, א.ק.י.נ, סייעו בהברחת כספי החייב לטובת תשלום חובו לאור ייעוץ והשקעות מחוץ להליך, ועל כן חובת ההשבה, המוטלת על החייב ועל אור ייעוץ והשקעות, תוטל גם עליהם.

...

כך או כך, אפילו אם החוב שולם רק ביום 4.7.18 הרי שבכל מקרה עמדה לזכות אור ייעוץ והשקעות, מרגע יצירת החוב, בטוחה מוצקה לקבלת תשלום החוב מעו"ד אייל רייף, ויש בכך לתמוך במסקנה הנלמדת גם מתוך מכלול הנסיבות כי לא מדובר בהליך פשיטת רגל שנפתח מתוך כוונה לגבות החוב בהליך המשפטי אלא מתוך כוונה אחרת.

אלא שאפילו בוצע הזיכוי הכספי רק באותו שלב, הדבר אינו מוריד מכך שאור ייעוץ והשקעות ידעה כבר במועד הגשת הבקשה מטעמה למתן צו כינוס, כי החוב ישולם לה, בין כך ובין כך. ראיה כבדת משקל למסקנה האמורה עולה מכך שאור ייעוץ והשקעות כלל לא הגישה תביעת חוב בגין החוב הנטען.

העדר הגשת תביעת חוב מטעם אור ייעוץ והשקעות מחזקת את המסקנה לפיה מדובר היה בחוב פיקטיבי בלבד שנועד לבסס פתיחת הליך תוך קנוניה נסתרת בין המבקשת בהליך ובין החייב באמצעות חברו הטוב עו"ד רייף.

לפניי בקשת המבקש למתן רשות לערער על פסק הדין של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט גד ארנברג) שניתן ביום 27.3.22 ברער"צ 49463-06-21 וברער"צ 49518-06-21, ואשר במסגרתו בית המשפט דחה ערעורים הדדיים שהצדדים הגישו על החלטת כב' הרשמת נעה אפיק דר מיום 1.6.21, שבה כב' הרשמת חייבה את עיזבון עו"ד זאב וייל ז"ל בחוב הפסוק של החייבים עד לסכום של 470,000 ₪, ופטרה את עו"ד נעמי וייל מתשלום החוב הפסוק.

בתקופה מסוימת הייתה בינו לבין עו"ד אמג'ד ג'אבר היתקשרות, שבמסגרתה עו"ד ג'אבר העביר לטיפולו של המשיב לקוחות פוטנציאליים.

במהלך ישיבה זו עו"ד וייל הודיע: "הכסף אצלי". הוא אמר שהוא "חושב שנשארו כ 470,000 ₪". בנסיבות אלה הצדדים לתיק וכן עו"ד וייל הודיעו שהם הגיעו להסכמה שלפיה, "... הכספים המצויים בנאמנות בידי עו"ד וייל בעיניין הבטחת שכר הטירחה בתיק אזרחי 5299-12-09 גית נור נ' ד"ר יוסף שעבאני ואח', יוותרו עד להחלטת בית המשפט בתיק או כל ערכאה אחרת שתהיה מוסכמת על הצדדים בעיניין חלוקת שכר הטירחה בין עורכי הדין המעורבים". לבקשת הצדדים, כב' הרשם נחשון נתן להסכמת הצדדים תוקף של החלטה.

...

האם יש לאפשר למבקש להביא עתה ראיות נוספות כדי להוכיח את הטעות הנטענת? אני סבור שלא.

ואולם בסופו של דבר הגעתי לכלל מסקנה שאין לאפשר זאת, ממספר טעמים.

סוף דבר מהטעמים שמניתי, החלטתי לדחות את בקשת הרשות לערער שהוגשה על ידי המבקש.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9136-03-22 טופאל נכסים בע"מ ואח' נ' נסיס תיק חצוני: 510863-07-15 לפני כבוד השופטים יהודית שבח, סג"נ, יונה אטדגי, שלומית יעקובוביץ מערערים/משיבים 1. טופאל נכסים בע"מ 2. משה לוינקרון ע"י ב"כ עו"ד איל חריף משיב/מערער דב נסיס ע"י ב"כ עו"ד יצחק סלע פסק דין

השופט י. אטדגי: עִרעור ועִרעור משיב על פסק דינו של בית המשפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופט עדי הדר), שדן והכריע בשש תביעות שטריות שהגיש המשיב נגד המערערים ובתביעה כספית שהגיש המערער נגד המשיב.

בין המשיב ובין עורך הדין הנתבע הושג הסדר פישור, בעקבותיו פיצה עורך הדין את המשיב בסכום של כחצי מיליון ₪.

המידע שהגיע לעו"ד אבני ביחס לחוב המערערים כלפי המשיב הגיע אליו בהיותו בא כוחו של המשיב ובמסגרת יחסי עורך-דין לקוח.

צודק המשיב גם בטענתו, כי גם אם נקזז את הסכום הכולל שקבל המשיב בהליך הדירה: 500,000 ₪ (מעורך הדין הנתבע) + 742,000 ₪ מהמערערים, סך הכֹֹל 1,242,000 ₪, מסכום יתרת החוב בגין ההלוואה הראשונה (בסך 100,000 $ משנת 2001) שהמומחית כימתה אוותו בחוות דעתה בסך של 2,848,210 ₪ (סעיפים 16 ו- 70 לחוות הדעת), עדיין תיוותר יתרת חוב של המערערים כלפי המשיב, ביחס להלוואה הראשונה בלבד, בסכום של כ -1.6 מיליון ₪ (נתון המצדיק את זקיפת התשלום בסך 675,000 ₪ גם לאותה הלוואה) ויתרת חוב כוללת של כ – 4 מיליון ₪ בגין כל ההלוואות, בהתאם לממצאיה של המומחית, שאומצו כאמור על ידי בית משפט קמא.

...

תוספת הפרשי ההצמדה והריבית כדין על קרן ההלוואות נקבעה בפסק הדין מיום הגשת השטרות לביצוע בהוצאה לפועל ולא ממועד מתן ההלוואות, מחמת השיהוי רב השנים בהגשתם לפירעון, ואני סבור שאין להתערב בהחלטה זו. התביעה השטרית שנדחתה, ת"א 33291-12-15, הייתה מורכבת משטר אחד בסך 100,000 ₪ ושלושה שטרות בסכומים קטנים יחסית: 5,000 ₪, 2,500 ₪ ו – 7,500 ₪.

ההימנעות מפסיקת הוצאות בגין קבלת התביעות השטריות (למעט אחת) נומקה בכך שהוכח שהצדדים שיתפו פעולה, לכאורה, בביצוע של עבירות מס. גם בהחלטה זו אני סבור שאין להתערב.

שלומית יעקובוביץ, שופטת התוצאה שני הערעורים נדחים.

פסק הדין ניתן ביום 20.5.13, ערעור על פסק הדין נדחה ביום 18.2.14, כאשר התביעה שלפניי הוגשה ביום 19.4.20.

ביום 25.7.11 נחתמה על ידי שלי פיקל צוואה מודפסת בנוכחות עדים (שמעון פרנקו ועו"ד צבי מנדל, שהיה עורך הדין הקבוע של בני הזוג, אשר נזקקו לטיפולו השוטף בשל חובות כספיים שצברו).

הדעת נותנת וגם כללי האתיקה בין עורכי הדין, שאם הנתבע היה ממשיך לייצג את התובע, הפגישה לא הייתה נקבעת בין עורך דין לבעל הדין שכנגד ללא מייצגו, וגם התובע לא היה משאיר לבחירת הנתבע האם להגיע לפגישה אם לאו.

דיון והכרעה כאמור בהלכה הפסוקה, היכולת של בית המשפט להגיע למסקנה כי לולא פעולה או מחדל כלשהם של עורך הדין, תוצאת פסק הדין הייתה משתנה לטובת הלקוח, מוגבלת ביותר, במיוחד בנסיבות המורכבות של המקרה שלפניי.

...

תביעות מסוג זה מרבות התדיינויות, עלולות להביא לקביעות שיפוטיות סותרות - ובסופו של דבר פוגעות באמון הציבור בבתי המשפט.

השתק שיפוטי ואם לא די בכל האמור לעיל, הרי שהצהרותיו הקודמות של התובע בפני רשות שיפוטית מונעות ממנו לטעון אח"כ ההפך, גם כאשר בעל הדין שכנגד אינו זהה (נושים לעומת שון).

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, התביעה נדחית.