לעניין בקשת הסילוק ציין הראל, כי ככל שהעובדה שתלוי ועומד ערעור על פסק הדין תימנע את בירור התביעה הנוכחית, הוא יפעל למחיקת העירעור.
הפסיקה הכירה בכך שקיים פתח מצומצם לתקיפת פסק דין חלוט, מהלך שמכנה גם "משפט חוזר אזרחי". העילה העיקרית לביטול פסק דין חלוט היא מחמת תרמית, אולם הפסיקה הכירה באפשרות, נדירה שבנדירות, לעשות זאת גם על יסוד ראיות חדשות (ע"א 417/89 אע'בריה נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ''ד מה(4) 641 (1991); ע"א 4682/92 עיזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ, פ"ד נז(3) 366 (2003); ע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ (25.2.2010) ("עניין טורג'מן")).
היינו, כאשר במועד בו נודע לבעל הדין על התרמית פסק הדין אינו חלוט, הוא אינו רשאי להגיש תביעה לביטול פסק דין, אלא עליו להגיש ערעור (ככל שכזה טרם הוגש) ולבקש להגיש במסגרתו את הראיות המלמדות על התרמית.
...
לאור האמור, נקבע בפסק הדין (פסקה 26) כך:
"במישור של עסקת היסוד, בכל הנוגע לתקופה אשר לגביה קיבל הנתבע חשבוניות או כרטסת ושילם על פיהן, אין הנתבע רשאי להתכחש להן בלא להביא ראיות לכך שמדובר בחיוב שגוי. בכל הנוגע לתקופה זו, אני סבור שהתובעת עמדה בנטל המוטל עליה, בגדר הדיון במישור החוזי של עסקת היסוד, להוכיח את כמות הסחורה שסופקה לנתבע. לעומת זאת, בקשר לתקופה אשר התובעת לא הוכיחה כי הנתבע קיבל את החשבוניות לידיו, לא ניתן לומר שהיא עמדה בנטל".
בהמשך נדונה בפסק הדין העילה השטרית המתבססת על שני השיקים שניתנו על ידי הראל, בסך כולל של 202,350 ש"ח. נקבע, כי טענות ההגנה של הראל הן כישלון תמורה מלא או מסירה על תנאי, והוא לא עמד בנטל להוכיחן.
סוף דבר
על אף שמצאתי כי הייתה תרמית מצידה של זרד במסגרת ההליך הקודם, דין התביעה לביטול פסק הדין להידחות וזאת מן הטעם שלא הוכח שהיה בתרמית כדי להטות את תוצאת המשפט.
בנוסף, נראה כי יש לדחות את התביעה על הסף מן הטעם שכאשר היא הוגשה לא היה פסק הדין חלוט.
התביעה נדחית, אפוא, ללא צו להוצאות.
