ערעור על פסק בוררות שניתן בדרך של פשרה

שני הצדדים הגישו בקשת רשות ערעור על פסק הבוררות.

בישיבת יום 15.5.2018, הועלתה אפשרות כי חלף מתן פסק דין מנומק במסגרת הערעורים ההדדיים, יינתן על ידי בית המשפט פסק דין בדרך של פשרה, מכוח סמכותו לפי ס' 79א לחוק בתי המשפט.

יחד עם זאת, גם הצדדים היו סבורים כי אין מקום להשיב את הדיון לבורר או להעבירו לבורר אחר שיכריע בטענותיהם לאור פרק הזמן הארוך שחלף מאז תחילת הבוררות, וכי נכון וראוי להביא את המחלוקות ביניהם לידי סיום במסגרת פסק דין בדרך של פשרה.

...

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת רויטל באום) ברע"צ 36730-06-19 מיום 13/4/2020 (להלן: "פסק הדין").

תיק ההוצל"פ ניפתח ביום 16/12/1990 לביצועו של פסק בורר שניתן ביום 8/9/1989 (להלן: "פסק בורר").

בעקבות החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור במסגרתו ניתנה ההחלטה מושא החלטה זו. ביום 18/11/2019 היתקיים דיון במעמד הצדדים בבקשה, במסגרתו ציין בית משפט קמא כי ביצע חישוב בעצמו תוך שימוש בתוכנת משערכת של חיובי ריבית והצמדה ביחס לחוב הפסוק בתיק ההוצל"פ והסכום שהיתקבל קרוב לסכום החוב המופיע בתיק ההוצל"פ. בהתאמה, הומלץ לצדדים לסיים את ההליך כולו בפשרה, על פי הצעת בית המשפט.

על הצעתו חזר בית המשפט קמא בדיון נוסף שהתקיים ביום 11/02/2020, ולאור היתנגדות הצדדים, ניתנה ההחלטה מושא הליך זה. בפסק הדין קבע בית המשפט קמא כי: אין פגם בעובדה שבית המשפט, במסגרת ניסיון לקדם פיתרון בדרך של פשרה, ערך חישוב חוב שהרשם עצמו לא ערך.

...

בהתאמה, נדחית הבקשה בהתאם להוראות תקנה 406 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984, מבלי שיהיה צורך לדון בבקשות הביניים שהוגשו בהליך זה. הבקשה שבפניי היא בקשה בגלגול שלישי שכן עניינה של המבקשת נדון בפני רשם ההוצל"פ ובית משפט קמא.

בקשת החייב המנוח לתיק ההוצל"פ משנת 1992 צורפה על ידי המבקשת עצמה כחלק מנספח ו' לתיק המוצגים שהוגש בפני בית משפט קמא ויש בכך ללמד כי המבקשת ידעה והכירה את תוכנה של ההודעה וכן את ההסכמה שגובשה בה ועל כן המבקשת מנועה מלהעלות כל טענה כנגד שימוש כאמור במסמך זה. במכלול הנסיבות ולאחר שהגעתי למסקנה כי בית משפט קמא וכן רשם ההוצל"פ התייחסו באופן פרטני לכלל טענות המבקשת ודחו טענות אלו לגופן באופן מנומק ונכון, אני דוחה את הבקשה.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

זאת ועוד - במסגרת ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים בדיון שהתקיים לפניי ביום 13 בינואר 2019 (הפ"ב 17082-01-19) נקבע בהתייחס למינוי הבורר, כי: "הסכמתנו זו מהוה הסכמה לקיום הליך בוררות ואנו נחתום גם על שטר בוררות ככל שהבורר שימונה לא יסתפק על פסק הדין שניתן כעת" (צ"ל-בפסק הדין).

טענת האילוץ והכפייה היא טענה הנטענת בשפה רפה, והיא מקפלת בתוכה טענת משנה לפיה נוכח התארכות הליך הבוררות וחוסר היכולת של המבקש לקדם את ההליך, הוא נאלץ לתת את הסכמתו לסיום ההליך בדרך זו. אינני יכול לקבל טענה זו נוכח מספר טעמים: · המבקש הסכים בכתב למתן פסק דין לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, במכתבו מיום 6 באפריל 2021 ובמכתבו מיום 30 במאי 2021.

ממילא גם שהסמכת הבורר להכריע לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, משמעה ביטול כבילתו (שלא הייתה קיימת במקרה דנן) מהפרוצדורה, כאמור בע"א 6780/19 בעיניין הדסה הנזכר לעיל: "16. סעיף 79א אינו מפרש לנו מה משמעותה של אותה "[פסיקה] בדרך של פשרה".

נושאים נוספים שיש להדרש אליהם טרם סיום- בשונה מהליך ערעור רגיל על פסק דין, הרי שבקשה לביטול פסק בוררות אינה ערעור ובית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על פסק הבוררות.

...

סוף דבר ותוצאת פסק הדין- נוכח האמור לעיל דין בקשת הביטול להידחות.

בהתאם אני מורה על אישור פסק הבוררות שיצא מלפני הבורר ביום 1 ביוני 2021.

מעת שהמבקש אינו חולק על כך, כי המשיבים שילמו את הסכום שבו חויבו מכוח הוראות פסק הבוררות, תשיב המזכירות למשיבים באמצעות ב"כ את הכספים שהופקדו על ידם בתיק הפ"ב 17082-01-19 (ערובה עליה הורה הבורר הראשון שבין הצדדים; הכספים הופקדו לפי החלטתי בתיק זה).

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן ביום 26.12.2022 על ידי בית משפט השלום בכפר סבא (כב' השופטת ח' בולמש), בת"א 485506-22 ואשר במסגרתו נדחתה בקשת המבקשת לביטול פסק בוררות שניתן ביום 8.5.2022 (להלן: "פסק הדין" ו -"פסק הבוררות").

בהסכם נכללה תניית בוררות שעל פיה: "כל הסכסוכים וחילוקי הדיעות שיתעוררו בין הצדדים בקשר לעניינים הנדונים בהסכם זה והנובעים ממנו, או מפירושו של סעיף מסעיפיו, למעט עניינים הדנים בתנאי תשלום או הקשורים בגביית כספים, יובאו להכרעת בורר דן יחיד שיתמנה על ידי שני הצדדים בהסכמה הדדית, ובהיעדר הסכמה זו - בורר שיתמנה על ידי ראש לישכת המהנדסים בישראל. לבורר תהיה רשות לקבל ולהוציא החלטות חלקיות, צוי ביניים וכן לפסוק בדרך של פשרה, מבלי שיהיה קשור בדיני ראיות, בתקנות הדיון ובהגבלות זמן" (להלן:"תניית הבוררות").

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה.

זאת ועוד, נוכח קביעותיו העובדתיות והמשפטיות של בית משפט קמא, לא שוכנעתי כי נדרשת התערבות של בית המשפט שלערעור מטעמים של צדק או מניעת עיוות דין.

סוף דבר - הבקשה נטועה בנסיבות הספציפיות של הסכסוך ואין בה כדי להצביע על שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או כי נדרשת התערבות של ערכאת הערעור למניעת עיוות דין.

פסק-דין זה, אשר ניתן על דרך הפשרה, בהתאם לסמכות בית משפט לפסוק כך לפי סעיף 79א בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן – חוק בתי המשפט; סעיף 79א), ניתן במסגרת הליך שעניינו בקשה לתיקון פסק בוררות (בהתאם להוראות סעיפים 22 ו-24 בחוק הבוררות, תשכ"ה-1968 (להלן – חוק הבוררות) ולאישורו (בהתאם להוראת סעיף 23 בחוק הבוררות) ובמסגרתו נקבע כי על המבקש לשלם למשיב סך 480,350 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.

אלו הן שלוש השאלות שהופנו אל הבורר: האחת, כיצד נערך חישוב הממוצע בין השומות שהוגשו בהליך הבוררות מטעם הצדדים, תוך הדגשה כי השאלה אינה אם הבורר יכול היה לקבוע את הסכום בדרך של חישוב הממוצע, אלא רק אלו נתונים נבחנו.

הראשונה עניינה בכך שמדובר בבקשת רשות ערעור בעינייני בוררות בעוד שכידוע, הלכה היא כי רשות ערעור על פסקי דין בעינייני בוררות אינה ניתנת אלא במקרים חריגים בלבד המעוררים שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, או אם נידרשת היתערבות בית המשפט משקולי צדק או לשם מניעת עוות דין (ראו למשל: רע"א 5991/02 גוירצמן נ' פריד, פ"ד נט(5) 1 (2004)‏‏, פסקה 10, כבוד השופט י' טירקל; רע"א 6727/10 עריית אופקים נ' האוסף חברה לשירותים בע"מ (6.10.2010)‏‏, פסקה 18, כבוד השופט י' דנציגר; רע"א 5448/20 אמירי זיכרון יעקב בע"מ נ' האחים אבו עיאש בע"מ (23.9.2020)‏‏, פסקה 17, כבוד השופט ד' מינץ; רע"א 5229/18 אבידור נ' לביא (23.8.2018)‏‏, פסקה 14, כבוד השופט ד' מינץ).

כך בעוד שכלל הוא, כי היתערבות ערכאת העירעור בפסק דין שניתן בדרך זו שמורה רק למקרים חריגים ונדירים.

...

המחלוקת בין הצדדים עסקה בסכום הנוסף שקבע הבורר ובסופו של דבר הצדדים הגיעו להסדר פשרה, אשר אושר בפסק דין מיום 28.12.2011 (כבוד השופט בן ציון גרינברג).

תשובת המשיב המשיב טען כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור מאחר שהמקרה הנדון אינו בא בגדרי המקרים החריגים והקיצוניים שבהם ערכאת הערעור תתערב בפסק-דין שניתן על דרך הפשרה.

כאמור באותה החלטה: "על יסוד הסכמת הצדדים... ההכרעה במחלוקת תינתן על דרך הפשרה (ס' 79א) ללא הנמקה, על יסוד טענות בכתב שיוגשו על ידי הצדדים בהיקף ובמועדים" שנקבעו בהחלטה (ההדגשה אינה במקור).

לנוכח האמור, בקשת רשות הערעור נדחית.