ערעור על פסיקת שכר טרחה לשמאי מכריע

עם זאת בהמלצת בית המשפט העליון ובהסכמת הצדדים, הוחלט על מינויו של שמאי מקרקעין, אשר סמכות ההכרעה שלו תהא סופית וזהותו מקובלת על כלל הצדדים "על מנת שזה ישמע את טענות הצדדים ויגיש בתוך פרק זמן שלא יעלה על 4 חודשים מיום מינויו, תכנית לצורכי רישום שבסיסה הוא ההוראות שנקבעו בתכניות המאושרות ג"ז 1/13 ו-ג"ז 18/13, לרבות טבלת ההקצאה שנקבע שהיא חלק בלתי נפרד ממסמכי התכנית המאושרת ג"ז 1/13". ביהמ"ש העליון הדגיש כי "למען הסר ספק, מובהר כי השמאי לא יהיה מוסמך לחייב בתשלומי איזון". החלטת השמאי המכריע לאחר ששמע את טענות כל הצדדים ובכלל זה את הועדה המקומית, שאישרה במהלך הדיונים את התצ"ר החדש והתאמתו לתכניות שבתוקף, קבע השמאי המכריע בהחלטתו כדלקמן: " התכנית נבדקה על ידי הועדה המקומית לתיכנון ובנייה גזר ונחתמה על ידי יו"ר הועדה ביום 27.12.15 כתואמת את תכניות ג"ז 1/13 ו-ג"ז 13/18. התכנית עוברה לאישורו של המרכז למיפוי ישראל...ביום 15.12.16, אושרה ונחתמה על שני גיליונותיה כ'תכנית כשרה לרישום'... גם במהלך הדיונים שהתקיימו בפני, הודיע ב"כ הועדה המקומית כי תצ"ר ליברמן תואם את תכניות ג"ז 1/13 ו-ג"ז 13/18, וכי התצ"ר מקובל על הועדה המקומית...על פי פסיקת בתי המשפט תכניות 13/18 ו-1/13 הנן סופיות ותקפות ולא ניתן כיום לערער על תקפותן או לטעון לתביעות שנגרמו לכאורה על ידי תכניות אלו לחלקות שבניהול המערער או לחלקות אחרות כלשהם שבתחומן... בדקתי את תצ"ר ליברמן ומצאתי כי הוא מבוסס על שתי התכניות המאושרות...לרבות טבלת הקצאה המהוה חלק מתכנית ג"ז 1/13 וכי הוא תואם את שתי התכניות...תצ"ר ליברמן המאושר מקנה אפשרות בהירה וחד משמעית למתן היתרי בנייה על ידי הועדה המקומית...מסקנה:...הגעתי לכלל דיעה כי אני מאמץ את תצ"ר ליברמן כתצ"ר הראוי והנכון, המבוסס על ההוראות שנקבעו בתכניות המאושרות ג"ז 1/13 ו-ג"ז 13/18, לרבות טבלת ההקצאה שנקבע שהיא חלק בלתי נפרד ממסמכי התכנית המאושרת ג"ז 1/13" (נספח 3 לבקשה).

השתלשלות העניינים מהחלטת השמאי המכריע ואילך עקב עיכוב בתשלום שכר טירחת השמאי המכריע על ידי המשיבה (אורה גיסין), התקבלה החלטת השמאי המכריע לידי המבקשים רק ביום 8.7.17 על אף שנחתמה ביום 30.3.17.

...

עם זאת בהמלצת בית המשפט העליון ובהסכמת הצדדים, הוחלט על מינויו של שמאי מקרקעין, אשר סמכות ההכרעה שלו תהא סופית וזהותו מקובלת על כלל הצדדים "על מנת שזה ישמע את טענות הצדדים ויגיש בתוך פרק זמן שלא יעלה על 4 חודשים מיום מינויו, תכנית לצורכי רישום שבסיסה הוא ההוראות שנקבעו בתכניות המאושרות ג"ז 1/13 ו-ג"ז 18/13, לרבות טבלת ההקצאה שנקבע שהיא חלק בלתי נפרד ממסמכי התכנית המאושרת ג"ז 1/13". ביהמ"ש העליון הדגיש כי "למען הסר ספק, מובהר כי השמאי לא יהיה מוסמך לחייב בתשלומי איזון". החלטת השמאי המכריע לאחר ששמע את טענות כל הצדדים ובכלל זה את הוועדה המקומית, שאישרה במהלך הדיונים את התצ"ר החדש והתאמתו לתכניות שבתוקף, קבע השמאי המכריע בהחלטתו כדלקמן: " התכנית נבדקה על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה גזר ונחתמה על ידי יו"ר הוועדה ביום 27.12.15 כתואמת את תכניות ג"ז 1/13 ו-ג"ז 13/18. התכנית עוברה לאישורו של המרכז למיפוי ישראל...ביום 15.12.16, אושרה ונחתמה על שני גיליונותיה כ'תכנית כשרה לרישום'... גם במהלך הדיונים שהתקיימו בפני, הודיע ב"כ הוועדה המקומית כי תצ"ר ליברמן תואם את תכניות ג"ז 1/13 ו-ג"ז 13/18, וכי התצ"ר מקובל על הוועדה המקומית...על פי פסיקת בתי המשפט תכניות 13/18 ו-1/13 הינן סופיות ותקפות ולא ניתן כיום לערער על תקפותן או לטעון לתביעות שנגרמו לכאורה על ידי תכניות אלו לחלקות שבניהול המערער או לחלקות אחרות כלשהם שבתחומן... בדקתי את תצ"ר ליברמן ומצאתי כי הוא מבוסס על שתי התכניות המאושרות...לרבות טבלת הקצאה המהווה חלק מתכנית ג"ז 1/13 וכי הוא תואם את שתי התכניות...תצ"ר ליברמן המאושר מקנה אפשרות בהירה וחד משמעית למתן היתרי בנייה על ידי הוועדה המקומית...מסקנה:...הגעתי לכלל דעה כי אני מאמץ את תצ"ר ליברמן כתצ"ר הראוי והנכון, המבוסס על ההוראות שנקבעו בתכניות המאושרות ג"ז 1/13 ו-ג"ז 13/18, לרבות טבלת ההקצאה שנקבע שהיא חלק בלתי נפרד ממסמכי התכנית המאושרת ג"ז 1/13" (נספח 3 לבקשה).

"לא כל טעות של רשות מינהלית היא כשלעצמה גם עוולה (ע"א 862/80 עריית חדרה נ' זוהר, פ"ד לז(3) 757, 770). גם אם במובן הרגשי-ערטילאי (להבדיל מעילה בת פיצוי) יש למערערים טרוניה על המשיבה... בנסיבות אלה אין היא מקימה עילת תביעה; בדומה, במובנים מסוימים, לאותם מקרים בהם קובע המשפט העברי, כי לצד נפגע יש 'תרעומת' - "זכות להתרעם" (כלשונו של א' ורהפטיג, "התוקף המשפטי של הסתמכות על דיבור במשפט העברי", מחקרי משפט ב' (תשמ"ב) 45, 51) אך לא עילת תביעה ממונית" (ע"א 2648/09 י. גיל אימפורט בע"מ נ' מדינת ישראל אגף המכס והמע"מ (16.5.2011)).

התובע טוען כי "אלולא הועדה הייתה טועה בחישוב כאמור לעיל היה על התובע לשלם כשכר טירחת השמאי המכריע על פי דרישת התשלום המתוקנת סך של 1,935 ₪ בלבד, וזאת כנגזרת מסך ההשבחה בהתאם לתקנות התיכנון והבניה (שכרו של שמאי מכריע), דהיינו, התובע נאלץ לשלם לשמאי המכריע סך של 1,229 ₪, סכום לא מבוטל אשר לא היה נידרש לשלם אלולא הטעות של הועדה". טענה זו מקוממת: מדובר בשומה מחודש 07/14.

זוהי עדותו של מהנדס הועדה באשר לטענות ביחס לעניין שטחי השרות (פרוטוקול, עמ' 12 שורה 35 - עמ' 13, שורה 7): "מאז הקמת הועדה בפרדס חנה הנפקנו 850 שומות מתוכם 14 הגיעו לשמאי מכריע, מחצית מהשומות קיבלנו תוספת על השומה שלנו, חצי תיקנו, בסוגיות דומות גם, יש כבר פסיקה בועדות ערר שכן ניתן לחייב על בסיס אותה תקנה, לכן השמאי של הועדה, יש היתייעצות של גופי המיקצוע בנתבעת, המחוקק לא קבע יישור קו, אמרנו שהדרך הנכונה פרוצדורלית ומשפטית שהועדה תכריז על תוספת שטחי שירות וזה היה במועד כלשהוא בשנת 2015 כדי לחדול מפירסום של ההקלה שלטעמי אינה חוקית". מעדותו של מהנדס הועדה אני למד כי למיטב הבנתו מדובר במחלוקת מקצועית, המוכרעת, גם בהליכים של מינוי שמאי מכריע, באופן בלתי עיקבי, לכאן או לכאן.

...

הכרעה ונימוקה אחר שעיינתי בחומר בתיק, האזנתי לעדויות שנשמעו במסגרתו ונתתי דעתי לטענות הצדדים ולסיכומיהם מצאתי כי דין התביעה להידחות.

טעויות סופר נופלות לעתים, למרבה הצער, גם בשומות היטלי השבחה, והן נופלות גם בכתבי בי-דין ובתצהירים המוגשים לבית משפט זה. יעיין התובע בכתב תביעתו, ויגלה כי בסעיף 11 נפלה טעות הקלדה דומה לזו שעליה הוא מלין, עת טען כי הסכום שנדרש לשלם כהיטל השבחה בסופו של דבר הוא "7,66.93 ₪", כשככל הנראה הכוונה היא לסך הסופי של 7,662.93 ₪.

אין בידי לקבל את טענות התובע מן הטעמים הבאים: הפוך בה והפוך בה בחוות דעתו של השמאי המכריע, כל כולה התייחסות מקצועית-עניינית לחוות דעתם של הצדדים, ואין בה כל רמז לביקורת שאינה ממין זה לגבי חוות דעתו של השמאי מטעם המשיבה.

סיכום והוראות סוף דבר – התביעה נדחית.

ועדת הערר בחנה את הסכמי שכר הטירחה שהוגשו לה (כהסכמים מייצגים מכל בנין) ואת שתי אפשרויות התשלום שעמדו בפני המערערים על פי הסכמים אלה.

שכר הטירחה בתי משפט לערעור אינם נוטים להתערב בפסיקת הוצאות שהשיתה הערכאה הדיונית לה ניתן שיקול דעת רחב בקביעת שכר הטירחה שיושת על בעל הדין שהפסיד בדינו (ראה 9535/04 סיעת ביאליק נ' סיעת יש עתיד לביאליק).

המערערים ביקשו כי יפסק להם שכר טירחה והוצאות הכוללים את שכר הטירחה ששלמו לשמאי המכריע , שכר הטירחה ששולם לשמאי מטעמם בסך של 7,800 ₪ בצירוף מע"מ לכל דירה, שכ"ט עו"ד בשעור 22% + מע"מ מהפצוי שיתקבל בפועל לכל אחת מהדירות והוצאות כלליות בהן נידרש ב"כ המערערים לשאת המוערכים על ידו בסך של 2,000 ₪ לחודש למשך כל זמן ניהול התיק מאז שנת 2005.

...

סבורני כי חרף העובדה שועדת הערר היהתה מודעת לעובדה ששכר טרחת השמאי מגולם כבר בשכר הטרחה אותו התייחבו המערערים לשלם לבא כוחם, היא לא נתנה את הפרשנות הנכונה לנתון זה ולא נתהת לו את הביטוי ההולם בקביעת שכר הטרחה.

בנסיבות אלה אני סבורה כי יש להתערב בשעור שכר הטרחה ולהעמידו על 20%.

סוף דבר הערעור לגופו נדחה למעט בנושא שכר הטרחה שיעמוד על סך של 20% מסכום הפיצוי שישולם.

לצד זאת, העמידה הועדה את שיעור שכר הטירחה שנפסק על 15% מסכום הפצוי שיושלם למבקשים.

מעבר לצורך היתייחס בית המשפט גם לכך שהתערבות ועדת הערר בקביעות השמאי המכריע בדין יסודה, שכן כפי שציינה הועדה, הוא לא ביסס או נימק את קביעותיו האמורות, והן לא היו עקביות.

כידוע, רשות לערער על פסק דין של בית משפט לעניינים מנהליים בעירעור על החלטה של ועדת הערר לפיצויים והיטל השבחה תנתן במשורה, כאשר מתעוררת שאלה רחבה החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (בר"ם 7914/21 ברסלב נ' הועדה המקומית לתיכנון ובנייה נתניה, פסקה 5 (9.12.2021); בר"ם 5449/20 חברת הימנותא בע"מ נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה קרית אתא, פסקה 5 (25.11.2020)).

...

בית המשפט עמד על כך שיתר טענות המבקשים הן טענות שמופנות לקביעות שמאיות, ומכיוון שכאמור הליך הערעור הוגבל לשאלות משפטיות בלבד, דין הטענות להידחות.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא.

יצוין כי בדיון שהתקיים לפניי ביום 27.04.2021 שיועד לשמיעת העדים, הגיעו הצדדים להסדר דיוני ולפיו ימונה שמאי מוסכם – מר אבי פינקלשטיין, אשר חוות דעתו תהא מכרעת.

התובע מסר לפניי כי ביקש לערער על פסיקת בית-המשפט ונתקל בסרוב מצד המבטחת שלו.

בהתאם להוראה זו בית-המשפט: "בקביעת שיעור ההוצאות יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשווי הסעד שנפסק וביחס שבינו לבין הסכום שנתבע, בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון, במורכבות ההליך, בהשקעת המשאבים בהכנתו ובניהולו ובסכום ההוצאות שהתבקש". כאמור בפתיח, אין בידי בית-המשפט לפסוק סכומים נוספים מאלו שנתבעו, כאשר בזיקה למכלול הנזק, דומה שאף שכר טירחת השמאי בסך של 6,270 ₪ מטעם התובע הנו מופרז.

...

לכך אוסיף, כי העובדה שהרשעתו של נהג המיניבוס הייתה מכוח הודאה במסגרת הסדר טיעון, ללא שנשמעו ראיות, גם היא תומכת במסקנה כי אשמתו הינה מוחלטת.

העובדה כי בית משפט מצא לחייב את ראובן ברשלנות תורמת בשיעור של 30% בעוד שעיקר האחריות לתאונה הוטלה על שמעון שנכנס לצומת באור אדום, אינה משמיעה בהכרח את המסקנה שראובן יצר סיכון תעבורתי לזולתו.

ייתכן כי בית המשפט מצא שראובן, אילו היה מתנהל בזהירות יתרה, יכול היה למנוע את התאונה או להקטין את הנזק, אך באשמו התורם הוא חטא כלפי עצמו ולא כלפי זולתו".