ערעור על פסילת שופטת בתביעת מזונות ידועה בציבור

ערעור על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה במחוז תל אביב (כבוד השופט א' בן ארי), מיום 20.3.2013, שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 50340-09-11 שאוחד עם תמ"ש 35010-12-11.

המערערת, הטוענת כי היא והמשיב היו "ידועים בציבור" במשך 14 שנים וחיו בבית משותף, הגישה תביעת רכוש וכן תביעת מזונות נגד המשיב, לאחר שהאחרון עזב את המערערת.

בית המשפט ציין כי די בכך כדי לדחות את בקשת הפסלות, אך הוסיף שמן הראוי היה שהמערערת הייתה מהססת להעלות את דרישתה למזונות זמניים כידועה בציבור תוך הצהרה על הסכום שנימצא בחשבון הבנק שלה, וכן את השגתה על כך שבית המשפט ציין שלא יפסול את העדה אלא ייתן לה את המשקל הנאות.

...

הערעור נדחה.

ממילא נדחית בקשת המערערת לעיכוב הליכים.

ברם, נוכח הלשון הבלתי מקובלת שננקטה בערעור החלטתי, בסופו של דבר, לחייב את המערערת בהוצאות בסכום מופחת לזכות המשיב וכן בסכום של 3,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה.

בבית המשפט העליון] בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2211/11 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. פלונית 2. חברת אליסה השקעות מיאמי בע"מ 3. האפוטרופוס הכללי 4. פלוני, משיב פורמאלי ערעור על החלטתו של בית המשפט לעינייני מישפחה במחוז תל-אביב (השופטת ש' גליק) מיום 7.3.2011 שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 1564-03-10 בשם המערערים: עו"ד רפי שדמי; עו"ד דוד גולן בשם המשיבה 1: עו"ד שרה בן מנחם בשם המשיבה 2: עו"ד מאיר לפלר ][]פסק-דין

המשיב 4 ז"ל (שנפטר בטרם הוגש ערעור זה, להלן: המשיב), היה הידוע בציבור של המשיבה 1 (להלן: המשיבה), במשך כשלושים וחמש שנים, עד אשר אושפזה בבית חולים ולאחר מכן במוסד סיעודי.

בעקבות הקביעות החמורות בפסק הדין בתביעה למזונות המיוחסות לבן, ובאמצעותו למשיב, הגישו המערערת והמשיב בקשה לפסילת בית המשפט מלדון בתביעת הדירות.

...

ואולם, נחה דעתי כי חשש זה אינו אלא חשש סובייקטיבי אשר אין בו כדי להקים עילת פסלות (ע"א 4911/08 ד"ר צבי תוהמי נ' עופר גרוץ (לא פוורסם, 12.10.2008)).

לפיכך, דין הערעור להידחות.

הערעור נדחה.

] ערעור על החלטתו של בית המשפט לעינייני מישפחה בתל אביב-יפו (השופט י' אליהו) מיום 8.12.2021 בתמ"ש 13144-09-21 שלא לפסול עצמו מלדון בעיניינו של המערער.

ביום 17.11.2021 היתקיים קדם משפט בשלושה מבין ההליכים המתנהלים בין הצדדים: תביעת המשיבה להשבת כספים שלטענתה העבירה למערער כהלוואה (תלה"מ 25533-11-21); תביעת המשיבה בנוגע למזונות הקטינה ולהוצאות נוספות הקשורות אליה (תמ"ש 25538-11-21); וההליך נושא העירעור דנן, שעניינו תביעת המערער לסעד הצהרתי לפיו הצדדים היו ידועים בציבור והוא זכאי לזכויות בנכסים שונים של המשיבה.

...

עיון בפרוטוקול הדיון מיום 17.11.2021 אינו מגלה אינדיקציות לחריגה מניהול סביר של הדיון על ידי המותב, או לקיומו של חשש ממשי למשוא פנים כלפי המערער, ולא שוכנעתי כי ענייננו נמנה עם המקרים הנדירים שבהם התבטאויותיו של המותב מעידות כשלעצמן על "נעילת" דעתו בנוגע להליך.

הטענות המשתלחות שהעלה המערער כלפי המותב אין בהן כדי לשנות מהמסקנה כי אין לבקשת הפסלות על מה שתסמוך.

אשר על כן, הערעור נדחה.

המשיבה הגישה תביעה לפסיקת מזונות ידועה בציבור נגד המערער, במסגרתה הגישה בקשה שהגדירה "דחופה" - לפסוק לה מזונות זמניים.

יוזכר גם כי הזכות לשבת בדין היא גם החובה לעשות כן, ועל כן אין די בעובדה ששופט מחליט על פסילתו כדי להעיד על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים; הישתחררות בלתי ראויה של השופט מהדיון במשפט פוגעת בהגינות המשפט, באמון הציבור וגוררת אחריה עוות דין, באותה מידה כמו המשך דיון בעיניין שמן הראוי הוא לשופט לפסול עצמו ממנו (השווה: ע"א 3185/11 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 4.7.2011); ע"א 1520/11 חיים עטון נ' ציון סופר (לא פורסם, 21.3.2011)).

...

בית המשפט הוסיף כי נעתר לבקשה לשם מראית פני הצדק.

דין הערעור להתקבל.

הערעור מתקבל, אפוא.

השופט נ. סילמן ערעורים על פסקי דין של ביהמ"ש לעינייני מישפחה בקריות (כב' השופטת היימן) מיום 23.3.22 ו- 18.5.22 בעיניינו של אבי המערערים, ח', אדם שמונה לו אפוט' (להלן: "החסוי").

המערערים עתרו לצירופם כבעלי דין בהליכים המתנהלים בין החסוי והמשיבה 1 – תביעת החסוי לפירוק שתוף ותשלום דמי שימוש, תביעת המשיבה 1 לאיזון משאבים ותביעה להכרה בבני הזוג כידועים בציבור.

ביהמ"ש קמא דחה את הבקשה בהחלטה (המהוה פס"ד) מיום 18.5.22 בהתבסס, בין היתר, על החלטת ביהמ"ש המחוזי בבר"ע 18721-07-19 מיום 3.5.20 הדוחה ערעור ילדי החסוי על החלטת ביהמ"ש קמא שלא לצרפם כצד להליך בתביעת מזונות שנקטה המשיבה 1.

עמדת ב"כ היועמ"ש – עמדות הצדדים בכל הנוגע למינוי אפוט' קבע לחסוי הובאו בפני ביהמ"ש ועל כן, אי הבאת עמדתם בתסקיר אינה מהוה פגם שיש בו כדי לפסול את התסקיר על המלצותיו לא ברור הצורך בצרוף מסמכים רפואיים לאור מצבו של החסוי ניכר כי ברבות השנים נוצר ניגוד עניינים מובנה בתפקידו של עו"ד צרפתי כאפוט' שבתוך כך מייצג את החסוי בהליכים משפטיים וגובה שכ"ט, ובעצם משמש הן כ"לקוח" והן כ"מייצג" דיון והכרעה – בדיון מיום 9.1.23 חזרו בהם המערערים מהערעור על פסק דינו של ביהמ"ש קמא מתאריך 23.3.22 בכל הנוגע למינוי עמותה חיצונית כאפוט' על החסוי, והסכימו כי תמונה עמותת גג לנזקק ולחוסה בכפוף לכתב הסכמה.

...

גם כאן, כמו שם, לא שוכנעתי כי שיקולי יעילות וצדק מחייבים צירוף המערערים ונראה כי זה עלול לגרום לתוצאה הפוכה, ואחזור על דברים שכתבתי באותה החלטה: "לא שוכנעתי כי שיקולי יעילות וצדק מחייבים צירוף ילדי האדם. אדרבא, סבורני כי צירוף כזה עלול לגרום לתוצאה הפוכה: סרבול ההליכים והכברת אש וחזיתות המריבה, ובמקום שהתביעה תתנהל כנגד האדם המיוצג ע"י אפוטרופסו האמון על טובתו וייצוגו, זו תתנהל גם כנגד אחרים – ילדיו. כך בפועל, ובניגוד להוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 ומטרת מינוי האפוט' ותפקידו על פי חוק, יוצא שלאדם יטענו שניים – האפוט' על פי מינוי וגם ילדיו, כאשר שני גורמים אלה אינם בהכרח מסונכרנים, וייתכן שיהיו חלוקים ביניהם, גם בדרך ניהול ההגנה, דבר שאינו משרת את האדם. סיטואציה זו יכולה לזמן שאלות ותקלות רבות: בעמדתו של מי יתחשב בית משפט? האם בעמדת האפוט' או בעמדת הילדים?

לאור המקובץ, סבורני כי גם אם צירוף המשיבים 3-5 יתרום בצורה כזו או אחרת לבירור האמת ולשלמות התמונה לפני הערכאה הדיונית, ניתן להשיג מטרה זו בדרך פשוטה יותר, תוך צמצום הפגיעה באדם ובבעל דינו.

לאור כל האמור, מצטרף אני לעמדתו של חברי, השופט נ. סילמן, ומנימוקיו.