לטענתה, לאחר ניהול משפט במשך כ-4 שנים, פנתה לנתבעת במטרה לשכור את שירותיה כעורכת דין לצורך הגשת ערעור/בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 9.10.10, שניתנה ע"י כב' השופט חגי ברנר, בה נדחתה בקשה שהגישה למתן הוראות, וכן לצורך הגשת בקשה לפסלות השופט.
הנסיבות שהשתנו הצדיקו את התאמת ביצוע ההיתחייבות החוזית של הנתבעת, שכן לא היה מצופה מהנתבעת לדבוק, אף אילו היתעקשה התובעת על כך, בחיוב החוזי כלשונו ולהגיש את בקשת הפסלות לאחר שהתיק הועבר ונדון בפני מותב אחר.
יתר על כן, הוכח כי התשלום בסך של 2800 ₪ שולם עוד קודם לחתימת ההסכם וביחס לתלונה הראשונה שהוגשה לנציב התלונות על השופטים ולא הייתה חלק מהתשלום בגין שכר הטירחה שנקבע בהסכם הייצוג בגין הגשת הבר"ע.
הטענה לעושק, מירמה, זיוף והטעייה
סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") , קובע את שלושת היסודות המצטברים לקיומו של עושק בדיני החוזים.
...
מקובלת עליי עדותה של הנתבעת שכנגד בעניין זה, לפיה המדובר בדרישה מאוחרת שלא הועלתה קודם לתביעתה זו, ומבחינה זו נראה כי המדובר בויתור שבהתנהגות מצידה של התובעת שכנגד, שאף מתקשר עם הסכומים שהיה על התובעת שכנגד להחזיר לנתבעת שכנגד במסגרת הסכם שכר הטרחה, ובמקומו ניתנו ייעוצים משפטיים שוטפים למיניהם.
סוף דבר
לאור האמור לעיל, מצאתי לדחות את התביעה העיקרית להשבת שכר טרחה ולדרישה לפיצוי עונשי, משלא נמצא כי הייתה רשלנות של הנתבעת בניהול ההליכים, ומשנדחו יתר טענות התובעת בדבר הפרת הסכם שכר הטרחה שנחתם בין הצדדים.
כן, נדחית תביעת התובעת שכנגד לקבלת שכר טרחה בעניין תיק אלמגור.
