ערעור על פסילת מסמך בשל אי כשירות נפשית

במקרה שלפני, הועדה האזינה לתלונות המערערת ובא כוחה, שתועדו בפרוטוקול כך: "מבקשים לחזור על כתב הערר ולהתייחס לפי פסיקת ביה"ד להתייחסות שניתנה בחוות דעת ד"ר גורדין והמומחה בתחום הפלסטיקה שצורפו לועדת הערר ומבקשים היתייחסות במישור הנורולוגי לתעוד רפואי לפי בעקבות התאונה לקתה התובעת באפילפסיה מסמכים.. מד"ר אלעד ברוך שטיפל בה בסמוך לפגיעה, ולפסיכיאטר שמטפל בה בקופ"ח שקבע תיסמונת פוסט-טראומטית. על רקע התאונה מטופלת תרופתית...מעולם לפני התאונה לא סבלה מכל בעיה פסיכיאטרית ולא טופלה ע"י גורם פסיכיאטרי קודם לתאונה. נקבעה אי כשירות ע"י רופאת תעסוקה הן על פי הבעיות הפוסט טראומטיות והן הגופניות. לא מסוגלת להישתלב במעגל העבודה ומבקשת לקבוע לה נכות בשיעור 30% שכן ממלאת אחר התקנה העוסקת בפוסט טראומה ומבקשים לאור תעודת הרופא שהומצאה להפנות לחוות דעת יועץ פלסטיקאי. מאז הפגיעה לא חזרה למעגל העבודה ומבקשים להפעיל תקנה 15 במלואה. מקבלת תרופה נגד אפילפסיה לעניין הנורולוגי". באשר לטענת המערערת כי עררה על גובה הנכויות הזמניות, הדבר לא הוכח.

לאור האמור, היה על הועדה להיוועץ במומחה מתחום הכירורגיה הפלסטית, שעה שהגישה המערערת חוות דעת בתחום זה. ערה אני לכך שפרופ' מלר כתב כי הנכות הנה לפי סעיף 75(1) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ש-1956 (להלן: התקנות), אולם נדמה כי הדבר נעשה בטעות ואין לפסול את חוות דעתו בשל כך, שכן לגופו של עניין היתייחס המומחה לצלקות בפנים ולא בגוף.

לפיכך עניינה של המערערת יוחזר לועדה על מנת שתיוועץ במומחה מתחום הכירורגיה הפלסטית ותקבע מחדש את אחוזי נכותה של המערערת לעניין זה. באשר לנכות הנוירולוגית, סיכמה הועדה את ממצאיה, כך: "בדיקה נוירולוגית פניס סמטריים תנועות עיניים מלאות לא ניצפה ניסטגמוס גם לא בשינוי תנוחה אין צניחת גפיים החזרים גידיים שוים מכל התחנות רפלקס פלנטרי בפלקסיה תחושה שטחית מבחנים סרבלריים תקינים. הועדה עיינה במסמך מד"ר ברוך אלעד 4/4/17 בו מצויין MRI מח CT מח EEG בערות ושינה תקינים. לפי תעוד מתיק קודם כבר מ2008 יש דיווחים של אובדן הכרה עם פרכוסים וארוע תוך שינה. אז נאמר לחולה כי יש אפילפסיה וסרבה לטפול. הועדה דוחה את הערר בתחום נורולוגי לדעת הועדה אין קש"ס בין חבלת הראש הקלה יחסית לאפילפסיה (אין נזק מבני למח) ו/או למחלת האפילפסיה ממנה סובלת". עיון במסמך עליו מסתמכת הועדה משנת 2008 מעלה כי שם התלוננה המערערת על התעלפויות.

המערערת הופנתה לקבלת איבחון נוירו-פסיכולוגי על ידי ד"ר גאגין, אשר קבע כי "מימצאי האיבחון תומכים באבחנה של הפרעת אפקט מעורבת חרדתית ודיכאונית על רקע אישיות פרה מורבידית עם קווים ממקבץ B של הפרעות האישיות ב DSM Vובעיקר קווים היסטריוניים מובהקים". עוד קבע ד"ר גאגין כי מימצאי האיבחון מעידים על "תיפקוד שנמוך מתפקודה הפרה-מורבידי המשופע... עיקר ההנמכה בתפקודים גבוהים בסיסיים כגון רכוז וזכרון כמו גם היתמצאות במרחב ועירנות סביבתית. ישנה גם האטה פסיכומוטורית משמעותית". בסיכום מסקנותיה קבעה הועדה בעיניין כדלקמן: "מסקנות איבחון נוירופסיכולוגי אינם משתמעות לשני פנים אלה כקביעת עובדה שמדוברת בהפרעת אישיות אשר אינה קשורה לפגיעה הנדונה. מבחינה נפשית הועדה דוחה הערר". הועדה קבעה כין בגין התאונה הנדונה נותרה למערערת נכות נפשית בשיעור של 0%.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן. ניתן היום, י"ח ניסן תשע"ט, (23 אפריל 2019), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.

...

לטענת המשיב יש לדחות את הערעור.

להסרת ספק נבהיר כי המוסד כלל לא העלה טענות המצדיקות לבחון מחדש את הלכת מרגוליס, ואכן לא מצאנו הצדקה לשינויה" (עב"ל 54167-08-15 בנימין לוי-המוסד לביטוח לאומי (10.2.19)).

סוף דבר הערעור מתקבל כדלקמן: עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בשנית, על מנת שתיוועץ במומחה מתחום הכירורגיה הפלסטית ותקבע מחדש את אחוזי נכותה של המערערת הנכות הפלסטית; הוועדה תדון בשאלת הנכות הנוירולוגית מחדש; הוועדה תדון בשאלת הנכות הנפשית מחדש ובהתאם להלכת מרגוליס, דהיינו רשאית היא להפחית משיעור נכותה רק ככל שאובחנו ממצאים מוכחים קודמים לתאונה, התואמים סעיף מסעיפי הליקויים, ובשיעור הקבוע באותו הסעיף; על מנת שתשקול אם יש מקום להפעיל בעניינה את תקנה 15 לתקנות וזאת בשים לב לכך שהמערערת ניסתה לחזור לעבודתה, ללא הצלחה תוך בחינת נתוני השתכרותה.

בין היתר, כתב הרופא במכתב השיחרור (בתירגום לעברית) אודות המנוחה כי: "החל מדצמבר 2010 תלונות על חולשה בפלג גוף תחתון וקשיי הליכה. אחרי טפול קודם אצלנו, יכלה להתנייד בעזרת כסא גלגלים למרחקים תיפקודיים בכותלי בית החולים, הליכה עם הליכון למרחקים מינימליים מוגבלים. התקשתה בעליה וירידה במדריגות בשל אי סבילות נמוכה למאמצים. נזקקה לסיוע בפעולות רחצה בשעות הבוקר ועשיית צרכים... לאחר שיחרור ממחלקתנו, מצב כללי לא יציב לאור הצטברויות חוזרות של נוזלים בחלל הפלאורלי... הכרחי לציין, שמצב פסיכולוגי על רקע מחלה נוכחית מצוינים סימפטומים דכאוניים מובהקים. שיפור מסוים על רקע תמיכה פסיכולוגית ונוכחות של הבעל – רופא במקצוע. 27.7.11 החמרה במצב שבא לידי ביטוי בעליית חום והחמרה בממצאים נשימתיים... המטופלת הועברה להערכה מתאימה וטפול למחלקה ייחודית במרכז רפואי איכילוב". המנוחה הלכה לעולמה ביום 18.1.12.

המבקשים לא עירעורו על פסק הדין.

המבקשים הגישו את הבקשה דנן, שבמסגרתה הם עותרים שבהמ"ש יצהיר כי בתעוד הרישמי של רעות "אין כל אסמכתא או אזכור של מחלה פסיכיאטרית של המנוחה לרבות מחלה דיכאונית", כי המסמך "אינו מיסמך רישמי שהוצא ע"י מרכז רפואי רעות ואינו משקף נאמנה את מצבה הבריאותי והנפשי של המנוחה" וכי נכון למועד כתיבת המסמך, המנוחה "לא היתה חסרת ישע ו/או לחילופין היתה כשירה משפטית". תמצית טענות המבקשים הרופא לא היה הרופא המטפל של המנוחה ולא עבד דרך קבע במחלקה שהיא אושפזה בה. המסמך אינו תואם את הרשומות הרפואיות המצויות אצל רעות.

הרופא הוציא חומר חסוי מכותלי רעות ויצר "מיסמך פקטבי, שקרי וכוזב, תוך זיוף מעוות של מיסמך רפואי, הפרת חוק זכויות החולה, פגיעה חמורה בכבוד האדם ופגיעה בפרטיותו". בהסתמך על המסמך, פסל בית המשפט באוקראינה את זכות הירושה של האב בקבעו שהמנוחה היתה תלויה וחסרת ישע וסבלה ממחלה דיכאונית.

...

למעלה מן הצורך, יש לדחות את התביעה לגופה, מאחר שהיא כלל לא הוכחה.

סיכומו של דבר: התביעה נדחית.

מאחר שהמבקשים טענו טענות חמורות ביותר כנגד המשיבים ללא כל ביסוס, והטריחו אותם הן בבית משפט השלום שאליו הוגשה התביעה בתחילה והן בבית משפט זה, המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 40,000 ₪.

כל מטלה בודקת תחום שונה? "מבחן המיני מנטל הוא מבחן הערכה קוגניטיבי – שנועד לבחון מכלול יכולות כגון: זכרון, היתמצאות, חשיבה מופשטת, זיכרון מרחבי, ועוד.. חלק מהמטלות בודקות תחום יחיד וחלקן בודקות שני תחומים." האם נכון שבחוות דעתך לא ציינת את הניקוד שניתן לתובעת וגם לא פרטת אילו מטלות נבדקו ולא צרפת לחוות דעתך עותק של הבדיקה והניקוד ביחס לכל מטלה, נכון למועד שטרם עריכת חוות הדעת? "עקב העידר שתוף פעולה מצד הנבדקת, לא בוצע מבחן מיני מנטל כולו ולכן לא נכלל ציון, לא לגבי מטלה ספציפית ולא לגבי המבחן הכולל." האם נכון כי מבחני המיני מנטל הנם משמשים בעיקר לאיבחון "תשישות נפש" בקרב חולי דמנציה ואלצהיימר ? "מבחן מיני מנטל הוא מבחן שיגרתי קצר המבוצע בכל נבדק שלגביו קימת שאלה לגבי יכולותיו הקוניגטיביות." האם נכון כי מבחן זה בדק את מצבה של התובעת נכון למועד הבדיקה ואינו יכול להיות כלי הערכתי ביחס למצבה לפני כ- 22 שנה ? "כל בדיקה שמתבצעת על ידי רופא כלשהוא יכולה להעיד רק על מצבו הנוכחי של הנבדק, וכמובן לא לגבי מצבו שנים רבות קודם לכן." האם נכון כי קיימת אפשרות שמצבה של התובעת לפני 20 שנה, ביחס ליכולה לדאוג לעניינה, היה חמור יותר מכפי שהוא כיום ? "כמובן." האם את מיתנגדת לאסכולה הרפואית התומכת בהנחה שגם לקות נוירולוגית/נפשית בינונית להבדיל ממחלת נפשית משמעותית עשויה למנוע מהחולה לדאוג לענייניו? "לא מיתנגדת." טענות הצדדים טענות התובעת: התובעת לא הייתה כשירה לדאוג לעניינה ולהגיש תביעה לביה"ד לעבודה.

המסמך של העובדת הסוציאלית משנת 2002 קובע כי לתובעת פגיעה נוירולוגית בראש שמתבטאת בשינויים במצב הרוח, איבוד הזכרון, אולם אין בכך כדי להשליך על אי כשירות נפשית כקבוע בחוק ההתיישנות (ליקוי שיכלי או נפשי).

קביעת קיומו או אי-קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה בה לקה המבוטח לבין עבודתו, היא קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות שלפני בית הדין, תוך מתן משקל מכריע לחוות הדעת של המומחה המתמנה על ידי בית הדין (דב"ע לו/8-0 סימיון דוידוביץ' - המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז 374, 383): "לדידו של בית הדין המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין מקום לפסילתה" (עב"ל 001035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי ניתן ביום 6/6/2005 – פורסם במאגרים האלקטרוניים).

זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

...

הכרעה: לאחר שעיינו בחוות דעתה של המומחית, בתשובותיה לשאלות ההבהרה ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

מצאנו את חוות דעתה של המומחית מנומקת ואנו מאמצים אותה.

סוף דבר: התביעה נדחית.

כל מטלה בודקת תחום שונה? "מבחן המיני מנטל הוא מבחן הערכה קוגניטיבי – שנועד לבחון מכלול יכולות כגון: זכרון, היתמצאות, חשיבה מופשטת, זיכרון מרחבי, ועוד.. חלק מהמטלות בודקות תחום יחיד וחלקן בודקות שני תחומים." האם נכון שבחוות דעתך לא ציינת את הניקוד שניתן לתובעת וגם לא פרטת אילו מטלות נבדקו ולא צרפת לחוות דעתך עותק של הבדיקה והניקוד ביחס לכל מטלה, נכון למועד שטרם עריכת חוות הדעת? "עקב העידר שתוף פעולה מצד הנבדקת, לא בוצע מבחן מיני מנטל כולו ולכן לא נכלל ציון, לא לגבי מטלה ספציפית ולא לגבי המבחן הכולל." האם נכון כי מבחני המיני מנטל הנם משמשים בעיקר לאיבחון "תשישות נפש" בקרב חולי דמנציה ואלצהיימר ? "מבחן מיני מנטל הוא מבחן שיגרתי קצר המבוצע בכל נבדק שלגביו קימת שאלה לגבי יכולותיו הקוניגטיביות." האם נכון כי מבחן זה בדק את מצבה של התובעת נכון למועד הבדיקה ואינו יכול להיות כלי הערכתי ביחס למצבה לפני כ- 22 שנה ? "כל בדיקה שמתבצעת על ידי רופא כלשהוא יכולה להעיד רק על מצבו הנוכחי של הנבדק, וכמובן לא לגבי מצבו שנים רבות קודם לכן." האם נכון כי קיימת אפשרות שמצבה של התובעת לפני 20 שנה, ביחס ליכולה לדאוג לעניינה, היה חמור יותר מכפי שהוא כיום ? "כמובן." האם את מיתנגדת לאסכולה הרפואית התומכת בהנחה שגם לקות נוירולוגית/נפשית בינונית להבדיל ממחלת נפשית משמעותית עשויה למנוע מהחולה לדאוג לענייניו? "לא מיתנגדת." טענות הצדדים טענות התובעת: התובעת לא הייתה כשירה לדאוג לעניינה ולהגיש תביעה לביה"ד לעבודה.

המסמך של העובדת הסוציאלית משנת 2002 קובע כי לתובעת פגיעה נוירולוגית בראש שמתבטאת בשינויים במצב הרוח, איבוד הזכרון, אולם אין בכך כדי להשליך על אי כשירות נפשית כקבוע בחוק ההתיישנות (ליקוי שיכלי או נפשי).

קביעת קיומו או אי-קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה בה לקה המבוטח לבין עבודתו, היא קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות שלפני בית הדין, תוך מתן משקל מכריע לחוות הדעת של המומחה המתמנה על ידי בית הדין (דב"ע לו/8-0 סימיון דוידוביץ' - המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז 374, 383): "לדידו של בית הדין המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין מקום לפסילתה" (עב"ל 001035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי ניתן ביום 6/6/2005 – פורסם במאגרים האלקטרוניים).

זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

...

הכרעה: לאחר שעיינו בחוות דעתה של המומחית, בתשובותיה לשאלות ההבהרה ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

מצאנו את חוות דעתה של המומחית מנומקת ואנו מאמצים אותה.

סוף דבר: התביעה נדחית.

חוות דעת הממונה על עבודות השרות בחוות דעת ממונה אשר הוגשה ביום 9.2.22 עלה כי הנאשם אינו כשיר מבחינה רפואית לבצוע עבודות שירות וזאת לאחר שנערכה לו בדיקה רפואית ותוצאותיה היו "אי כשירות טוטלית" לאור מצבו הנפשי של הנאשם ומצבו הגופני.

המאשימה ציינה כי עמדתה במסגרת הצגת ההסדר הייתה למאסר שירוצה בעבודות שירות אך הנאשם לא נמצא מתאים לכך בשל אי כשירות רפואית.

בית המשפט השלום לא מצא מקום לבטל את הרשעתו של הנאשם וגזר על הנאשם, בן 38, נעדר עבר פלילי, ללא תיקים פתוחים, שהודה בפתח משפטו, שהביע חרטה, שחסך בזמן שפוטי ניכר, תוך היתייחסות לנסיבות חייו האישיות והמשפחתיות, היותו בהליך פשיטת רגל ופעולתו להסדרת חובותיו, עונש של 5 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות לצד מע"ת, חילוט, צו מבחן, והסתפקות בפסילת הרישיון שהוטלה עליו במסגרת הליך המ"ת. העירעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה.

אני סבורה לאחר עיון בכלל המסמכים שהוגשו בתיק לרבות המסמכים הרפואיים שהגיש הנאשם – כי המקרה דנן הוא אחד מהמקרים הללו.

5 חודשי פסילה על-תנאי מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, לבל יעבור הנאשם כל עבירה לפי פקודת הסמים, במשך שנתיים מהיום.

...

בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי הפגיעה בערך המוגן היא ברף הנמוך, וזאת בשים לב לסוג הסם - קנבוס, כמותו 5.96 גרם בעבירת הסחר ו-50 גרם קנבוס בעבירת ההחזקה, העובדה כי בוצעה עסקת סחר אחת בלבד והנאשם לא קיבל תמורה בעדה על אף שהיה עתיד לקבל תמורתה 200 ₪.

אני סבורה לאחר עיון בכלל המסמכים שהוגשו בתיק לרבות המסמכים הרפואיים שהגיש הנאשם – כי המקרה דנן הוא אחד מהמקרים הללו.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 8 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מהיום שלא יעבור שוב עבירת סמים מסוג פשע לפי פקודת הסמים המסוכנים.