ערעור על פסילת מועמדות לרשימת הליכוד לכנסת

לשיטתם, נפל פגם בסעיף 139א שכן משקף הוא פגיעה מהותית בשקול הדעת של חברי הכנסת לעניין הצבעתם על דבר חקיקה קונקריטי; מבטא הוא – ולו לכאורה – תכלית פסולה של קידום תועלת אישית של חברי המרכז ולא עניין שבהשקפת עולם; ומטיל הוא סנקציה גורפת, בלתי סבירה ובלתי מידתית – שלילת היכולת להמודד בבחירות הבאות לכנסת מטעם רשימת הליכוד.

ביסוד מסקנה זו עמדה עמדת בית הדין לפיה קיים היה פער בין כוונת המצביעים במרכז הליכוד לבין נוסח הסעיף שהיתקבל בפועל; העדר גוף שיקבע אימתי חבר הכנסת אכן הצביע בנגוד לדרך הבחירה שקבע מרכז המפלגה וכן הלשון ה"דראקונית" של הסעיף "שאינה מאפשרת למי שעלול להפגע, להיתגונן ולטעון את טענותיו או לערער על ההחלטה העונשית". על רקע זה המליץ בית הדין לפני יו"ר המרכז להעלות מחדש לפני מרכז המפלגה את סעיף 139א לחוקה "על מנת להתאימו לעקרונות וערכי הדמוקרטיה". העותרת הודיעה, בעקבות הודעה זו, כי עומדת היא על עתירתה שכן סעיף 139א עצמו לא בוטל בסופו של דבר ונמצאו בו רק פגמים שוליים באופים, ועוד טענה כי למעשה בית הדין לא קיבל את העמדה לפיה יש פסול מהותי בפגיעה בעצמאות שיקול הדעת של חברי הכנסת בעצם קיומו של סעיף מעין זה בחוקת המפלגה.

עם זאת נתבקשה אורכה נוספת לשם קבלת החלטה של בית הדין העליון של הליכוד ולפיה בטל סעיף 139א. ואכן, בית הדין החליט ביום 22.10.06 כי נוכח שינוי שיטת הבחירה של מועמדי הליכוד ברשימת המועמדים לכנסת, נשמטה הקרקע מתחת לסעיף 139א (וסעיף 139ב שהיה המשכו) ועל כן יש למוחקם מחוקת הליכוד.

...

ביסוד מסקנה זו עמדה עמדת בית הדין לפיה קיים היה פער בין כוונת המצביעים במרכז הליכוד לבין נוסח הסעיף שהתקבל בפועל; היעדר גוף שיקבע אימתי חבר הכנסת אכן הצביע בניגוד לדרך הבחירה שקבע מרכז המפלגה וכן הלשון ה"דרקונית" של הסעיף "שאינה מאפשרת למי שעלול להיפגע, להתגונן ולטעון את טענותיו או לערער על ההחלטה העונשית". על רקע זה המליץ בית הדין לפני יו"ר המרכז להעלות מחדש לפני מרכז המפלגה את סעיף 139א לחוקה "על מנת להתאימו לעקרונות וערכי הדמוקרטיה". העותרת הודיעה, בעקבות הודעה זו, כי עומדת היא על עתירתה שכן סעיף 139א עצמו לא בוטל בסופו של דבר ונמצאו בו רק פגמים שוליים באופים, ועוד טענה כי למעשה בית הדין לא קיבל את העמדה לפיה יש פסול מהותי בפגיעה בעצמאות שיקול הדעת של חברי הכנסת בעצם קיומו של סעיף מעין זה בחוקת המפלגה.

יחד עם זאת, מקובלת עלי עמדת משיבה מס' 1 לפיה מחיקת סעיף 139א לא באה עקב הגשת העתירה אלא מסיבות אחרות.

אשר על כן, מסקנתי היא כי בנסיבות המקרה לא עמדה העותרת בנטל להראות כי הגשת העתירה היא שהביאה לקבלת הסעד ועל כן לא ביססה את זכאותה לפסיקת הוצאות משפט לזכותה.

הבקשה לפסיקת הוצאות נדחית אפוא.

כבר עמדתי לאחרונה על כך שכלל בסיסי הוא שבית המשפט אינו נוטה להתערב בהחלטות בית הדין של מפלגה פוליטית, אלא במקרים חריגים ובהם קיימת חריגה מסמכות או פגיעה בכלל הצדק הטבעי (ר' עניין הנגבי בפס' 26 וההפניות שם), כך גם בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין של בית הדין, אלא בוחן את שעשה במשקפיים מנהליות.

עניין החברים הפסולים מלהתמודד מפסק הדין של בית הדין (ס' 10, 80-85) עולה כי קבוצת הליכודניקים החדשים ביקשה להציג שישה מועמדים לרשימת הליכוד לכנסת – ה"ה מאירי, רותם, קלארמן, טוירמן, ויסמן-שמחוני והירשמן.

ביום 29.1.2019 דנה ועדת הבחירות בעיניין שני המועמדים, והוחלט על פסילתם, נקבע כי החתימה על התצהיר הייתה שקרית, תוך הטחת ביקורת קשה במועמדים.

...

התוצאה היא מעין "ליכודניק על תנאי" שיידרש בעתיד להוכיח כי כמועמד לא נשקף ממנו סיכון של ממש להפלת הממשלה (ר' גם דברי ב"כ המשיבים בעמ' 17 לפרוטוקול).

תוצאה זו אינה פשוטה אך גם אינה בלתי סבירה בהתחשב בכלל הנסיבות המפורטות בפסק דינו של בית הדין ובפסק דין זה. אמנם, לא מן הנמנע שאפשר היה להגיע בעניינו למסקנה אחרת ולא להותירו "על תנאי" מעת שנפסק כי הוא חבר ראוי, אולם לאור ההלכות בעניין אי ההתערבות, ומשאין מדובר במקרה מובהק של חוסר סבירות קיצוני, לא מצאתי מקום להתערב במסקנות בית הדין, שלו הוצגו הראיות ובפניו העיד מר טוירמן, והוא עשה את מלאכת האיזונים בהתאם לסמכותו.

סוף דבר התובענה נדחית על כל ראשיה.

בתגובת הליכוד לעתירה מיום 7.3.2019 נימסר, כי המפלגה "תסכים לכל אחת משתי האפשרויות שתקבע על ידי כבוד יושב ראש וועדת הבחירות המרכזית הנכבדה, כלומר, שכל המועמדים ברשימה המשובצים אחרי המקום ה- 19 ברשימה שהתפנה, יקודמו מקום אחד ברשימה [...] ולחילופין, לשבץ במקום ה-19 ברשימה [...] את המבקש שדורג שני בבחירות המקדימות שהתקיימו בליכוד, לבחירת מועמד מטעם מחוז 'שפלה' לרשימת מועמדי הליכוד לכנסת" (פסקה 18 לתגובה).

סעיף 64(א) לחוק הבחירות מונה רשימה סגורה של גורמים שרשאים לערער על החלטות ועדת הבחירות; העותר דנן אינו בתוכם.

הוגשה הרשימה עם שינויים ותיקונים – יהא זה ליקוי שיביא לפסילתה, ליקוי שאינו ניתן לריפוי (ראו סעיף 62א(3) לחוק הבחירות).

...

צודקים ב"כ המשיבים בטענתם על כך שמהוראות סעיף 62א ביחד עם סעיף 57(ט2) לחוק הבחירות עולה, כי בחלוף המועד להגשת הרשימות לוועדת הבחירות המרכזית, שוב אין לאפשר למפלגה לעשות שינויים – דוגמת השינוי המבוקש כאן – ברשימת המועמדים.

לא מצאנו, כי מצויים אנו באותה 'עת מצוא' שבה עלינו להידרש לשאלת סמכותה של ועדת הבחירות לשנות מסדר הרשימה בשל מצבים חריגים של מרמה או זיוף.

אשר על כן, העתירה נדחית.

תמצית טענות הצדדים בעירעור המערערים ממקדים את טענותיהם בהחלטה לפסול את מועמדותו של המערער 1 (להלן: טוירמן) בבחירות המקדימות, ובהחלטה לגרוע את שמם של המערערים 16-2 ממרשם החברים של הליכוד, נוכח התפקדותם הלכאורית למפלגת מר"צ. ביחס לפסילתו של טוירמן נטען כי בית הדין חרג מסמכותו שכן חוקת המפלגה מסמיכה את בית הדין להטיל סנקציות שונות על חברי המפלגה, כשפסילת מועמדות לא נמנית עליהן.

כאמור, המשיבים ביקשו לסלק את העירעור על הסף בהעדר נפקות אופראטיבית, שכן הדיון בעינייני הקבוצה היה על רקע הבחירות המקדימות לרשימת הליכוד לכנסת ה-21 והערעור לבית משפט זה הוגש רק לאחריהן.

...

בהקשר זה יצוין כי איני מקבל את טענת המערערים לפיה פסילת מועמדות אינה סנקציה "פחותה יותר", וטענתם לפיה הלכה למעשה העונש של פסילת מועמדות אינו כה שונה מהרחקה מהתנועה (סעיף 79 לכתב הערעור) יכולה דווקא לתמוך בגישה הנוגדת.

סוף דבר, שהערעור נדחה.

מסקנה זו עולה בקנה אחד עם סעיף 119 לחוקת הליכוד, המבהיר כי: "[..] בכל ענייני התנועה יהיו חברי התנועה, רשויותיה ומוסדותיה כפופים לשיפוט בפני בית הדין של התנועה בהתאם לחוקה זו" (ההדגשה הוספה).

סיכומו של דבר, הסמכות לפסול חבר ליכוד מהתמודדות במסגרת התנועה על מקום ברשימה לכנסת היא סמכות שאין בית הדין של הליכוד, או כל אורגן אחר של התנועה, רשאי ליטול אותה לעצמו מבלי שיש לכך עיגון פורמאלי בחוקת הליכוד.

בתגובת יו"ר ועדת הבחירות נטען כי הטענות שהועלו לעניין סמכותו דינן להדחות על הסף, ולו מן הטעם שלא הועלו בהזדמנות הראשונה בפניו והן מועלות רק עתה בעירעור לבית משפט זה. עוד נטען כי בשונה מהסמכות לפסול מועמד או רשימה לפי סעיף 7א לחוק היסוד, הנתונה למליאת ועדת הבחירות, עינייני כשירות – ובכללם עמידת המועמדים בבחירות לכנסת בתנאים הנוגעים לגיל, אזרחות, עבר פלילי, כהונה בתפקיד צבורי והתפטרות בסמוך לפרישה, כאמור בסעיף 6א לחוק היסוד – נתונים מימים ימימה להכרעתו של יו"ר ועדת הבחירות, ובעניין זה הוצגה מטעמו שורה ארוכה של דוגמאות.

עם זאת, נוכח חוסר הבהירות הדיונית והמהותית שעליהם עמדתי ונוכח הסתמכותו של המערער על עמדת הייעוץ המשפטי של הכנסת, שנתמכה באמירה מפורשת של שופטי בית המשפט המחוזי כי מדובר בעמדה ראויה העולה בקנה אחד עם החוק, ומשעסקינן בפגיעה בזכות היסוד החוקתית להבחר – סברתי כי במקרה זה יש לקבוע באופן חריג שהעקרונות האמורים יחולו באופן פרוספקטיבי בלבד, ועל כן יש לאפשר למערער להיתמודד ברשימת הליכוד לכנסת ה-25 (ראו והשוו: בר"ם 1245/15 הועדה המקומית לתיכנון ולבניה גבעתיים נ' נוה שוסטר בע"מ, פסקה 46 והאסמכתאות שם (16.12.2019)).

...

יו"ר ועדת הבחירות הוסיף וציין כי אין ממש בטענת המערער לפיה מרצ מתעברת על ריב לא לה, נוכח העובדה שלא ניתן למצוא בלשון החוק עיגון למסקנה לפיה פרישת חבר כנסת היא עניין שבינו לבין סיעתו בלבד.

במכלול הנסיבות הללו – דהיינו כאשר המצגים בערעור הם מצגים הנוגדים את תכלית החוק, שניתנו על ידי גורמים בלתי מוסמכים, שהבהירו בזמן אמת כי עמדתם אינה מחייבת את הגורם המוסמך לדון בסייג ההתפטרות (ועדת הבחירות) – סבורני כי לא ניתן לדחות הפעלה של הוראת חוק מפורשת, לא כל שכן הוראת חוק יסוד, בהתבסס על טענת ההסתמכות.

דא עקא, גם אם אקבל כי ניתן היה לייחס משקל שונה במידה כזו או אחרת לטענת חוסר הבהירות ולטענת ההסתמכות (וכיצד אוכל שלא לקבל אפשרות זו בהינתן עמדת חברותיי וחבריי, שופטי הרוב), עדיין על מנת שנתערב בהחלטת יו"ר ועדת הבחירות, נדרש שנגיע למסקנה כי החלטתו בעניינו של מר שיקלי מצדיקה התערבות על פי הסטנדרט האמור.

במצב דברים זה, אינני סבור כי היה מקום לקבוע שהחלטת יו"ר ועדת הבחירות לדבוק בהוראת סעיף 6א לחוק היסוד, ולא לאפשר התגברות עליה על בסיס הנסיבות הפרטניות שהציג מר שיקלי, הצדיקה התערבות של בית משפט זה. סוף דבר לאור כל האמור, סברתי בשעתו, ועודני סבור גם עתה, כי היה מקום לדחות את הערעור שהוגש בעניין מר שיקלי, ולאשר את החלטתו של יו"ר ועדת הבחירות כי מר שיקלי מנוע מלהתמודד בבחירות הקרובות ברשימת הליכוד.