מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ערעור על פירוק שיתוף במקרקעין במושע

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2015 בשלום עכו נפסק כדקלמן:

פסק דין השופטת שושנה שטמר – אב"ד פסק דיננו זה דן בשני ערעורים של שני בעלים בחלקים בחלקת מקרקעין, שבה הם שותפים במושאע יחד עם המשיבים.
בערעוריהם מלינים שני המערערים על פירוק השתוף שבית משפט קמא הורה עליו ומבקשים לבטלו או לתקנו, כפי שיפורט בהמשך.
בית המשפט העליון כתב לעניין זה בבג"ץ 9420/11 חלימה פארס אגבריה נ' שר הפנים ואח' (ניתן ביום 31/3/15 ופורסם בנבו, וראו בפסק דינו של השופט עמית) כדלקמן: "בשולי הדברים אציין כי המשפט עוין את מוסד השתוף במקרקעין, ומכאן הוראת סעיף37(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 - לפיה כל שותף במקרקעין רשאי בכל עת לידרוש פירוק השתוף. לסוגיה של פירוק שתוף במקרקעין יש חשיבות מיוחדת במיגזר הערבי עקב ריבוי בעלויות, וככלל ראוי כי מוסדות התיכנון יתחשבו בכך ולא יהוו חסם תיכנוני". אולם מטרה מועילה זו של פירוק השתוף, איננה הולמת מקרים בהם הפרוק יביא לחלוקה ליחידות קטנות, שאין להן למעשה ערך, או שהתמורה שניתן יהיה לקבל ממכירת החלק בשלמות, תעלה על התמורה שתתקבל ממכירת היחידות בנפרד.
...
לעניין זה מקובלת עלי קביעתו של השופט קמא כי אין להתערב בהצעת המומחה, לא לעניין גודל השטחים שהקצה ולא לעניין טבלת תשלומי האיזון.
לאחר שבחנתי את חוות דעתו של המומחה ואת חקירתו הנגדית בפרוטוקול, שוכנעתי שאין סיבה להתערב בקביעתו של בית משפט קמא אשר מצא לנכון לקבל את ההצעה הן באשר לחלוקה, והן באשר לגריעה משטחים או לתשלומי האיזון.
לסיכום מוצע לעמיתותי להרכב לדחות את שני הערעורים; פסק הדין של בית משפט קמא יישאר על כנו, כאשר הוא ייחשב כהחלטה, והצדדים רשאים להגיש לבית משפט קמא בקשות למתן הוראות ככל שיידרשו וככל שתשריט החלוקה לא יאושר לפי סעיף 143 לחוק התכנון והבניה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום הרצליה נפסק כדקלמן:

רקע עסקינן בתביעה לפירוק שתוף במקרקעין בבעלות משותפת ("מושאע"), המצויים ברחוב המלך ג'ורג' 32 תל אביב (גוש 6904 חלקה 86), שעליהם בנוי ביניין (להלן – "המקרקעין").
אשר לטענת הנתבע כי מדובר בהחלטות ביניים שעליהן ניתן לערער במסגרת ערעור על פסק דין, הרי שמבלי להתייחס לטענה זו במישור הדיוני, החלטות אלה שניתנו על ידי מותב זה שרירות וקיימות כל עוד לא שונו בערכאת העירעור, וזהו מצב הדברים להיום.
...
עמדת כונסי הנכסים בעניין זה מקובלת עלי ובקשתם מאושרת.
עתה, משהתברר כי ייתכן כי המכירה תתבצע טרם השלמת רישום הבית המשותף, מקובלת עליי עמדת כונסי הנכסים כי יש להרחיב את ההסכמה הנדרשת גם לפעולות כאמור בחלקי הבניין הנוספים.
תיקונים מבוקשים בנוסח ההסכם עצמו בסעיף 10 לתגובת התובע: תיקון הגדרת "הנכס" בהואיל הראשון להסכם מכר – התיקון מקובל על כונסי הנכסים ולפיכך אני מורה כמבוקש.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום הרצליה נפסק כדקלמן:

רקע וטענות הצדדים בתמצית עסקינן בתביעה לפירוק שתוף במקרקעין בבעלות משותפת ("מושאע"), המצויים ברחוב המלך ג'ורג' 32 תל אביב (גוש 6904 חלקה 86), שעליהם בנוי ביניין בן שלוש קומות, שבו תשע יחידות.
במסגרת הליך העירעור הגיעו הצדדים להסכמה כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 5.12.16 לפיה: "המערער כבול בהסכמה שלו, כפי שניתנה בבית משפט קמא, שהפירוק ייעשה על דרך רישום בית משותף, והוא לא יכול לחזור כעת למסלול מכירה ולהעלות את טענת ההפסד הניכר. עדיין עומדת למערער הטענה, שגם אם מפרקים את השתוף על דרך רישום בית משותף, צריך שהדבר ייעשה, ככל שניתן, בלי כיסים של שתוף, דהיינו: לפרק גם את השתוף בשתי הדירות המוגנות וגם את השתוף בזכויות הבניה, ולצורך כך ורק לצורך כך להחזיר את הדיון לבית משפט קמא שייתן את הדעת לנקודה זו, האם הדבר אפשרי בכלל, וכיצד, תוך העזרות בחוו"ד מומחה...". בפסק הדין חזר בית המשפט המחוזי על ההסכמה האמורה.
לעניין זה הפנה הנתבע להחלטתי מיום 22.2.18 בה צוין כי: "בשולי ההחלטה אבהיר כי החלטות בדבר פירוק שתוף על דרך של רישום בית משותף, בעיקר אלה העוסקות בפרוצדורת הרישום, הנן החלטות דינאמיות. לא למותר להזכיר את הכלל כי בית משפט הדן בתביעה לפירוק שתוף אינו מסיים את מלאכתו עם ההחלטה על הפרוק כל עוד לא הסתיימו כל הפעולות הנצרכות הכרוכות בבצוע הפרוק (ראה רע"א 183/89 קמחי נ' קמחי, פ"ד מג(2) 95 (1989))..." (סעיף 23 להחלטה).
...
נוכח האמור, הבקשה נדחית.
הנתבע ישלם לתובע הוצאות הבקשה בסך 12,000 ₪, לכונסת הנכסים סך 5,000 ₪ וכן הוצאות לאוצר המדינה בסך 3,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בשלום הרצליה נפסק כדקלמן:

רקע נידרש ותמצית טענות הצדדים עסקינן בתביעה לפירוק שתוף במקרקעין בבעלות משותפת ("מושאע"), המצויים ברחוב המלך גורג' 32 תל אביב (גוש 6904 חלקה 86), שעליהם בנוי ביניין בן שלוש קומות, שבו תשע יחידות.
ההסכמה הדיונית בין הצדדים ופסק הדין בעירעור מהוים מחסום לטענה זו, כפי שצוטט לעיל: "עדיין עומדת למערער הטענה, שגם אם מפרקים את השתוף על דרך רישום בית משותף, צריך שהדבר ייעשה, ככל שניתן, בלי כיסים של שתוף, דהיינו: לפרק גם את השתוף בשתי הדירות המוגנות וגם את השתוף בזכויות הבניה, ולצורך כך ורק לצורך כך להחזיר את הדיון לבית משפט קמא שייתן את הדעת לנקודה זו, האם הדבר אפשרי בכלל, וכיצד..." (ההדגשה אינה במקור).
הנתבע לא ערער על חלוקה זו ומאז חלפו למעלה מארבע שנים.
...
לפיכך, אין להיעתר לבקשת הנתבע ל"פתיחה מחדש" של הליך פירוק השיתוף ודיון חוזר בחלוקה שנקבעה בפסק הדין שהינו חלוט, כפוף להוראות ערכאת הערעור כאמור בקשר לזכויות הבניה ושתי היחידות שלא פורק השיתוף בהן בפסק הדין.
נוכח האמור ולמעלה מהדרוש אוסיף כי אין להיעתר גם לדרישת הנתבע לשום את היחידות שחולקו.

בהליך בע"מ (בע"מ) שהוגש בשנת 2020 בעליון נפסק כדקלמן:

בבית המשפט העליון רע"א 7214/20 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקשים: 1. וולטר גוטליב 2. רבקה חיה שטיימץ 3. כנס אופליה פסיל נ ג ד המשיבה: דבורה אוסדיטשר בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בעמ"ש 74403-12-19 מיום 11.8.2020 שניתן על ידי כבוד השופטים: מ' ברנט, ו' פלאוט וצ' ויצמן
מאידך, אשר לסעד להורות על רישום הזכויות בדירת הקרקע על שמה של המנוחה, נקבע כי לנוכח המחלוקת בין הצדדים בדבר זכויותיה הקנייניות של המנוחה בדירת הקרקע, לא ניתן להעתר לסעד המבוקש במסגרת התביעה לפירוק שתוף, וכי "פתוחה הדרך" בפני המנוחה לעתור בהליך מתאים בעיניין זה. על פסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי, שנסב בין היתר על ההחלטה שלא להעתר לבקשה להורות על רישום דירת הקרקע על שמה של המנוחה.
בהקשר זה, נקבע כי מלכתחילה לא היה מקום לכרוך את שאלת הבעלות בדירת הקרקע בתביעה לפירוק שתוף של מקרקעין במושאע.
...
מאידך, אשר לסעד להורות על רישום הזכויות בדירת הקרקע על שמה של המנוחה, נקבע כי לנוכח המחלוקת בין הצדדים בדבר זכויותיה הקנייניות של המנוחה בדירת הקרקע, לא ניתן להיעתר לסעד המבוקש במסגרת התביעה לפירוק שיתוף, וכי "פתוחה הדרך" בפני המנוחה לעתור בהליך מתאים בעניין זה. על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי, שנסב בין היתר על ההחלטה שלא להיעתר לבקשה להורות על רישום דירת הקרקע על שמה של המנוחה.
עוד נטען, כי בית משפט קמא לא היה מוסמך לכפות על המבקשים הצעת פשרה שלא היתה מקובלת עליהם, והיה עליו לדון בערעור על-פי הוראות הדין.
דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, נתתי דעתי על נימוקיה, ולמקרא פסקי הדין של בית המשפט לענייני משפחה ושל בית המשפט המחוזי, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לרשות ערעור להידחות, וזאת בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ומבלי להיזקק לתשובה מאת המשיבה.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו