לפני ערעור על החלטת ועדת המומחים לפי החוק לפצוי נפגעי הגזזת, התשנ"ד – 1994 (להלן גם – החוק או החוק לפצוי נפגעי הגזזת) מיום 21.1.11.
ההלכה שנקבעה בפסק הדין בעיניין סמי ימין אינה רלבאנטית לענייננו, מאחר שממילא מלוא הפרוטוקולים ומהמסמכים הומצאו למערערת במסגרת הליך זה.
החלטת הועדה משנת 2019 התקבלה על סמך חוות דעתו של פרופ' אייל פניג, שלא עמדה בפני הועדה משנת 2011, ולא על סמך המסמך הפנימי, ובשים לנסיבות החריגות, והניסיון לסייע למערערת לפנים משורת הדין, לאחר פטירת בעלה.
...
מנגד טענה המשיבה, כי דין הערעור להידחות על הסף מחמת שיהוי והתיישנות.
לבסוף ייאמר, כי אף לו הייתי מוצאת כי דין הערעור להתקבל, הרי שהסעד המרבי אותו מוסמך היה בית הדין ליתן, הוא להשיב את עניינו של המנוח לוועדה, על מנת שתדון בעניינו בשנית על סמך החומר שהונח בפניה במועד מתן ההחלטה מיום 21.1.11, ולא לקבוע בעצמו כי המערער הוא נפגע גזזת, או לקבוע את גובה הפיצוי לו הוא זכאי, כמבוקש על ידי המערערת .
בשולי הדברים ייאמר, כי אין בידי לקבל את טענת המדינה כי דין הערעור להידחות על הסף מחמת מעשה בית דין.
סוף דבר
הערעור נדחה.
